אס.בי.איי.די פתרונות יוזמה והשקעות בע"מ נ. אינטוויז'ן ניהול

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 1340/24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן המערערים: 1. אס. בי. איי. די פתרונות יוזמה והשקעות בע"מ 2. איתמר כהן 3. אודליה כהן 4. שמעון כהן 5. בני מושקא 6. שלום אגיב 7. שירה וקנין נ ג ד המשיבים: 1. אינטוויז'ן ניהול בע"מ 2. כפיר מוטי פלדמן 3. אורון מרקוס 4. גלעד אופנהיימר 5. שי מיכאלי 6. צח גרינפלד 7. ליזה בן צור ערעור על החלטת בית משפט השלום בקרית גת (כב' השופט א' זבולון) בת"א 58844-11-21 מיום 28.9.2023 בשם המערערים: עו"ד ארז חבר; עו"ד עידן לוי פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריית גת (כב' השופט א' זבולון) בת"א 58844-11-21 מיום 28.9.2023 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינם של המערערים. המערערת 1 והמשיבה 1 (להלן: המערערת ו-המשיבה בהתאמה) התקשרו בשנת 2017 בהסכם לפיתוח מוצר (להלן: הסכם הפיתוח). בשנת 2021 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בקריית גת תביעה כספית בסך 656,036 ש"ח נגד המערערים, בטענה לקיומו של חוב בגין שעות עבודה שהושקעו בפיתוח המוצר במסגרת הסכם הפיתוח. ביום 21.9.2022 הגישה המערערת תביעה שכנגד על סך 5,500,000 ש"ח נגד המשיבים תוך שנטען, בין היתר, כי האחרונים הפרו את הסכם הפיתוח. במקביל להגשת התביעה שכנגד, הגישה המערערת בקשה לסעד זמני שבמסגרתה עתרה כי בית המשפט יורה למשיבה לשחרר מסמכים וחומרים מסוימים בעניין פיתוח המוצר, בכפוף לכך שהמערערת תפקיד ערבות בנקאית אוטונומית בסך 482,834 ש"ח בקופת בית המשפט להבטחת החוב הנטען של האחרונה למשיבה (להלן: הבקשה לסעד זמני ו-חומרי הפיתוח בהתאמה). בין חודש אוקטובר 2022 לבין חודש ינואר 2023 התקיימו 4 דיונים בבקשה לסעד זמני, וביום 24.5.2023 קבע המותב, בין היתר, כי נכון לשלב הדיוני שבו נמצא ההליך, עיקר המחלוקת בין הצדדים נסבה על התנאים שבהם יש להורות על שחרור חומרי הפיתוח; וכי בנסיבות העניין יש לאזן בין האינטרס של המערערת בקבלת החומרים לצורך המשך הפיתוח לבין הנזק שעלול להיגרם למשיבה משחרור החומרים (להלן: ההחלטה מיום 24.5.2023). נוכח האמור, הורה בית המשפט על שחרור חומרי הפיתוח לידי המערערת, בכפוף לכך שזו תשלם למשיבה מחצית מהחוב הנטען בתביעתה, וכן תפקיד בקופת בית המשפט ערבות בנקאית בסכום זהה. לבסוף ציין בית המשפט את "התנהלותם הקשה של הצדדים האחד כלפי משנהו" אשר הובילה להתמשכות הדיון בבקשה לסעד זמני (שם, סעיף 38). ביום 12.6.2023 הגישה המערערת בקשת רשות לערער על ההחלטה מיום 24.5.2023, הן לעניין גובה הערבות שעליה להפקיד, הן לעניין התשלום שבו חויבה לטובת המשיבה. בהמשך לכך, ביום 1.8.2023 קיבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיאה א' ואגו) את הבקשה באופן חלקי וקבע כי חיובה של המערערת בתשלום למשיבה מבוטל, ובצד האמור נקבע כי עליה להפקיד ערבות בנקאית על סך מלוא סכום החוב הנטען בתביעתה של המשיבה כתנאי לשחרור חומרי הפיתוח. ביום 11.8.2023 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב שבמסגרתה טענו, בעיקרם של דברים, כי במסגרת החלטתו מיום 24.5.2023 הכריע בית המשפט באופן נחרץ בבקשה לסעד זמני וכי בכך יש כדי ללמד על נעילת דעתו באשר לתוצאה הסופית בהליך. בהקשר זה נטען, כי הגם שהסעד הזמני שהתבקש עסק בשחרור מסמכי הפיתוח, הדיון בבקשה לסעד זמני ארך כשנה