יעקב חפותה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1338/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1338/10 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: יעקב חפוטה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 25.1.2010 בתפ"ח 624/09 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא י' צבן, השופטת ח' בן-עמי והשופט ר' כרמל תאריך הישיבה: כ"א בטבת התשע"ג (3.1.2013) בשם המערער: עו"ד דודו עמר בשם המשיבה: עו"ד ד"ר דותן רוסו פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא השופט י' צבן, השופטת ח' בן-עמי והשופט ר' כרמל) מיום 25.1.2010 בתפ"ח 624/09. ביום 4.11.2009 הורשע המערער על פי הודאתו בהריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש. המערער משיג לפנינו על חומרת העונש שנגזר עליו. על המערער הושתו תשע שנות מאסר לריצוי בפועל ושנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר לבל יעבור עבירת אלימות, למעט תקיפה סתם. שותפו לדבר עבירה של המערער, ויקטור דיין, הגיש ערעור לבית משפט זה על הרשעתו ועל חומרת העונש שהושת עליו. הערעור נשמע אף הוא לפנינו במסגרת ע"פ 2823/10 והכרעה בו תינתן בפסק דין נפרד. רקע עובדתי 1. המערער הודה בבית המשפט המחוזי בהריגתו של דוד אבועזיז במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש. לפי הסדר הטיעון תוקן כתב האישום כמפורט בפרוטוקול מיום 4.11.2009 (עמ' 138-137). במסגרת תיקון כתב האישום, בין היתר, הושמט סעיף 10 לכתב האישום המקורי ולכך אתייחס במסגרת הדיון וההכרעה בערעור. 2. ויקטור ושמעון דיין הם אחים. המערער היה מצוי עמם בהיכרות. השלושה התגוררו בשכונת פת בירושלים. יהושע ודוד אבועזיז, שמצאו את מותם במסגרת האירוע מושא כתב האישום, היו אחים. שמעון היה מצוי בסכסוך עם האחים אבועזיז על רקע חוב כספי שהוא חב להם. הדבר לא היה ידוע למערער. ביום 19.3.2009 סמוך לשעה 20:00 פגשו האחים אבועזיז את שמעון. במהלך שיחה עמו הפילו האחים אבועזיז את שמעון, בעטו בו וגרמו לשריטה בפניו. זמן קצר לאחר מכן התגודדו ויקטור, שמעון והמערער יחד עם האחים אבועזיז על גבעה בקצה הרחוב המשקיפה על צומת הרחובות פת וגולומב כשויקטור והמערער החזיקו בידיהם סכינים. ויקטור החזיק סכין בעלת להב באורך של כעשרה ס"מ והמערער החזיק בידו סכין חיתוך "יפנית" שקיבל קודם לכן מויקטור. עובר לשלב זה החליט ויקטור להרוג את האחים אבועזיז מבלי שהמערער ידע על כך. 3. בשלב זה ניסו האחים אבועזיז להימלט מהמקום כשויקטור דוקר אותם בפלג גופם העליון במטרה להורגם. לאחר שנדקרו המשיכו האחים אבועזיז בניסיונם להימלט מהמקום כשהם פצועים ותשושים אך ויקטור, שמעון והמערער רדפו אחריהם. שמעון עשה כן בכוונה להשיגם ולהורגם. במהלך המרדף יידה שמעון אבן לעבר האחים אבועזיז, שנמלטו לעבר צומת פת כשהנאשמים ובהם גם המערער דולקים אחריהם. בהגיע האחים אבועזיז לכביש גולומב כשהם פצועים ותשושים וחסרי יכולת להגן על עצמם השיגו אותם הנאשמים. ויקטור דקר את המנוחים בפלג גופם העליון במטרה להורגם והמערער חתך את דוד שלושה חתכים עמוקים בפניו. חתכים אלו לא גרמו למותו. 