שי אלוש נ. משטרת ישראל

7 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 13/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ העותר: שי אלוש נ ג ד המשיבה: משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד ערן בן עמי בשם המשיבה: עו"ד מיטל בוכמן שינדל פסק-דין השופט נ' סולברג: העתירה שלפנינו הוכתרה במילים "עתירה לקיום הבטחה שלטונית", ובה התבקשנו להורות למשיבה "לכבד את הסדר הטיעון שהוצע לנאשם במסגרת פל"א 541-01-20 מדינת ישראל נ' אלוש, כב' השופט זרזבסקי (ביהמ"ש לתעבורה מחוז תל אביב), ואשר בוטל באופן שרירותי וחד צדדי". רקע עובדתי ביום 2.1.2020 הוגש על-ידי המשיבה כתב אישום נגד העותר בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. על-פי עובדות כתב האישום, ביום 15.12.2019 נעצר העותר על-ידי שוטרים בעת שנהג בשדרות רוקח בתל-אביב. העותר הדיף ריח אלכוהול מפיו, ובבדיקת נשיפון נמדדו 820 מ"ג אלכוהול לליטר אוויר נשוף. עוד תואר בכתב האישום, כי העותר סירב לביצוע בדיקת ינשוף, התנגד למעצרו, וניסה לעזוב את המקום רגלית. לצד כתב האישום, הוגשה גם בקשה לפסילת רישיונו של העותר, עד תום ההליכים. הקראת כתב האישום התקיימה ביום 9.1.2020, ובמסגרתה כפר העותר בעובדות שיוחסו לו – הן בנהיגה בשכרות, הן בסירוב להיבדק בינשוף. העותר ביקש מבית המשפט לקבוע את התיק להוכחות, ולהעיד את כל עדי התביעה, 7 במספר. בית המשפט נענה לבקשתו, והתיק נקבע להוכחות. בהמשך, לאחר דחייה, הוזמנו הצדדים לדיון ביום 22.10.2020, שאליו התייצבו 6 מתוך 7 עדי התביעה. בדיון זה טען ב"כ העותר, כי "התחלתי לנהל מו"מ עם התובעת [...] אבל נוצר לנו נתק בשיחות [...] אנו זקוקים לזמן נוסף על מנת להידבר למצות הליכים, נבקש דחיה קצרה". ב"כ המשיבה, מצדה, הלינה על כך שב"כ העותר כפר באשמה בשם מרשו, משך תקופה כה ארוכה, ורק בבוקר דיון ההוכחות – לאחר שכבר זומנו העדים לדיון, יצר קשר טלפוני עם גורם מסוים במשיבה, שאינו מטפל בתיק, כדי לנסות ולגבש הסדר טיעון. מכל מקום, בית המשפט נעתר לבקשת העותר, ודחה את הדיון. בדיון הבא, שהתקיים ביום 28.10.2020, שב ב"כ העותר, וביקש "דחייה לצורך הידברות"; גם בפעם הזו נעתר בית המשפט לבקשת הדחייה. בפתחו של הדיון הבא, דיון תזכורת שנערך ביום 23.2.2021, הצהיר ב"כ העותר כי "לא הגענו להסכמות עם התביעה. נבקש לקבוע להוכחות. חוזר על כפירתי מיום 09.01. אני לא מוותר על חקירת עדי התביעה". בהתאם, נקבע התיק לדיון הוכחות ליום 8.6.2021, אך גם ביום זה לא התקיים לבסוף דיון הוכחות, בשל תקלה בזימון עדי התביעה. בדיון תזכורת מיום 10.6.2021, שב ב"כ העותר וביקש לקבוע את התיק להוכחות במועד קרוב. ב"כ המאשימה לא התנגדה לכך, ובהתאם נקבע התיק לדיון הוכחות ליום 14.10.2021. ביני לביני, ביום 14.6.2021, התקיימה שיחת משא ומתן, בין ב"כ העותר לבין "סגנית ראש שלוחה" ביחידת התביעות (להלן: סגנית ראש השלוחה), שבה נבחנה אפשרות לסיים את ההליך