וכלל 4 דיונים, באופן שגרם למערערים נזקים כלכליים וכן תחושת חוסר נוחות "עמוקה" (שם, סעיף 9). בנוסף, נטען כי הכרעתו של המותב בבקשה לסעד זמני מיום 24.5.2023 נעדרת התייחסות לטענות המערערים, כמו גם לראיות שונות שהוגשו לעיונו ושמעידות, בין היתר, על סתירות בעמדתם של המשיבים. לבסוף, המערערים טענו כי התנהלותו של המותב במהלך הדיונים בבקשה לסעד זמני מקימה אף היא חשש ממשי למשוא פנים; זאת, בשים לב, בין היתר, להחלטתו בדיון מיום 31.1.2023 שבמסגרתה הגביל את היקף הסיכומים שיגישו הצדדים, וכן התבטאות שלטענתם נאמרה על ידי בית המשפט במהלך הדיון מיום 6.10.2022, מבלי שזו תועדה בפרוטוקול, ושלפיה המליץ המותב למשיבים להגיש בקשה להפקדת ערובה נגד המערערת (להלן: הדיון מיום 6.10.2022). ביום 28.9.2023 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות בהחלטה תמציתית. בהחלטתו ציין בית המשפט, בין היתר, כי לצורך בירור הבקשה לסעד זמני נדרשו מספר דיונים במעמד הצדדים כפי שנעשה במקרים דומים ובאופן שגרתי, וכי במהלך הדיונים העיר לבאי כוח הצדדים על התנהלותם ואף נדרש לקטוע את הדיון מיום 22.12.2022 ולחייבם בהוצאות אישיות. לבסוף, המותב קבע כי אין בתחושתם הסובייקטיבית של המערערים כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים, וממילא אין מקום לפסילתו משדעתו בנוגע להמשך בירור ההליך לא ננעלה. לשלמות התמונה יצוין, כי בקשת רשות לערער שהגישה המשיבה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 1.8.2023 נדחתה בהחלטתו של השופט א' שטיין מיום 12.12.2023. מכאן הערעור שלפניי, שבמסגרתו חוזרים המערערים, בעיקרם של דברים, על טענותיהם בבקשת הפסלות. כך, נטען כי במסגרת ההחלטה מיום 24.5.2023 הביע בית המשפט את עמדתו הסופית באשר להליך נושא הערעור שלפניי; וכי החלטתו זו, כמו גם התנהלותו במהלך הדיון מיום 6.10.2022, גרמו למערערים נזק רב ומצדיקים את פסילתו גם מטעמים של מראית פני הצדק. בנוסף, המערערים טוענים כי החלטת הפסלות לא נומקה כנדרש ואין בה מענה ענייני והולם לטענותיהם. לאחר שעיינתי בערעור על צרופותיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. כאמור בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אמת המידה לפסילת שופט מלשבת בדין היא התקיימותן של נסיבות אשר מקימות חשש ממשי למשוא פנים מצדו (ע"א 587/24 בר-קמא נ' גן נורדאו בע"מ, פסקה 6 (19.2.2024); ע"א 518/24 בר נ' אריאל, פסקה 6 (31.1.2024)). איני סבור כי נסיבות כאמור מתקיימות במקרה דנן. ראשית, הגם שהטענות בערעור וכן בבקשת הפסלות מכוונות בעיקרן כלפי התנהלות בית המשפט בדיון בבקשה לסעד זמני מיום 31.1.2023 ולהחלטה שניתנה בהקשר זה ביום 24.5.2023, המערערים הגישו את בקשת הפסלות המתוקנת ביום 18.9.2023, כ-4 חודשים לאחר מועד מתן ההחלטה כאמור; זאת, בניגוד להוראות תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שקובעות כי על בעל דין להגיש בקשה לפסילת שופט מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסילה ולפני כל טענה אחרת, ובאופן שמצדיק כשלעצמו את דחיית הערעור (ע"א 1811/24 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים אריאל, פסקה 9 (6.3.2024) (להלן: עניין פלונית); ע"א 229/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 (28.1.2024)). זאת ועוד, בשים לב לכלל שלפיו טענת פסלות אינה בבחינת "נשק סודי" שניתן לשמור לעת מצוא, וכי אין מקום להמתין עם העלאת