בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
1339/97
בפני: כבוד
המשנה לנשיא ש' לוין
כבוד
השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופט י' טירקל
המערער: שם
טוב שמואל
נגד
המשיב: עיזבון
המנוח שדלז מנחם
ערעור
על פסק-דינו של בית
המשפט
המחוזי בירושלים מיום
15.1.97
בת.א. 187/92 שניתן
על-ידי
כבוד השופטת י' הכט
תאריך הישיבה: ט'
בתמוז התשנ"ט (23.06.99)
בשם
המערער: עו"ד ויטנברג
בשם
המשיב: עו"ד
פודים
פסק-דין
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
1. לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת י' הכט) שהכריע בסכסוך בין יזם לקבלן, בקובעו,
כי יש לחלק אחת מהדירות שנבנו על-ידי הקבלן על מגרשו של היזם, באופן ש3/4- יהיו של
היזם ו1/4- יהיה של הקבלן. עוד קבע בית המשפט, כי אם הקבלן יגרום תוך 6 חודשים
לתיקון חריגות בניה או לאישור החריגות, תחולק הדירה שווה בשווה ביניהם. על פסק-דין
זה הוגש ערעור על ידי הקבלן, המבקש לקבל את הערעור ולדחות את תביעת היזם נגדו וכן
לקבל את תביעתו נגד היזם.
העובדות שנקבעו הן בקצרה כדלקמן:
2. המנוח מנחם שדלז (להלן: היזם) רכש ב1988- יחד
עם אחרים מגרש לבניה. לפי קביעת בית המשפט נערך ביום 1.1.89 בין היזם לבין המערער
(להלן: הקבלן), הסכם (להלן: ההסכם) לפיו התחייב הקבלן לבנות על המגרש 4 שלדי דירות
קוטג' דו מפלסיות, שכל אחת מהן תשקף את החלק היחסי בבעלות על החלקה. את פנים
הדירות והפיתוח אמור היה להשלים היזם. בהסכם צוין כי הדירות תבנינה על פי התכנית,
התשריט והמפרט הטכני המצורפים להסכם. שלוש דירות היו אמורות להימסר ליזם על מנת
למכרן לרוכשים. בסיום הבנייה של הדירה הרביעית, היתה דירה זו אמורה להימכר על ידי
הקבלן ותמורתה היתה אמורה להיות מועברת לקבלן כחלק הארי מן התמורה עבור בניית
ארבעת שלדי דירות הקוטג'. בנוסף לכך אמור היה הקבלן לקבל מהיזם סכום בשקלים השווה
ל62,500-$ כתמורה "בתוספת שתתקבל ממכירת הדירה העליונה" (ס' 7 ו9-
להסכם). עוד נקבע בהסכם כי איחור הקבלן בהשלמת הבנייה, יחייב אותו בתשלום של 150$
ליום.
למעשה, היתה זו מעין עסקת קומבינציה שהולידה
סכסוכים רבים. הוסכם בהסכם שכל סכסוך בין הצדדים יובא להכרעת בורר יחיד ואכן מאז
התחלת הוצאתו לפועל של הפרוייקט, החלו סכסוכים מתגלעים בין כל הצדדים המעורבים:
היזם ועורך דינו, הקבלן, המהנדס, הדיירים שרכשו את הדירות והאדם שעל שמו נרשמה
הדירה הרביעית, טייטל שמו.
3. הקבלן החל לבנות את הדירות לפי תכניות הבנייה
שצורפו להסכם. המפרט הטכני והתשריט לא הוצגו בבית המשפט והוא לא היה מוכן לקבוע
שאכן צורפו להסכם. הבנייה החלה בטרם ניתן היתר בניה כחוק ושני הצדדים ידעו על כך.
מהנדס הבניין אף התריע על כך בפני היזם והקבלן ואף הוגש נגדם כתב אישום בו הואשמו
בביצוע עבודות בנייה החורגות מהיתר ואכלוס הבניין מבלי לקבל תעודת גמר כנדרש
בהיתר. כל אלה הולידו צו הפסקת בניה ותביעות שונות. חלקן נדונו בבוררות וחלקן בבתי
משפט.