בהסדר טיעון. לפי הנטען בעתירה ובתגובת המשיבה, הוצע לעותר, כי יודה בעבירה פחותה מזו שבה הואשם, עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, והצדדים יעתרו למתן עונש מוסכם של 3 חודשי פסילה, בניכוי ימי פסילה מנהלית שכבר ריצה. דא עקא, הצעת המשיבה נפלה על אזנים ערלות. העותר סירב להסדר הטיעון, לאחר שבא כוחו שכנע אותו, כי "בנסיבות התיק דנן יש מקום לחזור מכתב האישום". לאחר שהניסיון לגבש הסדר טיעון – עלה בתוהו, התכנסו הצדדים ביום 14.10.2021 לדיון הוכחות, והמשיבה זימנה שוב את 7 עדיה (עדה אחת נעדרה, בשל מעורבות בתאונת דרכים). בפתח הדיון, ציין ב"כ העותר, כי "לאחר ניהול שיח מחוץ לפרוטוקול וגם עם הממונה ולאחר שבית המשפט הציע הצעות ולא הגענו להבנות, אני מציע שאני אקיים שיחה עם ראש היחידה, שכן מדובר על תיק עם נסיבות אישיות חריגות, והתיק ייקבע לתזכורת צדדים". ב"כ המשיבה התנגדה לדחיית הדיון, וציינה כי ההצעה שהוצעה לעותר לחתום על הסדר טיעון, היתה "מתחשבת ואף מקלה גם לאור הנסיבות שהציג". סוף דבר, גם בדיון זה לא נשמעו עדי התביעה, והדיון נדחה לתזכורת, ליום 22.11.2021. בהמשך, ביום 28.10.2021, יצר ב"כ העותר קשר עם ראש יחידת תביעות תעבורה בתל-אביב (להלן: ראש יחידת התביעות), וטען לפניו כי עניינו של העותר הוא חריג במיוחד, באופן המצדיק את התערבותו האישית. לאחר הידרשות לעניין, לרבות עיון בראיות וקבלת עדכון מאת התובעת בתיק, החליט ראש יחידת התביעות, כי אין מקום לחזרה מכתב האישום. כמו כן, בנסיבות שנוצרו, סבר ראש יחידת התביעות כי אין מקום בשלב זה לחתור להסדר טיעון, גם לא בתנאים שהוצעו בעבר, וזאת נוכח התמשכות ההליך, ונוכח סירובו של העותר לקבל את ההסדר עד כה. החלטת ראש יחידת התביעות נמסרה לב"כ העותר, תוך שהובהר לו כי בכוונת המשיבה להמשיך בניהול התיק. בתגובה לכך, ביקש ב"כ העותר כי ראש יחידת התביעות יעיין במסמכים רפואיים חדשים, הנוגעים למצבה הרפואי של אשת העותר, על מנת שזה ישקול בשנית את קביעתו, שלפיה אין מקום לחזרתה של המשיבה מכתב האישום. לאחר שעיין במסמכים האמורים, נותר ראש יחידת התביעות איתן בעמדתו. לפי הנטען בעתירה, ביום 4.11.2021, פנה ב"כ העותר לסגנית ראש השלוחה, והודיע כי מרשו מוכן לקבל את הסדר הטיעון שהוצע לו. בתגובה, הובהר לו כי ההצעה אינה בתוקף עוד. הוטעם, כי חלפו למעלה מ-6 חודשים מאז שהוצעה ההצעה, והעותר לא הביע נכונות לקבלהּ, משך זמן כה רב. ביום 22.11.2021 התייצבו הצדדים לדיון תזכורת נוסף. ב"כ העותר הלין על כך שהמשיבה, לטענתו, חזרה בה מהסדר הטיעון שהציעה, בעוד שב"כ המשיבה טענה כי מדובר בהצעה ישנה, שהיתה רלבנטית לכל המאוחר עד לדיון שהתקיים ביום 14.10.2021; לא עוד. ב"כ המשיבה הוסיפה, כי משהתמיד ב"כ העותר בסירובו להצעה, והתעקש לנסות לפעול ב'דרך עוקפת' באמצעות שיחה עם ראש יחידת התביעות, אין לו להלין אלא על עצמו. העותר לא אמר נואש. ביום 28.11.2021 פנה העותר בכתב לראש יחידת התביעות, אך פניו הושבו ריקם, במכתב מיום 9.12.2021, שבו נכתב כך: "2. מעיון בפרוטוקולים השונים, עולה כי גם לדבריך ביום 22.11.2021, ההצעה ניתנה עוד בחודש יוני 2021, מאז שבת ועמדת על ניהול הוכחות תוך שאתה מבהיר כי אינך מעונין בקבלת ההצעה. 