בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ. יהודה פלח

פסק-דין בתיק רע"א 130/12 בבית המשפט העליון רע"א 130/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המבקשים: 1. בנק לאומי למשכנתאות בע"מ 2. עו"ד יוסי דרור, כונס הנכסים נ ג ד המשיבים: 1. יהודה פלח 2. אילנה פלח 3. אזגי פרוספר בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 30.12.11 ברע"א 44622-12-11 שניתנה על ידי כבוד השופטת דליה גנות בשם המבקשים: עו"ד יוסי דרור בשם המשיבים 1-2: עו"ד ישי בית-און בשם המשיב 3: עו"ד אמיר פבה פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ברע"א 44622-12-11 מיום 30.12.2011 (כבוד השופטת ד' גנות), אשר קיבל במסגרת של בקשה זמנית לעיכוב הליכי פינוי את בקשת המשיבים להורות על עיכוב ביצוע הפינוי של ביתם (להלן: הנכס) לתקופה של 45 יום, על מנת לאפשר להם למצות את זכותם לפדיון הנכס. ראשיתה של בקשה זו אשר לפנינו היא בהחלטת רשם ההוצאה לפועל (נ' רף, בתיק מס' 01-74261-97-1, מיום 10.11.2011), שבמסגרתה אושרה מכירת ביתם של המשיבים (2-1) (להלן: המשיבים) למשיב 3 תמורת סכום של 3.4 מיליון ש"ח. המשיבים הגישו בקשה לביטול החלטה זו, ובקשתם נדחתה בהחלטה מיום 1.12.2011. בהחלטתו, קבע הרשם כי אישור המכר ניתן לאחר החלטה מיום 30.10.2011 שהורתה למשיבים להגיב להצעת המכירה ולהודיע האם ברצונם לפדות את הנכס וכי הם לא הגישו תגובה כאמור. הרשם הוסיף וקבע כי המשיבים הגישו, ביום 15.11.2011, הודעה שבה הביעו את רצונם לפדות את הנכס, אך זאת רק לאחר שהמכר כבר אושר. הרשם דחה את טענת בא-כוח המשיבים שלפיה נודע לו על ההחלטה מיום 30.10.2011 רק ביום 14.11.2011. בנוסף, קבע הרשם כי הודעת המשיבים מיום 15.11.2011 אינה הודעת פידיון אלא אך בקשה לפדות את הנכס. זאת, בין היתר, שכן המשיבים לא הציגו אישור לכך שבידם סכום התחלתי או הסבירו כיצד יעלה בידם לגייס משכנתא בשווי של כשני מיליון ש"ח. לבסוף, קבע הרשם כי התיק מתנהל מאז שנת 1997 וכי המשיבים נוקטים בכל הליך העומד לרשותם במטרה לעכב את ההליכים ולפיכך לא ניתן להיענות לבקשתם לעיכוב נוסף, בן 90 ימים, לאחר שהמכר כבר אושר. על החלטה זו הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט מ' סובל, רע"צ 6342-12-11). בית המשפט דחה את הבקשה וקבע כי לא מצא מקום להתערב בשיקוליו של הרשם. בהחלטתו, חזר בית המשפט על קביעת הרשם שלפיה ההחלטה מיום 30.10.11 נמסרה לבא כוחם של המשיבים למחרת היום וכי יש אישור מסירה המעיד על כך, אישור ממנו התעלמו המשיבים בטענותיהם. בנוסף, קבע בית המשפט כי מסקנתו של הרשם, שלפיה תגובת המשיבים מיום 15.11.2011 אינה הצעת פידיון, מקובלת עליו. כך, נקבע בהחלטה כי בהצעת המשיבים אין ציון של מועדים לביצוע התשלום או מקדמה ואף לא הצהרה על יכולת תשלום. משכך, קבע בית המשפט כי אין זה אלא "תרגיל מובהק בסחבת אין סופית לדחיית הקץ". לבסוף, קבע בית המשפט כי עסקת המכר אושרה על ידי הרשם והרוכש אף שילם מקדמה על חשבון הרכישה. לפיכך מדובר במעשה עשוי ובנסיבות המקרה יש להעדיף את אינטרס הרוכש, המשיב 3, על פני זה של המשיבים. על החלטה זו הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ובמסגרתה בקשה לעיכוב ביצוע פינוי הנכס. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי ההחלטה מיום 30.11.2011 הומצאה לבא-כוח המשיבים רק ביום 14.11.2011 וכי המשיבים הודיעו על רצונם לפדות את הנכס בתוך פרק הזמן שקבע הרשם. משכך, קבע בית המשפט כי החלטות הרשם המאשרות את מכירת הנכס שגויות, שכן הן מתעלמות מתגובת המשיבים וההצעה האופרטיבית שהציעו לפדות את הנכס. על סמך קביעה זו הורה בית המשפט לעכב את ביצוע פינוי הנכס לתקופה של 45 ימים על מנת לאפשר למשיבים למצות את זכותם לפדות את הנכס בהתאם להחלטות הרשם. מכאן הבקשה שלפנינו, במסגרתה טוענים המבקשים