אבו דוד נ. יוספי יעקב

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 134/16 ע"א 136/16 ע"א 140/16 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר כבוד השופטת י' וילנר המערער בע"א 134/16: דוד אבו המערער בע"א 136/16: בברט זקרי המערער בע"א 140/16: יעקב יוספי נ ג ד המשיבים בע"א 134/16: 1. יעקב יוספי 2. בברט זקרי המשיבים בע"א 136/16: 1. יעקב יוספי 2. דוד אבו המשיבים בע"א 140/16: 1. בברט זקרי 2. דוד אבו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 20.9.2015, ועל החלטתו מיום 25.11.2015 בת"א 18009-04-14, שניתנו על-ידי כב' השופטת ר' רונן תאריכי הישיבות: כ"ט בשבט התשע"ט (4.2.2019) כ"ד בחשוון התשע"ח (13.11.2017) כ"א בטבת התשע"ז (19.1.2017) בשם המערער בע"א 134/16, והמשיב 2 בע"א 136/16 ובע"א 140/16: בשם המערער בע"א 136/16, המשיב 2 בע"א 134/16, והמשיב 1 בע"א 140/16: בשם המערער בע"א 140/16, והמשיב 1 בע"א 134/16 ובע"א 136/16: עו"ד מרדכי קרש עו"ד אבידן ארביב; עו"ד חיים רוט עו"ד שחר הררי פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. שלושה ערעורים על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ר' רונן) בת"א 18009-04-14 מיום 20.9.2015, ועל החלטתו מיום 25.11.2015. הרקע בתמצית 2. ביום 10.10.2000 הוקמה חברת די. קי. איי. בניין והנדסה בע"מ (להלן: החברה). באותה עת, 100% ממניות החברה היו בבעלותה של חברת ד. אבו עפר, בנין ופיתוח בע"מ, שאותה ניהל המערער בע"א 134/16 (להלן בהתאמה: חברת ד. אבו ואבו). ביום 10.7.2003 העבירה חברת ד. אבו 50% ממניות החברה לידי אבו, ו-50% נוספים הועברו לידי מר אריה קושמרו (להלן: קושמרו), אשר העבירן בהמשך למערער בע"א 140/16 (להלן: יוספי) תמורת סך של 100,000 דולרים. ביום 11.3.2011 העביר אבו 17 ממניות החברה לידי המערער בע"א 136/16 (להלן: זיקרי), ואף יוספי חתם על הסכם להעברת 16 ממניותיו בחברה לידי זיקרי (להלן: הסכם העברת המניות או ההסכם). אבו וזיקרי טוענים כי המניות האמורות הועברו לידיו של זיקרי כנגד השקעותיו בחברה. 3. ביום 31.7.2011 הגיש יוספי תביעה לבית המשפט המחוזי נגד אבו וזיקרי (ת"א 53532-07-11), במסגרתה טען כי הסכם העברת המניות נחתם מתוך עושק וכפיה, ומשכך יש לבטלו. כמו כן, התבקש בית המשפט המחוזי להורות, בין היתר, על השבת 16 המניות שבמוקד ההסכם ליוספי; על העברת 17 ממניות החברה אשר קיבל זיקרי מאבו לידי יוספי, נוכח זכות סירוב ראשון העומדת לו; וכן על עריכת תשלומי איזון בין בעלי המניות בחברה. למען הסדר הטוב, יצוין כי הליכי בוררות שהתקיימו בין הצדדים לא צלחו, ובעקבות זאת, הגיש יוספי לבית המשפט המחוזי תביעה נוספת, חלף התביעה הנדונה (ת"א 18009-04-14), והצדדים הסכימו כי הדיון בתביעה זו יימשך מן המקום שבו הופסק הדיון בתביעה אשר קדמה לה. עוד יצוין כי במסגרת הדיון בתביעה הראשונה מונה רו"ח ברטוב כמומחה חשבונאי מטעם בית המשפט (להלן: המומחה), לשם בחינת השקעותיהם של הצדדים בחברה. 