כפיר דייני נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1299/00 ע"פ 2112/00 בפני: כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט י' טירקל כב' השופטת א' פרוקצ'יה המערערים: 1. כפיר דייני 2. נתן דייני 3. אפרים דייני נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 4.1.00 בת.פ. 271/99 שניתן על ידי כבוד השופט ז' הווארי תאריך הישיבה: ג' באייר בניסן תש"ס (8.5.00) בשם המערערים 2-1: עו"ד יוסף עאמר בשם המערער 3: עו"ד מוחמד מחאג'נה בשם המשיבה: עו"ד נעמי גרנות פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: החלטנו לאחד את שני תיקי הערעורים שמספריהם ע"פ 1299/00 וע"פ 2112/00. המערערים 1 ו2- בתיק פלילי 1299/00 יהיו מערערים 1 ו2- בתיק זה. המערער בת.פ. 2112/00 יהיה מערער 3 בתיק זה. המערערים 1 ו2- הורשעו על פי הודאתם בבית המשפט המחוזי בנצרת בת.פ. 271/99 ובת.פ. 320/99 בעבירות של סחיטה באיומים, סחיטה בכח, חבלה בכוונה מחמירה וחבלה במזיד והחזקת סמים שלא לשימוש עצמי. עיקרן של ההרשעות נוגע לשתי פרשות: האחת - מעשי המערערים 1 ו2- כנגד המתלונן, בעל קיוסק, ממנו נהגו המערערים ליטול פריטי סחורה בלא תשלום, תוך איומים כלפיו והכאתו. במועד אחר חסמו המערערים את דרכו של המתלונן, ידו אבנים לעבר רכבו והפליאו מכותיהם באדם אחר שהיה עמו ופצעו אותו. הפרשה השניה נוגעת להחזקה על ידי המערערים 1 ו2- של סם מסוכן מסוג קנאבוס במשקל 1185.9 גרם נטו. מערער מס' 1 צירף תיק נוסף שעניינו החזקת סם מסוג קנאבוס במשקל 9.7 גרם נטו ותקיפת שוטר. על מערער 1 נגזר עונש מאסר בפועל של שנתיים והופעל מאסר על תנאי של 12 חודשים שהיה תלוי נגדו באופן שחציו הופעל במצטבר כך שבסך הכל נגזרו עליו שנתיים וחצי שנות מאסר. על מערער 2 נגזר מאסר בפועל של שנתיים וחצי והופעל מאסר על תנאי בן 28 חודשים אשר מחציתו הופעלה במצטבר כך שנגזרו עליו שלוש שנים ושמונה חודשים של מאסר בפועל. כן הוטלו על שני המערערים עונשי מאסר על תנאי. כמו כן הוטל על כל אחד מן המערערים לפצות את המתלונן בסכום של 5,000 ש"ח. המערער מס' 3 הורשע על פי הודאתו בעבירת סחיטה באיומים; הרקע להרשעה במעשה סחיטה שבוצע כלפי המתלונן, כאשר נדרש על ידי המערער 3 לתת לו את כל כספו שהיה ברשותו שעמד אז על 1,300 ש"ח ונדרש לגייס עבורו סכום נוסף של 5,000 ש"ח "לפני שיהיה מאוחר". על מערער זה נגזרו ששה חודשי מאסר בעבודות שירות וכן עונש מאסר על תנאי. המערערים 1 ו2- מערערים על חומרת העונש שנגזר עליהם, ואילו מערער 3 מערער על עצם הרשעתו, ועותר בערעורו לבטל את הרשעתו ולהמיר את עונשו בשירות לתועלת הציבור. טיעוניהם העיקריים של המערערים 1 ו2- מושתתים על הדגשת נסיבותיהם האישיות הקשות - תנאי מצוקה והתרופפות המסגרת המשפחתית שהביאו לדבריהם להדרדרותם למעשי עבירה, ועל רצונם לעלות על דרך השיקום. כן הם טוענים כי בגזירת דינם לא נשמר עקרון אחידות הענישה כאשר על שותפים אחרים למעשי העבירה נגזרו עונשים קלים יותר. הם עותרים כמו כן לבטל את חובת פיצוי למתלונן שהוטלה עליהם בטענה כי אין ידם משגת את הסכום האמור. מערער 3 טוען