3. ביום 14.10.2021, 4 חודשים לאחר קבלת ההצעה להסדר, מועד הוכחות אליו התייצבו עדי התביעה, שיכנעת את בית המשפט לשוב ולבטל את דיון ההוכחות (כך היה גם בדיון ההוכחות שנקבע ליום 22.11.21) הסברת כי למעשה אין הבנות אך ביקשת דחיה כדי לנסות להידבר, ב"כ המאשימה התנגדה לדחיה. 4. הצעה להסדר אינה 'הבטחה', היא 'הצעה' ומשצד הודיע ואף התנהג כמי שאינו מעונין לקבלה, אל לו להלין על הצד המציע שבחלוף חצי שנה מיום ההצעה, במהלכה הוכנו עדים להוכחות ובוזבזו משאבים וזמן תביעתי ושיפוטי, משך את הצעתו". מכאן העתירה שלפנינו, שבמסגרתה טוען העותר, כי המשיבה הפרה 'הבטחה שלטונית', קרי – הצעה להסדר טיעון, וזאת רק בשל 'חטאו' של ב"כ העותר, ש'העז' לפנות לראש יחידת התביעות, על מנת לשכנעו לחזור מכתב האישום. נטען, כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני, שרירותית, לא מנומקת, הפוגעת הן בציפיותיו הלגיטימיות של העותר, הן באמון הציבור במוסדות התביעה. המשיבה, מנגד, סבורה כי דין העתירה להידחות – על הסף ולגופה. תחילה טוענת המשיבה, כי ההחלטה להפסיק את המגעים עם ב"כ העותר, לאחר שהצעתה הקודמת סורבה על-ידו, מצויה בליבת שיקול דעתה התביעתי-מקצועי, ואין מקום להתערבות שיפוטית בה; לפיכך, כך נטען, דין העתירה להידחות כבר על הסף. לגוף הדברים נטען, כי בשום שלב לא נכרת בין הצדדים הסדר טיעון. לכל היותר, בשלב מסוים הוצעה הצעה מסוימת, שלא התקבלה על-ידי העותר, וזו חלפה מן העולם; לא ב"חזרה מהסדר טיעון" עסקינן, כי אם במשא ומתן שלא צלח. משכך, מבקשת המשיבה לדחות את ניסיונו של העותר להיתלות בהלכות שעניינן בחזרת רשויות התביעה מהסדר טיעון שכבר נחתם. עוד טענה המשיבה, כי החלטתה אינה שרירותית. אדרבה, "היא נותנת ביטוי למדיניותה של המשיבה, לפיה תכליתם של הסדרים היא לייעל דיונים ולהביא לחיסכון בזמן שיפוטי ותביעתי". לבסוף, מבקשת המשיבה לדחות את טענת העותר, שלפיה ההחלטה ניתנה ללא נימוקים. המשיבה מפנה בהקשר זה, לשיחת הטלפון שנערכה עם ב"כ העותר; לדברים שנאמרו בדיון מיום 22.11.2021; ולמכתבו של ראש יחידת התביעות, מיום 9.12.2021. דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף, בהעדר עילה להתערבות שיפוטית בהחלטת המשיבה. כידוע וכמפורסם, התערבות בית המשפט בהחלטות רשויות התביעה לגבי ניהול ההליך הפלילי, תֵעשה במקרים חריגים ונדירים (ראו, מִני רבים, בג"ץ 3927/20 דמתי נ' משרד המשפטים – פרקליטות המדינה, פסקה 6 (10.11.2020)). כך בכלל, וכך בכל הקשור להחלטות הנוגעות לעריכת הסדרי טיעון, בפרט: "[...] שיקול-הדעת לעניין עצם עריכת הסדר טיעון עם הנאשם, כמו גם לעניין פרטיו ותנאיו של הסדר זה, מצויים בשיקול-דעתם הרחב והמקצועי