מוחמד אבו טהה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 129/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 129/11 ע"פ 148/11 ע"פ 242/11 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית המערער בע"פ 129/11: המערער בע"פ 148/11: המערער בע"פ 242/11: מוחמד אבו טהה מחמד אבו טהה רמזי אבו טהה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזר דינו של בית משפט המחוזי בבאר-שבע, בתיקים: ת.פ. 8277/09, ת.פ. 1225/09, ת.פ. 8234/09, מיום 28.11.2010, שניתן על ידי השופטת יעל רז לוי תאריך הישיבה: ט' באלול התשע"א (08.09.11) בשם המערער בע"פ 129/11: בשם המערער בע"פ 148/11: בשם המערער בע"פ 242/11: עו"ד רעות קורוליק ; עו"ד נמיר אלדבי עו"ד אמיר ברק עו"ד עלאא מסארווה בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד יעל שרף גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. שלושה ערעורים הונחו בפנינו – האחד, ע"פ 129/11 שהגיש מחמד נאזם אבו טהה (להלן: מחמד נאזם), השני, ע"פ 145/11 שהגיש מוחמד האשם אבו טהה (להלן: מוחמד האשם) והשלישי, ע"פ 242/11 אותו הגיש רמזי אבו טהה (להלן: רמזי). 2. בכתב אישום "מתוקן ומאוחד" שהוגש נגד המערערים ושבעה אחרים נטען, כי בין משפחות אבו טהה וחמדיה המתגוררת בתל-שבע פרץ סכסוך על רקע דיון בתיק המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נגד ג'לאל אבו טהה (להלן: ג'לאל), ובו אמור היה להעיד אחד מבני משפחת חמדיה (להלן: המתלונן). כתב האישום כלל מספר אישומים ורק חלקם מיוחסים למערערים: א) באחד מימיו של חודש אוגוסט 2009 קשרו המערערים עם באדר אבו טהה (להלן: באדר), ג'לאל ואחרים, להניח חומר נפץ בביתו של המתלונן מתוך כוונה לפגוע בו ובבני משפחתו. בתאריך 24.8.09 הביא מוחמד האשם, לבקשת מוחמד נאזם, מטען-צינור ממקום מחבוא, ומטען זה נמסר לבסוף לרמזי שהדליק את הפתיל המחובר אליו וזרק אותו לחצר ביתו של המתלונן, אולם המטען לא התפוצץ. באישום זה יוחסו למערערים עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, החזקת נשק ונשיאתו שלא כדין וחבלה בכוונה מחמירה (אישום ראשון). ב) במסגרת אותו סכסוך קשרו מחמד נאזם ומחמד נזמי אבו טהה (להלן: מחמד נזמי) לירות מנשק חם לעבר בני משפחת חמדיה. בתאריך 31.8.09 נסעו שני אלה ברכב כאשר מחמד נזמי נוהג בו, ומחמד נאזם ישב במושב האחורי ובידו אקדח. בהגיעם למכלת השייכת לבני משפחת חמדיה, פתח מחמד נאזם באש לעבר שנים מבני המשפחה היריבה. עוד נטען, כי ביום המחרת התקשר מחמד נאזם לאחד – אנוואר אבו טהה, והנחה אותו לומר למחמד נזמי שיסדר לעצמו אליבי וכן שימשיך בגרסתו המכחישה כל קשר לאירוע הירי. באישום זה יוחסו למחמד נאזם עבירות של קשירת קשר לבצע פשע, נשיאת נשק, ירי באזור מגורים והדחה בחקירה (אישום שלישי). ג) בעקבות האירועים שתוארו בסעיף (ב) לעיל התקשר שחדה אבו טהה (להלן: שחדה) למחמד נאזם והנחה אותו להסתובב בבאר-שבע במקום בו מותקנות מצלמות כדי להכין אליבי, ובדרך זו לשבש מהלכי משפט. באישום זה תוארו פעולות נוספות אותן ביצע שחדה במטרה לשבש מהלכי חקירה, ובאשר למחמד נאזם נטען, כי שחדה הנחה אותו להרחיק מביתו אביזרים שונים ששימשו את הקושרים באישום הראשון (זריקת מטען הצינור לעבר ביתו של המתלונן). כמו כן, פנה מחמד נאזם לקטין והנחה אותו למסור גרסה כוזבת בחקירתו. באישום זה יוחסו למחמד נאזם עבירות של שיבוש מהלכי משפט והשמדת ראיה (אישום רביעי). 