יצחק אלישקוב נ. משרד האוצר/אגף שוק ההון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 131-12-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט חאלד כבוב העותר: יצחק אלישקוב נגד המשיבים: 1. רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון 2. נציג מחלקת פיקוח אשראי ברשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון 3. א.ר.א.ב. בונוס בע"מ עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט חאלד כבוב: עתירה למתן צו על-תנאי בה נתבקשנו להורות למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע שלא תבוטל החלטת משיבה 1 (להלן: רשות שוק ההון או הרשות) מיום 25.11.2025, במסגרתה הוחלט שלא להוסיף ולברר את תלונת העותר נגד משיבה 3, חברת א.ר.א.ב בונוס בע"מ (להלן: א.ר.א.ב בונוס) ומדוע שלא יועבר הטיפול בנושא לגורם אחר ברשות שוק ההון, שאיננו משיב 2 – נציג מחלקת פיקוח אשראי ברשות שוק ההון אשר טיפל בעניינו. בשנת 2014 נטל העותר הלוואה מא.ר.א.ב בונוס. לימים הסתכסכו הצדדים על רקע שיעור הריבית שנקבע בהסכם ההלוואה – סכסוך שהוביל לתביעות שהגיש העותר נגד א.ר.א.ב בונוס, שהביאו לחתימת שני הסכמי פשרה עמה. בית משפט זה דן, כערכאת ערעור, ביחסים שבין הצדדים, ובפרט, בטענות העותר לעניין חוקיות הסכם ההלוואה והסכם הפשרה השני שנחתם. ערעור המבקש נדחה ברוב דעות, ונקבע כי אין להתערב בהסכם הפשרה שבין הצדדים (ע"א 647/20 אלישקוב נ' א.ר.א.ב בונוס בע"מ (02.09.2021) (להלן: פסק הדין בערעור האזרחי)). ביום 24.03.2024 פנה העותר לרשות שוק ההון בתלונה נגד א.ר.א.ב בונוס. ביום 17.04.2024 נענה העותר כי לא נמצא מקום להתערב בנושא, היות והמחלוקת נבחנה על-ידי בית המשפט. העותר שב ופנה לרשות ביום 24.09.2024 בנושא, וביום 26.02.2025 ניתנה החלטת הרשות, מפי נציגה, משיב 2, ובה נכתב כי הנושא נדון בפני מספר ערכאות משפטיות, לרבות בית משפט זה כערכאת ערעור, וניתן פסק דין בעניין. עוד נכתב כי לנוכח סכום ההלוואה שניטלה, מגבלות הריבית וריבית הפיגורים הקבועות בחוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993 (להלן: חוק אשראי הוגן) אינן חלות על הלוואה זו. ביום 26.03.2025 שב העותר ופנה לרשות, וביקש לדון מחדש בפנייתו, תוך שהפנה גם האשמות אישיות כלפי משיב 2. ביום 24.08.2025 פנה העותר לרשות וביקש כי תינתן החלטה בפנייתו מחודש מרץ. ביום 25.11.2025 ניתנה החלטת רשות שוק ההון, מפי משיב 2. בהחלטה זו נכתב כי לפי סעיף 51 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים מוסדרים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016 (להלן: חוק הפיקוח), המפקח לא יברר תלונה בעניין שנדון או הוכרע על ידי בית משפט או בורר, "אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו". הוטעם כי טענות העותר נבחנו, וכן תגובת א.ר.א.ב בונוס אליהן, ולא נמצאו טעמים מיוחדים אשר מצדיקים את המשך הבירור או את התערבות הרשות. כן הודגש, כי הטענות שהעלה העותר נגד א.ר.א.