4. ב7/89- עזב הקבלן את האתר, כשלטענתו, סיים הוא
את בניית השלד של הדירות ונותרו רק אי אלה עבודות פיתוח להשלמה ולהתחשבנות. בעקבות
זאת פנו הצדדים לבוררות בעניין ההתחשבנות ביניהם. הקבלן, אישר כי היזם שלם לו עד
אז 55,000$ ונותרו 7,500$ (להשלמת הסכום של 62,500$ שהיה על היזם לשלם על פי
ההסכם). הבוררות לא הגיעה לסיום. בין לבין, הוצא צו הפסקת עבודה עקב ליקויים
במנהרה שנבנתה במקום על פי התכניות וכן נתגלעו חילוקי דעות בעניין ליקויים שנתגלו
במנהרה והאחריות להם והחיובים הכספיים של כל צד, הנדרשים לבצוע התיקונים. נתמנה
בורר בהסכמה על מנת להכריע בסכסוכים. הבורר חלק את האחריות בין המהנדס 90% לבין
היזם עליו הטיל 10%. הבורר לא הטיל אחריות על הקבלן, שבעבודתו - ככל שהדבר נוגע
למנהרה - לא מצא פגם. בעקבות זאת קיבל הקבלן המחאה בגין העבודה שבצע במנהרה,
שהסתיימה.
חילוקי דעות נוספים נתגלעו בעניין איחור הקבלן
במסירת הדירות והשלמת עבודות פיתוח. העיכוב במסירת הדירות נגרם עקב צו הפסקת
העבודה והוליד תביעה מצד רוכשי הקוטג'ים. אלה הגישו תביעות נגד היזם והגיעו להסכם
עמו, בו קיזזו מן הסכום שהגיע ליזם סכומים שונים בגין אחור במסירת הדירות, אי
ביצוע עבודות פיתוח שהיו אמורות להתבצע ובגין עוגמת נפש. הם גם תבעו נזק בגין
הקטנת שטח ב10- מ' עקב חריגה לשטח ציבורי.
5. הדירה הרביעית, היתה רשומה על שם טייטל. בית
המשפט קבע, כי טייטל היה "איש קש" שמימן את רכישת חלק מהמגרש וכי הדירה
נשארה רשומה על שמו על מנת שניתן יהיה למוכרה כדירת יחיד. על דירה זו נרשמה
משכנתא לטובת חברה שלקבלן היה אינטרס כלכלי בה. כן נרשמה הערת אזהרה על חלקו של
טייטל לטובת הקבלן וזאת כדי להבטיח את זכויותיו של הקבלן שהיו - כאמור - לקבל את
תמורת מכירתה של הדירה הרביעית.
בין לבין, הגיש היזם תביעה בת.א. ת"א
966/91 נגד טייטל - מי שעל שמו נרשמה הדירה הרביעית - ונגד עורך הדין שייצג אותו
ואף שמש כבורר בין היזם והקבלן. שמיעתה של תביעה זו אוחדה עם התביעה נשוא ערעור
זה. באותו עניין הושגה פשרה, לפיה תבוטל המשכנתא על ידי טייטל והוא ימסור ייפוי
כוח בלתי חוזר לפיו אין לו זכויות בנכס [קרי: הדירה הרביעית] וכי "בתום
ההליכים כאשר בית המשפט יפסוק למי שייכות הזכויות הקנייניות בנכס יפעלו מיופי הכוח
לביצוע הרישום כפי שייקבע על ידי בית המשפט". לאור פשרה זו נדחתה התביעה נגד
עורך הדין ונגד טייטל. הקבלן לא היה צד לאותה תביעה ולאותה פשרה.
