פלוני נ. המנהלה הביטחונית - משרד הביטחון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1352/19 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג העותרים: 1. פלונית 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני נ ג ד המשיבות: 1. המינהלה הביטחונית - משרד הביטחון 2. רשות האוכלוסין וההגירה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד סאבר אבו ג'אמע המשיבות: עו"ד מיכל דניאלי פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. עניינה של עתירה זו בבקשת העותרים להורות למשיבות ליתן טעם, מדוע לא יוכרו כתושבי קבע במדינת ישראל. 2. אביה של העותרת 1 (להלן: העותרת), הוכר בשנת 1993 כסייען של כוחות הביטחון. בהתאם, המליצה המנהלה הביטחונית – משרד הביטחון (להלן: המנהלה), ליתן לאב, לעותרת ולבני משפחה אחרים, רישיונות ישיבה ארעיים. רישיונה של העותרת הוארך מעת לעת, ובשנת 2003 המליצה המנהלה שלא להאריכו עוד, שכן מרכז חייה של העותרת אינו במדינת ישראל. בשנת 2004, פנה האב לנציגי המנהלה וביקש, כי יסייעו לעותרת בהוצאת תעודת זהות פלסטינאית, כדי שתוכל ללמוד לימודים גבוהים ברשות הפלסטינאית; בקשתו טופלה. 3. בחלוף זמן, עברו העותרת ובעלה – העותר 2 – להתגורר במדינת ישראל, ועתרו לקבל רישיון ישיבה בישראל (בג"ץ 1882/07). משהוגשה תגובת המדינה, נמחקה העתירה, לבקשת העותרים. סמוך לאחר מכן, הם הגישו עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (עת"מ 344/07); וזו נמחקה בהתאם להסכמת הצדדים. אחר הדברים האלה, פנו העותרים למנהלה ולמשרד הביטחון בבקשות להסדיר את מעמדם, ואלו נדחו. בנימוקי הדחייה, צוינו בין היתר: בקשת האב לוותר על מעמדה של העותרת בישראל, כדי להקל עליה להוציא תעודת זהות פלסטינאית; וכן העובדה שבין השנים 2005-2001 העתיקה את מרכז חייה לאיו"ש. משנדחו בקשותיהם, הגישו העותרת ובעלה עתירה נוספת – בג"ץ 1419/14 – למען יוסדר מעמדם, ובמהלך הדיון, חזרו בהם מן העתירה, נוכח המלצת המותב. מאז, הוסיפה העותרת ופנתה אל המנהלה ואל גורמים נוספים בבקשה להסדיר את מעמדה, כך פעל גם אביה. בקשותיהם נדחו. 4. עשרה ימים עובר להגשת העתירה דנן, פנתה העותרת לוועדה המקצועית הפועלת לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק האזרחות), וביקשה שמטעמים הומניטריים ינתן לה, לבעלה ולילדיה, מעמד של תושבות קבע, ולחלופין היתר או רישיון ישיבה בישראל. נכון למועד הגשת העתירה, הפניה לא נענתה. מכאן העתירה שלפנינו. 5. העותרת טוענת, כי היא נולדה למי שסייע לכוחות הביטחון בישראל, ומגיל 10 היא מתגוררת במדינת ישראל. תחילה התגוררה בבית אביה, בהמשך – עם בעלה וילדיה. אי-ההכרה בה כאזרחית ישראלית, מוביל לכך שהיא ובני משפחתה נטולי זכויות אזרח בסיסיות: שירותי בריאות, ביטוח לאומי ועוד. לדבריה, אך לאחרונה נודע לה כי בשנת 2004 פנה אביה וביקש את ביטול מעמדה בישראל; פנייתו-זו לא נעשתה בידיעתה. העותרת מוסיפה, כי גם ההסכמות למחוק את העתירות הקודמות שהוגשו בשמה, ניתנו על-ידי באי-כוחה, שלא על דעתה. העותרת מבקשת, כי בית המשפט יורה לרשויות ליתן לה ולבני משפחתה מעמד תושב, שכן נכון לעת הזאת הם חסרי מעמד; הן בישראל, הן ברשות הפלסטינאית. 6. בתגובה המקדמית מטעם המשיבות נטען, כי יש לדחות את העתירה על הסף, ולגופה. הסעד המבוקש בעתירה הוא מתן מעמד של תושבות קבע, והוא נגזר מהוראות סעיף 3ג לחוק האזרחות. על-פי פרט 12(3) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, עתירה בעניין חוק האזרחות תוגש לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. מכאן, שעומד לעותרים סעד חלופי, בדמות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. עוד נטען, כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת אי-פירוט העובדות הצריכות לעניין, שכן בעתירה לא צוין שעשרה ימים קודם הגשתה, פנו העותרים לוועדה לפי חוק האזרחות וביקשו לקבל תושבות קבע, רישיון או היתר, מטעמים הומניטריים. 