מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ. סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ

פסק-דין בתיק רע"א 1273/15 בבית המשפט העליון רע"א 1273/15 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ ג ד המשיבה: סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 61590-01-12 מיום 12.1.2015 שניתנה על-ידי השופט ס' ג'יוסי בשם המבקשת: עו"ד אסף גרשגורן פסק-דין 1. על הפרק – שאלת קיומו של "טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד הקבוע בחיקוק לעניין הגשת בקשה לביטול פסק דין. 2. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ס' ג'יוסי) מיום 12.1.2015 בת"א 61590-01-12, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, שני במספר, שניתן נגדה בהעדר הגנה. רקע 3. המבקשת היא חברה להשקעות המחזיקה במלון בחיפה, ופועלת באמצעות בעליה, יאיר מאירפלד ורעייתו, מרינה מאירפלד (להלן: "יאיר", "מרינה" וביחד "מאירפלד"). המשיבה היא חברה תעשייתית, הפועלת באמצעות בעל השליטה בה, סניור שוורץ (להלן: "שוורץ"). הסכסוך בין הצדדים נוגע לגורלה של דירה בת ששה חדרים, לה צמודים ארבע מקומות חניה, המצויה ברח' חורב 37 בחיפה והרשומה בבעלותה של המשיבה (להלן: "הדירה"). ביום 4.7.2011 נחתם בין המבקשת לבין שוורץ זכרון דברים למכירת הדירה. בזכרון הדברים צוין כי מחיר הדירה המוסכם הוא 3,160,000 ₪, וכי חוזה סופי יחתם בין הצדדים עד ליום 1.8.2011. באותו מעמד שילמה המבקשת לשוורץ מקדמה בסך של 100,000 ₪ (להלן: "המקדמה"). משנתסבר כי הדירה היא למעשה בבעלותה של המשיבה ולא של שוורץ, נחתם זכרון דברים נוסף בין המבקשת למשיבה ביום 20.7.2011, בו נקבע כי הצדדים מתחייבים ל"מחיר מוסכם של 3,160,000 ₪ כמחיר סופי ומוחלט", וכי "חוזה מכר מחייב יחתם בין הצדדים לא יאוחר מיום 30.7.2011" (ההדגשות שלי – נ' ס'), בכפוף להתחייבויות מסוימות שפורטו. במהלך המשא ומתן בין הצדדים רשמה המבקשת על סמך זכרון הדברים (השני) הערת אזהרה לטובתה במרשם המקרקעין וזאת, על-פי הטענה, ללא ידיעתה של המשיבה. ברם, המשא ומתן לא הבשיל כדי הסכם נוסף, כאשר הצדדים מאשימים זה את זה באחריות לכך. סוגיה מרכזית שהייתה סלע מחלוקת היא האם המחיר המוסכם כולל את סכום המע"מ אם לאו, סכום המגיע לסך של כ- 500,000 ₪. בעניין זה נתלתה המבקשת בנוסח זכרון הדברים, לפיו המחיר המוסכם הוא סופי ומוחלט. 4. ביום 31.1.2012 הגישה המשיבה תובענה לבית המשפט המחוזי בחיפה למתן פסק דין הצהרתי לפיו זכרון הדברים שנחתם בין הצדדים אינו מהווה הסכם שלם ומחייב וכי לא נכרת הסכם בין הצדדים, וכן למתן צו למחיקת הערת האזהרה שנרשמה ביחס לדירה בפנקס המקרקעין. לטענת המשיבה, בזכרון הדברים לא נקבע ולא הוסכם דבר זולת מחיר הדירה, ובו נקבע במפורש כי בהמשך הדברים יחתם הסכם מחייב. לחלופין נטען כי אי הכללת סכום המע"מ במחיר הדירה עולה כדי טעות המצדיקה את ביטול ההסכם. 