בערעורו כי יש לאבחן בינו לבין שאר המערערים בהיות עברו נקי, ונוכח העובדה כי הוא ניהל עד כה אורח חיים נורמטיבי. לדבריו, עצם הרשעתו בעבירה הינה פגיעה קשה מעבר למידה הראויה ויש לבטלה בהינתן חלקו השולי בפרשת העבירות נשוא הליך זה, ובהתחשב ברקעו הקודם. נתנו דעתנו לטיעוני המערערים ולטיעוני בא כוח המשיבה, ובאנו לידי המסקנות הבאות: אשר למערערים 1 ו2-: בסיס העונשים שנגזרו על מערערים אלה אינו על דרך ההחמרה כלל ועיקר. ההיפך הוא הנכון. המדובר הוא במערערים אשר בצעו עבירות חמורות בהליך זה הן בפרשה הראשונה הנוגעת למעשי האלימות והסחיטה כלפי המתלונן והן בפרשה השניה העוסקת בעבירות הסמים. לחובתם הרשעות קודמות במספר ניכר, הם ריצוי עונשי מאסר קודמים והעבירות נשוא הליך זה נעברו כאשר מאסרים על תנאי תלויים כנגדם בכל אלה לא היה כדי להרתיעם. יתר על כן, תסקיר קצין מבחן עדכני שהוגש בעניינם מצביע על התנהגותם השלילית גם בין כתלי הכלא, ולא ניכר לפחות מהחומר בכתובים שהוגש לפנינו כי הם החלו בהליך שיקום אמיתי. לא היינו שוקלים הקלה בעונש אלמלא עמדה באת כוח המשיבה, בהגינותה, על טעות שנפלה בגזר דין בית משפט קמא. מגזר הדין עולה כי התיק הנוסף שצירף מערער 1 בעבירות סמים ותקיפת שוטר יוחס על ידי בית המשפט בטעות למערער 2. אין לדעת בבטחון איזה משקל ייחס בית המשפט לעבירות נשוא תיק זה בשיקלול הנתונים לעונש, אולם אין זה מן הנמנע כי הדבר עשוי היה לגרור החמרה מסוימת בעונשו של מערער 2 שאינו קשור כלל לתיק זה. וזאת לזכור, כי על מערער 1 נגזרו 24 חודשי מאסר בגין העבירות נשוא הליך זה ואילו על המערער 2 - 30 חודשי מאסר בגין הרשעותיו כאן. בנסיבות אלה, החלטנו להשוות את עונשי המאסר בפועל שנגזרו על שני המערערים בגין תיק זה באופן שמאסרו של מערער 2 יועמד על שנתיים במקום שנתיים וחצי. יתר חלקי גזרי הדין של המערערים 1 ו2- יעמדו בעינם ובכלל זה הפיצוי הכספי למתלונן שלא ראינו מקום לבטלו. ואשר למערער 3: אמת הדבר, כי מעורבותו בפרשה נשוא הליכים אלה הינה שולית ביחס לזו של המערערים 1 ו2-, אולם עדיין ענין לנו בהרשעה בעבירה של סחיטה באיומים שהיא חמורה כשלעצמה. דעתנו היא כי בית המשפט קמא הפעיל שיקול ראוי כאשר החליט להרשיעו ולגזור עליו מאסר בתנאי עבודות שירות. לא מצאנו כי ענישה זו הינה מחמירה בנסיבות הענין. כן אין אנו מקבלים את בקשתו החילופית של מערער 3 לדחות את תחילת ביצוע עבודות השירות עד לחודש אוקטובר שנה זו משיקולים של ניהול עסקו. ריצוי העונש ראוי שיחל תוך זמן סביר לאחר סיום ההליך הפלילי ולא מצאנו נימוק מיוחד לחרוג מכלל זה כאן. לאור הדברים האמורים אנו מחליטים: (1) ערעורו של מערער 1 יידחה. (2) ערעורו של מערער 2 יתקבל במובן זה שעונש המאסר בפועל שנגזר עליו יועמד על שנתיים במקום שנתיים וחצי. שאר חלקי גזר דינו יעמדו בעינם. (3) ערעורו של מערער 3 נדחה. הוא יחל בריצוי עונש המאסר בעבודות שירות ביום 1.6.00 ויתייצב לשם כך על פי קביעת בית משפט המחוזי בנצרת בהחלטתו מיום 9.2.00. ניתן היום, ג' באייר תש"ס (8.5.00). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 00012990.R01