לירן- שקד נ' משרד הבריאות ואח'

בבית המשפט העליון ערג"ץ 1284/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערערת: עו"ד רונית לירן- שקד נ ג ד המשיבים: 1. משרד הבריאות 2. חב' פייזר פרמצבטיקה ישראל בע"מ ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן מיום 10.2.2022 בדנג"ץ 486/22 בשם המערערת: בעצמה פסק-דין לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן מיום 10.2.2022 בדנג"ץ 486/22, בה נדחתה בקשת המערערת לפטור מהפקדת ערובה או להפחתתה באופן משמעותי. ביום 18.1.2022 הגישה המערערת בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 8839/21 מיום 6.1.2022, בו נדחתה על הסף עתירה שהגישה המערערת ללא צורך בתשובה. ביום 6.2.2022 הגישה המערערת בקשה לביטול הערובה שנקבעה לה, בסך של 35,000 ש"ח, או להפחיתה לסך של 5,000 ש"ח לכל היותר. עיקר בקשתה של המערערת נסב על הפגמים שנפלו לשיטתה בהחלטת משיב 1 מושא עתירתה, ובתמצית הוסיפה כי סיכויי הבקשה לדיון נוסף גבוהים שכן פסק הדין מנוגד להלכות שניתנו על ידי בית משפט זה. עוד טענה המערערת כי בכל הנוגע לקביעת ערובה יש להתחשב באינטרס הפיקוח על רשויות ציבוריות ולא להרתיע עותרים ציבוריים. ביום 10.2.2022 דחתה הרשמת את הבקשה. נקבע כי המערערת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי אין באפשרותה להפקיד את הערובה, ואף סיכויי ההליך אינם מצדיקים פטור מהפקדת ערובה. מטעמים אלה, בצירוף העובדה שבפסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף נפסקו למערערת הוצאות לטובת אוצר המדינה, הרשמת אף לא ראתה להיעתר לבקשה להפחתת הערובה. מכאן הערעור שלפנַי. לטענת המערערת, בהחלטת הרשמת נפלו טעויות יסודיות המחייבות התערבות. בין היתר נטען כי הרשמת שגתה בקבעה כי רק עותר בעל חוסר יכולת כלכלית זכאי להפחתת ערובה; כי הרשמת התעלמה מהעובדה שמונחת לפניה עתירה ציבורית העוסקת בנזקים משמעותיים לכלל הציבור בישראל; וכי הרשמת שגתה בקבעה כי סיכויי הדיון הנוסף נמוכים. עוד טענה המערערת כי ערובה נועדה להבטיח את הוצאות הצד השני, ואילו בענייננו מדובר במשיבים אשר יכולים לספוג בנקל את הוצאות ניהול ההליך. דין הערעור להידחות. שיקול דעת רשם בית המשפט בענייני ערובה הוא רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו לדוגמה: ער"א 593/22 פלוני נ' קופת חולים מאוחדת, פסקה 2 (25.1.2022); ער"א 8896/21 פלוני נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 3 (30.12.2021); ערג"ץ 6498/21 ורדי נ' כנסת ישראל, פסקה 5 (7.10.2021)). לא נפל כל פגם בהחלטת הרשמת המצדיק התערבות. נקודת המוצא היא כי בעת הגשת בקשה לדיון נוסף המבקש חב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב (תקנה 6(א) לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד-1984). על המבקש פטור מהפקדת ערובה להוכיח שני תנאים מצטברים: חוסר יכולת כלכלית וסיכויים ממשיים להצלחת ההליך העיקרי (ערג"ץ 7758/21 פלוני נ' שר הביטחון, פסקה 3 (17.11.2021); בשג"ץ 7603/20 בן ארי נ' השופט נעם סולברג, פסקה 4 (5.11.2020)). בענייננו, המערערת לא טענה ולוּ במילה כי מצבה הכלכלי מצדיק מתן פטור מהפקדת ערובה, וממילא לא הוכיחה טענה זו ולא תמכה אותה באסמכתאות כנדרש. כמו כן, כפי שציינה הרשמת, בשים לב לכך שמדובר בעתירה שנדחתה על הסף אף מבלי שנדרשה תשובת המשיבים, סיכויי הבקשה לדיון נוסף אינם מן המשופרים בלשון המעטה (וראו: ערג"ץ 7383/21 הרב שמעון לגריסי נ' משרד הבריאות (8.11.2021); ערג"ץ 7979/21 פלונית נ' בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים, פסקה 3 (23.11.2021)). למותר לציין כי אין בטענה שהמשיבים איתנים מבחינה כלכלית כדי לסייע למערערת. הפקדת הערובה נועדה להגן על האינטרס של בעל הדין שכנגד בין היתר מפני הטרדה, אובדן זמן וניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות (בשג"ץ 6470/09 פלד נ' מדינת ישראל-שב"ס – כלא מעשיהו‏, פסקה 6 (11.9.2011); בש"מ 2070/15 המרכז לאקונמיה בישראל נ' עירית רחובות – מנהל הארנונה‏, פסקה 8 (8.6.2015)). זאת בין אם מצבו הכלכלי שפיר ובין אם לאו. הערעור נדחה. ניתן היום, ‏כ"ב באדר א התשפ"ב (‏23.2.2022). ש ו פ ט _________________________ 22012840_N01.docx רכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il