6. בתביעה שהגיש היזם נגד הקבלן שהיא נשוא
פסק-הדין עליו מערערים שני הצדדים, טען היזם כי הקבלן הפר את ההסכם וגרם לו נזקים
וכי על כן יש לבטל את ההסכם ככל שהוא נוגע לדירה הרביעית ולחייב את הקבלן לשלם לו
סכומים שונים המסתכמים בסך 1,279,800 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו לו ושהקבלן
אחראי להם.
בתביעתו הנגדית ביקש הקבלן להצהיר, כי הוא
בעלים של 1/4 מן החלקה וכי הוא זכאי לקבל את החזקה והבעלות על הדירה הרביעית
שהזכויות בה רשומות על שם טייטל.
אשר לדירה הרביעית, קבע בית המשפט כי ניתן
לפרש את המוסכם בין הקבלן והיזם ביחס אליה, בשני אופנים: האחד, ניתן לראות בה דירה
שנועדה לשמש בטוחה לקיום ההסכם על ידי הקבלן שיהיה זכאי לקבלה אם ימלא את ההסכם
במלואו וללא הפרות מצדו שגרמו נזקים גם לצדדים שלישיים; השני, ניתן לראות בה
התחייבות להעברת הבעלות בדירה, לקבלן. מכאן עבר בית המשפט לבדוק את "גורל
הדירה לאור הנסיבות שנוצרו".
7. בית המשפט פרט בפסק דינו את חלקו של כל אחד מן
הצדדים בנזקים שנגרמו. הוא קבע כעובדה כי בוצעו על ידי הקבלן עבודות שונות לפני
קבלת ההיתר וכי הצדדים וגם מהנדס הפרויקט ידעו על כך וכי כתוצאה מכך הוצא צו הפסקת
בניה ונגרם עיכוב בבניה. עוד קבע כי הקבלן לא היה רשום בפנקס הקבלנים, דבר אותו
ראה בחומרה רבה. עוד ציין, כי בוצעו עבודות בניה, הריסות בניה וחריגות בניה, בעיקר
בדירה הרביעית, שגררו צו הפסקת בניה ועיכוב מסירת הדירות לרוכשים שסביר היה להניח
כי יתבעו בגינו את היזם.
לגבי היזם קבע בית המשפט כי היזם ידע על התחלת
הבנייה ללא היתר בניה ואף ידע על חריגות הבנייה בהיותו מלווה - בכל הקשור בפרויקט
- על ידי אדריכל ומהנדס. עוד קבע בית המשפט, כי חריגות הבנייה היו אינטרס כלכלי
משותף של היזם והקבלן.
בשקלו את כל אלה, קבע בית המשפט, כי הן היזם
והן הקבלן אחראים לנזקים שנגרמו וכי הקבלן אחראי ל75%- מהנזקים והיזם ל25%- מהם.
בקביעה זו אין אנו מוצאים להתערב.
8. מכאן עבר בית המשפט להתחקות אחר הנזקים
שנגרמו, שהיזם והקבלן אחראים להם כאמור, אלא שלא מצא כי הוכחו לפניו נזקים כאלה
ולא יכול היה לגבש סכומים המגיעים ליזם. הוא קבע כי "הבוררות לפני עוה"ד
לא מוצתה וההתחשבנות הכספית לא הובררה די הצורך שכן הנתבע העיד כי הגיע להסכם עם
שלשת הדיירים שעבודות הפתוח יבוצעו על ידו במחיר עלות וההוצאות יתחלקו ביניהם
באופן שווה". אשר לקבלן, קבע בית המשפט כי הוא לא בצע חלק מעבודות הפתוח ואף
שהתחייב לשלם עבורן 20,000 ש"ח, לא שילם מאומה ומחומר הראיות בתיק "לא
ניתן בודאות לדעת מהו גובה הסכום...". מכאן שבית המשפט לא קבע כלל מה הוא
הנזק שנגרם, שהקבלן אחראי ל75%- ממנו ולפיכך לא יכול היה לחייבו בתשלום סכום נזק
כלשהו. לכאורה, היתה צריכה תביעתו הכספית של היזם להידחות.
