פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק ע"א 1280/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1280/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא (כב' השופטת מ' קראוס) מיום 10.1.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בתובענות שהוגשו בעניינו של המערער בשם המערער: עו"ד עמיהוד בורוכוב בשם המשיבה: עו"ד רונית פינקלשטיין פסק-דין ערעור על החלטתו של בית-המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (כב' השופטת מ' קראוס) שלא לפסול עצמו מלדון בתובענות שהוגשו בעניינו של המערער. 1. בין המערער למשיבה מתנהלים הליכים משפטיים ממושכים בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, בין היתר, בענייני משמורת ילדיהם הקטינים, חינוכם וענייני רכוש. פקידת סעד ומומחה שמינה בית-המשפט המליצו כי המשמורת תינתן למשיבה, וכך אכן החליט בית-המשפט. בשלב מאוחר יותר המליצה פקידת הסעד להעביר את הקטינים לבית הספר בהרצליה בה עברו להתגורר עם המשיבה. ביום 15.11.07 הגיש המערער בקשה לפסילת השופטת בטענה כי נסיבות ניהול התיק מקימות חשש ממשי למשוא פנים. לטענתו, כבר קודם לכן היה חשש לדעה קדומה של בית-המשפט, אך הוא נמנע מלפעול עד שהסימנים לדעה קדומה הפכו, לטענתו, למסה קריטית עד כי חש שהעניין הוכרע ודעתו של בית-המשפט ננעלה. כן טען המערער כי בית-המשפט נמנע ממתן החלטות אופרטיביות, מתעלם מהפרת החלטותיו על-ידי המשיבה ופקידת הסעד, ואינו מכריע בבקשות המערער ובכלל זה בבקשתו למינוי פסיכולוג לבחינת מצב הקטינים. כל אלה, נטען, פוגעים במערער ובזכויותיו הבסיסיות ומעידים על נטיית בית-המשפט לטובת המשיבה. המערער הוסיף כי בדיון שהתקיים ביום 8.10.07 במעמד הצדדים, הפגין בית-המשפט כלפיו יחס מזלזל. במהלך הדיון, נטען, הציע המערער שהחזקת הקטינים והאחריות עליהם תעבור אליו נוכח טענת המשיבה כי אין בידה אמצעים למימון עלויות שכר הדירה והטיפול בקטינים. השופטת, כך לטענתו, הגיבה בגיחוך ועיוותה את פניה. בכך הסגירה את דעתה הקדומה המשפיעה על תיקי המשמורת המתנהלים בפניה באופן שייתר לכאורה את המשך ניהולם. 2. בהחלטה מיום 10.1.2008, דחה בית-המשפט את בקשת הפסילה שהגיש המערער בקובעו כי אין כל עילה לבקשה, וכי בית-המשפט דן עניינית וללא משוא פנים בבקשות השונות המובאות לפתחו. בית-המשפט ציין כי טענת המערער באשר לחשש לקיומה של דעה קדומה עוד מתחילת ניהולו של התיק תמוהה, לאור העובדה שבהחלטות המהותיות שהתקבלו עד כה נתקבלה באופן מובהק עמדת המערער והן היו ובניגוד לעמדת המשיבה. עוד קבע בית-המשפט כי עניין המשמורת הזמנית של הקטינים נקבע על בסיס תסקירי פקידת הסעד וחוות דעת המומחה, מאחר שמדובר בשלב שלפני ההוכחות בתיק. כן נקבע כי בכל הבקשות ניתנו החלטות באופן מיידי או בסמוך להגעתן ללשכת השופטת, והן נתונות לערעור ואינן מתאימות לבקשה לפסילת שופט. כמו-כן, קבע בית-המשפט כי רוב טענות המערער נגועות בשיהוי. