פלוני נ. משרד הביטחון/מתאם הפעולות בשטחים

2 בבית המשפט העליון עע"מ 13329-12-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב המערער: פלוני נגד המשיבים: 1. משרד הביטחון/מתאם הפעולות בשטחים 2. מדינת ישראל 3. ועדת המאוימים 4. קצין המאוימים 5. שירות הביטחון הכללי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (השופטת ה' עובדיה) מיום 21.10.2025 בעת"מ 32341-10-25 בשם המערער: עו"ד סעיד מואסי פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (השופטת ה' עובדיה) מיום 21.10.2025 בעת"מ 32341-10-25, בגדרו נמחקה עתירת המערער על הסף, ולצדו בקשה לסעד זמני המונע הרחקתו של המערער מישראל עד להכרעה בערעורו. בתמצית יתואר כי המערער, תושב הרשות הפלסטינית, פנה למשיבה 3, ועדת המאוימים (להלן: הוועדה), בבקשה להיתר שהייה בישראל בטענה כי הוא מאוים על רקע שיתוף פעולה עם מדינת ישראל. ביום 26.2.2025 דחתה הוועדה את בקשתו בקובעה כי "על סמך כלל החומר, חוות הדעת של גורמי הביטחון והתרשמות המתחקרת, ניכר כי [המערער] לא מצוי בסכנת חיים" (להלן: החלטת הוועדה), ולפיכך אין לזכותו בהיתר שהייה בישראל בעילת מאוימות. בחלוף כחצי שנה, ביום 14.8.2025, הגיש המערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים עתירה נגד החלטת הוועדה (עת"מ 38156-08-25). העתירה נמחקה על הסף עוד באותו יום, בהיותה כוללנית ונעדרת תשתית עובדתית מספקת לתמיכה בטענת המאוימות; ומשלא ניתן הסבר לשיהוי הניכר בהגשתה (להלן: פסק הדין מיום 14.8.2025; וראו גם החלטה מיום 22.10.2025 הדוחה בקשה "לשקול מחדש" את העתירה). כחודשיים לאחר מכן, ביום 21.10.2025, הגיש המערער עתירה נוספת – היא העתירה מושא הערעור – אשר נמחקה גם היא על הסף בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. זאת, "עקב אי מיצוי הליכים, בהעדר תשתית עובדתית מספקת לתמיכה בטענות המובאות בעתירה; בהעדר שינוי נסיבות וללא שהתקבלה החלטה חדשה של הרשות המוסמכת בעניינו של העותר מאז נדחתה העתירה הקודמת שהגיש ביום 14.8.2025". הוטעם כי המערער לא הצביע על החלטה חדשה שנתקבלה בעניינו על-ידי ועדת המאוימים, וכי עיקר טענותיו מופנה למעשה נגד פסק הדין מיום 14.8.2025, בעוד שבית המשפט המחוזי אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו. לבסוף העיר בית המשפט המחוזי כי התנהלות המערער, אשר שוהה בישראל ללא היתר מאז שנת 2019, ופונה לערכאות שוב ושוב, מעוררת חשש "כי הוא עושה שימוש לרעה בהליכי משפט במטרה לקבלת סעד ארעי שיכשיר את המשך שהייתו בישראל". מכאן הערעור שלפנינו. בגדרו של הערעור, טוען המערער כי בית המשפט המחוזי שגה עת מחק את עתירתו על הסף, לנוכח סכנת חיים הנשקפת לו בשטחי הרשות הפלסטינית, ומשהחלטת הוועדה היא "כללית ושגויה" וחסרת הנמקה מספקת. עוד מלין המערער על הנמקתו של בית המשפט המחוזי לקביעתו בדבר אי-מיצוי הליכים באופן "כמעט זהה עד לרמת העתק הדבק" לפסק הדין מיום 14.8.2025; ומוסיף כי השיהוי בהגשת העתירה נבע ממצבו הכלכלי הקשה. לאחר עיון בערעור על נספחיו, מצאתי לדחותו ללא צורך בתשובה, בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 – משאין לערעור סיכוי להתקבל. משנמחקה עתירתו של המערער נגד החלטת ועדת המאוימים מיום 26.2.2025 על הסף, בפסק הדין מיום 14.8.2025, בין היתר מטעמי שיהוי, ובהעדר החלטה עדכנית של הוועדה – צדק בית משפט קמא עת לא ראה להידרש במסגרת העתירה הנוכחית להשגות המערער על אותה החלטה על בסיס טענות "ערעוריות" נגד פסק הדין. ככל שבפיו של המערער טענות בדבר שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של עניינו, עליו למצות תחילה הליכים בדרך של פנייה לוועדה (השוו: עע"מ 65484-03-25 פלוני נ' מתאם הפעולות בשטחים ועדת המאוימים, פסקה 6 ‏(‏28.4.2025‏); עע"מ 9214/23 הרוש נ' משרד הפנים, פסקאות 8-7 ‏(‏7.1.2024‏)‏). ממילא, אין מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט המחוזי שראה למחוק את העתירה על הסף. כך בפרט, לנוכח פניותיו החוזרות והנשנות של המערער לערכאות ללא תוחלת, תוך ניסיון לקבל צווים ארעיים להמשך שהייתו בישראל (וראו: עע"מ 61587-05-25 פלוני נ' משרד הביטחון, פסקה 8 ‏(5.6.2025‏); עע"מ 32483-05-25 פלוני נ' משרד הביטחון מתאם הפעולות בשטחים, פסקה 9 ‏(‏14.9.2025‏)‏). הערעור נדחה אפוא ועמו הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ז טבת תשפ"ו (06 ינואר 2026). חאלד כבוב שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת יצחק עמית נשיא