עדנאן ח'טיב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1282/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1282/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט צ' זילברטל המערער: עדנאן ח'טיב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת מיום 10.01.2013 בת"פ 015438-08-11 תאריך הישיבה: י"ט באייר התשע"ג (29.04.13) בשם המערער: עו"ד אלביר מני בשם המשיב: עו"ד שאול כהן בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. מונח לפנינו ערעור על גזר הדין שניתן כנגד המערער על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן חמו) בת"פ 15438-08-11. המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירת מעשי פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338 (1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ובעבירת העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק. בגין עבירות אלו נגזר על המערער עונש מאסר של 7 חודשים בפועל, בלא ניכוי ימי מעצרו. כן הורה בית המשפט בגזר הדין על הפעלת מאסר מותנה בן 6 חודשים שנגזר בעבר על המערער (בת"פ 2579/06) באופן שארבעה חודשים מתוכו ירוצו בחופף, ואילו חודשיים יתווספו לעונש המאסר בפועל אשר יעמוד בסופו של דבר על 9 חודשים. עוד נגזרה על המערער שנת מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יורשע בעבירה מהעבירות בהן הורשע או בעבירה כנגד עובד ציבור, וקנס בסך 10,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. הערעור שלפנינו מופנה כנגד רכיב המאסר בפועל. 2. ואלו העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן בהן הודה המערער: על רקע סכסוך בין משפחתו של המערער ובין משפחה אחרת באותו היישוב, התפתחה ביום 3.8.2011 קטטה בין מעורבים משתי המשפחות ובמהלכה זרקו חלק מהניצים אבנים זה על זה ואף פתחו בירי. בסמוך לכך הגיעו למקום שוטרים אשר תחמו חלק מהזירה באמצעות סרט. בעוד השוטרים מצויים בזירה הגיע המערער כשהוא נוהג ברכב מסחרי במהירות ובדרך נמהרת תוך שהוא קורע את הסרט ולא שם לב לקריאות השוטרים, להנפות הידיים ולאותות שלהם כי יעצור את הרכב. רק לאחר ששניים מהשוטרים נאלצו לשלוף את אקדחיהם עצר המערער את רכבו, מטרים ספורים מהם. כאשר יצא המערער מהרכב החל להשתולל, לצעוק ולקלל את המשטרה ואת השוטרים שהיו במקום. 3. לגישת בא כוח המערער, החמיר בית המשפט המחוזי עם מרשו יתר על המידה. לשיטתו עונש המאסר בפועל איננו משקף את העובדה כי איש מהשוטרים לא נפגע וכי ההרשעה העיקרית של המערער הייתה – שלא כבכתב האישום המקורי – בעבירה ללא מחשבה פלילית, אלא במעשי רשלנות ופזיזות. עוד נטען כי גם במסגרת העבירות בהן הורשע המערער מצויים מעשיו ברף הנמוך והודגש אף כי לא נטל כל חלק באירוע הקטטה עצמו. באשר לנסיבותיו האישיות של המערער טען הסנגור כי בית המשפט קמא לא התחשב בגילו המבוגר יחסית ובהיותו אב וסב לעשרה נכדים. כן ציין את ההתרשמות החיובית של שירות המבחן בעניינו ואת ההמלצה להסתפק בענישה על דרך של עבודות שירות. באשר להפעלת המאסר המותנה טען הסנגור כי שגה בית המשפט קמא בהפעילו את התנאי. את טענה זו השתית הסנגור על קלות העבירות – הקודמות והנוכחיות, על העובדה כי העבירות הנוכחיות בוצעו כחודש לפני תום תקופת התנאי הארוכה (3 שנים) ועל היות התנאי מנוסח באופן רחב במיוחד ("כל עבירה כלפי עובד ציבור"). כנגד זאת טען בא כוח המדינה כי מעשיו של המערער חמורים בהתייחסותו הבוטה כלפי השוטרים ובסכנה שיצר. באשר להפעלת התנאי צויין כי העונש המותנה ניתן בגין עבירה חמורה גם היא – על פי נסיבותיה – של תקיפת פקח. עוד הדגיש הפרקליט כי לחובת המערער 114 עבירות תנועה, עדות ליחסו המזלזל כלפי החוק וגורמי אכיפת החוק. לשיטת המדינה, הסתפקות במאסר על דרך של עבודות שירות משמעה התעלמות מהפרת התנאי ומהדפוס החוזר בהתנהגותו של המערער. 