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערער חוזר על טענותיו בבקשת הפסלות ומוסיף כי בית-המשפט עיקר לחלוטין את בקשתו למינוי פסיכולוג לבחינת מצב הקטינים והצדדים, וזאת על אף שהבקשה הוגשה לאור שינוי נסיבות קריטי בעניין הקטינים וההורים, ולנוכח פרק הזמן הארוך שחלף מאז ניתנה חוות הדעת מטעם המומחה שמונה על-ידי בית-המשפט. עוד טוען המערער, כי עמדתו החד צדדית של בית-המשפט התבטאה אף בהחלטתו לאמץ את המלצות פקידת הסעד בעניין המשמורת, מבלי שנתן להמלצות תוקף זמני כמתבקש. כן נטען כי עצם הרמיזה של בית-המשפט בהחלטתו בבקשת הפסילה, כי יש לקוות שהגשת בקשת הפסלות על-ידי המערער אינה צעד טקטי, מצביעה אף היא על עמדתו של בית-המשפט נגד המערער. לסיכום, טוען המערער כי התנהלות בית-המשפט, ובעיקר בכל הקשור לדיון האחרון, ולבקשת המערער למינוי מומחה נוסף, ובהתייחס להפרות השיטתיות של המשיבה את החלטות בית-המשפט, מעידה על כך שבית המשפט נוהג מתוך דעה קדומה ומשוא פנים. כמו כן, נטען, כי מהתבטאויות בית-המשפט והבעות פניו עולה כי דעתו "נעולה" וכי הכריע את תוצאת המשפט, בטרם נסתיים, עד כדי חשש ממשי שהמשפט לא מנוהל כהלכה ולא יוכרע באופן אובייקטיבי. 4. בתגובת המשיבה לערעור, נטען כי לאורך כל ההליך המשפטי יחסו של בית המשפט היה רציני וללא משוא פנים. כן נטען, כי החלטות בית-המשפט ניתנו לאחר קבלת תגובת הצד השני, ובמרבית המקרים אף נערך דיון ונשמעו טענות בעל פה. עוד טוענת המשיבה כי העיקרון לפיו פועל בית-המשפט הינו טובת הילדים ולא טובת הצדדים, וכי אי שביעות רצונו של המערער מההחלטות המתקבלות אין מקומה בבקשה לפסילת שופט אלא בהליכי ערעור. במקרה דנן, טוענת המשיבה, בית-המשפט לא נתן החלטה סופית או פסק-דין וכל שקבע היה במסגרת החלטות זמניות. המשיבה מוסיפה וטוענת כי בית-המשפט מעולם לא פטר את המערער בגיחוך, בצחוק או בכל טענה משמיצה אחרת כפי שטוען המערער בהודעת הערעור. עוד נטען כי המועד בו הוגשה הבקשה לפסילה אינו ההזדמנות הראשונה וכי הבקשה הוגשה בהתאם לצרכי המערער ועל מנת למנוע את המשך ההליכים בתיק ולשרת את מטרותיו. אין ספק, נטען, כי הטעמים האמיתיים להגשת בקשת הפסלות והערעור על החלטת בית-המשפט שלא לפסול עצמו, הינם השהיית ההליכים בתיק. לבסוף, טוענת המשיבה כי בית-המשפט מעורה בתיק המתנהל בפניו יותר משנתיים, והעברת התיק לשופט אחר תיצור שיהוי שישרת את צרכי המערער, אך תפגע בקטינים ותיצור עינוי דין למשיבה. כן מבקשת המשיבה כי המערער יחוייב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין ואף כי בית-המשפט יפסוק כנגדו הוצאות לדוגמא על מנת להניאו מהגשת בקשות סרק רבות והטרחת המשיבה ובית המשפט, לשווא. המערער ביקש להגיש תשובה לתגובת המשיבה. עיינתי בתשובתו ואיני סבורה שיש בה כדי להוסיף על האמור בערעור. 5. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, המערער השתהה בהעלאת טענת הפסלות. לטענתו, ביקש פסלות בית משפט רק לאחר שהצטברו טעמים לכך. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 8681/03 בורנשטיין נ' סטולמן (לא פורסם, 15.3.2004); ע"א 10035/03 פרג' נ' נזאל (לא פורסם, 10.3.2004)). הטעמים שהעלה המערער להגשת הבקשה בשלב בו הוגשה על אף שזיהה, לטענתו, כבר קודם לכן, גילויים המעידים על דעה קדומה, אינם מצדיקים את הגשת הבקשה באיחור. 6. שנית, ניכר בבקשת הפסילה ובערעור כי נובעים הם מחוסר שביעות רצון המערער מאופן ניהול הדיון על-ידי בית-המשפט ומההחלטות שניתנו לאחרונה, לרבות ההחלטה בעניין המשמורת ומוסדות החינוך בהם ישתלבו הקטינים כתוצאה ממעבר המערערת מרעננה להרצליה. הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן להתברר בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 174-178 (2006)). הרגישות והמתח המלווים את המשפט עשויים בנקל להוליד אצל בעל דין את התחושה כי השופט אינו מבין אותו, אולי אף אינו אוהד