ב בונוס לא הוכחו וכי לא התקבלו אסמכתאות לקיומה של התנהלות בלתי חוקית מצדה. עוד הוסבר כי ההלוואה שנטל העותר ניתנה לצורך מיזם עסקי והיא אינה בגדר "אשראי צרכני", וכי סכומה עולה על הרף הקבוע בחוק אשראי הוגן ולפיכך אין מגבלה חוקית על גובה הריבית. מכאן העתירה, בגדרה נטען לפגמים רבים שנפלו בהתנהלות רשות שוק ההון. בין היתר נטען כי קיים חשש לניגוד עניינים במסגרת הטיפול בעניינו; כי החלטת הרשות נעדרה הנמקה וניתנה בשיהוי; וכי הרשות לא הפעילה את סמכויות האכיפה המסורות לה, ושגתה משקבעה שלא קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים את בירור עניינו. כן נטען לשגיאות שנפלו בהחלטה לגופה. עוד מעלה העותר טענות ביחס להתנהלותה של א.ר.א.ב בונוס. לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה, מצאנו כי דינה להידחות על הסף. העתירה נעדרת תשתית מספקת, עובדתית ומשפטית, שיש בה להקים עילה להתערבותנו ולתמוך בסעדים המבוקשים בה (ראו: בג"ץ 37947-12-25 גלובוס אינטרנשיונל השקעות בע"מ נ' לשכת עורכי הדין בישראל ועדת האתיקה הארצית, פסקה 3 (20.01.2026)). זאת הן כעניין כללי, ובפרט משהעתירה תוקפת החלטות של רשות מינהלית מוסמכת ובעלת מומחיות בנושא דנן, המבוססות על שיקול דעתה המקצועי, שלא בנקל יתערב בהן בית המשפט (ראו: בג"ץ 2969/19 התאחדות משרדי הנסיעות ויועצי התיירות בישראל נ' הממונה על רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, פסקה 11 (16.07.2019)). בענייננו הרשות בחנה את פניות העותר, מספר פעמים, ובאה לכלל מסקנה כי לא קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים המשך טיפול בתלונה, לאחר שהעניין הוכרע בפסק-דין של בית משפט זה. זאת, במסגרת סמכותה לפי סעיף 51(ב) לחוק הפיקוח. למקרא העתירה על נספחיה לא שוכנענו כי יש מקום להתערבותנו בהחלטה. אכן, דומה כי העותר מצוי במצב לא-פשוט (וראו דבריו של השופט נ' סולברג בפסק-הדין בערעור האזרחי, ולפיהם "הריבית בהסכם המקורי בין הצדדים, כמו גם הריבית שנקבעה בשני הסכמי הפשרה – מעיקה עד מאוד [...] אני גם מקווה כי הצדדים ישכילו להימנע מהנשך הקשה" (שם, פסקאות 1 ו-6)). אולם, בכך כשלעצמו לא קמה עילה להתערבות שיפוטית בהחלטות רשות מוסכמת. בשולי הדברים, אם כי לא בשולי חשיבותם: העותר צירף לעתירה את משיב 2, העלה נגדו טענות למשוא פנים ולניגוד עניינים, ואף ביקש כסעד כי הטיפול בעניינו יועבר לגורם אחר. ואולם, עיון בעתירה ובנספחיה מעלה כי טענותיו של העותר נגד משיב 2 נטענו בעלמא ובלי סימוכין (ובמכתבו לרשות מיום 26.03.2025 – אף בלשון חריפה ביותר). אכן, רשות שוק ההון נתונה לביקורת שיפוטית, ככל רשות מינהלית. ואולם, עצם העובדה שהעותר ביקש כי גורם אחר ברשות יטפל בעניינו, אינה מקימה כשלעצמה חובה לרשות לעשות כן, מבלי שהונחה תשתית מספקת לשם כך; ודאי שאינה מבססת את הפגמים הנטענים ביחס למשיב 2, או את הסעד שנתבקש – רחוק מכך. העתירה נדחית אפוא. משלא התבקשה תגובה, לא מצאנו לחייב את העותר בהוצאות. ניתן היום, ו' אדר תשפ"ו (23 פברואר 2026). דפנה ברק-ארז שופטת דוד מינץ שופט חאלד כבוב שופט