4. במהלך התקיפה נדקר יהושע שמונה דקירות עמוקות בפלג גופו העליון, שתיים מהן בגבו, ואילו דוד נדקר חמש דקירות בפלג גופו העליון, אחת מהן בגבו. כן נחתך דוד בפניו שלושה חתכים ארוכים ועמוקים, נדקר פעמיים בידיו ונגרם לו פצע פתוח בקרקפת. כתוצאה מהדקירות נגרמו בין היתר ליהושע פצעי חדירה לריאות, פצע חדירה לסרעפת ופצעי חדירה לשריר הגב ובית החזה. לדוד נגרמו פצע חדירה ללב ופצעי חדירה לריאות. הפגיעות גרמו למותם של המנוחים. לאור האמור ובמסגרת הסדר טיעון הואשם המערער בהריגתו של דוד אבועזיז. ההליכים לפני בית המשפט המחוזי עובר לסקירת ההליכים בעניינו של המערער, לשם שלמות התמונה יצויין כי ויקטור הורשע ברציחת המנוחים והושתו עליו שני מאסרי עולם לריצוי במצטבר. זאת ועוד, בתום שמיעת הראיות הגיעו שמעון והמאשימה להסדר טיעון לפיו יודה שמעון בסיוע להריגת אחד מהמנוחים וכי העונש שיושת עליו לא יפחת מחמש שנות מאסר בפועל ולא יעלה על שמונה שנות מאסר בפועל. 5. הסנגור טען כי חרף עברו הפלילי של המערער בשנים האחרונות הוא חדל ממעורבותו בפלילים, שוקם ונטל חלק בהליך גמילה מסמים תוך שימוש במתדון. הסנגור הדגיש כי המערער התגורר בדירה שכורה אליה הגיעו ויקטור ושמעון שהשתלטו עליה והפכו אותה לתחנת סמים. המערער חשש מויקטור ושמעון ומשכך נגרר לאירוע שבנדון. הסנגור טען כי מעורבותו של המערער היא ברף הנמוך וכי הוא הורשע מכוח ביצוע בצוותא כאשר המנוחים לא הומתו על ידו. הסנגור הוסיף וטען כי אשמו המוסרי של המערער אינו גבוה נוכח העובדה כי מעורבותו באירוע מושא כתב האישום היא תוצאה של השפעת אלכוהול וסמים. הסנגור הדגיש עוד כי המערער לא ביצע כל פעולת הכנה וכי הסכין ניתנה לו על ידי ויקטור מבלי שהוא הבין או ידע את כוונותיו. עוד טען הסנגור כי המערער הודה כמעט באופן מיידי בחקירתו, כך גם בבית המשפט, והביע חרטה. הסנגור ביקש ליתן משקל משמעותי לרקע האישי של המערער ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות ולמצב העגום של ילדיו. 6. בית המשפט המחוזי ציין כי לדברי המערער הוא מכור לסמים מגיל 14. בית המשפט המחוזי התייחס לתסקיר שירות המבחן שמצא כי מאז ילדותו חווה המערער "כאוס, הזנחה, דחייה ונטישה, ופיתח דפוסי התנהגות אלימים וכוחניים, חוסר יציבות, עבריינות, התמכרות לסמים ולאכוהול, עבודה בלתי סדירה פה ושם ונטייה להיגררות". עוד התייחס בית המשפט המחוזי לכך שלשירות המבחן מסר המערער כי עובר לביצוע העבירה נטל מנת מתדון יומית וכן שתה כמות גדולה של אלכוהול עם כדורים פסיכיאטריים. המערער טען כי המעשים בוצעו על ידו עת היה תחת השפעת החומרים הללו ורק לאחר מכן נודע לו כי האחים אבועזיז נפטרו. המערער הביע לפני שירות המבחן ולפני בית המשפט צער על מותם של המנוחים והכאב שנגרם למשפחתם. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי שירות המבחן התרשם שהעבירה משקפת מאפייני אישיות אימפולסיביים של המערער ונוכח אופי העבירה ומאפייני התנהגותו ואישיותו, שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו. גזר הדין 7. בית המשפט המחוזי הדגיש כי העבירה בה הורשע המערער הינה חמורה ותוצאתה מוות. בית המשפט המחוזי ציין כי בעבירות המתה שיקולי הענישה הדומיננטיים הם גמול והרתעה. בית המשפט המחוזי הטעים כי אמנם המערער לא גרם באופן ישיר למותו של דוד אך הוא הצטרף לתקיפה, צויד בסכין, השתתף במרדף וכאשר דוד היה שכוב על הקרקע חסר אונים המערער שלח את ידו וחתך את פניו בשלושה חתכים עמוקים ונמלט מהמקום. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי את העובדה ששירות המבחן לא ראה מקום לבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המערער. בית המשפט המחוזי הוסיף כי העובדה שבעת הרלבנטית היה המערער בגילופין אינה יכולה לשמש נסיבה לקולא. יחד עם זאת, הדגיש בית המשפט המחוזי כי יש לשקול לקולא את הרקע האישי והמשפחתי העגום של המערער שהינו מחוסר בית, מחוסר מקצוע ועיסוק, התגרש מספר פעמים ונולדו לו ילדים עם הפרעות שונות. כן ציין בית המשפט המחוזי את העובדה שהמערער ניסה לחזור למסלול נורמטיבי תוך ניסיונות להיגמל מסמים ואף להשתלב במעגל העבודה. לפיכך, הושתו על המערער העונשים שפורטו לעיל תוך שבית המשפט המחוזי הדגיש כי אינו רואה מקום לפסוק פיצוי, בין היתר, בשים לב לעובדה שהמערער הוא חסר בית. כנגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי מכוון הערעור שלפנינו. תמצית נימוקי הערעור 8. המערער טוען – באמצעות בא כוחו, עו"ד דודו עמר – כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לעובדה שהוא נגרר לאירוע עקב העובדה שחשש מויקטור ומשמעון לאחר שהשתלטו על דירתו. המערער מדגיש כי לא ביצע כל פעולה שגרמה למותו של דוד וכי בחלקו הראשון של האירוע הוא כלל לא היה מעורב. המערער מדגיש כי החתכים שגרם לדוד בפניו לא הביאו למותו וכי לא ידע אודות הסכסוך בין האחים אבועזיז לבין שמעון ואף לא ידע אודות תוכניתו של ויקטור להמיתם. המערער מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי משלא שקל לקולא את עובדת היותו שרוי בגילופין בעת האירוע. בנוסף לכך טוען המערער כי אינו ממעיט מחומרת העבירה אך טוען כי למנוחים הייתה תרומה משמעותית להתרחשותה. המערער טוען כי יש להקל בעונשו נוכח נסיבותיו האישיות והמשפחתיות. המערער מוסיף כי לא ניתן משקל הולם להודאתו וחרטתו. כן מפנה המערער לתנאי מאסרו הקשים שכן לטענתו הוא מוגדר כ"טעון הגנה" בשל היותו מאוים. מעבר לכך טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל לאינטרס השיקום בעניינו חרף העובדה כי הוא נטל חלק בהליך שיקומי שבמרכזו נסיונו להיגמל מסמים. מכל הטעמים דלעיל עותר המערער להקלה בעונשו. תשובת המשיבה 9. המשיבה טוענת באמצעות בא כוחה, עו"ד ד"ר דותן רוסו – כי בהתחשב במהות המעשים ובתוצאותיהם כמו גם במאפייני המערער מדובר בעונש מדוד. המשיבה מוסיפה כי המערער היה מעורב במעשים אכזריים וקשים שנעשו אחרי רדיפת המנוחים עד להשגתם. כמו כן טוענת המשיבה כי המערער הצטייד בסכין וגרם לשלושה חתכים בפניו של דוד. המשיבה מדגישה את עברו הפלילי החמור של המערער, לרבות הרשעה בשוד ואינוס בכוח, כשבגין עבירות אלה ריצה מאסר ארוך בפועל. בנוסף לכך טוענת המשיבה כי התסקיר שהתקבל בעניינו של המערער היה שלילי ושירות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה טיפולית לגביו. המשיבה מטעימה כי על אף מכלול הנתונים לחומרה, בית המשפט המחוזי הקל עם המערער בשל נסיבות חייו הקשות ומצבו המשפחתי. נוכח כל האמור טוענת המשיבה כי יש לדחות את הערעור. דיון והכרעה 10. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור והאזנתי בקשב רב לטיעוני הצדדים בדיון שנערך לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להקל במידת מה בעונשו של המערער נוכח העובדות המצומצמות המפורטות בכתב האישום המתוקן באשר לחלקו המוגבל במסכת העבריינית ולאור הסדר הטיעון בגדרו הושמט סעיף 10 מכתב האישום המקורי. 