פלוני נ. פלוני

9 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 12954-03-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ המבקשת: ח.א אנגל אחזקות בע"מ נגד המשיבה: שילון בפראג 3 בע"מ בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שבח) מיום 15.2.2026 בת"א 72038-05-25 בשם המבקשת: עו"ד עדי מנדלוביץ פסק-דין בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' שבח) מיום 15.2.2026 בת"א 72038-05-25, בה נדחתה בקשה לביטול פסק בוררות מיום 30.4.2025 שניתן על ידי עו"ד יגאל בורוכובסקי (להלן: פסק הבוררות ו-הבורר, בהתאמה), והחלטות נוספות שניתנו על ידו בימים 8.5.2025 ו-13.5.2025. הרקע לבקשה המבקשת והמשיבה חברו יחדיו לצורך ביצוע משותף של פרויקט תמ"א 38/1 במבנה המצוי ברחוב פראג 3 בתל אביב (להלן: הפרויקט). ביום 11.2.2019 נכרת הסכם מייסדים בין הצדדים להקמת חברה משותפת לצורך ביצוע הפרויקט אשר מניותיה תוחזקנה על ידם בחלקים שווים (להלן: החברה). בתוספת להסכם נקבע כי במקרה שיתגלעו מחלוקות בין הצדדים, שיובילו למצב מתמשך של "קיפאון" והיעדר יכולת לקבל החלטות, הן תוכרענה בהליך בוררות. במסגרת זו הבורר יהא רשאי לקבוע מנגנון היפרדות או כל מנגנון אחר לפתרון הסכסוך, כשלנגד עיניו יעמוד עקרון הקטנת הנזק לפרויקט כשיקול מוביל (להלן: תניית הבוררות). במהלך ביצוע הפרויקט יחסי הצדדים אכן עלו על שרטון, ולאחר החלטה להיפרד זה מזה, הם פנו להליך בוררות. בישיבת הבוררות הראשונה שהתקיימה ביום 10.4.2025 הציע הבורר מתווה דיוני לניהול הליך ההיפרדות שיפוצל לשני שלבים. תחילה ייקבע "מנגנון היפרדות מהיר" שבסופו אחד מהצדדים יחזיק במלוא המניות בחברה, ולאחר מכן יערך בירור הטענות הכספיות. ההיפרדות תתבצע בשיטת התמחרות, אשר תחל ממחיר של 2,500,000 ש״ח לרכישת הצד שכנגד (לפי שווי חברה של 5,000,000 ש״ח), בתוספת סך של 1,800,000 ש״ח בגין החזר הון עצמי שהושקע על ידי המוכר. באופן זה המחיר ההתחלתי הכולל יעמוד על סך של 4,300,000 ש"ח (להלן: מחיר המינימום). לצורך השתתפות בהתמחרות יידרש כל אחד מהצדדים להפקיד ערבות בנקאית בסכום האמור. צד אשר לא יפקיד ערבות כאמור, ייחשב כמי שהסכים למכירת החברה במחיר המינימום, ויינתן פסק בוררות על יסוד ההסכמה. הצד הזוכה יעביר לצד המפסיד את מלוא התמורה עבור מניותיו תוך 14 יום ממועד הזכייה. אם לא יעשה כן, תעמוד לצד שהפסיד הזכות לרכוש את הפרויקט בהנחה של 20 אחוזים מהסכום הזוכה בהתמחרות. הצדדים הסכימו למתווה המוצע (להלן: המתווה המוסכם), ובהחלטת הבורר מאותו היום ניתן להסכמתם תוקף מחייב. כשבועיים לאחר מכן הגישה המשיבה בקשה לתקן את מחיר המינימום שנקבע בפרוטוקול הישיבה מיום 10.4.2025 (להלן: בקשת התיקון