פליקס ללוש נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1334/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1334/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל המערער: פליקס ללוש נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.12.07 בת.פ. 6028/07 שניתן על ידי כבוד השופטת ש' שטמר תאריך הישיבה: א' באלול התשס"ח (1.9.2008) בשם המערער: עו"ד חנא בולוס בשם המשיבה: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. המערער הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של התפרצות בתחבולה, גניבת כרטיסי חיוב, גניבה, הונאה בכרטיסי חיוב, ניסיון להונות בכרטיסי חיוב, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לפשע והתחזות כאדם אחר. 2. על-פי עובדות כתב האישום המתוקן קשרו המערער, אשתו ואחיה קשר לגנוב כרטיסי אשראי מקשישים ולעשות בהם שימוש. במהלך התקופה שבין נובמבר 2006 לסוף פברואר 2007 נהגו השלושה לגנוב כרטיסי אשראי מקשישים בתחבולות שונות, וביניהן כניסה לבתי קשישים תוך התחזות לעובדי חברת חשמל, במהלכה גנבו את כרטיס האשראי של הקשיש והחליפוהו בכרטיס גנוב אחר; הצעת עזרה לקשיש במשיכת כסף מהכספומט, במהלכה גנבו את כרטיס האשראי והחליפוהו בכרטיס גנוב אחר; ועוד. במרבית המקרים דאגו השלושה אף להשיג את מספרו הסודי של הכרטיס שנגנב אף זאת בתחבולות שונות וביניהן התחזות לעובדי חברת האשראי ומעקב אחר הקשיש בזמן משיכת כסף מהכספומט. המערער ושני שותפיו לקשר השתמשו בכרטיסי האשראי שגנבו, אם באמצעות משיכת כספים מכספומטים שונים, ואם באמצעות ביצוע עסקאות אשראי רבות בבתי עסק שונים. 3. ביום 26.12.07 ניתן גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ש' שטמר), לפיו הושת על המערער עונש של תשע שנות מאסר, מתוכן שבע שנים לריצוי בפועל בניכוי ימי המעצר ושנתיים מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה שהיא בתחום עבריינות הרכוש, לרבות מרמה או הונאה, ויורשע בה. כן הורה בית המשפט על הפעלת מאסר על תנאי בן 4 חודשים לריצוי באופן מצטבר. לבסוף חייב בית המשפט את המערער בתשלום קנס בסך 1,000 ₪ עבור כל אחד מהמתלוננים. 4. בית המשפט ציין כי כתב האישום מפרט עשרים אישומים כנגד המערער, כאשר שללם של המערער ומרעיו הגיע לעשרות אלפי שקלים במזומן ולסכומים נוספים בהם נעשו עסקאות בכרטיסי האשראי הגנובים. בית המשפט קבע כי הוא רואה את מעשי המערער וחבורתו בחומרה רבה בהיותם מנוגדים לערך האנושי של חמלה כלפי החלש, במקרה זה כלפי קשישים. בית המשפט ציין כי התאוששותו של קשיש מהטראומה של חדירה לדירתו והפרת אמונו עלולה לערוך להיות קשה יותר מאשר אצל אדם צעיר. כמו כן הודגשה חומרת המעשים הנובעת מפגיעה בעורקי החיים של המסחר – כרטיסי האשראי, וכי יש להרתיע מעבריינות בתחום זה של הונאה וגניבה של כרטיסי אשראי. לכך הוסיף בית המשפט כי המעשים המתוארים בכתב האישום מאופיינים בתחכום רב, בתעוזה, ולעיתים בחזרה על הפגיעה כלפי אותו קשיש שנפגע כבר על ידם. כל אלה, לטעם בית המשפט, מראים את מסוכנותו של המערער לחברה ואת הצורך להרחיקו ממנה ולהרתיעו. בית המשפט הזכיר את הצעת החוק שפורסמה לאחרונה לפיה תיקבע ענישת חובה על תקיפת קשישים. באשר למערער ציין בית המשפט כי הוא היה הרוח החיה בביצוע העבירות, כי עברו הפלילי מכביד וכולל שימוש בסמים קשים. כן צוין כי נגד המערער תלוי ועומד מאסר על תנאי בר הפעלה וכי אף שירות המבחן סבור כי יש להטיל על המערער עונש מאסר. מנגד התחשב בית המשפט בהודאתו של המערער אשר חסכה משאבים ובעיקר את עדויותיהם של הקשישים ובנסיבותיו האישיות של המערער. 