כי היא מעלה שאלות בעלות חשיבות ציבורית המצדיקות דיון בפני ערכאה שיפוטית נוספת. לטענת המבקשים, החלטת בית המשפט המחוזי, שניתנה במעמד צד אחד, ומבלי שנשמעה עמדתם, היא החלטה שגויה שאינה יכולה לעמוד. זאת, שכן ההחלטה מבטלת למעשה מכירה של נכס שאושרה על ידי ראש ההוצאה לפועל ועל ידי בית משפט השלום ובתוך כך פוגעת בזכויותיהם. עוד טוענים המבקשים, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהתערב בקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית וערכאת הערעור, וזאת במעמד צד אחד ומבלי לתת לצד שכנגד זכות תגובה. לטענתם, אין לאפשר במקרה זה את פדיון הנכס, שכן הבקשה הוגשה לאחר שהנכס כבר נמכר לקונה, ומכירה זו אושרה על ידי שתי ערכאות. עוד בהקשר זה טוענים המבקשים כי החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 30.10.2011 נמסרה למשיבים כבר ביום למחרת וכי אישור המסירה המעיד על כך אושר הן על ידי ראש ההוצאה לפועל, הן על ידי בית משפט השלום. עוד טוענים המבקשים כי מדובר בחוב בן למעלה מ-14 שנה, למשיבים ניתנה הזדמנות לפדות את הנכס והם לא עשו כן, ובנוסף הם לא הוכיחו יכולת לתשלום הסכום המבוקש. למעשה, כך לטענת המבקשים, הודעתם של המשיבים לראש ההוצאה לפועל על רצונם לפדות את הנכס אינה מהווה פידיון אלא לכל היות הצהרת כוונות. מנגד, טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות. לטענת המשיבים החלטת בית המשפט המחוזי הוגנת וצודקת ואין כל טעם להתערב בה. לטענתם, מדובר בהליך של רשות לערעור שלישי אשר אינו מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית. אף לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, המבקשים מנסים לנשלם מביתם באמצעות מחטף בלתי ראוי ובכך שמצאו אדם המקורב להם לצורך רכישת הנכס. עוד טוענים המשיבים כי ההחלטה מיום 30.10.2011 קבעה כי יש להם 10 ימים בלבד לגייס סכום של למעלה משלושה מיליון ש"ח וברי כי אין באפשרותם לגייס סכום כזה בתקופה קצרה. בהקשר זה מוסיפים וטוענים המשיבים כי קיבלו את ההחלטה רק ביום 14.11.2011 ויום למחרת הודיעו לרשם ההוצאה לפועל על כוונתם לפדות את הנכס, תוך בקשת ארכה של 90 יום. עוד טוענים המשיבים, בין היתר, כי הרשם אישר את המכירה של הנכס למשיב 3 במעמד צד אחד ומבלי לקבל את תגובתם. המשיב 3, הוא הקונה של הנכס השיב אף הוא לבקשה וביקש כי זו תתקבל, כך שבקשת המשיבים לפדות את הנכס תידחה. בתגובתו, ציין המשיב 3 כי הוא שילם לכונס הנכסים מקדמה בסך של 10% מסכום המכר ונערך לתשלום יתר הסכום. עוד ציין המשיב 3 כי אילו ידע שלאחר שהוא רוכש את הנכס והמכירה מאושרת על ידי רשם ההוצאה לפועל, המכר אינו סופי והמשיבים יכולים עדיין לפדות אותו, הוא לא היה מסכים כלל לרכוש את הנכס. לאחר שעיינו בבקשה ובהחלטות של הערכאות הקודמות, החלטנו לקבל את הבקשה, לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור. שוכנענו כי מקרה זה מצדיק מתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה הזמנית לעיכוב ביצוע הפינוי. זאת, שכן בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו כלל להחלטתו של בית משפט השלום, אותה הפך, ולא נימק מדוע מצא לנכון לסטות מהקביעות העובדתיות ומהמסקנות המשפטיות שנקבעו בה. אף לגופו של עניין, לטעמנו, לא היה מקום לקבל את בקשת המשיבים למצות את זכותם לפדות את הנכס, ולפיכך יש לקבל את הערעור. ראשית, כאמור, בהחלטת רשם ההוצאה לפועל נקבע כי הוצג בפניו אישור מסירה להחלטה מיום 30.10.2011, לבא-כוח המשיבים עוד ביום 31.10.2011. לפיכך, נדחתה טענת המשיבים כי מכירת הנכס אושרה במעמד צד אחד מבלי להמתין לתגובתם. בית משפט השלום, חזר אף הוא על אותה קביעה עובדתית ודחה את טענות המשיבים בהקשר זה. אלא, שבית המשפט המחוזי לא קיבל קביעה זו והעדיף את עמדת המשיבים שלפיה קיבלו את ההחלטה רק ביום 