ו-הפרוטוקול, בהתאמה), כך שיעמוד על סך של 2,500,000 ש"ח בלבד לרכישת חלקו של הצד שכנגד. זאת בטענה כי החזר ההון העצמי כלול בסכום זה ואינו מתווסף לו. המבקשת מצידה התנגדה לבקשה. בהחלטה מיום 23.4.2025 דחה הבורר את הבקשה, בקבעו כי הפרוטוקול משקף את המוסכם בין הצדדים, ואף אם נפלה בו טעות, אין בסיס לסטות מהאמור בו נוכח המחלוקת בין הצדדים. ברם, הבורר ציין כי אם שני הצדדים לא יפקידו את הערבות הנדרשת עד למועד ההתמחרות, הוא ישתכנע בצדקת טענות המשיבה ויורה על תיקון הפרוטוקול בהתאם. ביום 28.4.2025 נערכה ישיבת הבוררות השנייה שנקבעה לצורך קיום הליך ההתמחרות. לישיבה הצטיידה המשיבה בערבות בנקאית בסך של 4,300,000 ש״ח, בעוד שהמבקשת הגיעה ללא ערבות. לפיכך הצהיר הבורר על זכייתה של המשיבה בהתמחרות. או אז טענה המשיבה כי היא כלל לא הפקידה את הערבות אלא רק הציגה אותה לבדיקת הבורר, וממילא סכום הזכייה בהתמחרות עומד לכל היותר על סך של 2,500,000 ש"ח, ללא תוספת החזר הון עצמי. כן הציעה לקיים הליך התמחרות מיידי במחיר התחלתי בסך של 2,500,000 ש"ח וללא הפקדת ערבות מצד המבקשת. המבקשת התנגדה להצעה ועמדה על כך שמשעה שהערבות הופקדה והזכייה הוכרזה, על הבורר ליתן פסק בוררות המורה למשיבה לשלם למבקשת את מחיר המינימום עבור מניותיה בחברה, בסך של 4,300,000 ש״ח. בהחלטת הבורר מאותו היום נקבע כי התנהלות הצדדים מלמדת שהמשיבה צדקה בטענותיה בבקשת התיקון, ומחיר המינימום שצוין בפרוטוקול מעולם לא היה ריאלי ועולה משמעותית על הערכת שני הצדדים את שווי החברה. בנסיבות אלו אכן נפלה טעות בפרוטוקול, ויש להורות על תיקונו כך שמחיר המינימום יעמוד על סך של 2,500,000 ש"ח, הכולל בחובו את החזר ההון העצמי (להלן: מחיר המינימום העדכני). בהתאם לאמור נקבע כי אין לכפות על המשיבה לרכוש את מניות המבקשת במחיר שנובע מטעות בפרוטוקול, והתקבלה הצעתה לקיים הליך התמחרות מיידי ללא צורך בהפקדת ערבות, בהסתמך על כך שהמבקשת היא חברה בעלת אמצעים מספקים להשתתף בהתמחרות. ביצוע ההתמחרות נקבע אפוא ליום 30.4.2025. לישיבת ההתמחרות ביום 30.4.2025 הן המבקשת והן המשיבה לא הצטיידו בערבויות בנקאיות. בתשובה לשאלה מדוע התייצבה המשיבה ללא ערבות, היא השיבה כי להבנתה החלטת הבורר פטרה את שני הצדדים מהפקדתה. הבורר הבהיר כי מדובר בפרשנות שגויה להחלטתו, שכן הוא רק אימץ את הצעת המשיבה לפטור את המבקשת מהפקדת ערבות, אך לא נתן לה פטור דומה. בשלב זה טענה המבקשת כי על פי המתווה המוסכם, על הבורר ליתן פסק בוררות מיידי המכריז עליה כזוכה בהתמחרות במחיר המינימום העדכני. בתגובה המשיבה ביקשה לתקן את הליקוי שנפל בהבנתה ולהמציא ערבות תוך פרק זמן קצר. לאחר שקילת טענות הצדדים, קבע הבורר כי אין לאפשר למבקשת לעמוד בדווקנות על זכויותיה הדיוניות כך שהזוכה בהתמחרות ומחיר הרכישה יוכתבו בעקבות שגגה, וכי איזון בין הכללים הדיוניים שנקבעו לבין שיקולי צדק ומניעת עיוות דין, מצדיק ליתן למשיבה ארכה קצרה לצורך העמדת הערבות. ואכן, לאחר מספר שעות, המציאה המשיבה כתב ערבות מחברת ע.