של גורמי התביעה כמי שמופקדים על האכיפה ועל ייצוג האינטרס הציבורי בהליך הפלילי. [...] אין חולק כי העיקרון המנחה הינו כי התערבותו של בית-משפט זה בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה וגורמי הפרקליטות בנוגע לניהול חקירה ולהעמדה לדין פלילי – ובכלל זה החלטות בנוגע לעריכת הסדרי טיעון וקביעת פרטיהם של הסדרים אלה – הינה מצומצמת ביותר. אף שעניינים אלה אינם חסינים מפני ביקורת שיפוטית, הלכה פסוקה היא כי התערבות בית-המשפט בהן הינה מצומצמת ושמורה לנסיבות מיוחדות כגון: שההחלטה נתקבלה בחוסר תום-לב; או שנתקבלה בנסיבות בהן החלטת היועץ המשפטי לממשלה לוקה במשגה היורד לשורש העניין, בסתירה ברורה לאינטרס הציבור או בעיוות מהותי אחר הדורש את תיקונו; או כאשר קיימת חריגה מהותית וברורה ממתחם שיקול-הדעת הסביר המסור בידי היועץ המשפטי לממשלה" (בג"ץ 5699/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סב(3), 550, 681, והאסמכתאות שם (2008) (להלן: עניין קצב)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על המקרים החריגים שבהם קיימת הצדקה להתערבות בשיקול דעת התביעה, בכל הנוגע לעריכת הסדרי טיעון; רחוק מכך. הארכנו קמעא בתיאור העובדות, כדי לקצר כאן, בשלב הסקת המסקנות. כפי שתואר, בשלב מסוים, במהלך ניהול תיקו הפלילי של העותר, סברה המשיבה כי יש מקום להגעה להסדר טיעון, ובהתאם העלתה בפני בא-כוחו, הצעה מסוימת, מקילה, לסיום ההליך בהסדר טיעון. אלא שהעותר – סרב. באותה עת, כך לפי הנטען בעתירה, שוכנע העותר מעמדת בא-כוחו, שלפיה אין טעם להסתפק בהסדר טיעון, גם אם מקל, משום שסבר כי המשיבה תהיה מוכנה לחזור בה בהמשך מכתב האישום. בינתיים, המשיך ההליך הפלילי להתנהל, ומשאבים שיפוטיים ותביעתיים נוספים – ירדו לטמיון. כך, הצדדים התייצבו למספר דיונים, לחלקם אף זומנו, והתייצבו, 7 עדי התביעה. למגינת לבו של העותר, מחשבתו אשר חשב על חזרת המשיבה מכתב האישום – התבדתה. המשיבה עמדה, ועודנה עומדת על ניהול התיק. בנסיבות אלה, ביקש העותר להחזיר את הגלגל אחורנית, ולכפות על המשיבה להסכים להסדר הטיעון שהוצע לו בעבר. דא עקא, ההצעה להסדר טיעון, מבחינת המשיבה, שוב לא עמדה על הפרק; היא חלפה ובטלה מן העולם. צודקת המשיבה, כי הסדר טיעון לא נחתם מעולם, אין כל דמיון לאותם מקרים שבהם ביקשה התביעה לחזור בה מהסדר טיעון; הפסיקה שאליה הפנה העותר בהקשר זה – אינה ממין העניין. ההיפך הוא הנכון. הפסיקה עמדה, לא אחת, על הצורך בקיומו של הסכם פורמלי לשם התקשרות בהסדר טיעון: "על ההסכמות בין הצדדים להסדר הטיעון למצוא את ביטויין בצורה בהירה ומלאה בהסכם הפורמלי אליו הם מגיעים ועליו הם מדווחים לבית המשפט..." (ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); וראו: בג"ץ 3411/06 מאור נ' פרקליטות מחוז תל אביב (26.4.2006); בג"ץ 5807/07 אבו שחאדה נ' פרקליטת מחוז מרכז (11.7.2007); בג"ץ 3602/11 לחאם נ' פרקליטות מחוז חיפה (20.7.2011); בג"ץ 