אותו, ומכל מקום, מתקשה אותו צד להשלים עם התוצאה, כל אלה הם נתונים סובייקטיביים, אך אין בהם כדי להצביע על פסלות השופט על יסוד מבחן אובייקטיבי. בנסיבות העניין, לא מצאתי יסוד לטענה כי החלטות שקיבל בית-המשפט, בין אם צודקות ובין אם מוטעות לגופן, ולעניין זה איני נדרשת, מקימים עילת פסלות ומעוררים אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערער; בית-המשפט החליט בעניין המשמורת הזמנית בהתאם לחוות דעתם של פקידת הסעד ושל המומחה מטעם בית-המשפט. הדבר אינו מקים חשש כי דעתו נעולה וכי בשלב ההוכחות לא יהיה קשוב לטענות הצדדים בעניין זה. כפי שציין בית-המשפט, ההחלטה שניתנה הינה זמנית ובענייני משמורת, על אחת כמה וכמה שעל בית המשפט תמיד להיות קשוב לשמיעת עניינו של קטין בכל שלב של הדיון. בכל הקשור לבקשות בהן, לטענת המערער, לא ניתנו החלטות, פתוחה הייתה בפניו הדרך לבקש מתן החלטות בבקשות, ואין הדבר מקים עילת פסלות (ע"א 8124/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 11.3.2007)). 7. זאת ועוד, טענת המערער כי התבטאויותיה הלא מילוליות של השופטת במהלך הדיון מיום 8.10.07 והערותיה הסרקסטיות מקימות חשש למשוא פנים, אינן מבוססות על פרוטוקול הדיון. בהקשר זה יודגש כי היעדר ביסוס ותיעוד בפרוטוקול של טענות הטוען לפסילה ביחס לדברים שהושמעו, לטענתו, במהלך הדיון, עלול לפעול לרעתו, במובן זה שבקשתו, ובמיוחד ערעורו, יהיו חסרי תשתית עובדתית מספקת (ע"א 11702/05 ארביב נ' לוצינגר (לא פורסם, 26.7.2006)). לכן, ככל שהמערער מבסס את בקשתו על דברים שאינם באים לידי ביטוי בפרוטוקול, ומשבחר המערער שלא להגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול, מתבססת בקשת הפסלות בהקשר זה אך על טענות המערער ובא-כוחו. בכך אין די כדי לבסס עילת פסלות (ע"א 7462/06 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 19.3.2007); ע"א 4064/07 גוליר נ' בית החולים "מאיר" (לא פורסם, 8.7.2007)), זאת במיוחד נוכח טענת המשיבה כי השופטת לא הגיבה בגיחוך הנטען על-ידי המערער. אוסיף כי האחריות לניהולו של המשפט מוטלת על בית-המשפט, ובמסגרת זו רשאי בית-המשפט להעיר הערות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו. הזכות לביקורת כלפי בעל דין או פרקליטו גם היא חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. הערת ביקורת איננה סימן למשוא פנים בהכרעה לגוף העניין שנמסר לידיו של שופט מקצועי. הבחינה תהא, בכל מקרה לגופו, אם יש בהתבטאות משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים (ראו: מרזל, בעמ' 195, 255-256; ע"פ 1534/92 גלבוע נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 637; ע"א 10814/03 קופת חולים מאוחדת נ' מ.ט.אור אנטרפםרייז (לא פורסם, 26.2.2004)). במקרה דנן, איני סבורה כי יש בסיס לטענת המערער לפיה ננעלה דעת בית-המשפט. גם אם אניח כי השופטת קמא העירה למערער, אין בכך כדי למנוע ממנה להעריך את טיעוני הצדדים בתיק לגופם בשלב ההוכחות. משכך, אין לומר כי קם חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילת בית-המשפט. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער ישא בשכר טרחת עורך דין לטובת המשיבה בסכום של 5,000 ₪. ניתן היום, ב' בניסן התשס"ח (7.4.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08012800_N02.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il