ל אגם ברוקרים בע"מ. המבקשת התנגדה להפקדת הערבות ועריכת ההתמחרות בטענה כי לא מדובר בערבות בנקאית כנדרש במתווה המוסכם. המשיבה מצידה טענה כי מדובר בערבות שהונפקה מטעם גוף המוכר על ידי החשב הכללי להמצאת ערבויות, וכי זו הערבות היחידה שיכלה להעמיד בסד זמנים כה מצומצם. בהחלטתו מאותו היום הורה הבורר על קיום התמחרות מיידית תוך דחיית ההכרעה בשאלת תוקף הערבות למועד מאוחר יותר, ככל שתיוותר רלוונטית. כן הבהיר כי למבקשת שמורה טענתה לזכייה במחיר המינימום העדכני. בסופו של יום זכתה המבקשת בהתמחרות תמורת סך של 4,425,000 ש״ח עבור מניותיה של המשיבה (להלן: מחיר הזכייה). ימים אחדים לאחר מכן, ביום 6.5.2025, הגישה המבקשת בקשה להכריז עליה כזוכה בהתמחרות לפי מחיר המינימום העדכני. ביום 12.5.2025 הגישה המשיבה תשובה לבקשה והמבקשת ביקשה להגיב לתשובתה. בהחלטת הבורר מיום 13.5.2025, נקבע כי עד להכרעה בבקשה, תעביר המבקשת למשיבה סך של 2,500,000 ש"ח, ותפקיד ערבות בנקאית בסך של 1,925,000 ש"ח, סכום המשקף את ההפרש בין מחיר הזכייה לבין המחיר שבו המבקשת זכאית, לשיטתה, לרכוש את מניות המשיבה. זאת לנוכח הסמיכות בין מועד מתן ההחלטה למועד האחרון בו זכאית המבקשת לרכוש את מניות המשיבה במחיר הזכייה, ועל מנת למנוע עיכוב בהליך המכירה. ביום 14.5.2025 פנתה המבקשת לבורר בטענה כי עליו לקבוע שהיא זכתה ברכישת מניות המשיבה במחיר המינימום העדכני, לצד הבהרה כי אין בכוונתה לרכוש את מניותיה במחיר הזכייה. בהחלטה מאותו היום קבע הבורר כי ההתמחרות בוצעה לאחר שכלליה הובהרו ולאחר שהוסבר כי ההחלטה בבקשה תינתן במועד מאוחר יותר; וכי ההחלטה בבקשה נדחתה אך בשל בקשת המבקשת להגיב לתשובת המשיבה. לפיכך, אם המבקשת לא תפקיד את הערבות הבנקאית כפי שנצטוותה בהחלטה מיום 13.5.2025, המשיבה תהא זכאית לרכוש את מניותיה במחיר הנמוך ב-20 אחוזים מסכום הזכייה, וטענות המבקשת בנוגע לטיב הערבות וסכום הזכייה תיוותרנה להכרעה כטענות כספיות בבוררות גופא. המבקשת לא הפקידה את הערבות, ובחלוף 14 יום ממועד הזכייה המשיבה מימשה את זכותה ורכשה את השליטה בחברה בסך של 3,540,000 ש״ח תמורת מניות המבקשת, ומאז היא בעלת המניות היחידה בחברה וממשיכה לקדם את הפרויקט. ביום 27.5.2025 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה לביטול פסק הבוררות, ובה עתרה לביטולו, וכן לביטול החלטות הבורר מימים 8.5.2025 ו-13.5.2025. בקשתה נשענה