ספא אשקר נ. עזבון המנוחה מרים עאסי ז"ל

פסק-דין בתיק ע"א 1330/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1330/08 ע"א 1695/08 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית המערערים בע"א 1330/08 1. ספא אשקר והמשיבים בע"א 1695/08: 2. בשארה אשקר נ ג ד המשיבים בע"א 1330/08 1. עזבון המנוחה מרים עאסי ז"ל והמערערים בע"א 1695/08: 2. נאסר עאסי 3. נעים עאסי 4. ג'מילה עאסי המשיב בע"א 1330/08 ובע"א 1695/08: 5. סמיר אבו נוארה ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 771/03 שניתן ביום 7.1.08 על ידי כבוד השופט י' כהן תאריך הישיבה: ד' בטבת התש"ע (21.12.09) בשם המערערים בע"א 1330/08 והמשיבים בע"א 1695/08: עו"ד זכי כמאל בשם המשיבים בע"א 1330/08 והמערערים בע"א 1695/08: עו"ד עמאד דקואר בשם המשיב בע"א 1330/08 ובע"א 1695/08: עו"ד ע' יזבק פסק-דין השופט י' עמית: שני ערעורים מאוחדים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן), בת"א 771/03. 1. המנוחה, מרים עאסי ז"ל, ילידת 1970, נהרגה בתאונה מחרידה ביום 22.7.03 כאשר נפלה אל תוך מיכל של מכונה ללישת בצק. המערערים בע"א 1330/08, שהם בעל ואשה, נתבעו כמעסיקים וכבעלים של המאפיה בה עבדה המנוחה (להלן: המערערים). המערערים בע"א 1695/08 הם האלמן ושני ילדיה של המנוחה (להלן: העזבון או התלויים) . נספר, כי כנגד המערערים הוגש כתב אישום, והם הורשעו בעקבות הודאתם במסגרת הסדר טיעון בעבירה של גרם מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (ת"פ 3565/04 בבית משפט השלום בעכו). 2. בתביעת הפיצויים שהוגשה על ידי העזבון והתלויים נקבעה על ידי בית משפט קמא אחריותם של המערערים, וכן נקבע כי אין לייחס למנוחה אשם תורם. לצורך חישוב הפיצויים העמיד בית משפט קמא את שכרה של המנוחה על כ-2,000 ש"ח ואת שכרו של האלמן על כ-6,000 ש"ח, ובהתאם לנתונים אלה חישב את תביעת העזבון ותביעת התלויים. בתביעת העזבון העמיד בית משפט קמא את הפיצוי בגין הפסד ההשתכרות של המנוחה בשנים האבודות (תוך התחשבות בידת החיסכון) על סך 123,594 ש"ח. בגין קיצור תוחלת חיים נפסק סך 300,000 ש"ח, ובית משפט קמא ציין כי זה הסכום שנתבע בכתב התביעה. בתביעת התלויים העמיד בית משפט קמא את הפיצוי בגין הפסדי תמיכת המנוחה על פי שיטת הידות על סך 65,781 ש"ח. בגין הפסד שירותי המנוחה כרעיה לעבר ולעתיד (לפי סכום של 2,000 ש"ח לחודש) נפסק לאלמן סך 613,074 ש"ח, ובגין הפסד שירותי אם ליתומים נפסק סך של 100,000 ש"ח לכל אחד. הן בתביעת העזבון והן בתביעת התלויים נפסקו הוצאות קבורה ולוויה בסך 20,000 ש"ח. מאחר שסכום הפיצוי שנפסק בתביעת התלויים היה גבוה מהסכום שנפסק בתביעת העזבון, נקבע כי הפיצוי ישולם על פי תביעת התלויים. 3. בנוסף, בית משפט קמא קיבל את תביעת האלמן בעילה של "הקרוב הנוכח", נוכח טענתו לנזק נפשי לאחר שראה במו עיניו את גופתה המחוצה של המנוחה בסמוך לאחר האירוע. הצדדים הגישו חווֹת דעת בתחום הנפשי: ד"ר מירז העמיד נכותו הנפשית של האלמן על 20% וד"ר טל, מטעם המערערים, קבע כי לא נותרה לו נכות נפשית. בית משפט קמא העדיף את חוות דעתו של ד"ר מירז, והעמיד את הפגיעה בכושר השתכרותו של האלמן בעבר ובעתיד על 20% משכרו. כן נפסק לזכות האלמן בגין נזק לא ממוני סך 100,000 ש"ח, כך שהפיצוי הכולל בעילת "הקרוב הנוכח" הועמד על סך של 729,151 ש"ח. על פסק דינו של בית משפט קמא הוגשו שני הערעורים שבפנינו. 5. התלויים מיקדו את ערעורם בנקודות הבאות, אליהן אתייחס בקצרה: א. לטענת התלויים, היה על בית משפט קמא לפסוק פיצוי בגין עזרת צד ג' בעבר ובעתיד עבור עזרת אחותה של המנוחה. דין הטענה להידחות, ומקובלת עלי קביעת בית משפט כי אין לפסוק לתלויים כפל פיצוי: הן עבור אבדן שירותי אם ורעיה והן עבור עזרת אחות המנוחה. ב. לטענת התלויים הפיצוי בסך 300,000 ש"ח בגין קיצור תוחלת חיים נפסק מתוך הנחה מוטעית של בית משפט קמא כי זה הסכום בו נקבו בכתב התביעה. ברם, נעלם מעיני בית משפט קמא כתב התביעה המתוקן בו לא נכתב סכום בראש נזק זה. יש ממש בטענה ונראה כי כתב התביעה המתוקן נעלם