7. המשיבות מוסיפות, כי ההחלטה על מתן תושבות קבע מתקבלת על-ידי שר הפנים; לא על-ידי המנהלה. האחרונה ממליצה לשר כיצד לפעול, אך ההחלטה הסופית מתקבלת על-ידו. מכאן, שתחילה נדרשו העותרים למצות הליכים אל מול שר הפנים, ורק אם בקשתם היתה נענית בשלילה – היה מקום להגשת העתירה. בענייננו, פניית העותרים לוועדה לפי חוק האזרחות – לקבלת תושבות קבע, רישיון או היתר – הוגשה עשרה ימים קודם שהוגשה העתירה, ועוד בטרם שנתקבל מענה מאת הוועדה, נחפזו העותרים להגיש עתירתם. "מכאן, שעובדת היותה של הבקשה האמורה תלויה ועומדת מייתרת [...] דיון בסעד המבוקש בעתירה דנן בעת הנוכחית". מעבר לכך הודגש, כי הבקשה הוגשה לוועדה הפועלת מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות, כך שבכוחה לטפל בבקשות להיתר או רישיון, לא לתושבות קבע. המשיבות מוסיפות, כי גם לגופם של דברים דינה של העתירה להידחות. טענות העותרים הובאו לפתחו של בית משפט זה, ובדיון שהתקיים בשנת 2015 נקבע, שאין עילה משפטית להתערב בהחלטת המנהלה. המשיבות טוענות, כי מאז ניתן פסק הדין, לא חל כל שינוי המצדיק לסטות מקביעה זו. עוד הן מוסיפות, כי שיקול הדעת הנתון לשר הפנים לפי סעיף 3ג לחוק האזרחות רחב במיוחד, ובנדון דידן לא נמצאה הצדקה להתערב בו. דיון והכרעה 8. למקרא טענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. סעיף 2 לחוק האזרחות מורנו, כי ככלל, "שר הפנים לא יעניק לתושב אזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת אזרחות לפי חוק האזרחות ולא ייתן לו רישיון לישיבה בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ומפקד האזור לא ייתן לתושב אזור היתר לשהייה בישראל לפי תחיקת הביטחון באזור". העותרת רשומה במרשם האוכלוסין של ה'אזור', ומשכך חל לגביה הכלל האמור. יחד עם זאת, על-פי חוק האזרחות, בנסיבות מסוימות, רשאי שר הפנים ליתן לתושב ה'אזור' רישיון לישיבת ארעי בישראל (סעיף 3א1); להעניק לו אזרחות או רישיון לישיבה בישראל (סעיף 3ג). כמפורט בתגובת המשיבות, פניית העותרים למשרד הפנים נעשתה בסמוך מאוד להגשת העתירה, ובטרם היה סיפק בידו לבחון את טענותיהם ולהשיבם דבר. העתירה הוגשה אפוא בשלב מטרים, ודינה להידחות על הסף. על כגון דא אמרתי בעניין אחר: "לא בדקדוקי עניות של פרוצדורה עסקינן, אלא במהות: הסדר הטוב; היעילות; החסכון במשאבים; מיקוד המחלוקת וציוני-דרך לפתרונה; הפעלת שיקול דעת מקצועי; הפריית השיח שבין האזרח לבין הרשות; כיבוד הדדי בין הרשות השופטת לבין הרשות המבצעת; כל אלה מחייבים מיצוי הליכים תחילה, וביקורת שיפוטית אחר כך" (בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל, פסקה 8 (24.5.2012)). 9. מעבר לכך, כפי שהראו המשיבות, נפלו פגמים וליקויים נוספים בהתנהלותם של העותרים, אשר בכל אחד מהם יש כדי להביא לדחיית העתירה על הסף. פנייתם בעניין תושבות הקבע לא מוענה אל היעד המתאים, אלא נשלחה לוועדה הדנה בבקשות לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות; ובעתירתם כלל לא בא זכרה של הפנייה המוקדמת. כמו כן, אפילו היו ההליכים מגיעים לכלל מיצוי, לא היה מקום להגיש את העתירה לבית משפט זה בשבתו כבג"ץ, כי אם לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. 10. אשר על כן, נדחית העתירה בזאת על הסף. בנסיבות העניין, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ז בטבת התש"פ (‏14.1.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19013520_O12.docx שצ+עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il