בעיקרה על עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(3) לחוק הבוררות התשכ"ח-1968. נטען, בין היתר, כי הבורר חרג מסמכותו עת שהורה על קיום ההתמחרות חרף אי-העמדת ערבות בנקאית מטעם המשיבה, חלף הכרזה על זכייתה של המבקשת במחיר המינימום. החלטה זו שינתה את תנאי ההתמחרות שהוסכמו בין הצדדים, ועל כן אינה יכולה לעמוד. עוד הבורר לא היה מוסמך לקבוע שסכום ההתמחרות יתברר כטענה כספית, וכן להורות למבקשת להפקיד ערבות בנקאית בגובה ההפרש בין מחיר הזכייה לבין המחיר שבו היא זכאית, לשיטתה, לרכוש את מניות המשיבה. המשיבה בתשובתה טענה כי הבורר לא חרג מסמכותו, שכן הוא הוסמך בתניית הבוררות להכריע בכל מחלוקת שתתגלע בין הצדדים ובכל עניין שיובא לפניו. מה גם שהשתתפות המבקשת בהתמחרות ללא העלאת טענת חוסר סמכות כמוה כהסכמה מלאה להרחבת סמכות הבורר, המונעת ממנה להעלות כיום טענה לחוסר סמכות. בפסק דינו מיום 15.2.2026 דחה בית המשפט את הבקשה. נקבע, בין היתר, כי תניית הבוררות והמתווה המוסכם גדרו את סמכות הבורר ביחס למנגנון ההתמחרות, ובהחלטתו מיום 28.4.2025 הבורר אכן סטה מהמתווה המוסכם בשני היבטים. האחד, הפחתת מחיר המינימום להתמחרות לסך של 2,500,000 ש״ח, והשני, התרת השתתפות בהתמחרות ללא הפקדת ערבות. לפיכך, אילו תקפה המבקשת סטייה זו באופן מיידי, ייתכן שטענותיה היו מתקבלות. ואולם, משעה שהמבקשת לא השיגה על שינויים אלו, ואף שיתפה עמם פעולה כאשר התייצבה לישיבת ההתמחרות ביום 30.4.2025 ללא ערבות בנקאית, הרי שהתנהלותה מקימה מניעות מלטעון טענת חריגה מסמכות בדיעבד. זאת שכן בהתאם להלכה הפסוקה, הצדדים יכולים להרחיב את סמכות הבורר בהתנהגותם. כמו כן, אף אם הבורר חרג מסמכותו, אין בכך להצדיק ביטול פסק הבוררות, שכן דחיית הבקשה לא תגרום למבקשת עיוות דין. זאת שעה שהמבקשת קיבלה תמורה מיידית בסך של 3,540,000 ש"ח עבור מניותיה. התוצאה האופרטיבית של פסק הבוררות – מכירת מניותיה והמשך הפרויקט בידי המשיבה – גם תואמת את יעדיה המקוריים של המבקשת, בהינתן שבשום שלב לא התייצבה לישיבת ההתמחרות עם ערבות, ואף לאחר זכייתה בהתמחרות הודיעה כי לא תממש אותה בסכום הזכייה. בנסיבות אלו נראה שהמבקשת אינה מתרעמת על אובדן השליטה כי אם על המחיר ששולם לה תמורת מניותיה בסך של 3,454,000 ש״ח, לעומת סכום של 4,300,000 ש״ח אותו הייתה מקבלת, לשיטתה, אילו הכריז הבורר על זכיית המשיבה ביום 28.4.2025. גם בקשתה להכריז עליה כזוכה לפי מחיר המינימום מלמדת כי התמורה שקיבלה הוגנת ואינה יוצרת עיוות דין. מנגד, קבלת הבקשה עלולה לגרום עיוות דין למשיבה, שפעלה בתום לב לנוכח הבנתה את החלטת הבורר מיום 28.4.2025 ככזו הפוטרת גם אותה מהפקדת ערבות. מכיוון שרק בישיבה שהתקיימה ביום 