אשר לביטול ההסכם שביקש היזם, לא מצא בית
המשפט כי יש לבטלו ולא קבע דבר בעניין ביטולו. משתמע מפסק הדין ובמיוחד מתוצאתו,
שבית המשפט לא היה בדעה כי אין לקבלן זכות כלשהי בדירה הרביעית. היה על בית המשפט
לקבוע אם אכן הקבלן זכאי לקבל תמורת בניתן של הדירות שאכן בוצעה על-ידו, את הדירה
הרביעית או את תמורתה, אם לאו. אילו נקבע סכום הנזק, ניתן היה לקבוע, כי יש לקזז
את חלקו של הקבלן באחריות לנזק, מן המגיע לו תמורת הדירה הרביעית. משלא נקבע סכום
הנזק, עשה בית המשפט קפיצת דרך וקבע, כי לאור חלוקת האחריות כאמור, יקבל הקבלן 1/4
דירה והיזם 3/4 דירה. בקביעה זו נתפס בית המשפט לכלל טעות והוא אף חרג מסמכותו,
שכן, בתביעה ובתביעה שכנגד לא בא זכרה של טענה לפיה תחולק הדירה בין היזם והקבלן.
תביעת הקבלן היתה לביטול ההסכם באופן שהדירה תישאר שלו, ולפיצויים ואילו בתביעתו
של הקבלן עתר הוא לאכיפת החוזה באופן שהדירה תעבור אליו כתמורה לעבודות שביצע.
9. אין שום קורלציה בין הדירה ושוויה לבין הנזקים
שנגרמו וכל אחד עומד לעצמו. העסקה היתה ברורה. הקבלן אמור היה לקבל תמורת העבודה -
בנית שלדי 4 דירות קוטג' - כסף + דירה. הדירה הרביעית היתה עיקר התמורה שהגיעה
לקבלן עבור בנית ארבע הדירות שאכן נבנו על ידו וכפי שהדבר נעשה בעסקות קומבינציה,
אין מעבירים את החלק המגיע לקבלן עד אשר הוא ממלא את התחייבויותיו. הדירה הרביעית
נרשמה על שם טייטל על מנת שהיא תימכר על ידי מי שיכול למכרה כדירת יחיד, דבר
שהקבלן אינו יכול לעשות. טייטל יצא מהתמונה בנותנו ייפוי כוח בלתי חוזר להעביר את
הדירה כפי שבית המשפט יחליט. לבד מכך שהסכם הפשרה בין טייטל והיזם אינו מחייב את
הקבלן, אין לראות בהסכם הפשרה שבין טייטל והיזם שהקבלן אינו צד לו, העברת המחלוקת
לפסים חדשים ושונים ולהסיק ממנו הסכמה לחלק את הדירה הרביעית בין הקבלן והיזם.
תכליתו של ההסדר היתה לאפשר העברת הדירה למי שבית המשפט יחליט. משיצא טייטל
מהתמונה, נותרה המחלוקת בין היזם והקבלן כשכל אחד טוען לזכותו בדירה בהתאם לכתבי
הטענות שהוגשו על ידם, כשהיזם טוען כי יש לבטל את ההסכם בינו לבין הקבלן ככל שהוא
נוגע לדירה והדירה שלו, והקבלן טוען שההסכם קיים והדירה שלו.
