מוחמד ג'בארין נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1290/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1290/14 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם המערער: מוחמד ג'בארין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 12.1.2014, בת"פ 48367-11-11, שניתן על ידי כב' השופט מ' גלעד תאריך הישיבה: ב' בתמוז התשע"ד (30.6.2014) בשם המערער: עו"ד באסל פלאח בשם המשיבה: עו"ד הילה גורני בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' שהם: 1. לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 12.1.2014, בת"פ 48367-11-11, שניתן על-ידי כב' השופט מ' גלעד. יצוין, כי מלכתחילה הוגש ערעור גם על הכרעת דינו של בית משפט קמא, מיום 15.9.2013, אך לאחר שמיעת הערותינו הודיע המערער, באמצעות בא כוחו עו"ד באסל פלאח, כי הוא חוזר בו מהערעור על ההרשעה וממקד את טיעוניו בנושא חומרת העונש שנגזר עליו. 2. המערער הורשע על-ידי בית משפט קמא, לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירות אלה: עבירות בנשק, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין; וחלף העבירה שעניינה סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) סיפא שיוחסה למערער בכתב האישום, ושממנה הוא זוכה, הורשע המערער בעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. 3. בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המערער העונשים הבאים: 21 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 10.11.2011 ועד יום 28.12.2011; 18 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור במשך שנתיים, כל עבירת אלימות מסוג פשע או עבירות בנשק; 10 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור, במשך שנתיים, כל עבירת אלימות מסוג עוון, או עבירות של חבלה במזיד ברכב ואיומים. ביום 24.2.2014, הורה השופט י' עמית לעכב את ביצוע עונש המאסר שהושת על המערער, עד להכרעה בערעורו. עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער 4. בכתב האישום מסופר כי בתו של המערער, ליליאן ג'בארין (להלן: ליליאן) ומחמוד אגבאריה (להלן: מחמוד) ניהלו קשר רומנטי, למורת רוחו של המערער. מחמוד הוא בנו של תאופיק אגבאריה (להלן: תאופיק), אשר נרצח לאחר התרחשות האירועים המתוארים בכתב האישום מושא הערעור, וכפי שהובהר לנו לא הוגש כתב אישום נגד מאן דהוא, בגין ביצוע הרצח. ביום 25.8.2011 או בסמוך לכך, נמלטו מחמוד וליליאן יחדיו לשטחי הרשות הפלשתינאית, אך בהמשך היום, ולאחר התערבות משפחת תאופיק, חזרו השניים לעיר מגוריהם – אום אל פחם. נטען בכתב האישום, כי בעקבות הבריחה המתוארת, גברה המתיחות בין המערער לבין תאופיק. בתאריך 29.8.2011, בין השעות 09:00-08:00, יצא תאופיק בנסיעה מביתו, ברכב מסוג פולו, למקום עבודתו. משהגיע המערער בסמוך לסניף קופת חולים "מכבי" באום אל פחם, חסם המערער, אשר נסע בטרקטורון, את נתיב נסיעתו של תאופיק, והורה לו לעצור ולצאת מהרכב. בכתב האישום צוין, כי באותה עת נשא המערער על גופו אקדח המסוגל להרוג אדם. תאופיק ירד מהרכב, והמערער כיוון את האקדח לעברו, תוך שהוא מורה לו להביא "מכובדים" שיפתרו את "הבעיה" בעניין ליליאן ומחמוד. מיד לאחר מכן, ירה המערער מספר יריות מאקדחו לעבר רכבו של תאופיק, כאשר 5 כדורים "לפחות" פגעו ברכב וגרמו לו לנזק, וזאת "על מנת לאיים על תאופיק ולהניעו לעשות כמבוקשו". עוד נטען בכתב האישום, כי בעקבות האירוע המתואר, פנה תאופיק למכובדים מהיישוב, וביקשם להיפגש עם המערער. גזר דינו של בית משפט קמא 5. בפתח גזר הדין, ציין בית משפט קמא את העובדה המצערת כי תאופיק ושניים מבניו, מחמד ואחמד, נרצחו ביום 18.10.2011, כחודש וחצי לאחר האירוע המתואר בכתב האישום. בשל חשדם של בני משפחת תאופיק כי המערער קשור לרצח, הוחלט על-ידם להגיש תלונה במשטרה, בגין ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, שאלמלא כן הדבר לא היה מדווח כלל לרשויות אכיפת החוק. בית המשפט הבהיר כי החשדות שהועלו נגד המערער בעניין הרצח לא הוכחו, והוסיף עוד כי דינו של המערער ייגזר, תוך שבית המשפט "מתעלם באופן מוחלט מהחשדות שהועלו על ידי בני משפחתו של תאופיק, בדבר קשר בין [המערער] לרצח השלושה". 