30.4.2025 התברר לה כי הפטור נועד למבקשת בלבד, החלטת הבורר לאפשר לה שהות קצרה לתקן טעותה ולהפקיד את הערבות הייתה סבירה, ואילו הכרזה מיידית על זכיית המבקשת היא שהייתה מובילה לעיוות דין. בנסיבות אלה, עמידתה הדווקנית של המבקשת על זכויותיה נעשתה בחוסר תום לב, בפרט משהובהר כי הגוף שהפיק את ערבות המשיבה הוא מוסד פיננסי מוכר, והתמורה עבור מניות המבקשת שולמה לה באופן מיידי. ממילא, אם הבורר היה מוסמך להתיר למבקשת להשתתף בהתמחרות ללא ערבות בנקאית, הוא היה גם מוסמך לאפשר אף למשיבה להציג ערבות חלופית. לנוכח כל האמור, הבקשה נדחתה. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי, בה מעלה המבקשת שלל טענות נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקר נטען כי הבקשה דנן מעוררת שאלות עקרוניות בעלות השלכות רוחב בדיני הבוררות. האחת, האם בורר מוסמך לסטות מתנאי סף מפורש שנקבע בהסכמת הצדדים להשתתפות בהתמחרות, כגון הפקדת ערבות בנקאית במועד מסוים, כאשר בהסכמת הצדדים נקבעה סנקציה אוטומטית בגין אי-עמידה בו. המבקשת הלינה על כך שהבורר לא היה מוסמך להמיר את המנגנון המוסכם במנגנון אחר מכוח שיקול דעת מאוחר. כאן, לשיטתה, ניצב הכשל המרכזי בפסק הדין. במקום מתן הכרעה בשאלת הסמכות, הכשיר בית המשפט בדיעבד חריגה ממנה מטעמי מניעות והסכמה בהתנהגות, אף שאין בדוקטרינות אלו כדי להקנות לבורר סמכות שלא הוקנתה בהסכמה. בית המשפט המיר את ההסכמה המפורשת בפרשנות רטרוספקטיבית המבוססת על התנהגות הצדדים, וזאת בניגוד לעקרון יסוד בדיני הבוררות, לפיו הסכמת הצדדים היא מקור סמכותו של הבורר. עקרון זה מחייב כי הסכמות דיוניות ברורות יחייבו כלשונן ולא יהיו נתונות לריכוך בדיעבד על ידי פרשנות התנהגותית, ומשכך פסק הדין מצדיק התערבות. השאלה השנייה, האם ניתן לדחות טענת חריגה מסמכות מהטעם שבעל דין לא קטע את הליך הבוררות ופנה לבית המשפט בעתירת סמכות, אף שהדין מאפשר להעלות טענה מסוג זה בבקשת ביטול לאחר מתן פסק הבוררות. מפסק הדין משתמעת גישה שלפיה בעל דין שלא פעל מיידית ייחשב כמי שהשלים עם החריגה – אותה לא ניתן לקבל, משאינה מתיישבת עם דיני הבוררות ועקרון היעילות. לחלופין נטען כי הימנעות הבורר מהפעלת מנגנון הזכייה המיידית גרם למבקשת עיוות דין מהותי המצדיק היעתרות לבקשה, שכן נשללה ממנה זכות דיונית-חוזית שהתגבשה במועד ברור, עת התייצבה המשיבה לישיבת ההתמחרות ללא ערבות בנקאית. בהקשר זה נטען כי בית המשפט שגה כאשר המיר את שאלת הסמכות במבחן תוצאתי לפיו לא נגרם למבקשת עיוות דין. גם קביעתו של בית המשפט כי לא נגרם עיוות דין מוטעית, שכן אמת המידה לבחינת קיומו של עיוות דין אינה התמורה שנתקבלה או התוצאה הכלכלית של ההליך, כי אם עצם שלילת הזכות החוזית במועד התגבשותה. על כן נטען כי יש ליתן למבקשת רשות ערעור, לבטל את פסק הדין, ולקבוע כי קמה לה זכות להפעיל את מנגנון הזכייה המיידית במחיר המינימום העדכני; ולחלופין, להשיב את הדיון לערכאה הדיונית או לבורר בצירוף הנחיות מחייבות ליישום המתווה המוסכם כלשונו. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. כידוע, רשות ערעור על החלטות בענייני בוררות שמורה למקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים, או במקרים שבהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין (ראו למשל לאחרונה: רע"א 62491-01-26 גרטנר נ' גרטלר (‏23.2.2026‏)‏‏; רע"א 1009-12-25 ונונו נ' ונונו, פסקה 11 ‏(‏22.1.2026‏)). דברים אלו נכונים ביתר שאת שעה שהבקשה עוסקת באישור או ביטול פסק בוררות (רע"א 28985-04-25 שפע חריש בע"מ נ' ב.ג.י.ר בחריש בע"מ, פסקה 7 ‏(‏20.5.2025‏)‏; רע"א 34232-03-25 מויאל נ' מויאל, פסקה 6 (4.5.2025‏)). מקרה זה אינו נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות, אף רחוק מכך. חרף ניסיונה של המבקשת לשוות לטענתה בדבר חריגת הבורר מסמכותו נופך עקרוני, אין היא מעוררת כל שאלה עקרונית שלא נדונה זה מכבר. כלל ידוע הוא כי צדדים יכולים להרחיב את סמכות הבורר בהתנהגותם במהלך ההליך, וכי ניהול ההליך ללא מחאה לפני הבורר ביחס לסמכותו עשוי ללמד על הסכמה מכללא להענקת הסמכות. בהתאם לכך, בעל דין שלא העלה טענה לחריגת הבורר מסמכותו בהזדמנות הראשונה במהלך הבוררות, יהיה מנוע מלהעלותה לראשונה במסגרת בקשה לביטול פסק הבוררות (ראו למשל: רע"א 7443/12 שרבט נ' שרבט, פסקה 8 ‏(‏23.4.2013‏); רע"א 2638/18 חברה פלונית נ' שותפות פלונית, פסקה 14 ‏(‏6.5.2018); רע"א 2911/18 חביב נ' גרון, פסקה 15 ‏(‏30.4.2018)). טענותיה של המבקשת מכוונות, הלכה למעשה, נגד הכרעות בית המשפט המחוזי בדבר היקף סמכותו של הבורר בנסיבותיהם הפרטניות של הצדדים, ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור. הוא הדין ביחס לטענת המבקשת בדבר קיומה של שאלה עקרונית הנוגעת למועד העלאת טענה של חוסר סמכות הבורר לפני בית המשפט. לא בלבד שסוגיה זו נידונה בהרחבה על ידי בית משפט זה (ראו בעניין זה: רע"א 4146/23 פלסיו נכסים בע"מ נ' פדלון לבניין והשקעות ‏(‏ר&ע‏)‏ 1982 בע"מ ‏(13.6.2024‏)) וטענת המבקשת אינה מעוררת כל שאלה עקרונית חדשה הדרושה הכרעה, אלא גם שבניגוד לטענתה, בית המשפט לא ביסס את מניעותה על כך שהטענה לא הועלתה בהליך קודם לפניו, כי אם על התנהלותה בהליך הבוררות. זאת, שעה שלא השיגה בהזדמנות הראשונה על חריגת הבורר מהמתווה המוסכם, שיתפה פעולה עם החלטותיו, ואף לא השיגה לפני בית המשפט על החלטות קודמות בהן סטה הבורר מהמתווה האמור. טענותיה