14.11.2011, מבלי להתייחס כלל לאישור המסירה אליו התייחסו שתי הערכאות שקדמו לו. בנוסף, לא נימק בית המשפט המחוזי את קביעתו שלפיה הצעת המשיבים מיום 15.11.2011 היא "הצעה אופרטיבית לפדות את הנכס". זאת, בניגוד לקביעתו של בית משפט השלום שאימצה את מסקנת רשם ההוצאה לפועל, שלפיה כלל לא מדובר בהצעת פידיון, שכן אין בה ציון של מועדים לביצוע התשלום, מקדמה, או הצהרה על יכולת תשלום. לטעמנו, מסקנתו של בית משפט השלום בהקשר זה, כי ההודעה אינה אלא "תרגיל מובהק בסחבת אין סופית לדחיית הקץ" היא מסקנה ראויה בנסיבות העניין שלא היה טעם מספק לסטות ממנה, בייחוד כאשר מדובר בהליכים הנמשכים על פני שנים רבות. בנוסף, לא ניתן בהחלטת בית המשפט המחוזי משקל מספק לאינטרס של קונה הנכס, המשיב 3, וכן לאינטרס הציבור בוודאות של קיום עסקאות מכר מסוג זה. לעניין זה נכתב ברע"א 10862/06 גולדשטיין נ' בנק כרמל-איגוד בע"מ (לא פורסם, 14.1.2007) כי: "בית-משפט זה עמד לא אחת על כך שהצורך להגן על קונים באמצעות אכיפת הסכמי מכר ללא סחבת ועיכובים מיותרים נועדה, בין היתר, לתמרץ קונים פוטנציאלים להשתתף במכירות פומביות בעתיד, בציינו: "מטרת חוק ההוצאה-לפועל, תשכ"ז-1967, והתקנות שהותקנו לפיו היא - להחיש ולפשט את הליכי ההוצאה-לפועל. סחבת בהליכים אלה מעודדת אי-קיום התחייבויות ופוגעת ללא צדק בנושים ... טובת החייבים שנכסיהם מוצעים למכירה פומבית דורשת, שמציעים רבים ישתתפו במכירה, כדי שיציעו מחירים שאינם נופלים מהשווי של הנכס. דבר זה לא יושג, אלא אם המציע יידע, שתוך זמן קצר יוברר, אם הוא זכה בנכס, והוא לא יהיה צפוי לאחר מכן לסכנה, שהמכירה תבוטל" (ע"א 555/71 אמסטרדמר נ' מוסקוביץ, פ"ד כו(1) 793, 800; ראו גם, רע"א 3704/04 חזן נ' טפחות בנק למשכנתאות (טרם פורסם)). כך גם בענייננו, עסקת המכר אושרה על ידי רשם ההוצאה לפועל לאחר שניתנה למשיבים שהות להגיב לה, וכן אושרה על ידי בית משפט השלום. לפיכך, בנסיבות אלה, שביניהן התמשכות ההליכים בתיק, מקובלת עלינו המסקנה כי מדובר במעשה עשוי וכי אין מקום כעת לאפשר למשיבים להביא להשהיית עסקת המכר או אף לביטולה. נציין כי מונחת לפנינו בקשתם של המתגוררים בנכס בשכירות (להלן: השוכרים) להצטרף להליך. המבקשים מתנגדים לבקשה זאת בציינם, בין היתר, כי אין כיום בקשת פינוי התלויה ועומדת נגד השוכרים וכי אין להם כל מעמד להתנגד לדרישתו של הבנק לממש את הנכס המשועבד לו. המשיב 3 מתנגד אף הוא לצירוף השוכרים לבקשה. בתגובתו, מציין המשיב 3 כי נודע לו שהנכס הועמד על ידי המשיבים למכירה וכי הם כלל אינם מתכוונים לפדות אותו אלא למכור אותו לקונה אחר, מטעמם. לאחר שעיינו בתגובות הצדדים לעניין זה, הגענו למסקנה כי דין בקשת הצירוף להידחות, שכן אין לשוכרים זכות קניינית בנכס ואין להם מעמד בהליך שלפנינו. מעבר לנדרש נציין כי עיון בהחלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 1.1.2012, המצורפת לתגובת המבקשים לבקשת הצירוף, מעלה כי הודעת פינוי נמסרה, לפחות לחלק מהשוכרים, כבר בחודש נובמבר 2011. על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור. לפיכך, לא ניתן לקבל את טענתם כי נודע להם על הפינוי רק ביום 29.12.2011. בנוסף, ככל שייקבע מועד פינוי חדש, רשאים השוכרים לפנות בהליך המתאים לרשם ההוצאה לפועל. נוסיף, כי המבקש 2 מציין בתגובתו כי לפנים משורת הדין הוא מוכן לשקול, ככל שרשם ההוצאה לפועל יאשר זאת, מתן פיצוי כספי לשוכרים אשר שילמו דמי שכירות עתידיים למשיבים בתום לב. אשר על כן, דין הערעור להתקבל. החלטת בית המשפט המחוזי מיום 30.12.2011 מבוטלת בזאת. המשיבים ישאו בשכר טרחת עורכי דינם של המבקשים 2-1 ושל המשיב 3 בסך של 2,500 ש"ח כל אחד. ניתן היום, כ' בשבט התשע"ב (13.2.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12001300_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il