6. לאחר זאת, עמד בית משפט קמא על האמור בתסקיר מבחן שהוגש בעניינו של המערער. מהתסקיר עולה, כי המערער הוא כבן 44, נשוי ואב לחמישה ילדים, בגילאי 21-8, ובתוכם גם בתו ליליאן. המערער הוא בן למשפחה מוסלמית המתגוררת באום אל פחם. אביו כבן 70 שנה, הוא בעל עסק לחומרי בניין ומפעלי בטון וברזל, ותואר על-ידי המערער כבעל אישיות חזקה, וכמי שדואג לעתיד המשפחה. האם היא עקרת בית, אשר תוארה בתסקיר כאשה אוהבת ומסורה. המערער עצמו עזב את ספסל הלימודים בתום 11 שנות לימוד, מאחר שהוא נדרש לעזור לאביו בעסק המשפחתי, שבו מועסקים רבים מבני משפחתו. המערער נשא לו אשה צעירה כשהיה כבן 21 שנה, והוא מנהל עם רעייתו מערכת יחסים חמה ותומכת. המערער תיאר את עצמו "כאדם מוכר ומכובד בעיר מגוריו". המערער אינו מקבל אחריות על המעשים המיוחסים לו בכתב האישום ומכחיש את מעורבותו באירוע, תוך שהוא טוען לעלילה ושקר. צוין בתסקיר, כי למערער שתי הרשעות קודמות, האחת בגין עבודות בניה ללא היתר, והאחרת בגין ביצוע עבירות בנשק והחזקת אגרופן או סכין. בעקבות הרשעתו האחרונה של המערער, הוא נדון בבית המשפט המחוזי בחיפה, ביום 17.1.2005, לששה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. בשל חוסר נכונותו של המערער להתמודד עם הקשיים הנובעים מהתנהגותו, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו. 7. בית משפט קמא התייחס בחומרה רבה למעשיו של המערער, אשר עשה שימוש בנשק, שהוחזק על ידו שלא כדין, בעיבורה של עיר, כאשר הוא מסכן חיי אדם, וכל זאת "לשם בריונות והפחדה". לאחר בחינת כלל השיקולים הנדרשים, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, קבע בית משפט קמא כי מתחם העונש ההולם נע בין שנת מאסר אחת ל-3.5 שנות מאסר. לצורך קביעת העונש בתוך המתחם נתן בית משפט קמא את דעתו לעובדה כי המערער לא נטל אחריות על מעשיו "לאורך כל ההליך המשפטי", והוא לא עשה דבר לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי הנזק שנגרם על-ידו, ואף לא פעל להסגיר את הנשק שהוחזק על-ידו שלא כדין. לקולה התחשב בית משפט קמא בתקופה הארוכה שבה שהה המערער במעצר בית, בנסיבותיו האישיות, ובאורח החיים הנורמטיבי, יחסית, שניהל עובר לביצוע העבירה. לאחר זאת, ובשים לב להרשעתו הקודמת של המערער בעבירות בנשק, גזר בית משפט קמא על המערער את העונשים המפורטים בפסקה 3 לעיל. הערעור על חומרת העונש 8. המערער, באמצעות בא כוחו עו"ד באסל פלאח, טוען כי שגה בית משפט קמא בקביעת מתחם הענישה, ולשיטתו של המערער המתחם המתאים צריך לנוע בין 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בדרך של עבודות שירות, לבין 15 חודשי מאסר בפועל. עוד נטען, כי בית משפט קמא לא שקל כראוי, בגוזרו את העונש בתוך המתחם, את העובדה כי עברו הפלילי של המערער אינו מכביד וכי הוא ניהל, במשך שנים, אורח חיים נורמטיבי, ומעולם הוא לא ריצה מאסר מאחורי סורג ובריח. כמו כן, נטען כי לא נלקחו בחשבון סיכויי השיקום של המערער. נציין, לעניין אחרון זה, כי מתסקיר עדכני שהוגש לנו לקראת הדיון בערעור, נמסר על-ידי שירות המבחן כי המערער משליך את קשייו על גורמים חיצוניים, ואינו מקבל כל אחריות