2321/18 עטאוונה נ' משטרת מרחב זבולון (16.4.2018); ראו גם סעיף 11 להנחייה מס' 8.1 להנחיות פרקליט המדינה, "הנחיות לעריכת הסדר טיעון", משנת 2009). העותר, שאינו חולק על כך שלא נחתם הסדר טיעון, מבקש לגייס לטובתו, בכוללניות ובעמימות, את טענת ההבטחה המנהלית. ברם, הניסיון – לא עלה יפה; קל להבחין ב'מלאכותיות' טענה זו בנסיבות ענייננו. המשיבה לא הבטיחה לעותר דבר וחצי דבר. היא ניהלה עמו משא ומתן, שבמסגרתו הוצעה הצעה. הצעה זו יפה היתה לשעתה, לפני שהתקדם התיק, והושקעו משאבים נוספים. כך או כך, ודאי שלא ניתן לראות בהצעה זו – הבטחה או התחייבות (זאת, מבלי להידרש לתנאים לתחולתה של ההבטחה המנהלית, הכוללים בין היתר גם אפשרות לחזור מן ההבטחה, כאשר יש צידוק חוקי לכך; בג"ץ 135/75 סאי-טקס קורפוריישן בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד ל(1) 673 (1975)). אין ספק, העותר ודאי מצטער בשלב זה על שהכביד את ליבו, סירב לקבל את ההסדר שהוצע, ולא שמע לעצתם הטובה של חכמינו ז"ל: "טָבָא חֲדָא צִיפָּרָא כְּפוּתָא מִן מְאָה פָּרְחֲיָין" ('טוב ציפור אחת ביד, ממאה ציפורים פורחות באוויר'; מדרש רבה, קהלת ד, ו). ברם, בכך אין הצדקה להתערבות בהחלטת המשיבה, לחזור בה מהצעתה, בחלוף זמן, ובהינתן המשאבים שהושקעו, מצדה, בהמשך ניהול ההליך הפלילי. אכן, אינטרסים ציבוריים רחבים, כגון הגברת יעילות ההליך הפלילי, מניעת בזבוז משאבים, והפחתת העומס על בתי המשפט ועל רשויות התביעה, כל אלו שיקולים רלבנטיים בהחלטה האם להגיע להסדר טיעון. אשר לשיקולים שעל תובע לשקול בבואו לחתום על הסדר טיעון, צוין בעניין קצב: "לצד כל אלה, יביא התובע בחשבון את האינטרס הציבורי במובנו הרחב, ובכלל זה את אינטרס הציבור במיצוי ההליך הפלילי כדי להביא את האשמים על עונשם מחד גיסא; ואת האינטרס הציבורי שבעידוד הסדרי טיעון בכלל לשם מניעת עינוי דין, חיסכון בזמן שיפוטי וכן ניצול יעיל של המשאבים שבידי כלל גורמי אכיפת החוק ושיפור ההרתעה הכללית מאידך גיסא. מטבע הדברים, כוחם של השיקולים האחרונים נחלש ככל שהסדר הטיעון נערך בשלב מאוחר של ההליך הפלילי" (שם, 674). אוסיף, כי החלטת המשיבה – הגיונה בצדה. יש בה כדי להעביר שֶדֶר ברור למקרים עתידיים: הצעות להסדרי טיעון אינן מונחות בקרן זווית, כך ש"כל הרוצה ליטול, יבוא ויטול" (מדרש אבות דרבי נתן, מא, א). לעיתים, בהתאם לשיקול דעת התביעה, הצעות אלה הן בנות-חלוף; טבוע בהן תאריך תפוגה. על הצדדים כולם לתת דעתם על כך. כך או אחרת, בנסיבות העניין, אין כל עילה להתערבות בהחלטת המשיבה שלא להיקשר בהסדר טיעון לנוכח הנסיבות שנוצרו; ובכך העיקר. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף – והיא נדחית בזאת. העותר ישא בהוצאות המשיבה, בסך של 10,000 ₪. ניתן היום, ‏כ"ד בניסן התשפ"ב (‏25.4.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 22000130_O05.docx במ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1