5. המבקשת לא הגישה כתב הגנה, ולפיכך ניתן נגדה ביום 29.3.2012 פסק דין על יסוד האמור בכתב התביעה. פסק דין זה תוקן (באופן טכני) ביום 2.4.2012, ובו ביום הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצועו, כאשר לטענתה העיכוב בהגשת כתב ההגנה נבע מתקלה במשרד השליחויות שבו נעזרה. ביום 16.10.2012 נעתר בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ת' שרון נתנאל) לבקשה, וקבע כי המבקשת הצביעה על הסבר סביר למחדלה. אשר לסיכויי הגנתה בהליך העיקרי, קבע בית המשפט כי בשלב זה לא ניתן לקבוע, ללא שמיעת ראיות, כי לא נקשרה עסקה מחייבת בין הצדדים, וכי בנסיבות העניין אין לשלול את זכותה של המבקשת להתגונן מפני התביעה. לאור האמור בוטל פסק הדין ואושרה הגשת כתב ההגנה על-ידי המבקשת. הצדדים הופנו להליך גישור, שלא צלח, ובהמשך חזר התיק לדיון לפני בית המשפט. בכתב ההגנה מטעם המבקשת נטען כי אצל שני הצדדים התקיימה גמירות דעת מלאה, כי זכרון הדברים בין הצדדים הוא הסכם מחייב וכי המשיבה הפרה אותו וממשיכה להתחמק מביצועו, וזאת מסיבות של כדאיות כלכלית ותו לא. 6. ביום 9.10.2013 הוגשה הודעה בהסכמת הצדדים בדבר מועדים הנוחים להם לקיום דיון קדם-משפט. בית המשפט קבע את הדיון ליום 20.11.2013, אך לדיון זה התיצבה המשיבה בלבד. בית המשפט החליט, בהמשך לבקשת המשיבה למתן פסק דין, כי בטרם יכריע בבקשה תגיש המבקשת בתוך ארבעה ימים הודעה לתיק בית המשפט בה תפורט סיבת אי-התייצבותה לדיון. כמו כן קבע בית המשפט מועד נוסף לדיון ביום 10.12.2013. משלא הגישה המבקשת תגובה כלשהי ניתן ביום 10.12.2013 פסק דין נוסף בהעדר התייצבות, וזאת על יסוד האמור בכתב התביעה. בהתאם לפסק הדין, נמחקה הערת האזהרה אשר היתה רשומה לטובת המבקשת. 7. בחלוף כשבעה חודשים, ביום 25.6.2014, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הדין, וכן גם בקשה להארכת מועד להגשת בקשת הביטול. בבקשה נטען, בקצירת האומר, כי המבקשת כלל לא ידעה על שני מועדי הדיון האחרונים שבהם לא התייצב עו"ד כהן, פרקליטה הקודם של המבקשת (להלן: "הפרקליט הקודם"), וכי רק ימים ספורים לפני הגשת הבקשה נדהמה לגלות, כתוצאה משיחה מקרית עם מתווך, כי ניתן פסק דין נגדה, במעמד צד אחד, מבלי שניתן לה יומה בבית המשפט. עוד נטען, כי גם קודם לכן פנתה המבקשת אינספור פעמים לפרקליט הקודם בניסיון לברר את סטטוס התיק, אולם היא לא זכתה ממנו לכל מענה, וכי במקרים שהתקשרה בעצמה למרכז המידע של מערכת בתי המשפט, נמסר לה כי התיק טרם נקבע לדיון. לאור האמור נטען כי התנהלותה של המבקשת לא נבעה מזלזול בבית המשפט אלא כתוצאה מייצוג בלתי הולם של הפרקליט הקודם. טענה נוספת שנטענה על-ידי המבקשת היא כי הזימונים לדיונים לא בוצעו כדין וכי לא נעשה וידוא טלפוני של המצאת כתב בי-דין לעורך דין באמצעות פקסימיליה, כמצוות תקנה 497א לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "התקנות"). בנסיבות אלו, טענה המבקשת, היא זכאית לביטול פסק הדין הן מחמת הצדק, הן על-פי שיקול דעת בית המשפט, בשים לב גם