ראובן מלעי נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 1300/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1300/12 לפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: ראובן מלעי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיאה ע' מודריק) מיום 8.2.2012 שלא לפסול את עצמו מלדון בת"פ 40212-08 בשם המערער: עו"ד צדוק חוגי פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה ע' מודריק) מיום 8.2.2012, שלא לפסול את עצמו מלדון בת"פ 40212-08. 1. הערעור שלפניי הוא ערעור הפסלות השני המוגש על-ידי המערער ומבקש לפסול את בית המשפט מלדון בעניינו. עיקרה של השתלשלות העניינים במשפטו של המערער פורטה בפסק-דיני בע"פ 8499/11 מיום 8.12.2011, ואין מקום לחזור עליה בשנית. בחינת הטענות מלמדת כי על אף שהערעור מוסב על החלטת פסלות חדשה, הרי שחלק ניכר מהטענות מתייחס לאירועים שנידונו בהרחבה במסגרת הערעור הקודם, ונפקותם לעניין עילת הפסלות הנטענת הוכרעה כבר שם. על כן איני רואה להידרש לטענות אלה פעם נוספת בערעור שלפניי. 2. בערעורו הנוכחי מעלה המערער שתי טענות חדשות: האחת, שכלל אינה טענת פסלות, מופנית כלפי בית משפט זה. עניינה בשאלה מדוע לא קיים בית המשפט דיון בערעור הפסלות הראשון (ע"פ 8499/11) ומדוע לא התבקשה בו תגובת המשיבה; בנוסף מבקש המערער כי נקיים דיון בערעור הפסלות הנוכחי, ולחלופין כי נעביר את ההחלטה בעניין עצם קיום הדיון להכרעה בהרכב מורחב. לגופה של טענת הפסלות, טוען המערער כי מספר החלטות שהתקבלו לאחר שהוכרע ערעור הפסלות הראשון מעידות על כך שדעתו של בית המשפט בעניינו ננעלה, ועל כך שבית המשפט עוין את המערער ואת סנגורו. טענותיו של המערער בערעור באות בהמשך לטענת הפסלות שהעלה בפני בית המשפט קמא, שם טען כי החלטותיו האחרונות של בית המשפט, שדחו מספר טענות מקדמיות שהעלה, פוגעות בזכותו להתגונן מפני האישומים ומעידות על דקדוק יתר כלפי ההגנה, בשונה מיחסו של בית המשפט כלפי התביעה. המשיבה דחתה טענות אלה וטענה מנגד כי ריבוי הבקשות מצד המערער בשלב הנוכחי, בשים לב לכך שהמשפט מתנהל כבר שלוש שנים ולכך שמדובר ב"תיק הודייה", מטרתו להתיש את הצדדים להליך. המשיבה הוסיפה וטענה כי אין מתקיים חשש ממשי, במובנו האובייקטיבי, למשוא פנים בעניינו של המערער. 2. בהחלטתו המפורטת והמנומקת מיום 8.2.2012 דחה בית המשפט את טענותיו של המערער אחת לאחת, וקבע כי בקשת הפסלות שהוגשה הינה בקשת סרק. בית המשפט ציין כי אינו סבור ששגה בהחלטותיו בטענותיו המקדמיות של המערער, וכי גם אם שגה כאמור אין השגגה מקימה כשלעצמה עילת פסלות. עוד ציין בית המשפט כי דחיית טענותיו המקדמיות של המערער אינה שונה מדחיית כל בקשה אחרת בהליך הפלילי, וודאי שאינה משמיעה כי נפגעה יכולתו של המערער להתגונן מפני האישומים. בית המשפט חתם את החלטתו במתיחת ביקורת על התנהלותו של הסנגור בתיק, וקבע כי היא אינה עולה בקנה אחד עם חובתו כלפי בית המשפט וספק אם היא מתיישבת עם חובת האמון שלו כלפי המערער, שולחו. 3. לאחר שבחנתי את טענותיו המפורטות של המערער ואת חומר הערעור, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. באשר לטענת המערער לפיה מוטלת על בית המשפט חובה לקיים דיון בטענות הצדדים, לפי סעיף 147(ד) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי או החוק), הרי שטענה זו נידונה והוכרעה בע"פ 200/10 אליאור חן נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 7.3.2010). בהחלטתי שם כתבתי כי: " במקרים בהם להערכת בית המשפט אין הכרח בשמיעת טיעוני הצדדים בעל-פה על מנת להגיע להכרעה בערעור הפסלות, אם משום שהטיעונים בכתב מקיפים וברורים דיים, אם משום שאינם