פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1322/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1322/04 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 4.2.2004 בת.פ.ח. 995/03 שניתנה על-ידי כבוד הנשיא י' פלפל והשופטים: נ' הנדל, ר' יפה-כ"ץ תאריך הישיבה: ד' באדר התשס"ד (26.2.2004) בשם המערער: עו"ד אלון קוצר בשם המשיבה: עו"ד גלי פילובסקי פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטים י' פלפל, נ' הנדל, ר' יפה-כ"ץ) מיום 4.2.2004, שלא לפסול עצמו מלשבת בדינו של המערער בתפ"ח 995/03. 1. נגד המערער הוגש (ביום 26.10.2003) כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (תפ"ח 995/03). למערער יוחסו, במסגרת שני אישומים, עבירות רבות של אינוס במשפחה ומעשים מגונים במשפחה. אישום אחד עוסק בעבירות שבוצעו כלפי אחת מבנותיו של המערער, ואילו האישום השני עניינו עבירות שבוצעו כלפי נכדתו של המערער (להלן – "הנכדה"). שני האישומים מתארים מקרים רבים של אינוס השתיים, בעודן קטינות, באמצעות החדרת אצבעות לאברי-המין שלהן; וכן מעשים מגונים רבים שנעשו בהן. בפתח כתב האישום הופיע, תחת הכותרת "כללי", פרק ארוך ומפורט, בו מתוארים מעשי אינוס ומעשי אלימות נוספים שביצע לכאורה המערער בבת אחרת שלו, היא אמה של הנכדה (להלן – "הבת"). פרק זה (להלן – "הפרק הכללי") מפרט מעשי בעילה יומיומיים של הבת על-ידי המערער משך שנים, מעשים שאף הביאו את הבת להרות ולהפיל, וכן מעשים מגונים רבים וארוע של תקיפה חמורה. על המעשים שתוארו בפרק הכללי ביחס לבת חלה התיישנות, ומסיבה זו הם לא נכללו כאישומים בכתב האישום. 2. בפתח הדיון בתיק בבית המשפט המחוזי ביקש המערער, כי הפרק הכללי יימחק מכתב האישום. המערער טען, כי הפרק הכללי הנו אישום לכל דבר, הנחזה לפרק מבוא, ומטרתו להביא לידיעת בית המשפט את דבר העבירות שהתיישנו, אף מבלי שיידונו כאישומים. בית המשפט, בהחלטה מפורטת ומנומקת (מיום 20.1.2004), קיבל את הבקשה, והורה על מחיקת הפרק הכללי מכתב האישום. בעקבות זאת, ביקש המערער כי המותב יפסול עצמו. הפסילה נתבקשה עקב היחשפות בית המשפט לפרק הכללי (שנמחק), על המעשים החמורים המתוארים בו. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה. בהחלטתו (מיום 4.2.2004) ציין בית המשפט, כי לא התעמק בפרטים שהופיעו בפרק הכללי – פרטים שממילא לא הוכחו – והצהיר, כי לא נתגבשה אצלו כל עמדה בעניינו של המערער. מכאן, שלא נוצר חשש ממשי למשוא פנים נגד המערער. בנוסף הדגיש בית המשפט, כי הבת צפויה בכל מקרה להעיד במשפטו של המערער, וכי בכוונת התביעה להעלות במסגרת עדות זו לא רק פרטים הנוגעים לאישום בעניינה של הנכדה, אלא גם את סיפורה האישי של הבת, לצורך "עדות שיטה". במצב זה צפוי ההרכב להיחשף בכל מקרה לסיפורה של הבת (בין במסגרת העדות, אם היא תוכר כקבילה, ובין במסגרת הדיון שיביא לפסילתה). מטעמים אלה נדחתה בקשת הפסילה. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. המערער טוען, כי בהיחשפו לפרק הכללי בכתב האישום – טרם שנמחק – נחשף בית המשפט המחוזי ל"מסה קריטית" של מידע בלתי קביל, אשר אינו נוגע לאישומים בהם עליו לדון, ושכל מטרתו השחרת פני המערער ויצירת דעה קדומה שלילית אצל בית המשפט ביחס אליו. המערער מדגיש, כי פרטי המעשים הנכללים בפרק הכללי חמורים הרבה יותר מאלה המתוארים בשני האישומים שבגינם הועמד לדין. לשיטתו, אין לקבל את קביעת בית המשפט כי לא התעמק בפרק הכללי, שהרי החלטתו למחוק את הפרק חייבה היכרות עם תוכנו. בנסיבות אלה, טוען המערער, קם חשש ממשי למשוא פנים, ויש להורות על פסילת ההרכב. כן דוחה המערער את שיקוליו "המעשיים" של בית המשפט, שנמנע מפסילה בין היתר עקב העדתה הצפויה של הבת במשפט. המשיבה מתנגדת לערעור. טעמיה הם כטעמי בית המשפט המחוזי. 4. משעיינתי בטענות הצדדים באתי למסקנה שדין ערעור זה להידחות. הלכה היא, שאין בהיחשפות בית המשפט למידע שאינו נוגע למשפט ולאישומים (כמידע אודות עברו הפלילי של נאשם) או לחומר בלתי קביל אחר (כעובדת קיומו של מו"מ להסדר טיעון, חזרה מהודאה, או ראיה פסולה), כדי להצדיק ככזו את פסילת השופט (ע"פ 10592/03 זועבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4492/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 825; ע"פ 1650/97 בגלמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ההלכה מבוססת על החזקה, לפיה שופטים מקצועיים היודעים את מלאכתם אינם מושפעים מחשיפה כזו, ובכוחם להבחין בין הרלוונטי לפסול, ולהכריע רק לפי הנתונים והראיות אשר נוגעים לאישום המונח בפניהם. יחד עם זאת, לעתים בית המשפט נחשף למסה כה רבה וקשה של חומר בלתי קביל, עד שקם חשש – ולו למראית העין – שיקשה על בית המשפט להתעלם ממידע זה. במקרה כזה, בו החשיפה משמעותית ביותר, נכון שלא להעמיד את בית המשפט במבחן, ויש להורות על פסלות (ע"פ 6752/97 פרידן נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 329). ואולם, כדי שתקום עילה לפסול, על "המסה הקריטית" הזו להיות קריטית לא רק מבחינה "כמותית", אלא גם מבחינה "איכותית". כך, לא די שבית המשפט ייחשף למידע בלתי קביל רב (למשל, אודות עברו של הנאשם), אלא נדרש גם שלמידע תהיה די אמינות, כדי כך שבית משפט מקצועי עשוי לייחס לו חשיבות בשיקול דעתו. אכן, אין דין הרשעה קודמת, אליה נחשף בית המשפט, כדין האשמה שלא הוכחה כלל אודות מעשים שעשה (לכאורה) הנאשם בעבר. כן יש לתת את הדעת לזהות מוסר המידע, מהימנותו המשוערת והאינטרס שלו בחשיפת בית המשפט למידע. 5. בענייננו, נחשף בית המשפט המחוזי, בתחילתו של ההליך, לפרטים רבים וקשים אודות מעשים שעשה כביכול המערער בבתו, ואשר חלה עליהם התיישנות. אלא שתיאורים אלה, אותם כללה המשיבה בפרק הכללי של כתב האישום, נותרים בגדר טענות בלבד: טענות שמעולם לא נבחנו, וממילא לא אושרו, בידי בית משפט כלשהו. בית המשפט המחוזי החליט למחוק את הפרק הכללי מכתב האישום, ובכך אף צמצם את חשיפתו לטענות אלו רק לשלב מקדמי במשפט, שעודנו רחוק מסיום. בנסיבות אלה, לא קם חשש ממשי למשוא פנים מצדו של בית המשפט המחוזי, ונכון לומר, כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו בעניין הפסלות, כי למערער עומדת עדיין, במלואה, חזקת החפות. הערעור נדחה. ניתן היום, ט"ו באדר התשס"ד (8.3.2004). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04013220_A02.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il