10. בית המשפט לא קבע כי ההסכם בטל עקב הפרות מצד
הקבלן, ויש להתייחס אל ההתחייבות להעביר לידי הקבלן את תמורת הדירה, כשרירה
וקיימת. היזם התחייב לשלם לקבלן עבור עבודתו, את תמורת הדירה הרביעית שתימכר על
ידי הקבלן. אף שהדירה שלא נרשמה על שמו של הקבלן, נרשמה לטובתו הערת אזהרה. להלכה
היתה לקבלן זכות לקבל את תמורת הדירה, שתימכר על ידו. למעשה, אין הבדל אם הקבלן
יקבל את הדירה הרביעית או יממש את זכותו למוכרה ויקבל את תמורתה בכסף. בכל מקרה
אין בסיס משפטי לחלוקת הדירה בין היזם והקבלן. יש בסיס לתביעת הקבלן לאכוף את
ההתחייבות בהסכם שלא בוטל ולאחר שביצע את בניית שלדי הדירות יש להעביר לו את הדירה
או לאפשר לו למכור את הדירה ולקבל את תמורתה. עם זאת אין להתעלם מן העובדה כי נגרמו
נזקים וכי הקבלן אחראי ל75%- מהם. לפיכך, יש לאפשר לו לממש את הדירה בכפוף
לקיזוז של חלקו בנזקים מן התמורה. נזקים אלה לא נקבעו על ידי בית המשפט ואף על פי
כן אינני סבורה שיש לדחות את תביעת היזם לפיצויים. נראה לי כי בחומר הראיות קיימים
נתונים שונים לעניין הנזקים שנגרמו, או לפחות חלקם.
התלבטתי אם ראוי להחזיר את העניין לערכאה
הראשונה על מנת שתשוב ותיתן דעתה לנזקים שנגרמו באחריותם של שני הצדדים או אם
להימנע מלעשות כן ולהעריך את הנזקים בערכאה זו. בסופו של דבר הכריעו את הכף משך
הזמן הממושך שחלף מאז החלו הסכסוכים בין הצדדים וההליכים שהתקיימו עד היום הן
בבוררות והן בבתי משפט ונפלה ההחלטה לפסוק את הפיצויים כאן על פי החומר שהיה בפני
בית משפט קמא.
11. אכן, הוכחת הנזק לקויה היא ולוקה בחסר ואף על
פי כן ניתן לחשבו ולהעריכו:
תביעות הדיירים
כתוצאה ממתן צו הפסקת העבודה חל עיכוב במסירת
הדירות לדיירים. הדיירים הגישו תביעות נגד היזם.
א. משפחת רדאי קיזזה, מהתמורה שהגיעה ליזם סכומים
של 2,250 דולר (דמי שכירות עד 1.1.90), 4,800 דולר (פיצויים מוסכמים בשל האיחור
במסירת הדירה) ו2,106- דולר (תשלומי ריבית). (על קיזוז הסכומים הוסכם במסגרת הסכם
מ- 6.2.90 שנועד לסיים את חילוקי הדעות בין הצדדים בדרכי שלום - ת27/)
ב. בנוסף התחייב היזם לבצע מספר עבודות שעל פי
ההסכם בינו לבין הקבלן היו מוטלות מלכתחילה על הקבלן (בניית קיר תומך, סגירת קו
בניה, ציפויים שונים וכיו"ב). להבטחת ביצוע ההתחייבויות הללו נתן היזם לרדאי
שלוש ערבויות בנקאיות (ת9/, ת11/, ת12/). ממכתב מיום ה- 19.3.91 עולה כי חלק מן
הערבויות, בסך של 12,000 ש"ח, קוזז בגין אי ביצוע עבודות הפיתוח (ת30/).
ג. במכתב מ19.3.91- (ת30/) - תובעים רדאי מהיזם
סך של 49,375 ש"ח (תיקונים, השלמת עבודות שלא ביצע, עגמת נפש בגין הריסת
המנהרה וחוסר הנוחות).
ד. במכתב מ- 20.3.91 (ת29/) - מודיעים רדאי ליזם
כי הם תובעים ממנו פיצוי בסך של 23,400 ש"ח עקב החריגה בבניה והצורך בהריסה
המקטינה את שטח המגרש שלהם ב- 10 מ"ר.
מחומר הראיות לא ברור מה עלה בגורלן של
התביעות שבמכתבים אלו.