4. יוספי העלה טענות רבות בתביעתו בנוגע להתנהלותם של אבו ושל זיקרי. בין היתר, טען יוספי כי הוא ואבו הסכימו להשקיע בחברה סכומי כסף בשיעורים שווים; כי הסכם העברת המניות נחתם מתוך כפיה ואיומים שהפעילו עליו אבו וזיקרי, בעודו נתון במצב נפשי קשה; וכי זיקרי התחייב לשלם לו סכומי כסף נכבדים בתמורה להעברת המניות במסגרת ההסכם, אך לא עמד בהתחייבותו זו. משכך, טען יוספי כי הוא זכאי לבטל את הסכם העברת המניות – בין אם מחמת הפגמים שנפלו בכריתתו, ובין אם בשל הפרתו על-ידי זיקרי. 5. בכתב הגנתם תיארו אבו וזיקרי מסכת עובדתית שונה בתכלית. בתוך כך, טענו השניים כי עם מכירתן של מניות החברה לקושמרו הוסכם בינו לבין אבו כי קושמרו בלבד ישקיע כספים בחברה, ואילו אבו יאתר עבורה פרויקטים ויפעל להשבחתם (להלן: הסכם אבו-קושמרו). נטען כי משרכש יוספי את מניותיו של קושמרו, הוחל הסכם אבו-קושמרו על מערכת היחסים בין אבו ליוספי, וכי למרות זאת, יוספי לא השקיע כספים בחברה, ולפיכך, בהסכמתו, הוכנס זיקרי כבעל מניות וכמשקיע נוסף. עוד נטען כי הסכמות שלפיהן יוספי וזיקרי ישקיעו כספים, בעוד אבו ידאג לאיתור פרויקטים והשבחתם, הושגו גם בחברה נוספת אשר הצדדים הם בעלי מניות בה, היא חברת עדי עולם. בנוסף, אבו וזיקרי שללו את טענותיו של יוספי לגבי פגמים שנפלו בכריתת ההסכם, וטענו כי זה נחתם בהסכמה מלאה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 6. בפסק דינו המקיף דן בית המשפט המחוזי בטענות הצדדים – אחת לאחת, והכריע בכל הסוגיות השנויות במחלוקת, כדלקמן: (א) אשר להסכמות שבין אבו לבין יוספי – נקבע כי אומנם הסכם אבו-קושמרו לא הוחל על מערכת היחסים שבין אבו ויוספי עם רכישת מניות קושמרו על-ידי יוספי, ואולם, בית המשפט המחוזי קבע, על סמך התשתית הראייתית אשר נפרשה לפניו, ובהתבסס על התנהלות הצדדים בכל הנוגע לחברת עדי עולם, כי אבו ויוספי הסכימו שהאחרון יקבל מחצית ממניות החברה בתמורה להתחייבותו להשקיע בה סכומי כסף, בעוד אבו התחייב להשקיע ממרצו, מניסיונו ומזמנו לשם איתור פרויקטים עבור החברה והשבחתם. (ב) אשר לתוקפו של הסכם העברת המניות – נקבע כי יוספי הוכיח שחתימתו על הסכם זה נעשתה בתנאים של כפייה ואיומים, ומשכך הוא היה זכאי לבטל את ההסכם מכוח הוראת סעיף 17(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, ואף מסר הודעת ביטול כדין. יחד עם זאת, נקבע כי יוספי אינו זכאי לקבל את 17 המניות שהעביר אבו לזיקרי, שכן הוא לא מימש את זכותו לסירוב ראשון, וכן לא השקיע בחברה את סכומי הכסף אשר היה עליו להשקיע בה – סכומים אשר זיקרי התחייב להעמיד לרשות החברה בתמורה לאותן 17 מניות שהועברו לידיו. (ג) בנוסף, בית המשפט המחוזי הורה על עריכת תשלומי איזון בין הצדדים, ובתוך כך קבע כי שיעור אחזקותיו של יוספי בחברה ייקבע בהתאם להשקעתו הכוללת בה, ולאור היחס שבין השקעה זו לבין השקעותיהם של אבו ושל זיקרי. לצורך כך, נעזר בית המשפט המחוזי בחוות דעתו של המומחה, ועל בסיסה קבע בהחלטה מיום 25.11.2015 כי שיעורי