אבו נגם ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1333/19 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ד' מינץ העותרים: 1. חלוד אבו נגם 2. ספיאן אבו נגם נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. המפקד הצבאי באיזור הגדה המערבית עתירה למתן צו על תנאי; תגובה מטעם המשיבים בשם העותרים: עו"ד נג'אתי אבו גוש בשם המשיבים: עו"ד מיכל דניאלי פסק-דין השופט ד' מינץ: עניינה של העתירה בטענת העותרים כי המשיבים לא אישרו את בקשתם לאיחוד משפחות למתן מעמד של תושבת קבע באזור יהודה ושומרון (להלן: האזור) לעותרת 2 (להלן: העותרת). העותרת, הרשומה כתושבת מזרח ירושלים לשעבר, אשר חדלה להיות תושבת כאמור בשנת 2006, נישאה לעותר 1 (להלן: העותר) תושב האזור בשנת 1986 ומאז מרכז חייה הוא באזור. בעתירה שהוגשה ביום 20.2.2019 נטען כי ביום 25.5.2009 העותר הגיש עבור העותרת בקשה לרשות הפלסטינית (להלן: הרשות) לאיחוד משפחות, כאשר נמסר להם כי הבקשה הועברה על ידי הרשות למשיבים. אלא שלטענת העותרים הבקשה לא טופלה עד למועד הגשת העתירה בשל הקפאת הטיפול בבקשות מסוג זה על ידי המשיבים. על כן, ביקשו העותרים כי המשיבים יאשרו את בקשתם לאיחוד משפחות באזור. בתגובתם המקדמית לעתירה ציינו המשיבים כי אין ממש בטענות העותרים. ראשית, לא נמצא כל תיעוד לטענה בדבר פניות רבות מצד העותרים למשיבים טרם הגשת העתירה. שנית, לא מוכרת למשיבים כל הנחיה בעניין הקפאת בקשות לאיחוד משפחות באזור. שלישית, בדיקת המשיבים העלתה כי לא נמצאת בידי מתאם הפעולות בשטחים (להלן: המתפ"ש), האחראי על אישורים מסוג זה, בקשת איחוד משפחות מטעם העותרים משנת 2009, או בכלל. על כן, הבהירו המשיבים לעותרים במכתב מיום 11.11.2019 כי ככל שהם חפצים בקבלת תושבות קבע באזור באמצעות מנגנון איחוד משפחות, עליהם להגיש בקשה חדשה לרשות, וככל שבקשה כאמור תוגש ותועבר למשיבים, היא תיבחן על ידי הגורמים הרלוונטיים במתפ"ש בהתאם למדיניות ולנהלים שיהיו בתוקף במועד הרלוונטי. בהמשך, בעקבות שיג ושיח בין הצדדים, עדכנו המשיבים את העותרים כי עניינה של העותרת נבחן פעם נוספת על ידי הגורמים הרלוונטיים במתפ"ש ובמנהל האזרחי, והוחלט, לפנים משורת הדין – ועל מנת ליתן לעותרת אפשרות להגיש בקשת איחוד משפחות – כי ככל שתוגש מטעמה בקשה חדשה וזו תועבר למשיבים בתוך פחות משישה חודשים, לא יפעלו המשיבים להרחיקה מן האזור, בו היא גרה למעשה כשוהה בלתי חוקית. בנסיבות אלו, המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף, הן מחמת שיהוי שנפל בהגשתה, הן מפאת אי מיצוי הליכים והן משום שהיא אינה מגלה על פניה כל עילה להתערבות שיפוטית. בנוסף, נוכח העובדה שהמשיבים עודם מוכנים לפעול במתווה שתואר לעיל, העתירה אף התייתרה במתכונתה הנוכחית. דין העתירה להידחות על הסף. הרשות היא המוסמכת להעביר בקשות למתן מעמד באזור מכוח איחוד משפחות לאישורם המוקדם של המשיבים והרשות אמורה לקבוע אלו בקשות יועברו לאישור המשיבים ואלו בקשות יידחו על הסף. בענייננו, עולה מהתגובה המקדמית מטעם המשיבים כי לא נמצאה כל פניה של גורמי הרשות למשיבים בעניינה של העותרת, ואין כל יסוד לא לקבל את דבריהם בעניין זה. משכך, אין כל אפשרות לדון בבקשתה של העותרת לאיחוד משפחות באזור. בשורה ארוכה של פסקי דין שניתנו במקרים דומים, נקבע כי אין כל מקום להתערבות בהחלטות המשיבים בבקשות לאיחוד משפחות או לביקור באזור, כל עוד הבקשות לא הועברו על ידי הרשות לאישורה של מדינת ישראל. כל טרוניה בעניין זה יש להפנות לרשות ולא למשיבים (ראו, בין היתר: בג"ץ 4297/04 יאסין נ' המנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון (20.9.2004); בג"ץ 5898/06 אברהים נ' מדינת ישראל בג"ץ 2060/15 פלוני נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (20.7.2015)). מעבר לכך, הבקשה לאיחוד משפחות הוגשה בשנת 2009 והעתירה הוגשה רק בשנת 2019, היינו בשיהוי של עשור וגם בשל כך דינה להידחות על הסף. העתירה נדחית. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ז' באב התש"ף (‏28.7.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19013330_N22.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il