על מעשיו, ולפיכך הוא אינו מגלה כל נזקקות טיפולית. תגובת המשיבה 9. המשיבה, אשר יוצגה בערעור על-ידי עו"ד הילה גורני, מבקשת לדחות את הערעור, בציינה כי העונש שהושת על המערער אינו חמור, והוא אף נוטה לקולה. המערער עשה שימוש בנשק שהוחזק על-ידו שלא כדין וסיכן חיי אדם, למרות, שבסופו של דבר, נגרם כתוצאה מהירי שבוצע על-ידו, נזק לרכוש בלבד. המשיבה הזכירה, כי זוהי הרשעתו השניה של המערער בעבירות בנשק, כאשר האקדח, בו עשה שימוש, לא נתפס עד עצם היום הזה. דיון והכרעה 10. נפתח את דברינו באזכור ההלכה המושרשת, לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שהוטל על-ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים שבהם מדובר בסטייה קיצונית ממדיניות הענישה הראויה, או כאשר עסקינן בטעות מהותית שנפלה בגזר הדין (ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 3095/10 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (18.7.2012); ע"פ 9074/12 מדינת ישראל נ' אבו אחמד (13.6.2013); ע"פ 4568/12 מדינת ישראל נ' סראחין (11.6.2013)). לאחר בחינת כלל נסיבות העניין והאזנה לטיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי אין כל חומרה בעונש שהושת על המערער, ולפיכך דין הערעור להדחות. 11. המערער החזיק באקדח שלא כדין, ועשה בו שימוש, בכך שירה לעבר רכבו של המתלונן, עמו היה מסוכסך, על רקע התנגדותו של המערער לקשר רומנטי שהתפתח בין בתו לבין בנו של המתלונן. הירי נעשה בחוצות העיר אום אל פחם, בשעות הבוקר ובמקום מרכזי בעיר, כאשר על פי קביעתו של בית משפט קמא היה בכך בכדי לגרום לסיכון חיי אדם. אין ניתן להשלים עם התנהגותו חסרת האחריות של המערער, אשר ביצע עבירות חמורות ומסוכנות, שעיקרן: עבירות בנשק וחבלה במזיד ברכב. בית משפט זה עמד, לא אחת, על חומרתן היתירה של עבירות הנשק לסוגיהן, בין אם מדובר בהחזקה ונשיאת נשק ובין אם בשימוש בנשק, כפי שנעשה במקרה דנן. כך, הוכפל עונשו של מי שהחזיק באקדח ובתחמושת שלא כדין, והושתו עליו שתי שנות מאסר, מבלי למצות עמו את הדין (ע"פ 761/07 מדינת ישראל נ' אדרי (22.2.2007), וכך נאמר באותו עניין: "נסיון השנים האחרונות מלמד שנשק המוחזק שלא כדין מוצא את דרכו לעתים לידיים עוינות, ולעתים נעשה בו שימוש למטרות פליליות, ואלה גם אלה כבר גרמו לא אחת לאובדן חיי אדם, ולפגיעה בחפים מפשע שכל 'חטאם' נבע מכך שהם נקלעו בדרך מקרה לזירת הפשע. כדי להלחם בכל אלה צריך העונש לבטא את סלידתה של החברה ודעתה הנחרצת שלא להשלים עם עבריינות בכלל, ומסוג זה בפרט" (וראו גם ע"פ 9373/10 ותד נ' מדינת ישראל (14.9.2011); ע"פ 8488/11 חליל נ' מדינת ישראל (5.11.2012); ע"פ 4876/12 עמר נ' מדינת ישראל (23.1.2013)). בענייננו, אין מדובר, כאמור, בנשיאת נשק בלבד אלא גם בשימוש בו תוך סיכון חיי אדם. לכך יש להוסיף את עברו הפלילי של המערער הכולל, בין היתר, החזקת נשק שלא כדין. בשל התכחשותו של המערער למעשים, אין ניתן לזקוף לזכותו הודאה באשמה וקבלת אחריות על מעשיו, אך בית משפט קמא התחשב לקולה בתקופה בה שהה המערער במעצר בית, ובמצבו האישי והמשפחתי. 12. בנסיבות אלה, הננו סבורים כי עונשו של המערער אינו חמור כלל ועיקר, ולפיכך דין הערעור להדחות. 13. המערער יתייצב לריצוי עונשו, ביום 11.8.2014 עד לשעה 10:00, בימ"ר הדרים, או על-פי החלטת שירות בתי הסוהר כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מפסק דין זה. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377 או 08-9787336. ניתן היום, ט"ו בתמוז התשע"ד (‏13.7.2014). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14012900_I03.doc יא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il