פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 129/09
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 129/09
בפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
המערערים:
1. יואב ארז
2. סיגל ארז
נ ג ד
המשיבה:
ועדה מקומית לתכנון ובניה גבעתיים
ערעור על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים
בתל-אביב-יפו (השופט י' אטדגי), מיום 11.12.2008,
שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 235/08
תאריך הישיבה: י"א בשבט התשס"ט (5.2.2009)
בשם המערערים: עו"ד ענת מאירי
בשם המשיבה: עו"ד אבי וסטרמן
פסק-דין
השופט קמא בבית המשפט לעניינים מקומיים נעתר לבקשת התביעה והורה לאפשר למפקח מטעם העירייה להיכנס לדירה נשוא האישום כדי לבסס או להפריך את האישום. כמו כן הורה לתאם מועד לכניסה המבוקשת עם הנאשמים בתיק תכנון ובניה שהם המערערים שלפניי. בתום תקופה של 14 יום ביקשו המערערים דחייה של שבוע בתיאום המועד מסיבות אישיות. גם במועד שלאחר מכן לא עלה בידי בא-כוח העירייה המבקשת לתאם את הביקור והיא פנתה שוב לבית המשפט. בהחלטתו בקשר לפנייה זו התבטא השופט קמא כי "אין לפרש את התנהגותם של המשיבים אלא כהתחמקות מביצוע הצו וכזלזול בבית המשפט". על פי קביעתו הוא התחשב במערערים ו"בדיעבד התברר, כי גם הארכה שהתבקשה לא נדרשה בתום לב". בשל התבטאות זו של השופט בהחלטתו, ביקשו המערערים את פסילתו ובית המשפט דחה את הבקשה.
באת-כוח המערערים העלתה טענות שונות המתייחסות גם לסמכותו של בית המשפט להורות על הביקור הנדון בדירת המערערים, אולם הטעם לבקשת הפסילה כפי שגם הועלה בפניי הוא בהתבטאות האמורה. בטיעוניה ציינה באת-כוח המערערים כי השופט אף לא ראה את המערערים ולא יכול היה להתרשם כאשר הגיע למסקנתו מרחיקת הלכת בדבר התנהגותם.
בהחלטה הדוחה את בקשת הפסילה קבע השופט כי אין לו מסקנה סופית ביחס להתקיימות העבירה, וכן קבע כי התבטאויותיו ביחס להתנהגות המערערים לא חרגו מההקשר המצומצם של אותה החלטה בעניין הכניסה לבית, והוסיף "אין בינם ובין בירור העובדות הנדרש במסגרת כתב אישום זה מאומה". כן ציין כי לא גיבש "כל דעה באשר לאשמתם או חוסר אשמתם של הנאשמים בכל הקשור לעובדות ולעבירות המיוחסות להם בכתב האישום". ואמנם, עיון בהחלטה נשוא הבקשה לפסילה מלמד כי כך הוא. אין בהתרשמות השופט מהתנהגות בקשר להליך מקדמי, התרשמות שנקבעה בטרם הופיעו בפניו הנאשמים, כדי להצביע על נעילת דעתו של השופט ביחס להכרעה במשפטם. גם אם האמירה כי נהגו ב"חוסר תום לב" היתה קיצונית בנסיבות, יכול היה בית המשפט להתרשם מההתנהגות הקשורה להחלטתו ביחס לכניסה לבית, כפי שהתרשם, ואין בכך כל קביעה ביחס לעמדה שינקוט השופט לגוף התיק. אשר על כן אין בעובדה שהנאשמים חשים חוסר נוחות בהתרשמותם הסובייקטיבית מהתבטאות השופט כדי להקים עילת פסילה.
הערעור נדחה.
ניתן היום, י"א בשבט התשס"ט (5.2.2009).
ה נ ש י א ה
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09001290_N01.doc דז
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il