3. שלושת המערערים הודו בעובדות האמורות ובעקבות כך הרשיעם בית המשפט המחוזי בעבירות שיוחסו להם. בהמשך נגזרו עונשיהם: מחמד נאזם נדון ל-36 חודשי מאסר ותקופת מאסר דומה הושתה על רמזי. מוחמד האשם נדון ל-22, ולכל המערערים נגזרו גם 12 חודשים מאסר על-תנאי, והם חויבו בקנס בסך 5000 ש"ח. 4. הערעורים שבפנינו מופנים נגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי. לאחר הגשת הערעורים עתרו שניים מן המערערים – מחמד האשם ורמזי, להתיר להם להגיש ראייה נוספת בערעור – חוות דעתו של ד"ר שפיק מסאלחה, פסיכולוג קליני. לא ראינו מקום לעסוק בשאלה אם אלה מסוג המקרים בהם מתקיימים התנאים להגשתן של ראיות נוספות בשלב הערעור, זאת נוכח אי-התנגדות המשיבה שבית המשפט יעיין בחוות הדעת, ועל כן נביא להלן את תמצית נימוקי הערעור שהועלו בכתב ועל פה. 5. בעניינו של מוחמד האשם נטען, כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם להמלצתו של שרות המבחן (מאסר בדרך של עבודות שרות), וכן שעונשו של מערער זה אינו מידתי בהשוואה לעונשים שהושתו על מעורבים אחרים בפרשה. כן נטען, כי לא ניתן משקל הולם לסולחה שנערכה בין המשפחות היריבות, וכן הופנינו לאמור בחוות דעתו של ד"ר מסאלחה, לאמור, כמו גם מוחמד האשם מפעמות בו תחושות עמוקות של ערך עצמי ירוד, כשלון וחוסר אונים, וככזה הוא נוטה לציית למרותם של אחרים. עם זאת, הם אינו בעל אישיות פסיכופאטית, מגלה אמפתיה לאחר ובן למשפחה נורמטיבית. בעניינו של מחמד נאזם נטען, כי הוא וחבריו הצעירים פעלו בשליחותם של בכירים ומבוגרים מהם (גרסה שלא נמצא לה זכר בכתב האישום המתוקן). כן נטען, כי בית המשפט המחוזי סטה מהכלל בדבר אחידות ענישה, במיוחד בהשוואה לעונשים שנגזרו בתפ"ח (מחוזי חיפה) 4067/07 מדינת ישראל נ' רמי מוסא ואח'. עוד נטען, כי נכון היה לאמץ את המלצתו של שרות המבחן (להימנע ממאסר ממש ולהסתפק בעבודות שרות). לבסוף, נטען כי לא ניתן משקל ראוי לסולחה שנערכה בין הצדדים. בעניינו של רמזי נטען, כי הינו צעיר המעורבים בפרשה, עברו נעדר מהרשעות, הוא סובל מבעיות דיבור ושמיעה, מוכר כנכה, ומתפקד ברמה של פיגור. כן נטען, שאפשר שאותן מגבלות מנעו מהמערער להיחשף בפני שרות המבחן, ועל כן נמנע השרות מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו. עוד נטען, כי המסוכנות הנשקפת מהמערער היא נמוכה, ומכל מקום העונש שנגזר לו נוטה לחומרה יתרה נוכח העונש שהושת על מוחמד נאזם שחלקו בפרשה גדול יותר. 6. נקדים ונאמר כי אין בידינו להיעתר לערעורים. המערערים, חרף גילם הצעיר, היו מעורבים בפרשה חמורה שבמרכזה עמד ניסיון לפגוע במתלונן ובבני משפחת חמדיה היריבה. לצורך כך לא בחלו הקושרים באמצעים, והשתמשו אף במטען חבלה וירי מנשק חם. אכן, למרבה המזל לא גרמו מעשיהם לנזקים, אולם לא היה זה מחמת מאמץ שעשו המערערים להימנע מפגיעה, אלא משום שהחטיאו את מטרתם או נכשלו בהפעלתו של מטען הצינור. מעשים אלה לו צלחו היו עלולים להסתיים בתוצאה קשה ואף קטלנית, ועל כך היה מצווה בית המשפט המחוזי להגיב בחומרה יתרה, במטרה להרתיע את היחיד והרבים. ובאשר לטענות שנשמעו בפנינו, היינו,שהמערערים פעלו בשליחותם של בכירים ומבוגרים מהם, וכי חלק מהם מתפקד ברמה נמוכה – כל שנוכל לומר הוא כי המערערים הבינו היטב את הפסול שבמעשיהם, שהרי זה גלוי וברור לכל אדם מן הישוב, והראייה לכך הם אותם ניסיונות להכין קו הגנה על ידי איתורן של גרסאות כוזבות. בנסיבות אלו אנו סבורים כי בית המשפט המחוזי לא החמיר עם המערערים, ולולא גילם הצעיר אפשר שהיה נכון לגזור להם תקופות מאסר ממושכות יותר. אי לכך, הערעורים נדחים. המערערים מוחמד האשם אבו טהה ומחמד נאזם אבו טהה יתייצבו לשאת במאסריהם במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ביום כ"ו באלול התשע"א (25.9.2011), עד השעה 10:00. ניתן היום, י"ב באלול התשע"א (11.09.11). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11001290_O06.doc אז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il