ה. משפחת פרל הגישה אף היא תביעה נגד היזם, המהנדס
וחברת פל-קל, בשל ליקויים שונים (ת28/) על סך של 300,000 ש"ח נכון ליום
הגשתה. בתביעה נדרשים הנתבעים לשלם פיצויים בגין נזקים בשל אי השלמת הבניה, תיקון
ליקויים שנגרמו, פיצויים מוסכמים בגין איחור במסירה, עלויות התקנת מעלית
וכיו"ב (פירוט בעמ' 8,9 לכתב התביעה ת28/). לא ידוע מחומר הראיות מה עלה
בגורלה של תביעה זו.
ו. יצוין כי בין הדיירים לבין הקבלן התנהלו
הליכים בבית משפט השלום בירושלים. הדיירים הגישו (ב- 20.2.92) תביעה נגד הקבלן על
סך של 23,194 ש"ח (נ13/) והקבלן הגיש (ב- 15.6.93) תביעה שכנגד על סך 26,600
ש"ח (נ14/). לא עולה מחומר הראיות מה עלה בגורלן של תביעות אלו.
הבוררות בין היזם לקבלן
ז. התמורה שאמור היה הקבלן לקבל על ביצוע חלקו
בהסכם עמדה על 62,500 דולר בתוספת התמורה שתתקבל ממכירת הדירה העליונה (הרביעית).
בבוררות הוסכם כי היזם שילם לקבלן סך של 55,000 דולר, כלומר 7,500 דולר פחות מן
התמורה המוסכמת. היזם טען כי בשלמו 9,000 דולר עבור עבודות הפיתוח שילם למעשה
1,500 דולר למעלה מן המוסכם. מתשובת הקבלן במהלך הבוררות, עולה כי הוא מסכים לכך
שהיזם השקיע 9,000 דולר בפיתוח, אך זאת - לטענתו - משום שהיזם שיחרר אותו מעבודות
הפיתוח ובצע אותן בעצמו (הבוררות נ12/ ו-נ12א). סכסוך זה לא בורר עד סופו
בבוררות ונותר פתוח. עם זאת עולה מהאמור כי היזם אכן ביצע עבודות פיתוח בסכום של
9,000 דולר ועל ידי כך שילם לקבלן 1,500 דולר מעל למגיע לו.
ח. לפי ת87/ התחייב הקבלן להשלים את יתרת
עבודות הפיתוח תמורת תשלום של 6,000 דולר שאמור היה להשתלם לו על ידי פרל, שיקזז
את התשלום מחובו ליזם, כלומר בפועל אמור היה הסכום הנ"ל להגיע מכיסו של היזם.
לא ברור אם סכום זה אכן קוזז מהמגיע ליזם.
ט. בית המשפט המחוזי קבע כי על חלק מעבודות הפיתוח
שבוצעו קבל הקבלן תשלום כפול, מהיזם ומהדיירים, אך לא ברור מה גובה הסכומים ולא
ניתן לפסוק פיצויים בגינם.
י. נטען כי היו ליקויים במנהרה אלא שהבורר
שנתמנה בהסכמה החליט כי בהקשר זה לא היה פגם בעבודת הקבלן והאחריות לליקויים
חולקה, 10% על היזם ו- 90% על המהנדס וחברת פל-קל.
איחור בהשלמת העבודות
יא. בית המשפט המחוזי קבע כעובדה כי ההסכם בין
הקבלן ליזם נחתם ב1.1.89- וכי על הנתבע היה להשלים את העבודות תוך 180 יום מיום
החתימה על ההסכם. במסגרת ההסכם נקבע פיצוי מוסכם של 150 דולר לכל יום איחור.
לעניין ההפרה נקבע כי איחור של 30 יום לא יחשב כאיחור המהווה הפרה אלא שהאיחור
בענייננו עלה על פרק זמן זה. העבודות היו אמורות - איפוא - להסתיים ב1.7.89-.