11. איני סבור כי יש מקום לייחס משקל למרבית טענותיו של המערער, שנבחנו לעומקן ונדחו בצדק על ידי בית המשפט המחוזי. המערער הודה שהרג את דוד ועל כך אין מחלוקת. עבירת ההריגה היא אחת העבירות החמורות בספר החוקים בשל תוצאתה – נטילת חיי אדם. זאת ועוד, בנסיבות העניין המערער הצטרף לויקטור ולשמעון במרדף אחר האחים אבועזיז, חרף העובדה שאלו היו חבולים וחסרי יכולת ממשית להתגונן, תוך שהמערער הסכים לקבל סכין שנתן לו ויקטור. המערער אף גרם לשלושה חתכים עמוקים בפניו של דוד כשזה שכב על הארץ והיה חסר יכולת להתגונן, לאחר מכן נמלט מהמקום. נסיבות מעורבותו של המערער באירוע מושא כתב האישום חמורות אף יותר שכן לו עצמו לא הייתה כל יריבות עם האחים אבועזיז וחרף זאת הוא הצטרף לויקטור ולשמעון ויחדיו הם נטלו את חייהם של האחים אבועזיז. תוצאת האירוע קשה ובלתי מתקבלת על הדעת. 12. זאת ועוד, סבורני כי שיקולי מדיניות המצדדים באינטרס הציבורי אינם מאפשרים להלום הכרת הדין בכך שאדם "נגרר" לנטילת חיי אדם. יש לקבל את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי אין בעובדה שהמערער היה מצוי בגילופין כדי לשמש נסיבה לקולא לאור הכלל בדבר איסור כניסה למצב בהתנהגות פסולה (ראו: סעיף 34יד לחוק העונשין). לכלל השיקולים דלעיל יש לצרף את עברו הפלילי המכביד של המערער גם אם בשנים האחרונות הוא ניסה להשתלב בהליך שיקומי, אשר גם אם אין להקל בו ראש נדמה כי הוא לא נשא פרי ממשי אשר ניתן להתחשב בו לצרכי הקלה בעונש. בנוסף לכך, שירות המבחן לא בא בהמלצה שיקומית בעניינו של המערער. לא זאת אף זאת, צדק בית המשפט המחוזי בהדגישו כי בעבירות המתה נסיבות אישיות נסוגות מזומנות מפני האינטרס הציבורי. אלא שחרף זאת סבר בית המשפט המחוזי כי יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער ונתן לכך ביטוי בגזר הדין. בבחינת מכלול הדברים נדמה כי בית המשפט המחוזי הנכבד עשה מלאכתו נאמנה. 13. יחד עם זאת, באתי לכלל מסקנה כי העונש שהושת על המערער אינו הולם את חלקו במסכת העובדתית שבה הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן. סבורני כי העונש שהשית בית המשפט המחוזי על המערער אינו נותן את מלוא המשקל הראוי לתיקון שבוצע בכתב האישום במסגרת הסדר הטיעון. קרי, לטעמי לא מתקיימת הלימה בין מעשיו של המערער וחלקו בפעילות העבריינית לבין העונש שהושת עליו. במה דברים אמורים? בכתב האישום המקורי צויין בסעיף 10 כי: "במהלך התקיפה המתוארת, דקר הנאשם 1 [ויקטור – י.ד.] את המנוח יהושע אבועזיז בחזהו ובגבו כשהוא שוכב על הרצפה מבלי יכולת להתגונן, בכוונה להורגו. סמוך למתואר, החזיקו נאשמים 2 ו-3 [המערער ושמעון – י.ד.] את המנוח דוד אבועזיז ונאשם 1 דקר אותו בפלג גופו העליון במטרה להורגו" [ההדגשה אינה במקור – י.ד.]. הגם שהמערער אינו כופר לפנינו באחריותו לעבירת ההמתה, מכתב האישום המתוקן שעל בסיסו הורשע המערער הושמט סעיף 10 המקורי שצוטט לעיל. סעיף זה הוא הסעיף שבו מצוי היה הפירוט העובדתי העיקרי שאיפשר את פריסת האחריות הפלילית על המערער בנוגע לעבירת ההריגה מכוח ביצוע בצוותא. יתר סעיפי האישום המפורטים בכתב האישום אינם מתארים פעולה ממשית באמצעותה הביא המערער להמתתו של דוד או פעולה אחרת שקידמה את תוכניתם של ויקטור ושמעון להמית את האחים אבועזיז. בחינת מעורבותו