פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 1347/17

פלוני נ. פלוני

עתירה נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול לבטל פסק דין שניתן בדן יחיד ולהורות על דיון מחדש במותב תלתא.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 28/09/2017 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 1347/17 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה סמכות בית הדין הרבני — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור עתירה נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול לבטל פסק דין שניתן בדן יחיד ולהורות על דיון מחדש במותב תלתא.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 1347/17

פלוני נ. פלוני

עתירה נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול לבטל פסק דין שניתן בדן יחיד ולהורות על דיון מחדש במותב תלתא.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר ביקש מבג"ץ להתערב בהחלטת בית הדין הרבני הגדול, אשר ביטל פסק דין קודם שניתן לטובת העותר בבית הדין האזורי. פסק הדין המקורי ניתן על ידי דיין יחיד, בעוד שהדין מחייב מותב של שלושה דיינים (תלתא). בית הדין הרבני הגדול קבע כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות ולכן יש לבטלו ולקיים דיון מחדש. בג"ץ דחה את העתירה וקבע כי אין עילה להתערבותו. בית המשפט הדגיש כי התערבות בבתי הדין הרבניים נעשית רק במקרים חריגים, וכי במקרה זה, משניתן פסק הדין בחוסר סמכות, לבית הדין הייתה סמכות מלאה להורות על דיון מחדש כדי לתקן את הפגם הדיוני.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים נ' הנדל, ג' קרא, ד' מינץ
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פלוני

נתבעים

  • פלונית
  • בית הדין הרבני הגדול בירושלים
  • בית הדין הרבני האזורי ירושלים

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • ביטול פסק הדין נעשה בחוסר סמכות
  • החלטת בתי הדין פוגעת בסופיות הדיון ובכללי הצדק הטבעי
  • הדיון בבקשת המשיבה נקבע מיוזמת בית הדין ללא בקשה הולמת
  • העלאת הטענה לביטול פסק הדין נעשתה בחוסר תום לב בשל השלב המאוחר בהליך
טיעוני ההגנה
  • פסק הדין המקורי ניתן בחוסר סמכות (בדן יחיד במקום מותב תלתא)
  • לבית הדין סמכות לבטל פסק דין שניתן בחוסר סמכות
  • ההחלטה על ביטול פסק הדין מצויה בסמכות בית הדין
מחלוקות עובדתיות
  • האם ניתן לבטל פסק דין שניתן בדן יחיד ביוזמת בית הדין
  • האם הטענה לביטול פסק הדין הועלתה בחוסר תום לב

הדגשים פרוצדורליים

  • העתירה הוגשה נגד החלטת בית הדין הרבני הגדול
  • הדיון המקורי בבית הדין האזורי נערך בדן יחיד

