והבדי פאיז עיאט נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק רע"ב 1284/11 בבית המשפט העליון רע"ב 1284/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר המבקש: והבדי פאיז עיאט נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור אסיר על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (השופטים ר' אבידע, י' שפסר ו- י' צלקובניק) בתיק עתירת אסיר 028971-01-11 מיום 9.2.2011 תאריך הישיבה: י"ד באייר התשע"א (18.05.2011) בשם המבקש: עו"ד דוד יפתח; עו"ד משה שרמן בשם המשיבה: עו"ד יצחק ברט פסק-דין הנשיאה ד' ביניש: לפנינו בקשה לרשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע (השופטים ר' אבידע, י' שפסר ו-י' צלקובניק), לפיו הוחלט ברוב דעות לקבל את עתירת המשיבה, ולבטל את החלטת ועדת השחרורים לשחרר את המבקש על-תנאי ממאסרו. על אף שבאי-כוח המבקש בבקשת רשות הערעור שלפנינו לא הצביעו על עילה לרשות ערעור, החלטנו, בהסכמת הצדדים, לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור. עיאט (להלן: המערער) הינו אסיר שהורשע ביום 16.01.2007 בבית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט ג' קרא) בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת נשק, ודינו נגזר ל-6 שנות מאסר בפועל ולשנתיים נוספות מאסר על-תנאי. מאסר זה הינו מאסרו השני של המערער, לאחר שנידון בשנת 2003 לשלוש שנות מאסר בפועל בגין עבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה. ביום ה-10.01.2011 דנה ועדת השחרורים בבקשתו של המערער לשחרור מוקדם על-תנאי, בהתאם לסמכותה לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על-תנאי). בפני הוועדה הונח תיק האסיר, רישומו הפלילי, חוות הדעת של משטרת ישראל בעניינו, תוכנית השיקום שהוכנה על ידי הרשות לשיקום האסיר, וכן דו"חות סוציאליים. בחוות דעתה התנגדה משטרת ישראל לשחרור מוקדם של המערער, עד שהתנהגותו תיבחן ברצף של חופשות. אף על פי כן, החליטה הוועדה לקבל את בקשתו של המערער ולשחררו בשחרור מוקדם על-תנאי, לאחר שהתרשמה לחיוב מתהליך השיקום שעבר בבית הסוהר. על החלטה זו ערערה המדינה לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע וערעורה התקבל בדעת רוב (השופטים י' שפסר ו-י' צלקובניק, נגד דעתה החולקת של ראש ההרכב, השופטת ר' אבידע). בית המשפט קבע, כי החלטת הוועדה העניקה יתר דגש לעידוד המערער להמשיך בתהליך השיקום אותו החל בכלא, ולא הביאה לידי ביטוי ראוי במניין שיקוליה את מסוכנותו הציבורית, כמו גם את העדר ההוכחה מצידו לפיה ראוי הוא לשחרור מוקדם. בית המשפט הוסיף וקבע, כי החלטת ועדת השחרורים אינה יכולה לעמוד בהתחשב בהוראת סעיף 9 לחוק שחרור על-תנאי, המתווה את הדרך בה תפעיל ועדת השחרורים את שיקול דעתה ומונה את הנתונים שעליה להביא בחשבון. בין היתר, על הוועדה לשקול את העבירה שבשלה נושא האסיר עונש מאסר, על נסיבותיה, חומרתה, היקפה ותוצאותיה, וכן את הרשעותיו הקודמות של האסיר, חוות דעת שניתנו בעניינו בידי שירות בתי הסוהר, משטרת ישראל או רשויות הביטחון, חוות דעתה של הרשות לשיקום האסיר ונתוניו האישיים. בהתייחסו לשיקולים אלו, קבע בית המשפט, כי אין די בתהליך שהחל המערער בתקופת מאסרו כדי לשכנע בדבר העדר מסוכנותו והיותו ראוי לשחרור מוקדם, וכי בנסיבות אלו החלטת הוועדה חורגת ממתחם הסבירות באופן המצדיק את ביטולה. בדיון שנערך לפנינו ביקשנו לדעת האם עדיין עומדת המשטרה על התנגדותה לשחרורו המוקדם של המערער ממאסרו. המשטרה מסרה לידינו מסמך חסוי ובו הודעה מעדכנת, ממנה עולה כי לא שינתה מעמדתה, ואף שהיא מוכנה לאפשר למערער חופשות, היא מתנגדת לשחרורו ממאסר, מהטעמים שפורטו בחומר החסוי שבגוף ההודעה. נוכח עמדתה העדכנית של המשטרה, ולאחר בחינת מכלול החומר שהונח בפנינו, הוראות חוק שחרור על תנאי ונסיבות הבקשה, לא ראינו להתערב בפסק-דינו המנומק של בית המשפט לעניינים מנהליים. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום ט"ו באייר התשע"א (19.05.2011). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11012840_N02.doc אצ + דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il