5. בערעור טען בא-כוחו של המערער כי בית המשפט החמיר יתר על המידה עם מרשו. לטענתו, העונש שהוטל תואם עבירות של שוד ולא עבירות של גניבה שבוצעו ללא שימוש באלימות. כמו כן, לטענתו פער הענישה בין המערער לבין שאר הנאשמים בפרשה הינו בלתי סביר (על אשתו של המערער נגזרו במסגרת הסדר הטיעון שיש חודשי מאסר שנקבע כי ירוצו בעבודות שירות וכן קנס; על גיסו של המערער גזר בית המשפט שהייה במעון סגור עד לגיל 20 וכן תשלום פיצוי למתלוננים). עוד פירט הסנגור את נסיבותיו האישיות של המערער המצדיקות לטעמו הקלה בעונש: רקעו המשפחתי של המערער, התמכרותו לסמים וניסיונות הגמילה שלו. כן ציין את חרטתו הכנה כפי שתואר בתסקיר שירות המבחן. לבסוף הציע הסנגור להגדיל את הפיצוי שהוטל על המערער ומנגד להקל בתקופת המאסר שנגזרה עליו. 6. באת-כוח המדינה טענה כי המערער היה הרוח החיה בביצוע העבירות וכי אשתו היא אם לתינוק בן שנה, ובשל כך התנו הנאשמים את הסדר הטיעון בכך שהתביעה תסכים להטיל עליה עבודות שירות בלבד. באשר לגיסו של המערער הרי שמדובר בנער בן 16 שמצבו הנפשי קשה. באת-כוח המדינה ציינה כי עד היום לא שולם סכום הפיצוי שנגזר על המערער על ידי בית משפט קמא. לטענתה מדובר בפרשה חמורה המערבת תחכום ותעוזה אשר קורבנותיה כולם אנשים קשישים. אמנם לא הופעלה אלימות, אך מדובר באוכלוסיה חלשה הדורשת הגנה. היא ציינה כי למערער ניתנו מספר הזדמנויות בעבר לחזור למוטב אך הוא לא היטיב את דרכיו. כמו כן טענה כי קיצור תקופת מאסרו תיפגע בהליך טיפולי שהחל המערער במאסר על-פי תסקיר שירות המבחן. 7. לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בחומר שהוגש לפנינו וכן בתסקירי שירות המבחן, נחה דעתנו כי דין הערעור להידחות. אכן מעשיהם של המערער וחבורתו לא כללה אלימות, אך חומרתם של המעשים עודנה רבה. העבירות בוצעו לא בכדי כלפי קשישים בלבד. המערער ידע כי כלפי אוכלוסיה חלשה זו לא יאלץ להשתמש באלימות אשר עלולה להביא לתפיסתו ולכישלון המזימה, וזאת מאחר שניתן לנצל את חולשתם, תמימותם וקשייהם של הקשישים לצורך השגת כרטיסי האשראי ומספריהם הסודיים במרמה, בתחבולות ובהתחזות. הנזק לאוכלוסיה זו אף הוא גדול יותר. גם כאשר לא נגרם נזק פיזי נגרמת לקשיש, מעבר לפגיעה הכלכלית, פגיעה באמונו ובביטחונו, פגיעה אשר קשה לרפא (ראו דברי בע"פ 5213/06 וונדמו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.5.2007)). עם זאת אעיר כי אין ספק שאם היו העבירות מבוצעות אף תוך אלימות כלפי הקשישים היה עונשו של המערער חמור בהרבה. מכל מקום, אין לקבל את טענת הסנגור לפיה העונש שהוטל על המערער חורג מרף הענישה המקובל בעבירות מעין אלו (וראו למשל ע"פ 65/04 פיכמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.5.05); ע"פ 8317/05 אבלס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.1.07)). 8. אף טענתו של הסנגור, לפיה ההשוואה בין עונשו של המערער לעונשם של חבריו לכתב האישום מצדיקה הקלה בעונש, אינה יכולה להתקבל. ראשית, המערער, כפי שעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, היה הרוח החיה שבחבורה. הוא זה שהיה המעורב העיקרי בכל האירועים, והוא זה אשר חילק את הכספים לגיסו. שנית, נסיבותיהם האישיות של אשתו וגיסו של המערער שונות לחלוטין. אשתו של המערער היא אם לתינוק בן שנה, והיתה התעקשות מצד הנאשמים בפרשה כי במסגרת הסדר הטיעון יגזרו עליה עבודות שירות בלבד. באשר לגיסו של המערער, הרי שמדובר בקטין, נער בן 16 בלבד, ללא עבר פלילי, ואשר סובל מקושי נפשי. לעומת זאת המערער הוא בעל עבר פלילי מכביד ביותר, אשר כנגדו עומד מאסר על תנאי בר הפעלה. אין מקום, אם כן, להשוואה בין המקרים. 9. לבסוף אציין כי לא ראיתי כל פגם באיזון שערך בית המשפט המחוזי ולפיכך איני סבורה כי יש להתערב בעונש שהטיל על המערער. בית המשפט סקר בפירוט את כל השיקולים הרלבנטיים, הנוגעים הן לחומרת המעשים, הן לצורך בהרתעה כללית ואישית והן לנסיבותיו האישיות של המערער, עברו הפלילי והיכולת לשקמו. כמו כן בית המשפט מצא כי יש מקום להתחשב בהודאתו של המערער אשר חסכה את עדויותיהם של הקשישים. לא מצאתי כל דופי בשיקולים אלו או באיזון ביניהם. עוד אוסיף כי דווקא השיקול השיקומי, כפי שטענה באת-כוח המדינה, תומך בהותרת עונש המאסר על כנו, וזאת לאור האמור בתסקיר המשלים של שירות המבחן בדבר השתתפותו של המערער בתוכנית גמילה ארוכת טווח. באשר להצעתו של הסנגור להגדלת הפיצוי עבור המתלוננים בתמורה להקלה בעונש המאסר שנגזר על המערער, הרי שמאחר שהמערער כלל לא שילם עד היום את הפיצוי שנגזר עליו ואין אנו יודעים האם מצבו הכלכלי מאפשר הגדלת הפיצוי, הרי שלא מצאתי לנכון לקבל הצעה זו. אשר על כן הערעור נדחה. ניתן היום, ג' באלול התשס"ח (3.9.2008). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08013340_B02.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il