לסיכויי הצלחתה הגבוהים לטעמה בתיק כולו. 8. בד בבד הגישה המבקשת בקשה למתן צו מניעה זמני נגד ביצוע פעולות בדירה עד להכרעה בבקשה. בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי לאחר קיום דיון במעמד הצדדים (החלטה מיום 13.7.2014). ביום 10.12.2014 התקיים דיון בבקשה להארכת המועד להגשת בקשת הביטול, במסגרתו נחקרו יאיר ומרינה מטעם המבקשת, וכן הפרקליט הקודם. לאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים בכתב בבקשה. 9. ביום 12.1.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה להארכת המועד. בראשית החלטתו, היא ההחלטה מושא הבקשה שלפני, סקר בית המשפט את תולדות ההליך ואת טענות הצדדים. לאחר מכן נפנה בית המשפט לבחינת הרקע הנורמטיבי, ובבסיסו תקנה 201 לתקנות, הקובעת כי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה תוגש בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לבעל הדין. מאחר שמדובר במועד שנקבע בחיקוק, קבע בית המשפט כי בהתאם לתקנה 528 לתקנות, על המבקשת להראות "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד. בהמשך קבע בית המשפט על סמך ההלכה הפסוקה, כי אין בנמצא רשימה סגורה של נסיבות המהוות טעם מיוחד להארכת מועד, וכי יש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו, בהתאם למכלול השיקולים הרלבנטיים וביניהם סיכויי ההליך. עוד הזכיר בית המשפט את המגמה הניכרת בפסיקה לריכוך הדרישה להצגת טעם מיוחד, וזאת לאור מעלתה החוקתית של זכות הגישה לערכאות והרצון שלא לשלול מבעל דין את יומו בבית המשפט. עם זאת, קבע בית המשפט, כי בנסיבות דנן אין מקום להעתר לבקשה, שכן מדובר בתקלה אשר ניתן היה למנעה, והיא איננה בבחינת נסיבה חיצונית מחוץ לשליטת הנוגעים בדבר, אלא מקורה דווקא ברשלנות ועצימת עיניים מטעם מאירפלד והפרקליט הקודם. בעניין זה הפנה בית המשפט לכך שהזימונים לדיונים נשלחו למשרדו הישן של הפרקליט הקודם באמצעות פקסימיליה, ואולם לגרסתו אֵלו לא הועברו אליו בשל טעות מזכירות של שותפו לשעבר. הפרקליט הקודם בעצמו, על אף שמסר מועדים מוסכמים לדיון, לא בדק מה עלה בגורל התיק במשך שמונה חודשים. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט, התנהגות הפרקליט הקודם עולה כדי רשלנות אם לא עצימת עיניים ממש. ואולם, אין להפריד בין התנהגותו לבין התנהגות שולחיו, בני הזוג מאירפלד, וזאת מאחר שעל אף הצהרתם כי חשדו כי התנהלותו של הפרקליט הקודם אינה הולמת, לא טרחו לבדוק את הדברים בעצמם מול מערכת המידע של בתי המשפט, על אף שידעו לעשות זאת היטב וכך עשו פעמים רבות בעבר. בנוסף לכך הם לא החליפו את ייצוגם המשפטי, על אף שהפרקליט הקודם כבר גרם בעבר למתן פסק דין בהעדר הגנה והוכח כי התרשל בעניינם גם בתיק אחר שבו היו מעורבים. כמו כן ציין בית המשפט, כי נפלו סתירות בין עדויותיהם של יאיר ומרינה בכל הנוגע למועד ולאופן שבו נודע להם על קיומו של פסק דין מהמתווך. 