איאד בטאט נ. שר העבודה והרווחה

פסק-דין בתיק בג"ץ 1331/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1331/16 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ע' ברון העותר: איאד בטאט נ ג ד המשיבים: 1. שר העבודה והרווחה 2. המוסד לביטוח לאומי עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י"ט בשבט תשע"ז (15.2.17) בשם העותר: עו"ד אביבה גולן; עו"ד יורם מזוז בשם המשיבים: עו"ד יובל רויטמן פסק-דין השופט י' דנציגר: 1. עניינה של העתירה שלפנינו בדרישת העותר כי נורה על בטלות הסעיפים 378(ג)(1) ו-378א(ג)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק). 2. העותר מבקש לתקוף את סעיפי החוק האמורים, המאפשרים למשיב 2 לדחות תביעה של תושבי האזור שעבדו בישראל ונפגעו בנסיבות סעיף 80(1) לחוק, מכיוון שפגיעתם, לפי העותר, התרחשה "בתחום שאינו בשליטת ישראל". נטען כי הסעיפים הנ"ל פוגעים בזכויות העותר באופן שאינו הולם את ערכיה של מדינת ישראל, ובפרט בערך השוויון. עוד נטען כי שלילת זכויותיו של העותר מכוח הוראות אלה אינה מתיישבת עם הערכים של סבירות, צדק, מוסר וכבוד האדם, ובפרט שעה שמדובר בתושבי האזור העובדים שנים רבות בישראל ויש להם זיקה לישראל מכוח עבודתם, וזאת למרות שבוטחו ושילמו דמי ביטוח ככל עובד אחר. 3. המשיבים טוענים כי יש לדחות את העתירה, בהעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה בדבר חקיקה ראשי של הכנסת. לשיטת המשיבים העותר אינו מופלה לרעה בהשוואה לעובדים אחרים, ובפרט בהשוואה לעובדים זרים המתגוררים בתוך ישובים ישראלים (או אף בבסיס צבאי) המצויים בתחומי האזור. תחילה נטען כי עובד זר המתגורר באזור והעובד בישראל אף הוא אינו "תושב ישראל באזור" וממילא חל עליו הסדר דומה לזה שחל על פלסטיני שמתגורר באזור. באשר לעובד זר המתגורר באזור, ועובד בתחומי היישובים הישראלים (ובסיסי הצבא) באזור; עובד זר כזה מוגדר לפי סעיף 1 לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 כ"עובד שאינו אזרח ישראל או תושב בה", ומכאן שהוראת סעיף 378א לחוק חלה עליו כמו על פלסטיני, בכפוף ליתר התנאים המפורטים בסעיף. באשר לטענת האפליה; נטען כי זכויותיהם של עובדים פלסטינים המועסקים בישראל ומתגוררים באזור הייתה חלק מהמשא ומתן שהתנהל בין מדינת ישראל לבין הצד הפלסטיני. כפועל יוצא ממשא ומתן זה הגיעו הצדדים להסדר הקובע, בין היתר, כי העובדים הפלסטינים יהיו מבוטחים בישראל, במערכת הביטוח הסוציאלי של המדינה, "עבור תאונות עבודה שאירעו בישראל". מכאן נגזר כי עובדים אלו לא מכוסים במערכת הביטוח הסוציאלי הישראלית בגין תאונות עבודה שאירעו באזור. הסכמה זו באה לכלל ביטוי בהוראות ההסדר הקיים, כפי שעוגן בחוק במסגרת תיקון עקיף שנערך במסגרת חוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו משנת 1994. מדובר איפוא, כך נטען, בעניין בעל השלכות מדיניות שאין זה מנהגו של בית משפט זה לעסוק בו. המשיבים אף עמדו על ההבדלים המשמעותיים בכל הנוגע למחוייבות המדינה בתחום הביטחון הסוציאלי כלפי אזרחיה ותושביה הקבועים לעומת מחוייבותה כלפי עובדים זרים, הבדלים שזכו להכרה בפסיקת בית משפט זה. המשיבים הציגו בתגובתם, למעלה מן הצורך, טעמים המצדיקים הסדר זה אף לגופו של עניין (לרבות אי היכולת לערוך חקירות אפקטיביות של המוסד לביטוח לאומי בשטחיA ו-B). 4. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, השתכנענו כי יש לקבל את עמדת המשיבים ולדחות את העתירה. הלכה היא כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לא יזקק, ככלל, לעתירות שההיבט הדומיננטי שלהן הוא שיקול מדיני הנתון לסמכותה של רשות אחרת, ובפרט שעה ששיקול מדיני זה אף היה אחד מהשיקולים שהובילו את מדינת ישראל להתקשר בהסדר, בנושא שבנדון, עם הצד הפלסטיני כמפורט לעיל. אנו מקבלים את הטיעון שלפיו מחוייבות המדינה בתחום הביטחון הסוציאלי היא בראש ובראשונה כלפי אזרחיה ותושביה הקבועים, שכן תחום הביטחון הסוציאלי הוא ביטוח בעל אופי טריטוריאלי. הזיקה בין מי שאינו אזרח או תושב קבע של המדינה לבין המדינה אינה בעלת רכיבים דומים לזיקת מי שהינם אזרחיה ותושביה הקבועים, שבין היתר, נושאים בעול המוטל רק על אזרחים ותושבי קבע של המדינה. העתירה נדחית איפוא. בנסיבות העניין ראינו לנכון להשית על העותר הוצאות על הצד הנמוך בסך 5,000 ש"ח לטובת המשיבים. ניתן היום, ‏י"ט בשבט התשע"ז (‏15.2.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16013310_W03.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il