מעיני בית משפט קמא. אשר על כן, אעמיד את הפיצוי ברכיב זה על סך של 600,000 ש"ח. ג. לטענת התלויים, לא היה מקום להעמיד את בסיס השכר של המנוחה על 2,000 ש"ח לחודש, בהתחשב בכך שהמנוחה היתה בוגרת 12 כיתות לימוד, בוגרת סמינר לגננות ואף עבדה תקופה מסויימת כגננת. דין הטענה להידחות. המנוחה היתה בת 33 במותה ולא עבדה כגננת אלא כעובדת במאפיה, ובהתאם לכך רשאי היה בית משפט להעמיד את שכרה על פי נתוני ההשתכרות בפועל. [במאמר מוסגר אציין כי לטעמי נפלה שגגה בפסק דינו של בית משפט קמא בקובעו כי תביעת העזבון, להבדיל מתביעת התלויים, אינה יכולה לכלול את הפיצוי בגין אובדן שירותי אם ואב. זאת, בניגוד לפסיקה לפיה אין לנכות מתביעת העזבון את הפיצוי בגין אובדן שירותים – ע"א 4431/05, 4512/05 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' צרור (לא פורסם, 10.8.06); ע"א 2739/06 עזבון המנוח דוביצקי נ' אסדי רזקאללה (לא פורסם, 1.6.08). ברם, משלא הועלתה הטענה על ידי העזבון, איני רואה להידרש לכך] 6. המערערים, שלא היו מבוטחים בעת האירוע, מיקדו את ערעורם בנקודות הבאות, אליהן אתייחס בקצרה: א. לטענת המערערים, היה על בית משפט קמא לזקוף לחובתה של המנוחה אשם תורם. דין הטענה להידחות. ההסתמכות על ההרשעה לפי סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, אכן אינה חוסמת דרכו של מי שהורשע לטעון לאשם תורם של הנפגע. ברם, במקרה דנן, וכפי שעולה ממסקנות דו"ח החקירה של משרד העבודה והרווחה, המערערים חטאו ברשלנות רבתי בכך שלא התקינו מפסק ביטחון לניתוק זרם החשמל כאשר מכסה המכונה פתוח. זאת ועוד, מהחקירה עולה כי המכונה הופעלה כנראה ע"י המערערת כאשר המנוחה התכופפה אל תוך המכונה כדי להוציא משם בצק. לאור זאת, אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא שלא להשית אשם תורם על המנוחה. ב. המערערים הלינו על כך שבקביעת נזקו של האלמן בעילת "הקרוב הנוכח", בית המשפט העדיף את חוות דעתו של ד"ר מירז על פני חוות דעתו של ד"ר טל. דין הטענה להידחות. שני המומחים נחקרו בפני בית משפט קמא, שביכר את חוות דעתו של ד"ר מירז שנתמכה בחוות דעת פסיכודיאגנוסטית. אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים עובדתיים ובקביעות מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. כלל זה, כוחו יפה גם לגבי קביעות מומחים, מקום בו בחרה הערכאה הדיונית לבכר חוות דעת מומחה אחד על פני האחרת בשאלות מקצועיות או בשאלות שברפואה – ראו, לדוגמה, ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר – בית חולים "מאיר", פ"ד נא(4) 687, 695 (1997); ע"פ 6131/01 מדינת ישראל נ' פרבשטיין, פ"ד נו(2) 24, 30 (2001); ע"א 10776/06 מנחם בראון נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פיסקה 26 (לא פורסם, 30.9.09) והאסמכתאות שם; ע"א 6540/05 סולל בונה נ' אברמוביץ' (לא פורסם, 1.12.08); ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' יוסף הרישנו (לא פורסם, 28.11.07); ע"א 2412/06 פלוני נ' עיריית טירת הכרמל (לא פורסם, 20.1.09); עא 8587/07 אברהם אלמליח נ' האוניברסיטה העברית (לא פורסם, 3.12.09). ג לטענת המערערים, היה על בית משפט קמא לנכות קצבת שארים מהפיצוי שנפסק לתלויים, גם אם לא עמדה בפניו חוות דעת אקטוארית. יש ממש בטענה זו, אם כי יש להצר על כך שהמערערים לא הניחו בפני בית המשפט חוות דעת אקטוארית להקלת החישוב. מכל מקום, חוות דעת כזו הונחה בפנינו, ולפיה יש לנכות מהפיצוי קצבת שארים בסכום של כ-300,000 ש"ח. 6. העולה מן המקובץ, כי יש לקבל את טענת התלויים להגדלת הפיצוי בגין קיצור תוחלת חיים, ומנגד, יש לקבל את טענת המערערים לניכוי קצבת השארים. שני פריטים אלה מתקזזים אחד כנגד השני כך שהשורה התחתונה היא, שאין מקום להתערב בפיצוי הכולל שנפסק ודין שני הערעורים להידחות ללא צו להוצאות. ש ו פ ט השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, י"ב בטבת תש"ע (29.12.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08013300_E10.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il