פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
רע"ב 97 / 1351
בפני: כבוד השופט א' גולדברג
כבוד השופט ת' אור
כבוד השופט מ' חשין
העותרת: מדינת ישראל
נגד
המשיב: זוזישאשוילי יצחק
בקשה להרשות לערער על החלטה
תאריך הישיבה: כ"ה באייר תשנ"ז (1.6.97)
בשם העותרת: עו"ד ד. שלבר
בשם המשיב: עו"ד א. צברי
פסק-דין
המשיב עצור עד תום ההליכים בגין חשד לרצח. הוא היה עצור בבית הכלא ניצן שברמלה. משפטו מתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה. ועדת ההעברות של שרות בתי הסוהר החליטה להעבירו לבית כלא שטה שבצפון. כנגד החלטה זו עתר המשיב לבית המשפט המחוזי, ועתירתו נתקבלה.
את החלטתו נימק בית המשפט קמא בכך ש"שיקולי ועדת ההעברות היו לקרב את העותר למקום מגוריו. בשלב זה יותר חשוב לעותר להיות קרוב לעורכי הדין שלו מאשר להיות קרוב למקום מגוריו". לפיכך הורה להעביר את המשיב לבית המעצר ניצן תוך חמישה ימים.
שמענו בקשה זו של המדינה כאילו ניתנה רשות ערעור, ואנו מחליטים לדון בה כבערעור.
בהחלטתו שם בית המשפט קמא את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של ועדת ההעברות. בית המשפט קמא לא קבע כי ועדת ההעברות טעתה בהחלטתה והיא לוקה בחוסר סבירות קיצוני, אלא כי יש להעדיף שיקול אחר על השיקולים שהיו לנגד עיני הוועדה.
כפי שנאמר ברע"א 2529/97 "האחריות על ניהול בית הסוהר מוטלת על נציב בתי הסוהר. בית המשפט אינו מנהל את בתי הסוהר. הביקורת השיפוטית היא ביקורת חוקיות החלטת הנציב. בית המשפט אינו שואל עצמו כיצד היה הוא - אילו הוטל עליו תפקיד הנציב - נוהג בעניין. בית המשפט שואל עצמו אם החלטת הנציב היא סבירה".
על פי אמת מידה זו אנו מחליטים לקבל את הערעור ולהחזיר את החלטת ועדת ההעברות על כנה.
ניתן היום, כ"ה באייר תשנ"ז (1.6.97).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
97013510.D03