בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ
1324/00
בפני: כבוד הנשיא א' ברק
המערער: אליאס
דאלי
נגד
המשיבים: 1.
כבוד השופט אהרון אמינוף
2.
מדינת ישראל
ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט
המחוזי
בנצרת מיום 14.2.2000 בת.פ. 379/99
שניתנה
על ידי כבוד השופט א' אמינוף
תאריך
הישיבה: כ"ב באדר א' התש"ס
(28.2.2000)
בשם
המערער: עו"ד ששי גז; עו"ד דורון נוי
בשם
המשיבים: עו"ד עודד שחם
פסק-דין
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א'
אמינוף) מיום 14.2.00, שלא לפסול את עצמו מלדון בת.פ. 379/99.
1. המערער מואשם בבית המשפט המחוזי בנצרת בארבעה
עשר אישומים לקשירת קשר עם אחרים, בהרכבים שונים, לעסוק בסחר בינלאומי בסמים.
המדובר בתיק סבוך המונה רשימה של 178 עדי תביעה, וחומר ראיות רב ביותר (להלן:
"תיק דאלי").
2. הפרקליטות (המשיבה 2), ביקשה לאחד את תיק דאלי
עם ת.פ. 468/98 מ"י נ' שושני (להלן: "תיק שושני") המתנהל
כנגד מעורבים נוספים הקשורים בכתב האישום, שכן הרוב המכריע של העדים המנויים בכתב
האישום כנגד המערער, הינם עדים גם בתיק שושני. בעת הגשת הבקשה נשמעו בתיק שושני,
רק 30 עדים מתוך 282 עדי התביעה. בנוסף, חלק ניכר מהעדים המשותפים הינם עדים
ממדינות שונות בחו"ל. לפיכך נטען, כי שיקולי היעילות הדיונית מצדיקים איחוד
התיקים. בית המשפט קיבל בקשתה של המשיבה.
3. המערער הגיש בקשה להפרדת הדיון או לפסילת
שופט. לטענתו במהלך שמיעת הראיות בתיק שושני נחשף בית המשפט למכלול רב של ראיות
בלתי קבילות נגדו, אשר יש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים ודעה קדומה כנגד
המערער. בתיק שושני נשמעו בשלב זה כבר 80 עדים וכן כ- 1500 מוצגים, תמלילי שיחות
וכו'. בא כח המערער הגיש רשימה ארוכה של ראיות שלטענתו אינן קבילות כנגד מרשו.
לטענתו, אף השופט המקצועי ביותר אינו יכול להתעלם מכמות כה רבה של ראיות בלתי
קבילות. בנוסף נטען, כי המערער לא נכח בדיונים שהתנהלו בתיק שושני, ולא יכול היה
להביע התנגדותו לראיות שהובאו. כך לטענתו, החקירה הנגדית של עד המדינה באה להכפיש
את שמו שלו ולהציגו כ"רוח החיה" בפרשיה, ובכך לגמד את חלקם של הנאשמים
האחרים. כל זאת, מבלי שיכול היה להביע התנגדות לדברי העד. זאת ועוד: מאז שניתנה
ההחלטה על איחוד הדיון, ועד לדיון בשאלת הפרדתו, הסתיים הדיון בעניינם של מרבית
הנאשמים בתיק שושני. למעשה, נותר בתיק זה אך דיון בעניינם של שני נאשמים, לגביהם
נותרו למשיבה עדים ספורים, תושבי הארץ.
4. בית המשפט, בהחלטתו מיום 14.2.00, דחה את בקשת
הפסילה משני נימוקים. ראשית, המערער השתהה בבקשת הפסלות. חלפו כמעט שלשה
חדשים בהם הגיש בא כח המערער בקשות מבקשות שונות, אך לא הועלתה כל טענת פסלות. שנית,
לגופו של עניין, נדחתה הטענה שבית המשפט גיבש לו כבר עמדה ביחס למהימנותם של העדים
שהופיעו בפניו. לעניין עדות עד המדינה, אין העדות בלתי קבילה, ובא כח המערער יוכל
לחוקרו בחקירה נגדית, ולתקוף מהימנותו. בית המשפט קבע, כי אין במקרה דנן אפשרות
ממשית למשוא פנים ואף הביע דעתו, כי המניע שבבסיס בקשה זו של בא כח המערער הוא
בדחיית המשפט, משנדחו שתי בקשותיו לדחיית הדיון.
5. על החלטה זו נסוב הערעור שבפני. המערער חוזר
בערעור על טענותיו בבקשת הפסילה ומבקש להוסיף עילות חלופיות לעילת החשש הממשי
למשוא פנים. כך, טוען המערער, כי מראית פני הצדק מחייבת שלא יתנהל הדיון בפני שופט
שנחשף לראיות האמורות. לחילופי חילופין, נטען כי גם אם לא צומחת עילת פסלות, הרי
שהפסיקה הכירה במקרים בהם הדברים שהתרחשו באולם העכירו את האווירה עד כדי כך, שקשה
מאוד יהיה להמשיך ולנהל את המשפט כראוי. בנוסף, בנוגע לחקירת עד המדינה, מוסיף
המערער, כי לאור העובדה שלא יכול היה המערער להתנגד לעדות, נפגעה זכות היסוד שלו
כנאשם, שלא להיות נידון שלא בפניו.
