קאסם מחמד אבו חסן נ. לרדו חיים - פקיד הסדר מקרקעין מחוז חיפה

פסק-דין בתיק בג"ץ 1331/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1331/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: קאסם מחמד אבו חסן נ ג ד המשיבים: 1. לרדו חיים - פקיד הסדר מקרקעין מחוז חיפה 2. רשות המיסים בישראל (פורמלית) עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אליאס פרח בשם המשיב 1: עו"ד הילה גורני פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותר, כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא ייקבע כי אין הוא חייב בהמצאת אישור בגין תשלום מיסים או לגבי פטור ממס. לטענת העותר, בהליכים שנתקיימו לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969, ניתן לטובתו פסק דין בבית משפט זה (ע"א 498/89), בו הוחלט לרשום חלקי חלקות מסוימים בכפר ג'וליס על שמו. לטענתו, מאחר שבפסק הדין נקבעו זכויותיו באחוזים ולא בחלקים, פנה העותר לבית המשפט המחוזי במסגרת הליכי ההסדר בכדי לתקן טעות זו, ובכדי שיורה לפקיד ההסדר לבצע את הרישום, ובית המשפט קיבל את בקשתו. פקיד ההסדר השיב לעותר כי הוא נכון לבצע את הרישום על פי פסק הדין, אך מתנה זאת בהגשת אישור על תשלום מיסים או על פטור מתשלום. לטענת העותר, זכויותיו בחלקות הינן זכייה במסגרת הליכי הסדר, ואינה כתוצאה מעסקה במקרקעין, ועל כן אינה כרוכה בתשלום מיסים, ולענין זה מפנה הוא לקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה "תיקון זה אינו, לדעתי, כרוך בתשלום מיסים". בעקבות המשך דרישתו של פקיד ההסדר כי העותר ימציא אישורי מס, פנה העותר במכתב לרשות המיסים. לטענתו, בתשובה שקיבל מרשות המיסים, לא הוכחש שההליך אינו חייב במס, ועל כן הופנה בחזרה לפקיד ההסדר. אלא שגם בעקבות מכתב זה הוסיף פקיד ההסדר לעמוד על דרישתו. מכאן העתירה שבפנינו. תגובתם של המשיבים מיום 14.7.2009 שופכת אור שונה על הפרשה. כפי שמפורט בתגובה, בשנים 1958-1984 בוצעו הליכי הסדר מקרקעין בגוש 18441 בכפר ג'וליס. במסגרת ההסדר פעלה קבוצה המכונה "בעלי 120 חלקים" (להלן: הקבוצה), אשר היוותה התארגנות של בעלי מקרקעין שרשומים היו כבעלי חלקות בגוש, על פי פנקס השטרות (על פי שיטת הרישום בטרם בוצעה הסדרת רישום הזכויות). כפי שמבהירים המשיבים, העותר אינו נמנה על קבוצה זו, אשר הוכיחה את בעלותה במספר גושים וחלקות מאדמות הכפר ג'וליס, במסגרת הליכי ההסדר. בשנת 1986 הגיש העותר תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה (א 1443/86), בה טען כי הקבוצה ומספר יחידים אחרים, אשר נרשמו במסגרת הליכי ההסדר כבעלים של מספר חלקות, ויתרו לטובתו על הקרקעות הנדונות. בית המשפט המחוזי הורה לו לצרף לתביעה את הבעלים הרשומים בפועל כבעלי המקרקעין, ומשלא עשה כן העותר הורה בית המשפט ביום 10.7.1989 על מחיקת העתירה. על החלטת המחיקה הגיש העותר ערעור לבית משפט זה (ע"א 498/89). בטרם נידון הערעור הגיש הוא הודעה על הסכמת הקבוצה והמשיבים האחרים שם לקבלת הערעור. ההודעה קיבלה תוקף של פסק דין והחלטת המחיקה של בית המשפט המחוזי בוטלה. משנדחתה פנייתו לפקיד ההסדר לרשום את המקרקעין הנדונים על שמו על פי פסק הדין בערעור, פנה העותר לבית משפט זה בהליך אותו כינה "בקשה להבהרת פסק דין". ביום 4.10.1994 נדחתה הבקשה, בהיותה חסרת בסיס בסדרי הדין. בעקבות זאת פנה העותר לבית המשפט המחוזי, במסגרת תיק ההסדר (א 1443/86), בבקשה ליתן צו לרישום המקרקעין על שמו. לטענתו, פסק דינו של בית משפט זה קיבל את דרישתו כי המקרקעין יירשמו על שמו, אך הדבר לא נעשה בעקבות טעות סופר, שכן חלקיו בחלקות נרשמו באחוזים ולא בחלקים. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת העותר, במובן זה שהורה לתקן את הרישום מאחוזים לחלקים, בציינו שלטעמו אין תיקון זה כרוך בתשלום מס. יוסף כי בית המשפט ציין מפורשות לגופו של ענין כי להליכים שנוהלו אין כל נגיעה לחובת תשלום המס בגין הרישום עצמו. להשלמת התמונה מציינים המשיבים כי במסגרת הליכים אחרים נתברר כי המקרקעין עליהם ויתרה הקבוצה לטובתו של העותר כלל אינם שייכים לה, ועל כן ממילא לא יכולה הייתה לוותר עליהם. מעבר לכך מוסיפים המשיבים כי לעותר אף ניתנה אפשר להוכיח לפקיד ההסדר כי הרישום אינו מחייב תשלום מס, אך הוא נמנע מלעשות כן, בהשמיטו עובדה זו מהעתירה. לנוכח כל זאת, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים, חוסר ניקיון כפיים וקיומו של סעד חלופי. עוד יצוין כי ביום 31.3.2009 הוגשה בקשה מצד מספר מבקשים להצטרף לעתירה כמשיבים, בטענם לזכויות במקרקעין הנדונים. לאור התוצאה אליה הגענו, והגם שבמידה רבה היה בבקשה זו כדי להוסיף ולשפוך אור על הפרשה, אין מקום לדון בה. דין העתירה להידחות על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים. כפי שפורט לעיל, עתירתו הנוכחית של העותר, כמו גם הליכים אחרים בהם נקט, רצופים בחצאי אמיתות, בהשמטות ובהפניות חלקיות המבקשות להוציא מהקשרן את הקביעות המהותיות שנעשו בעניינו. בדרך זו, מבקש העותר, במסגרת העתירה, להביא לרישומו בדרך לא דרך כבעלים של המקרקעין הנדונים, בהפנותו לקרעי משפטים מהחלטות שניתנו בעניינו, מבלי שיטרח כמובן לצרף את ההחלטות עצמן, מלבד פסק דינו האחרון של בית המשפט המחוזי. כך, מסתיר למעשה העותר את העובדה שמעולם לא נעשתה כל קביעה מהותית הנוגעת לזכויותיו במקרקעין אותם הוא תובע, למעט ההתייחסות לכך בהחלטה של בית משפט זה, אשר נתנה תוקף להסכם פשרה הנוגע לביטולה של החלטת המחיקה של בית המשפט המחוזי. למותר לציין, כי אין בהחלטה זו כדי להקנות לעותר זכויות כלשהן, וכל שיש בה הוא השבת ההליך לבירור בפני בית המשפט המחוזי. הדבר נכון במיוחד בשעה שהויתור האמור של הקבוצה על המקרקעין לטובת העותר, אשר מצא ביטוי בהודעת הפשרה שהוגשה לבית משפט זה, נוגד לכאורה את זכויותיה האמיתיות. לכך מוסיף העותר ומבקש פטור מתשלום מס בגין הרישום, בהפנותו לאמירה של בית המשפט המחוזי אשר הוצאה מהקשרה, תוך השמיטו את קביעתו המהותית לפיה חובת תשלום המס טרם נתבררה, ולמכתב אשר נשלח אליו מרשויות המס, אשר אף תוכנו עוות על ידו. לא מן הנמנע כי בקשה זו שלא לחייבו בקבלת אישור בנוגע לתשלום המס הנדרש בעסקה נובעת למעשה מרצונו שלא לחשוף את היעדר הבסיס לטענותיו המהותיות ביחס לעצם קיום העסקה. למעלה מן הדרוש יצוין כי גם לגופו של ענין דין העתירה להידחות. אף באם נקבל את טענת העותר לזכותו במקרקעין, הרי שזכות זו נובעת לטענתו מויתור שנעשה לטובתו על ידי הקבוצה, זכות המאוחרת להליכי ההסדר, ועל כן לכאורה חייבת בתשלום מס. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף. לנוכח האמור, ישא העותר בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 10,000 ש"ח. ניתן היום, ו' באלול התשס"ט (26.8.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09013310_H07.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il