מיכאל פלק נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1343/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1343/10 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המערער: מיכאל פלק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי ב-ת"פ 8020/09 מיום 10.1.2010 שניתן על ידי כבוד השופט אליהו ביתן תאריך הישיבה: כ"ב באדר ב התשע"א (28. 3.11) בשם המערער: עו"ד אמיר ברק בשם המשיבה: עו"ד מירב עמר-כהן פסק-דין ערעור על חומרת העונש שהטיל בית המשפט המחוזי (השופט א' ביתן) על המערער, לאחר שהורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של קשירת קשר לפשע, עבירת דרישת נכס באיומים ועבירת הדחה בחקירה. רקע עובדתי ודיוני 1. כתב האישום המתוקן, אשר בעובדותיו הודה הנאשם 1 (להלן: המערער), במסגרת הסדר טיעון, ייחס למערער עבירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירת דרישת נכס באיומים לפי סעיף 404 סיפא לחוק העונשין; עבירת הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין. כתב האישום ייחס לנאשם 2, אשר היה שותפו של המערער (להלן: השותף) עבירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין ועבירת דרישת נכס באיומים לפי סעיף 404 סיפא לחוק העונשין. 2. על פי כתב האישום המתוקן, קשר המערער יחד עם שותפו קשר לשדוד מכשירי טלפון ניידים מעוברי אורח תמימים ברחובות העיר אשדוד. ביום 8.1.2009 הגיעו המערער ושותפו לרחוב המלך חזקיהו באשדוד כאשר הם מצוידים בסכינים. באותה עת צעד המתלונן במקום. המערער פנה למתלונן ושאל אותו אם יש לו מכשיר פלאפון או כסף. המתלונן השיב בשלילה והמשיך בדרכו. המערער ושותפו המשיכו לעקוב אחר המתלונן ומשלא הסתפקו בתשובתו, שלף המערער סכין מחולצתו. המערער איים על המתלונן שידקור אותו אם לא יתן לו מיד את מכשיר הפלאפון שברשותו. בהמשך, שותפו של המערער שעמד במרחק של כמטר אחד מאחורי המתלונן, שלף אף הוא את הסכין שהיה ברשותו והחזיק אותו מול המתלונן. בעקבות מעשים אלה, מסר המתלונן את מכשיר הפלאפון שלו, ששוויו מוערך ב- 1404₪, לידי המערער ושותפו. לאחר מכן, פנה המערער למתלונן ואיים עליו באומרו כי לא יעיז להתלונן למשטרה, אחרת מצבו יהיה קשה יותר. בעקבות המקרה, בוצע עימות בין המערער ובין המתלונן בתחנת המשטרה באשדוד. במהלך עימות זה, בעת שלא נכח כל שוטר בחדר העימות, פנה המערער למתלונן וביקש ממנו שיבטל את התלונה שהגיש נגדו. המערער הוסיף שהוא יחזיר למתלונן את מכשיר הפלאפון שלו בתמורה לביטול התלונה במשטרה. 3. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הנאשמים יודו בעובדות כתב האישום המתוקן. בית המשפט קיבל את ההסדר והרשיע את המערער ושותפו על סמך הודאותיהם. ביחס למערער לא הגיעו הצדדים להסכמה לעניין העונש, ואילו בנוגע לשותף, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הצדדים ימליצו לבית המשפט להטיל עליו עונש מאסר בפועל של 6 חודשים. הדיון נדחה ליום 5.7.2009 לשמיעת הטיעונים לעונש. שירות המבחן התבקש פעמיים להכין תסקיר לגבי המערער, אולם המערער סירב להיפגש עם קצין שירות המבחן לשם ביצוע התסקיר ועל כן לא הוגש בעניינו של המערער תסקיר. גזר דינו של בית המשפט המחוזי 4. לאחר שהושמעו טיעונים לעונש, גזר בית המשפט את דינו של המערער ושל שותפו. לענין המערער שקל בית המשפט לחומרא את עברו הפלילי, אשר לחובתו הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אלימות וסמים. בית המשפט הוסיף שהמערער מכור לסמים ואינו מעוניין בקבלת סיוע מגורמי הטיפול המוסמכים ועל כן הסכנה הנשקפת לציבור מהמערער מוחשית וחמורה. בית המשפט ציין לחומרא את העובדה שבשנת 2004 נדון המערער בבית המשפט המחוזי בבאר שבע על שתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות ושלוש עבירות של דרישת נכס באיומים, בגינן הוטל על המערער עונש של 66 חודשי מאסר בפועל ו-20 חודשי מאסר על תנאי. חומרא יתירה מצא בית המשפט בכך שבעת ביצוע העבירות חלפו שבועיים בלבד משחרור המערער ממאסר זה, ושנסיבות ביצוע העבירות דנן דומה מאוד לנסיבות העבירות בגינן נשלח למאסר הקודם. טענתו של המערער לפיה התנהגותו נגרמה בשל התמכרותו לסמים נדחתה על ידי בית המשפט אשר ציין שכבר בהרשעתו הקודמת המליץ בית המשפט על שילוב המערער בהליך גמילה בכלא ונראה שהמערער לא השכיל לנצל את שהותו בכלא לשם כך. בית המשפט למד מכך שבקשתו של המערער לקבל הזדמנות להשתלב בקהילה היא מן השפה ולחוץ. עוד קבע בית המשפט כי העבירות אותן ביצע המערער לא נעשו באופן ספונטאני והשפעתן על הציבור ותחושת "בטחון הרחוב" קשה וחמורה. 