6. המערער מתייחס באריכות גם לטענת השיהוי אליה
מתייחס השופט א' אמינוף בהחלטתו. ביום 18.11.99 בו התנהל הדיון הראשון בתיק זה
מונה למערער סניגור ציבורי, עד שימנה לעצמו סניגור פרטי. החל מיום 12.12.99 קיבל
על עצמו בא כח המערער את הייצוג בתיק, אם כי התנה את הייצוג בתיק בכך שבית המשפט
יעניק הארכת מועד שתאפשר לו ללמוד את התיק. בתאריך 11.1.00 נתן בית המשפט החלטה בה
הוא כופה את בא כח המערער לייצגו. לאחר מכן הגיש בא כח המערער שתי בקשות לדחיית
מועד הדיון שנדחו על ידי בית המשפט. בדיון הראשון שנערך לאחר החלטת כפיית הייצוג,
בתאריך 12.2.00, העלה את טענת הפסלות. מכאן שרק אז, לטענת המערער, נוצרה ההזדמנות
הראשונה לטעון טענה זו.
7. נוכח טענתו של המערער, כי בית המשפט נחשף
לכמות ראיות רבה, הוריתי בהחלטתי מיום 13.3.00, כי המערער יפרט מהן עיקרי הראיות
הבלתי קבילות שלטענתו נחשף אליהם השופט במשפטו של שושני, וכן במה יש בחשיפה לראיות
אלו כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים. המערער בתשובתו מפרט את מהות הראיות. ראשית,
טוען הוא, כי מחקירתו הנגדית של עד המדינה עולה, כי מטרת החקירה היתה הטחת רפש
במערער, וזאת כדי להציגו כ"רוח החיה" בפרשה. משטרם אוחדו התיקים, לא
ניתנה למערער ההזדמנות להגיב על הדברים. שנית, מתייחס המערער לאי קבילות
מסמך עריכת חשבונות בין הנאשמים בתיק שושני לבין המערער, מסמך המפרט סכומים אותם
קיבל, לכאורה, המערער מעסקאות הסמים, וסכומים אותם הוא עתיד לקבל. שלישית,
תוקף הוא קבילותם של תמלילים וקלטות, שהוגשו במסגרת תיק שושני בהם לוקח המערער חלק
או יש בהם התייחסות למערער. רביעית, גם הודעות נאשמים בתיק שושני, אשר אינם
מהווים עדי תביעה בתיק דאלי, יש בהן כדי להפליל את המערער.
8. המשיבה בתגובתה טוענת, כי על מנת לבסס טענת
פסלות שופט, על יסוד חשיפה למסה של ראיות לא קבילות, לא די לטעון, כי המדובר בתיק
רחב היקף. על הטוען להראות, באופן פרטני, כי אכן הוגשה מסה גדולה של ראיות בלתי
קבילות, וכי בראיות אלה יש כדי להפליל את המערער. בנטל זה, טוענת המשיבה, לא עמד
המערער. לטענתה, רוב הראיות שהמערער טוען שאינן קבילות, קבילות הן. כך למשל,
לעניין עדותו של עד המדינה, טוענת המשיבה, כי הוא צפוי להעיד גם במשפטו של המערער,
אז יוכל גם המערער לחוקרו בחקירה נגדית, ולכן עדותו קבילה ולא נפגעה הגנתו. בכל
מקרה, לדעת המשיבה, אין מקום להכריע בשאלת קבילות הראיות במסגרת ערעור על פסלות
שופט. לגבי ראיות אחרות, טוענת היא, כי אין בהן כדי להפליל את המערער. לבסוף,
טוענת המשיבה, גם אם הגיעו לידי השופט ראיות בלתי קבילות, הרי שבית המשפט מקצועי
וידע במסגרת הכרעת הדין למיינן ולהתייחס רק לראיות הקבילות בעניינו של המערער.
9. לאחר שעיינתי בחומר שלפני, לרבות ההשלמות
שהוגשו, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. עיון בחומר שבפני ובטענות לעניין הראיות
השונות, קבילותן ומשקלן, אינו מגלה, בנסיבות המקרה, עילה לפסילתו של בית המשפט.
אכן, בע"פ 6752/97 רפי פרידן נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 335
פסקתי, כי
"נקודת
המוצא והנחת היסוד הינה, כי שופט מקצועי יוכל להפריד בין הראיה הקבילה לראיה שאינה
קבילה, ואין בעצם קבלת מידע לא קביל כדי לפסול השופט. עם זאת, קיימים מקרים
מיוחדים וחריגים, שבהם "המסה" של הראיות הלא קבילות אליהן נחשף השופט
היא כה רבה, עד שיש בה כדי להכריע גם את מקצועיותו".
עם זאת, במקרה דנן, ובנבדל מבפרשת פרידן, הצדדים חלוקים
בשאלת קבילות הראיות אליהן נחשף השופט. אין בידי להכריע בשאלת הקבילות. הכרעה זו
היא בידי בית המשפט המחוזי (וראו: ע"פ 1534/00 בדיר נ' מדינת ישראל,
טרם פורסם). כמו כן, נחה דעתי כי תנתן למערער הזדמנות נאותה לטעון כנגד קבילות
הראיות האמורות, בבית המשפט למטה, ולהתגונן כנדרש. מטעם זה, ובלא להידרש לשאר
הטיעונים, אני דוחה את הערעור.
ניתן היום, כ"ח בניסן התש"ס
(3.5.2000).
ה
נ ש י א
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
00013240.A03/דז/