הפניות לתיקים אחרים

תקדימים משפטיים

תגיות נושא

  • בית דין רבני
  • סמכות
  • סופיות הדיון
  • דיון מחדש

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

5000

טענות מנהליות

חריגה מסמכות
הטענה הועלתה ונדחתה
פגמים בהליך
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 1347/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1347/17 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 3. בית הדין הרבני האזורי ירושלים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד אורי זמברג בשם משיבה 1: עו"ד תאנה אקרמן בשם משיבים 3-2: עו"ד ד"ר רפי רכס פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. בין העותר ומשיבה 1 התגלעו מחלוקות כספיות סביב הסכם גירושין שאותו כרתו. בית הדין הרבני האזורי קיבל – בדן יחיד – את עמדת העותר ביחס למחלוקת כספית מסוימת, בהתאם לתחשיב שהוגש מטעם העותר, ולאחר שלא הוגשה כל תגובה מטעם משיבה 1 ביחס לתחשיב זה. בהמשך לכך הורה למשיבה 1 לשלם לעותר סך של כ-29,000 ₪. בעקבות מספר בקשות שהגישה משיבה 1 ביטל בית הדין הרבני האזורי – במותב תלתא – את פסק הדין, תוך פתיחת ההליך מחדש לשם הכרעה במחלוקת הכספית. בית הדין הרבני הגדול דחה את ערעורו של העותר על החלטה זו. הטעם המרכזי שניתן להכרעות בתי הדין הרבניים – מתן פסק הדין בחוסר סמכות, לנוכח נתינתו בדן יחיד ולא במותב תלתא. טעמים נוספים שניתנו להכרעות אלה הם חשש לטעות בפסק הדין וראיות חדשות שיש לקבוע כי משיבה 1 הציגה. מכאן העתירה שלפנינו. העותר טוען, בין היתר, כי ביטול פסק הדין נעשה בחוסר סמכות, כי עמדת בתי הדין הרבניים מובילה לפגיעה בסופיות הדיון וכתוצאה מכך בכללי הצדק הטבעי, כי בטרם ביטול פסק הדין נדחו מספר בקשות קודמות של משיבה 1 לביטולו וכי הדיון בבקשת משיבה נקבע מיוזמת בית הדין וללא בקשה הולמת מצידה של משיבה 1. האחרונה, מצידה, סומכת ידיה על פסקי הדין של בתי הדין הרבניים, בהטעימה כי פסק הדין נגדה ניתן בחוסר סמכות, וכי ההחלטה על ביטולו מצויה בסמכות בית הדין. נציג בתי הדין הרבניים הסכים אף הוא לעמדה זו, והוסיף, בין היתר, כי לשיטתו – לבית הדין הרבני סמכות לדון מחדש מיוזמתו בפסק דין שניתן בחוסר סמכות. 2. המסגרת הדיונית שבה עסקינן – עתירה לבג"ץ נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול – מכתיבה את הדיון בעתירה. כידוע, רק במקרים קיצוניים יתערב בית משפט זה בפסקי דין של בית הדין הרבני – כגון חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או שנדרש סעד מן הצדק והעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר. (בג"ץ 58/13 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פסקה 17 (10.5.2013), וההפניות שם). המקרה שלפנינו אינו נכלל במקרים החריגים הללו. כדי לנמק קביעה זו איננו נדרשים להכריע בכל יריעת המחלוקת שנפרשה בכתבי הטענות של הצדדים. די לומר כי הדיון המחודש בבית הדין הרבני האזורי נערך בעקבות פסק דין שניתן בחוסר סמכות, מפאת נתינתו בדן יחיד, וכי במצב כזה פשיטא כי בסמכות בית הדין לדון בעניין מחדש, במותב תלתא, כפי שנגזר מכללי הסמכות (ראו בג"ץ 6103/93 לוי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד מח(4) 591 (1994)). אכן, הצדדים נחלקו בפירוש תקנה קכח מתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, שכותרתה "דיון מחדש ביוזמת בית הדין", ואשר מצויה בפרק י"ד שכותרתו "סתירת הדין ודיון מחדש". התקנה קובעת כך: "חושש בית-הדין שטעה בפסק-דינו, יזמין את הצדדים לבירור נוסף, ובמקרה זה רשאי בית-הדין לעכב את ביצוע פסק-הדין עד לבירור". המחלוקת בין הצדדים היא בשתי סוגיות מרכזיות – השאלה האם רק המותב שנתן את פסק הדין רשאי לדון בעניין מחדש או גם מותב אחר; והשאלה האם התקנה עוסקת גם במקרים שבהם נודע לבית הדין כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות. ואולם איננו נדרשים להכריע במחלוקת זו בנסיבות העניין. גם אם היינו מקבלים את עמדת העותר בכל השאלות שבמחלוקת, עדיין אין חולק על כך שערכאת הערעור רשאית לבטל פסק דין שניתן בחוסר סמכות. בענייננו הגיעה הסוגיה, לבסוף, לערכאת הערעור – בית הדין הרבני הגדול – גם אם כערעור על החלטה לדון מחדש, ולא על פסק הדין גופו. ערכאת הערעור קבעה כי פסק הדין אכן ניתן בחוסר סמכות. גם אם נניח – ואיננו קובעים כך – כי ראוי היה לפסוע בנתיב דיוני שונה מזה שבו פסעו הצדדים בפועל, סוף כל סוף התוצאה אליה הגיע בית הדין הרבני הגדול אינה עולה לכדי חריגה מסמכות או חוסר צדק אחר כלפי מי מן הצדדים. טענה נוספת שהעלה העותר היא כי גם אם רשאי היה בית הדין הרבני הגדול להורות על דיון מחדש לנוכח מתן פסק הדין בחוסר סמכות – הרי שעדיין יש לקבוע כי הטענה הועלתה בחוסר תום לב, בשל השלב בהליך שבו הועלתה. טענה זו היא יישומית במהותה, ונתונה לשיקול דעתו של בית הדין הרבני. בנסיבות העניין, ולנוכח השתלשלות ההליכים בבתי הדין הרבניים – לרבות הבקשות השונות שהגישה משיבה 1 לקיום התחשבנות מחודשת ופרקי הזמן שחלפו בין ההחלטות השונות – החלטת בית הדין הרבני אינה מקימה כל עילה להתערבותנו. 3. העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות משיבה 1 בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ז' בתשרי התשע"ח (‏28.9.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17013470_Z04.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il