4. לאחר עיון בחומרים שהונחו לפנינו ושמיעת טענות הצדדים מוצאים אנו כי אין מקום להתערב בעונש שנגזר על המערער. מתוך עיון בפרטי המקרה נראה כי גזר הדין – על כל רכיביו, הן הפעלת התנאי הקודם והן הענישה על העבירות הקונקרטיות – הולם את נסיבות המעשה ואת נסיבות העושה גם יחד. התנהגות המערער במהלך התקרית הייתה מסוכנת וחמורה. המערער נכנס לזירת האירוע כשהוא נוהג ברכב כבד ואיננו שועה לקריאות כי יעצור. בנהיגה זו סיכן הן את השוטרים כאשר עצר מטרים בודדים בטרם פגיעה בהם, והן את יתר האזרחים שנכחו בזירה. סכנה ממשית זו לחיי אדם – אין להקל בה ראש. נסיבות אלו אף מקנות חומרה מיוחדת ליחס שגילה כלפי השוטרים שנאלצו לשלוף את נשקם. האלימות בה נקט כנגד השוטרים – ואלימות מילולית אף היא אלימות, ודאי בנסיבות המקרה – ראויה לכל גינוי ומצדיקה ענישה מרתיעה. כמובן, בבוא בית המשפט לגזור את עונשו של נאשם עליו לתת את דעתו על העבירה הספציפית בה הורשע. לצד זאת, יש חשיבות לעובדות. באשר לשיקולי הענישה, לנוכח כוחו הקטלני של כלי הרכב על בית המשפט לתרום למלאכת ההרתעה נגד המשתמשים בכלי רכב ככלי הפחדה תוך הפגנת שריר. התיאור העובדתי של המקרה מהווה מענה לטענה כי יש להעניק משקל לכך שכותרת אחת העבירות בהן הורשע המערער, על פי סעיף 338(1), היא "מעשי פזיזות ורשלנות". המעיין בסעיף זה יבחין כי לו תשע חלופות שונות ודי בביצוע מעשה בדרך "נמהרת או רשלנית". ואולם לשון הסעיף אינה גוברת על העובדה כי במקרה זה השוטרים נאלצו לשלוף אקדחיהם כדי שהמערער "ישים לב" להשלכות מעשיו – סיכון חיי אדם, כדרישת הסעיף. באשר לטענה בדבר הפעלת התנאי, עולה כי נכון היה להפעילו. מיקוד בהרשעה הקודמת אף מחזק את המסקנה כי יש להשית על המערער עונש מאסר בפועל שלא בדרך של עבודות שירות. התנאי בתוקף. זאת גם על פי עמדת הסנגור. ועדיין, ניתן שלא להפעילו אלא להאריכו כפי שביקש הסנגור. טרם בית המשפט ייעתר לבקשה זו עליו לשקול האם ראוי להימנע מהטלת עונש עצמאי, לרבות עונש מאסר, בגין המקרה. בראיה זו, היה מקום להפעיל את התנאי. ראשית, כפי שצויין, עובדות המקרה חמורות. שנית, עברו הפלילי של המערער מחייב את המסקנה כי מבחינת שיקול ההרתעה האישית גישה סלחנית ונכונות ליתן הזדמנות נוספת אינן במקום. לחובת המערער עבר פלילי מכביד. המערער הורשע בעבר בעבירות שונות בגינן נגזרו עליו קנסות ומאסרים מותנים. הרשעתו האחרונה משנת 2008 (ת"פ 2579/06) הייתה בעבירת תקיפה של עובד ציבור לפי סעיף 381 (ב) לחוק, עבירת סיכון דרכים ונתיבי שיט לפי סעיף 344 לחוק ועבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק. על פי כתב האישום המערער תקף מפקח במנהל מקרקעי ישראל כאשר זה תפס אותו גונב אבנים משטחי המדינה באמצעות מחפרון. במסגרת התקיפה דחף המערער את המפקח, חטף מידיו את תעודת הזהות שמסר לו קודם לכן, עלה למשאיתו והחל בנסיעה לכיוון המפקח עד שזה נאלץ להסיט את רכבו במהירות לבל ייפגע. המערער נמלט מהמקום במשאית תוך שהוא "מזגזג" בכביש במטרה למנוע מהמפקח להשיגו ואף סטה למסלולו של המפקח בנסיון להוריד את רכבו מהכביש. בהגיעו ליישובו עצר המערער את המשאית, רץ לעבר רכבו של המפקח והכה בחלונות הרכב. כאשר ביקש המפקח להתרחק ברכבו, חזר המערער למשאית והחל בנסיעה מהירה לאחור והמפקח נאלץ, שוב, לסטות מהכביש בכדי לא להיפגע. פרשיה זו הגיעה לסיומה עת המפקח המשיך לדלוק אחר משאית המערער עד שהאחרון רוקן את מטען האבנים שבמשאית על הכביש. בגין עבירות אלו הוטל על המערער מאסר מותנה של 6 חודשים לבל יעבור, תוך 3 שנים, עבירה מהעבירות בהן הורשע ו/או כל עבירה כנגד עובדי ציבור. המקרה הקודם תואר בהרחבה לנוכח טענת הסנגור שניתן להאריך את התנאי שהוטל שם. קשה לראות הגיון עונשי בתוצאה כזו. הדמיון בין התנהגויות המערער בשני המקרים מלמד על קיומו של דפוס באשר ליחסו כלפי רשויות החוק ועובדי ציבור. גם במסגרת התסקיר המשלים שהוגש לבית משפט זה מטעם שירות המבחן, על אף המלצתו החיובית במידת מה, ציינה קצינת המבחן כי "מהיכרותנו את עדנאן אנו מתרשמים מאדם רגשן המגלה יחס קנאי לבני משפחתו ומאפיינים אלה מהווים להערכתנו את המניע להתנהגות פורצת חוק ואימפולסיבית דוגמת העבירה הנדונה". להשלמת התמונה בדבר העבר הפלילי האמור יש להזכיר את 114 עבירות התעבורה שעבר המערער, בהן עבירות רבות שאינן קלות ערך. נתון זה מחזק את הצורך בענישה ההולמת את חומרת המעשים הקונקרטיים ומשמשת מקור הרתעה – הרתעת היחיד והרתעת הרבים גם יחד. יצויין כי בית המשפט קמא התחשב במערער בכך ששני שליש מהמאסר המותנה הופעלו כך שירוצו בחופף, ורק שליש מהתקופה נוסף למאסר שנגזר בגין העבירה הנוכחית. 5. הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי מאסרו בימ"ר קישון ביום כ"ו בתמוז התשע"ג (4.7.2013) עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. תנאי שחרורו הקיימים יעמדו בעינם עד למועד התייצבותו. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336. ניתנה היום, י"ח בתמוז תשע"ג (26.6.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13012820_Z01.doc נכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il