האחזקות במניות החברה יהיו כדלקמן: יוספי – 45.11%, אבו – 33.33% וזיקרי – 21.55%. אבו, זיקרי ויוספי הגישו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הם הערעורים שלפנינו. הערעורים דנן 7. בערעורו טוען אבו, בעיקרו של דבר, כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי הסכם העברת המניות נחתם מתוך כפייה ולחץ. עוד נטען כי שיעור אחזקותיו של אבו בחברה גבוה מן השיעור אשר נקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ועומד על 50%. 8. זיקרי טוען אף הוא כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו שלפיה כריתתו של הסכם העברת המניות נבע מכפיה ולחץ שהופעל על יוספי. עוד נטען כי היה על בית המשפט המחוזי לקבוע כי כל אחד מהצדדים מחזיק בשליש ממניות החברה. לגבי גובה ההשקעות בחברה נטען כי בית המשפט המחוזי סטה מחוות דעתו של המומחה והתעלם מהשקעות נוספות אשר השקיע זיקרי בחברה. 9. יוספי חוזר בערעורו על עיקר טענותיו לפני בית המשפט המחוזי, ובתוך כך טוען כי משנדחתה גרסתו של אבו באשר לתחולת הסכם אבו-קושמרו על מערכת היחסים בינו לבין יוספי, כי אז היה על בית המשפט המחוזי לקבל את גרסתו של יוספי, שלפיה הוסכם כי הוא ואבו יישאו באופן שווה בנטל השקעת הכספים בחברה. עוד נטען כי עם ביטולו של הסכם העברת המניות, היה על בית המשפט המחוזי להורות על השבת 16 המניות אשר עליהן נסב הסכם זה לידי יוספי, וזאת חלף קביעת שיעור אחזקותיו בחברה בהתאם למידת ההשקעה בה. כמו כן, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו כי זיקרי הוא בעל מניות בחברה, וכן כי נפלו מספר טעויות בחוות דעת המומחה שעל בסיסה חולקו מניות החברה בין הצדדים. דיון והכרעה 10. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אשר הועלו על-ידם הן בכתב, והן בעל-פה במסגרת הדיונים שהתקיימו לפנינו, מצאנו כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים אשר נקבעו בפסק דינו המנומק של בית המשפט המחוזי, כי ממצאים אלה תומכים במסקנותיו המשפטיות, וכי פסק הדין אינו מגלה טעות שבחוק. 11. נדגיש כי רובן ככולן של טענות המערערים מופנות כנגד קביעות וממצאים עובדתיים מובהקים אשר קבע בית המשפט המחוזי בפסק דינו, וכידוע, ערכאת הערעור לא תתערב בכגון אלה, אלא במקרים חריגים ביותר. זאת, נוכח התרשמותה הבלתי-אמצעית של הערכאה הדיונית מן התשתית הראייתית ומהעדויות הרלוונטיות (ראו: ע"א 1815/16 פלוני נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 8 (3.1.2018); ע"א 8329/16 טרנס אטלס בע"מ נ' אליהו פרחי בדי ריפוד בע"מ, פסקה 16 (4.6.2018); ע"א 5255/16 פלוני נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, פסקה 11 (18.7.2018)). