מדינת ישראל נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"פ 1342/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1342/06 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 25.1.06, בתיק פ' 4090/05, שניתן על ידי כבוד השופט מ' פינקלשטיין תאריך הישיבה: ו' באייר תשס"ו (4.5.2006) בשם המערערת: עו"ד תמר פרוש בשם המשיב: בשם שירות המבחן: עו"ד מורסי אבו מוך גב' ג'ודי באומץ פסק-דין השופט א' א' לוי: המשיב נהג להכות את בנו, קטין יליד חודש מרץ 2000 (להלן: "הילד"), ולשיא שפלותו הגיע באחד מימיו של חודש אפריל 2005. השניים יצאו לטייל ועמם בן נוסף של המשיב, כאשר בשלב כלשהו המרה הילד את פי אביו שעה שהמשיך ליידות אבנים לתוך תעלת ניקוז. על כך הגיב המשיב באלימות שמעטות דוגמתה: הוא כפת את ידיו של הילד, חבט את ראשו באבנים, חנק אותו בצווארו, החדיר לפיו חול ואבנים, ולבסוף השליך אותו לתוך תעלת הניקוז. כתוצאה מכך נגרמו לילד חבלות בראש, שטפי דם בלחמיות ובעפעפיים, והוא אושפז בבית חולים לצורך קבלתו של טיפול רפואי. המשיב הודה בכל אלה שעה שנקרא לתת את הדין על מעשיו בפני בית המשפט המחוזי, ובעקבות כך הורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, התעללות בקטין ותקיפה בנסיבות מחמירות, עבירות לפי סעיפים 329, 368ג ו-379 בשילוב עם סעיף 382 לחוק העונשין. בהמשך נגזר עונשו של המשיב: 14 חודשי מאסר, ועשרה חודשים מאסר על-תנאי. המדינה מערערת בפנינו על קולת העונש. מעיניו של בית המשפט המחוזי לא נעלמה חומרת מעשיו של המשיב. עם זאת, הוא מצא כי אין למצות עמו את הדין, הואיל והוא סובל "מליקוי נפשי משמעותי" המצריך טיפול הולם, וכן לנוכח הודאתו בעובדות המפלילות שיוחסו לו. איננו סבורים כי הנמקה זו יכולה לעמוד במבחן הביקורת. המשיב תקף את בנו הקטין, יוצא חלציו, שכל "חטאו" הסתכם בכך שידה אבנים לתעלת ניקוז. המשיב הגיב על כך באכזריות קיצונית, שהיוותה המשך לאלימות, אמנם בעוצמה פחותה, בה נהג בבנו בן ה-5 במהלך שנת 2005. אכן, מתוך התיעוד שהונח בפני בית המשפט, עולה כי החיים לא היטיבו עם המשיב מאז היה ילד, ואפשר אף שהוא סובל מהפרעת אישיות גבולית (ראו חוות דעתו של ד"ר פואד חרבט). אולם, כדי למנוע את הסכנה שגם עתידם של ילדיו יהיה דומה, וכדי שהם לא יפתחו ליקויים נפשיים משל עצמם, נראה לנו כי אין מנוס מלהרחיקו מהם הן כדי למנוע את נזקו, והן כדי לשגר בדרך זו מסר מרתיע לרבים, לאמור, גופם של קטינים וחסרי ישע אינו הפקר, והנוטל לעצמו את החרות לפגוע בהם, טוב שיידע כי הוא עלול לשלם על כך בחרותו, גם אם נסיבותיו האישיות קשות הן. אשר על כן, אנו מקבלים את הערעור, ולנוכח ההלכה לפיה בית משפט שלערעור אינו ממצה את הדין עם נאשמים, אנו מעמידים את עונשו של המשיב על 4 שנות מאסר, בשלוש מהן הוא ישא בפועל, והיתרה תהיה על-תנאי, ובה הוא ישא אם יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא עבירות אלימות מסוג של פשע. ניתן היום, ו' באייר תשס"ו (4.5.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06013420_O03.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il