מגלים כלל על פניהם עילת פסלות כלשהי, ואם משום שהועלו כבר בערעורי פסלות קודמים באותו הליך, יכריע בית המשפט בעניין שלפניו על סמך הטענות בכתב, ומבלי לעכב את ההליך שלא לצורך עד למועד בו ניתן יהיה לקבוע דיון בפני באי-כוח הצדדים. מובן שרשימה זו אינה רשימה סגורה, וההחלטה האם לקיים דיון במעמד הצדדים מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט במקרה הקונקרטי." בפרשה זו נידונה בהרחבה גם פרשנותו של סעיף 147(ד) על רקע מכלול הוראות חוק סדר הדין הפלילי העוסקות בדיון בנוכחות הנאשם, ואין אני רואה לחזור על שנאמר שם בהליך כאן. מאליו ברור כי גם אין עילה לקיומו של דיון בהרכב מורחב בסוגיה זו, כמבוקש על-ידי המערער. לענייננו, די אם אציין כי טיעוניו של המערער, הן בערעור הפסלות הקודם הן בערעור הפסלות הנוכחי, נשטחו בפירוט ובלווית כל המסמכים הצריכים לעניין, ועובדה זו ייתרה בשני המקרים את הצורך בקיומו של דיון בעל-פה. נוכח טיבן ונוכח התנגדות המשיבה בהליך העיקרי, אף לא התעורר צורך לקבל פעם נוספת את תגובת המשיבה לטענות. הטענה בדבר הצורך בקיומו של דיון בעל-פה בערעור הפסלות נדחית אפוא. 4. לגופו של עניין, לא מצאתי כי ההחלטות אליהן הפנה המערער מקימות עילת פסלות. בין הימים 2.1.2012 וה-4.1.2012 הגיש המערער, יום אחר יום, סדרה של בקשות לבית המשפט. בקשתו להעלות "טיעוני זוטא נוספים" נדחתה על ידי בית המשפט בנימוק שמשפט זוטא ארוך ומקיף כבר התנהל בעניינו של המערער; משנדחתה בקשתו זו הוגשה בקשה להעלות "טענות מקדמיות", שנדחתה נוכח טיב הטענות שהתבקשה העלאתן והמועד בו הועלו, ובהתאם להוראות סעיף 151 לחוק סדר הדין הפלילי. לאחר מכן הוגשה בקשה למתן רשות להגשת אותן טענות מקדמיות, שנדחתה מהטעם שהמערער לא ביאר מדוע נמנע ממנו להגיש את הטענות לפתח הדיון. ימים ספורים לאחר מכן הוגשה בקשה נוספת, חמישית במספר, ועניינה: "טענה מקדמית נוספת". גם בקשה זו הוכרעה לגופה. עיינתי בהחלטות השונות, המנומקות באופן תכליתי וענייני, ואיני מוצאת בהן כל חשש למשוא פנים כלפי המערער. גם הביקורת שהופנתה כלפי הסנגור בהחלטה מיום 18.1.2012 ובהחלטת הפסלות מיום 5.2.2012, המפרשת את רצף הבקשות האחרון – נוכח אופיו וטיבו – כניסיון להשהות את בירור המשפט, הינה ביקורת עניינית, המוסבת על דרך התנהלות הדיון; ואין בה כדי להעיד שננעלה דעתו של בית המשפט ביחס לתוצאת ההליך (ראו למשל ע"פ 3097/11 פהמי זיר נ' מדינת ישראל, בפס' 6 (ניתן ביום 9.5.2011)). חיזוק נוסף לכך שרצף החלטות זה אינו מעיד על משוא פנים ניתן למצוא בהחלטותיו של בית המשפט ביחס לבקשת המערער למסירת חומרי חקירה. בקשה זו הוגשה במקביל ליתר הבקשות שהוזכרו, והוכרעה לבקשת המערער: בית המשפט נעתר הן לבקשה לקיים דיון בסוגיה, הן לבקשה לעכב את המשך שמיעת ההוכחות עד לסיום הבירור. משכך, נשללת טענת המערער לפיה בית המשפט חורץ את דינן של כל בקשותיו מראש, פעם אחר פעם. למעלה מן הצורך אציין שכבר נקבע כי "בעל דין המעלה עשר טענות שגויות או בלתי מבוססות ואלו נדחות אחת לאחת, אינו יכול להעלות טענה כי משנפסק נגדו עשר פעמים, עולה מכך ההנחה כי קיים משוא פנים. הטעם לדחייה הוא הקובע, ונושא זה ייבחן כאמור בעת הדיון בערעור לגופו, והוא אינו מוליד עילה לפסילה" (ע"פ 77/93 עובדיה נ' מדינת ישראל (20.1.1993); ע"פ 1988/94 דני בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608, 624-630 (1994)). עילת פסלות, כאמור, לא נמצאה בערעור הנוכחי. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ל' בשבט התשע"ב (23.2.2012). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12013000_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il