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות בקביעות העובדתיות ובממצאים שבפסק הדין. 12. אשר לטענותיו של יוספי לגבי קביעת בית המשפט המחוזי ביחס לתוכן ההסכמות בינו לבין אבו, נוסיף בקצרה כי הגם שבית המשפט המחוזי דחה את גרסת אבו שלפיה ההסכמות בינו לבין יוספי התבססו על הסכם אבו-קושמרו, הרי שאבו וזיקרי העלו בסיכומיהם אף טענות לבסיס נוסף להסכמות שהושגו על-ידי הצדדים, כגון ההתנהלות העסקית בחברת עדי עולם ובפרויקטים נוספים (ראו בסעיפים 57-45 לסיכומיהם אשר הוגשו לבית המשפט המחוזי), ובית המשפט המחוזי מצא כי יש לקבל את גרסתם זו, וזאת בין היתר, על סמך התשתית הראייתית הרחבה שנפרשה לפניו. לא מצאנו להתערב בכך. 13. לבסוף, יוער כי לא מצאנו ממש בטענתו של יוספי, לפיה היה על בית המשפט המחוזי להורות על השבת 16 המניות שעליהן נסב ההסכם, חלף עריכתם של תשלומי איזון. זאת, נוכח העובדה שבסיכומים אשר הוגשו מטעמו של יוספי לבית המשפט המחוזי ציין הלה כי יש "להורות על תשלומי איזון בין התובע [יוספי, י. ו.] לנתבעים [אבו וזיקרי, י. ו.]... לחילופין, רישום מניות החברה על שם התובע, על פי שיעור השקעתו בחברה" (ראו בסעיף 236ח לסיכומיו). בהתאם לכך, ציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו כי לאור ביטול הסכם העברת המניות, ניתן להשיב ליוספי 50% ממניות החברה, ואולם, יוספי כלל בסיכומיו אף סעדים חלופיים, וביניהם, כאמור, עריכת תשלומי איזון בין הצדדים על-פי יחס השקעותיהם בחברה. מטעם זה, ומטעם זה בלבד, ערך בית המשפט המחוזי את תשלומי האיזון. לפיכך, יש לדחות את טענתו של יוספי בנדון. 14. כאמור לעיל, פסק דינו של בית משפט המחוזי מפורט ומנומק היטב, ומבוסס על התשתית הראייתית אשר הונחה לפניו. לא ראינו, אפוא, מקום להתערב בקביעותיו ובמסקנותיו של בית המשפט המחוזי. 15. זאת ועוד, קביעותיו של בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 25.11.2015, בדבר שיעורי אחזקת המניות בחברה, מושתתות בעיקרן על חוות דעתו של המומחה. בהקשר זה נקבע לא אחת כי ערכאת הערעור לא תטה להתערב בקביעות ובמסקנות הערכאה המבררת מקום שזו האחרונה השתיתה את פסק דינה על חוות דעתו של מומחה מקצועי, וזאת ביתר שאת כאשר עסקינן במומחה מטעם בית המשפט, כבענייננו (ראו: ע"א 6768/01‏ רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 625, 631 (2004); ע"א 916/05 כדר נ' הרשינו (28.11.2007); ע"א 8257/17 פלוני נ' אסותא מרכזים רפואים בע"מ, פסקה 3 (23.1.2019)). נוכח האמור, לא ראינו להתערב אף בהחלטתו זו של בית המשפט המחוזי המבוססת, כאמור, על חוות דעתו של המומחה, ומניחה את הדעת. 16. אשר על כן, אנו דוחים את שלושת הערעורים דנן ומאמצים את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כמו גם את החלטתו מיום 25.11.2015, על נימוקיהם, וזאת מכוח סמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת הנשיאה א' חיות: אני מסכימה. ה נ ש י א ה המשנה לנשיאה ח' מלצר: אני מסכים. המשנה לנשיאה הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת י' וילנר. ניתן היום, ‏ח' באדר א התשע"ט (‏13.2.2019). ה נ ש י א ה המשנה לנשיאה ש ו פ ט ת _________________________ 16001340_R23.docx שג+אש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1