5. בית המשפט הוסיף וקבע כי קיים שוני מהותי בין נסיבותיו האישיות של המערער לבין נסיבותיו של השותף. שוני זה המצדיק מתן משקל נמוך, אם בכלל, בעת קביעת עונשו של המערער. לעונש של 6 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי שהוטל על השותף. בית המשפט הוסיף שהעבירה האחרונה שביצע השותף הייתה בשנת 2004 וכי לא היה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בעת ביצוע העבירה נשוא הערעור. בנוסף, ציין בית המשפט שלשותף, בשונה מהמערער, אין עבר פלילי בעבירות דומות לאלה הנדונות בתיק. עוד קבע בית המשפט שעבירת דרישת נכס באיומים, שבה הורשע, שבועיים בלבד מאז שחרורו ממאסר קודם, מפעילה את עונש המאסר על תנאי בן 20 החודשים. 6. לאחר שקילת מכלול השיקולים, בהתחשב בחומרת העבירות ובעברו הפלילי של המערער הטיל בית המשפט על המערער 30 חודשי מאסר בפועל, הפעלת מאסר מותנה בן 20 החודשים אשר יופעל לאחר סיום תקופת המאסר בפועל ו- 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירת פשע מיום שחרורו ממאסר. על השותף הוטל העונש שהציעו הצדדים – שישה חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי. 7. על חומרת העונש שהוטל על המערער הוגש הערעור שלפנינו. טענות הערעור 8. טענתו המרכזית של המערער בערעור שלפנינו היא שאף אם מתעלמים מהפעלת עונש המאסר על תנאי, הטלת עונש מאסר של 30 חודשי מאסר בפועל למול עונש של שישה חודשי מאסר בפועל, העונש שקיבל השותף, מהווה פער משמעותי ובלתי מוצדק בין העונשים של שני השותפים לעבירה. המערער טען שאין שוני מהותי בין חלקו של המערער ובין חלקו של השותף למעשה הפלילי, וכי תרומתו של האחד להתרחשות המעשה הפלילי אינה נופלת בהרבה מזו של האחר. בנוסף טען המערער כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו שקיים שוני מהותי בנתונים האישיים בין המערער ובין השותף וזאת משום שאף השותף ריצה שתי תקופות מאסר בפועל בעבר. עוד טען המערער שבית המשפט המחוזי קבע עונש החורג ממתחם הסבירות וכי במקרים דומים של גזירת עונש על עבירת דרישת נכס באיומים, נטו בית המשפט לעונשים קלים יותר באופן משמעותי, גם אם עברם הפלילי של הנאשמים היה מכביד. לדעתו אין כל הצדקה לכך שהמערער ירצה עונש כבד פי 5 מזה שהוטל על השותף. על כן ביקש המערער להקל בעונשו. 9. המדינה תומכת בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. היא מצביעה על נקודות שוני רבות בין עניינו של המערער לבין עניינו של השותף. חלקו הגדול יותר של המערער בארוע עצמו; המערער הוא שפנה למתלונן, שלף סכין ואיים עליו; ועוד: ישנה עבירה נוספת של המערער בלבד כלפי המתלונן בחדר החקירה בגינה הורשע רק המערער; העבר הפלילי של המערער מכביד יותר בצורה משמעתית, והמערער חזר לסורו מיד לאחר ששוחרר ממאסר. דיון והכרעה 10. אכן ראוי היה להשית על המערער עונש כבד יותר מזה שהוטל על השותף. על כך לא חלק גם ב"כ המערער. יש ביניהם כמה נקודות שוני. חלקו הכבד יותר של המערער במעשה המשותף; העבירה הנוספת; העבר של המערער מכביד יותר, ובמיוחד העובדה שהמערער בצע את העבירה מיד לאחר שחרורו ממאסר. אוסיף ואומר כי העונש שהוטל על שותפו של המערער הוא עונש קל וכפועל יוצא מכך נגזר גם בעניינו של המערער עונש מקל. את 20 החודשים שהם בגדר הפעלת מאסר על תנאי מופעל בודאי שאין להביא בחשבון בהשוואה בין השניים. ועם כל זה הפער בין השניים נראה גדול מדי. בשל פער זה החלטנו להקל עם המערער במידה מסוימת; אנו מחליטים להקטין את תקופת המאסר בפועל בגין העבירה הנוכחית ב-8 חודשים. שאר חלקי גזר הדין, לרבות הפעלת המאסר על תנאי, יעמדו בעינם. 11. הערעור מתקבל במובן עליו עמדנו. ניתן היום, ‏כ"ד אדר ב, תשע"א (30.3.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10013430_C01.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il