טענות כאמור עד למועד דיוני נוח עבור בעל הדין, קיים קושי בהתנהלות הדיונית של המערערים אשר הגישו את בקשת הפסלות בסמוך לאחר שבקשת רשות לערער שהגישו על ההחלטה מיום 24.5.2023 התקבלה באופן חלקי (ע"א 7910/23 עו"ד מיכה צמיר – מפרק שער הגבינות שיווק מזון בע"מ נ' קדרון ושות' רואי חשבון, פסקה 8 (4.1.2024) (להלן: עניין צמיר); ע"א 7444/23 נדב נ' ישורון, פסקה 7 (30.10.2023)). דומה כי די בשיהוי הניכר בהעלאת טענות הפסלות במקרה דנן כדי להוביל לדחיית הערעור, ואולם אף לגופו של עניין לא שוכנעתי כי טענותיהם של המערערים מצביעות על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. כאמור, המערערים טוענים כי ההחלטה מיום 24.5.2023 מלמדת כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" באשר לתוצאה הסופית בהליך, ואולם, כפי שנפסק בעבר, החלטה בעניין סעד זמני אינה מקימה כשלעצמה עילה לפסילת המותב, ויש לבחון כל מקרה לגופו בהתאם לתשתית העובדתית וההנמקה שבבסיס ההחלטה הקונקרטית (ע"א 4494/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 13 (3.8.2022); ע"א 3050/22 הוועד לשמירה על בתי הקברות המוסלמים בירושלים נ' עיריית ירושלים, פסקה 11 (2.6.2022)). בענייננו, מעיון בהחלטה מיום 24.5.2023 עולה כי בית המשפט בחן את טענות הצדדים בנוגע לבקשה לסעד זמני והכריע בבקשה על רקע התשתית העובדתית והמשפטית שהונחה לפניו באותה העת. בשים לב לאמור, איני סבור כי החלטה זו מלמדת על נעילת דעתו של המותב וממילא אין בה כדי להקים עילה לפסילתו (ע"א 4686/22 בילק נ' חוף דולפינריום בע"מ, פסקה 9 (9.8.2022); ע"א 7261/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 11 (17.12.2020)); מה גם שהדרך להשיג על החלטה זו – כפי שאכן פעלו המערערים – היא במסגרת הליכי ההשגה שקבועים בחוק חלף הגשת בקשה לפסילת המותב (ע"א 273/24 מאור נ' הממונה על חדלות פירעון – מחוז ירושלים, פסקה 7 (19.3.2024); ע"א 215/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (12.2.2024)). בנוסף, טענות המערערים שעניינן בהתנהלות המותב והחלטותיו הדיוניות במהלך הדיונים בבקשה לסעד זמני מכוונות אפוא לפעילות השיפוטית כשלעצמה, ואיני סבור כי המקרה דנן נמנה על אותם מקרים נדירים וחריגים שבהם טענות מסוג זה יקימו עילת פסלות (עניין פלונית, פסקה 10; עניין צמיר, פסקה 9). אשר לטענה שעניינה בהתבטאויות של המותב במסגרת הדיון מיום 6.10.2022, טענה זו הועלתה בשיהוי ניכר ומבלי שקדמה לכך בקשה לתיקון פרוטוקול הדיון, ואיני סבור כי בנסיבות אלו עמדו המערערים בנטל הכבד שמוטל על בעל דין בהקשר זה (ע"א 542/24 פלונית נ' שפירא, פסקה 6 (12.3.2024); ע"א 454/20 חליאלה נ' המועצה המקומית כפר משהד, פסקה 8 (1.3.2020)). טענות המערערים לגבי היקף ההנמקה בהחלטת הפסלות נושא הערעור אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים. לבסוף, יתר טענות המערערים, הן טענות "ערעוריות" מובהקות שהערעור שלפניי אינו האכסניה המתאימה לבירורן (ע"א 434/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (18.1.2024); ע"א 7087/23 ל.א.צ.פ ייזום בע"מ נ' סייג, פסקה 13 (24.10.2023)). משאלה הם פני הדברים, איני סבור כי המקרה שלפניי מקים עילה לפסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ד באדר ב התשפ"ד (‏3.4.2024). מ"מ הנשיא _________________________ 24013400_M01.docx יר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1