בדבר שגיאות שנפלו בקביעות אלו הן טענות ערעוריות גרידא, שאינן מקימות עילה למתן רשות ערעור. אף לא התרשמתי כי דחיית הבקשה תגרום למבקשת כל עיוות דין. בהקשר זה טוענת המבקשת כי עצם המניעה מלממש את זכותה החוזית להכרעה ״בו במקום" בדבר זכייתה בהתמחרות במחיר המינימום העדכני, בנסיבות שבהן המשיבה לא הפקידה ערבות בנקאית כנדרש, מהווה כשלעצמו עיוות דין מהותי. טענות אלו אין בידי לקבל. המבקשת מנסה לאחוז בחבל משני קצותיו – מחד גיסא, היא מבקשת להיבנות מקביעות הבורר שסטו מהמתווה המוסכם שהטיבו עמה, כגון החלטתו מיום 28.4.2025 שבמסגרתה פטר אותה מהפקדת ערבות והפחית את מחיר המינימום שנקבע במתווה המוסכם; ומאידך גיסא, עותרת לפסילת החלטת הבורר מיום 30.4.2025 בדבר קיום ההתמחרות חרף הפקדת ערבות חוץ-בנקאית מטעם המשיבה, מן הטעם שניתנה תוך חריגה מהמתווה המוסכם. המבקשת אמנם תולה את יהבה בטענה כי ההחלטה מיום 28.4.2025 לא היוותה שינוי חד-צדדי של המתווה המוסכם, מאחר שהפטור מהפקדת הערבות ניתן לה מכוח הסכמה מפורשת של הצדדים לשינוי המתווה, ואף הוצע על ידי המשיבה עצמה. ברם, טענה זו אינה מתיישבת עם התנגדות המבקשת להצעת המשיבה לקיים את ההתמחרות באופן מיידי תוך פטירתה מהפקדת ערבות, כפי שעולה מפרוטוקול ישיבת הבוררות שהתקיימה ביום 28.4.2025. יתרה מכך, החלטת הבורר בדבר הפחתת מחיר המינימום, אשר חרגה אף היא מהמתווה המוסכם, ניתנה חרף התנגדותה המפורשת של המבקשת, כפי שזו הובעה בתשובתה לבקשת התיקון שהגישה המשיבה. אולם כעת, משמחיר המינימום העדכני משרת את רצונה לזכות ברכישת השליטה בחברה במחיר מוזל ככל הניתן, המבקשת לא רק אינה משיגה על החלטה זו, אלא גם עומדת על כך שיש להכריז עליה כזוכה בהתמחרות לפי מחיר המינימום העדכני. בנסיבות אלו מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט לפיה המבקשת מנועה מלהעלות טענות בדבר חריגת הבורר מסמכותו, ודי בכך לדחות את בקשתה. משאלו הם פני הדברים, אין בדחיית הבקשה כדי לגרום למבקשת עיוות דין. לבסוף, גם לא מצאתי ממש בטענת המבקשת כי קיום ההתמחרות, על אף שהמשיבה הפקידה ערבות שאינה בנקאית, יצר חוסר שוויון מהותי בהליך. הרי החלטת הבורר לפטור את המבקשת מהפקדת ערבות ממילא שינתה את כללי "המשחק ההוגן" שעיצבו הצדדים במתווה המוסכם, כלשונה של המבקשת, ויצרה מנגנון התמחרות שאינו שוויוני מיסודו. משחוסר השוויון הדיוני אינו אלא פרי ההסדר החריג שממנו נהנתה המבקשת עצמה, אין היא יכולה להישמע כיום בטענה כי קיום ההתמחרות מקום שבו המשיבה הפקידה ערבות חוץ-בנקאית, היא זו שפגעה בשוויון הצדדים בהליך והקימה עיוות דין מבני. הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ב ניסן תשפ"ו (09 אפריל 2026). דוד מינץ שופט