הקבלן עזב את האתר ב- 7/89 בטענה שסיים את ביצוע חלקו על פי ההסכם למעט אי אלו
עבודות פיתוח. מסתבר שלאחר עזיבתו את האתר נותרו עבודות שלא נסתיימו ואשר היזם
סיימן חלקית. גם הדיירים השלימו חלק מן העבודות כפי שעולה מתביעותיהם. מן הבוררות
שנערכה בין הצדדים ב- 31.12.89 עולה כי טרם נשלם ביצוען של עבודות הפיתוח וכי
הצדדים הסכימו על הפקדת סכומי כסף נוספים, על ידי שניהם למטרת השלמת העבודות על
ידי הקבלן תוך 30 יום (נ12/א). ממכתב שנשלח על ידי באת כוחו של היזם לקבלן ב-
13.2.90 (ת36/) עולה כי היזם החליט לבצע את עבודות הפיתוח בעצמו, וזאת, כפי שעולה
מהראיות, משום שהקבלן לא בצען. העבודות נמשכו עד 26.2.90 אז הופסקו על ידי צו
הפסקת בניה. מן החומר עולה כי האיחור בהשלמת העבודה נמשך עד ה- 13.2.90 שאז שיחרר
היזם את הקבלן מאחריותו להשלמת העבודות באופן מפורש ולכן כל עיכוב שנגרם מכאן
ואילך בהשלמתן אין לזקפו לחובת הקבלן. באשר לאיחור בהשלמת העבודות נקבעו פיצויים
מוסכמים בסך 150 דולר לכל יום איחור. גובה הפיצוי המוסכם לתקופה שבין ה- 1.7.89 ל-
13.2.90 (228 ימים) עומד על 34,200 דולר.
12. לאור האמור לעיל, הנזקים שהוכחו ושהאחריות להם
מתחלקת בין היזם 25% והקבלן 75% הם:
1) לפי ס' 11א. - 2,250 דולר ועוד 4,800 דולר ועוד
2,106 דולר ובסך הכל 9,156 דולר. הסכומים של 2,250 דולר ועוד 4,800 דולר יומרו
לשקלים נכון ל1.1.90- ויישאו מאז הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
2) לפי ס' 11ב. - 12,000 ש"ח בצירוף הפרשי
ריבית והצמדה החל מיום 19.3.91.
3) לפי ס' 11ז. - 1,500 דולר שיומרו לשקלים נכון
ליום 31.12.89 ויישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מאז.
4) לפי ס' 11יא. - פיצוי בגין איחור בהשלמת
העבודות בסך של 34,200 דולר אשר יומרו לשקלים נכון ליום 13.2.90 בצירוף הפרשי
ריבית והצמדה כחוק.
כל יתר הטענות והתביעות אינן נתמכות בראיות
המאפשרות קביעת נזק או הערכתו אפילו לא כאומדנא דדיינא ומכיוון שהיזם לא הרים את
נטל ההוכחה לגבי יתר הנזקים הנתבעים לא ניתן לפסוק פיצויים בגינם.
13. בית המשפט הטיל אחריות לכל הנזקים שנגרמו מאי
קיום ההסכם, על היזם והקבלן גם יחד, והטיל על הקבלן הוטלה אחריות בשיעור של 75%
ועל היזם בשיעור של 25%. לפיכך חייב הקבלן ב75%- מכל הסכומים שנפסקו לעיל.
אשר על כן אני מציעה לקבל את הערעור, לבטל את
פסק דינו של בית משפט קמא ולקבוע כי הדירה הרביעית תימכר על ידי הקבלן ותמורתה
תועבר לקבלן כהשלמת התמורה על פי ההסכם וזאת רק לאחר שינוכה ממנה הסכום הכולל
המגיע ליזם על פי פסק דין זה ויועבר לידיו.
הקבלן ישלם ליזם הוצאות בסך 30,000 ש"ח.
ש
ו פ ט ת
המשנה לנשיא ש' לוין:
אני מסכים.
המשנה לנשיא
השופט י' טירקל:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט'
שטרסברג-כהן.
ניתנה היום, ה' בתשרי תשנ"ט (15.9.99).
המשנה לנשיא ש ו פ ט
ת ש ו פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
97013390.J10/