של המערער במסכת העבריינית לפי כתב האישום המתוקן מעלה כי המערער השתתף בהתגודדות על הגבעה עם המנוחים תוך שהחזיק בידיו סכין "יפנית" שקיבל מויקטור (סעיף 6); המערער השתתף במרדף אחד המנוחים עד לצומת פת (סעיף 8); בצומת פת חתך המערער את דוד שלושה חתכים עמוקים בפניו (סעיף 9). כתב האישום המתוקן לא מפרט את המעשים שבוצעו במסגרת ההתגודדות. לא צויין בכתב האישום המתוקן כי במסגרת אותה התגודדות פגע המערער במי מהמנוחים. רק לגבי המוקד השני של האירוע בצומת פת צויין בכתב האישום כי המערער גרם לשלושה חתכים בפניו של דוד. ברם, לפי עובדות כתב האישום חתכים אלו לא גרמו למותו. הגם שהמערער השתתף במרדף אחרי האחים אבועזיז והחזיק בסכין, עולה מכתב האישום המתוקן כי המערער לא הצטייד ביוזמתו בסכין אלא קיבל אותה תוך כדי מרדף מויקטור. לכן, גם אם ניתן היה לראות בכך חלק מיסוד ההכנה וההצטיידות הרי שמדובר בפעולת הצטיידות שאינה ברף המחמיר. לאור עקרון ההלימה, לפיו נדרש שיתקיים יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ואשם הנאשם לבין חומרת העונש שיושת עליו [השוו: פסק דינו של השופט א' רובינשטיין בע"פ 1523/10 פלונית נ' מדינת ישראל (18.4.2012), פסקה יז] איני סבור כי ניתן להתעלם מחלקו הקטן יותר של המערער במסכת העבריינית. שונה היה המצב אילו לא הושמט סעיף 10 האמור. ברם, במסגרת הסדר טיעון כל אחד מהצדדים מכלכל את צעדיו תוך שקילת הסיכויים והסיכונים, גם באשר להיקף הפירוט העובדתי וטיבו. בהקשר של הסדרי טיעון אין לבית המשפט אלא העבודות בהן הודה הנאשם. בית המשפט אינו רשאי להביא בחשבון לצורך גזירת הדין עובדות שלא בא זכרן בכתב האישום בו הודה נאשם לצורכי הסדר טיעון. בפרשה אחרת הדגשתי כי: "יובהר כי מקום בו ההרשעה מתבססת על עובדות כתב האישום המתוקן לצרכי הסדר טיעון, בית המשפט שמאשר את ההסדר כבול לתשתית העובדתית המפורטת בכתב האישום בו הודה הנאשם ואין מקום לסטות מתשתית זו [ראו והשוו: ע"פ 4907/11 מרעי נ' מדינת ישראל (14.11.2012), פסקה 5]. זקיפת עובדות שבהן לא הודה הנאשם במסגרת הסדר הטיעון לחובתו, אינה עולה בקנה אחד עם הזכות להליך הוגן [ראו: ע"פ 2994/12 זגורי נ' מדינת ישראל (23.10.2012), פסקה 17]. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי לא התייחס בגזר דינו לשינוי המהותי שנערך בכתב האישום המתוקן עם השמטת סעיף 10 כאמור. לטעמי מתיקון זה בכתב האישום ניתן ללמוד כי חרף העובדה שלמערער הייתה מעורבות במסכת העבריינית שהביאה בסופו של יום למותו של דוד, זו אינה נמצאת בליבת עבירת ההריגה באופן המצדיק השתת עונש מאסר בפועל של תשע שנים. מסקנה זו מתחזקת נוכח התיקון הנוסף שנעשה בעובדות כתב האישום לפיו בסעיף 6 הוספה הנסיבה כי לפני שויקטור צייד את המערער בסכין, גמלה בליבו של ויקטור ההחלטה להמית את האחים אבועזיז "מבלי שנאשם 2 [המערער – י.ד.] ידע על כך". סוף דבר: נוכח כל המקובץ לעיל אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי ולהעמיד את עונש המאסר בפועל שהושת על המערער על שבע שנות מאסר. רכיב המאסר על תנאי יישאר בעינו כפי שקבע בית המשפט המחוזי. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, כ"ז בשבט תשע"ג (7.2.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10013380_W07.doc חכ/ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il