10. אשר לסיכויי ההליך קבע בית המשפט כי איננו חולק על קביעת בית המשפט המחוזי בהחלטה הקודמת לביטול פסק הדין הראשון שניתן בהעדר הגנה, לפיה אין מקום לשלול את עמדת המבקשת ללא שמיעת ראיות. יחד עם זאת, קבע בית המשפט, כי אין בסיכויי ההגנה לבדם להצדיק את הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין השני, בהתחשב בהתנהלותם של נציגי המבקשת כפי שפורטה, וכדבריו: "לא מצאתי כי קיימת למבקשת סיבה ממשית וטובה להעדר התייצבותה פעמיים. הדברים מקבלים משנה חשיבות משהתנהלותה מיום הגשת התביעה הביאה יותר מפעם אחת למתן פסק דין כנגדה בהעדר. הטענה בדבר סיכויי הגנה לכאוריים טובים אינה יכולה להושיע פעם אחר פעם וזאת אף תוך פגיעה בזכויות הצד שמנגד ובעיקרון סופיות הדיון". לעניין זה הפנה בית המשפט לכך שהתביעה הוגשה לפני שלוש שנים וכי עיקרו של העיכוב בבירורה רובץ לפתחה של המבקשת, אשר מונעת מהמשיבה להשתמש בקניינה ומצד שני טרם שילמה לה סכום כלשהו מתוך כספי התמורה (שלשיטתה עומדים על סך של 2,700,000 ₪), למעט המקדמה בלבד. לאור האמור לעיל, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. כמו כן הורה בית המשפט כי על המשיבה להשיב את המקדמה לידי המבקשת. עיקר טענות המבקשת 11. מכאן הבקשה שלפני, בגדרה טוענת המבקשת כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי ולאפשר לה להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין. המבקשת תומכת את בקשתה בטענות שבעובדה ובדין. בהיבט העובדתי חוזרת המבקשת על הטענות שטענה לפני בית המשפט המחוזי, לפיהן לא הומצאו הזימונים לדיון לפרקליטהּ הקודם כדין, שכן דבר קבלתם לא אומת כנדרש בתקנות. לטענתה לא נסתרה עדותו של בא-כוחה הקודם לפיה לא קיבל את הזימונים בשל טעות מצד מזכירתו של שותפו לשעבר. עוד נטען כי בשלושה מועדים שונים פנתה מרינה למזכירות בית המשפט אך נמסר לה כי התיק טרם נקבע לדיון. בנוסף טוענת המבקשת כי נודע לה על האפשרות לכך שניתן פסק דין נגדה במהלך המחצית השניה של חודש מאי, וזאת בעקבות שיחה אקראית, ולאחר שהמשיבה פעלה ככל יכולתה על מנת להצניע את דבר קיומו, בין היתר בכך שנמנעה מלהשיב לה את המקדמה או לגבות את הוצאותיה. לטענת המבקשת, הבקשה לביטול הוגשה למען הזהירות בלבד, מאחר ולא הובהר בדיוק האם פרקליטה הקודם אכן קיבל לידיו את פסק הדין, ולפיכך לטענתה המועד שבו הומצא פסק הדין למבקשת לראשונה הוא במהלך חודש יוני, כאשר זה נמסר לידיו של בא כוחה הנוכחי. 12. בהיבט המשפטי טוענת המבקשת כי כפי שנקבע בפסיקה, ככל שהאיחור נובע מטעות אנוש שאין מקורה בהזנחה או בזלזול מכוון ומופגן כלפי בית המשפט, יהיה מקום להכיר בטעות כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד. לטענת המבקשת, מהראיות עולה כי לא זלזלה בהליכים, ואפילו עשתה יותר מהמצופה מבעל דין סביר, בכך שפנתה לפרקליטה הקודם מספר רב של פעמים לשם עדכון ואף פנתה בעצמה למזכירות בית המשפט, וכי פעלה בענייניות ובשקדנות מהרגע שבו נודע לה על האפשרות כי ניתן נגדה פסק דין – תחילה בפניה בהולה לפרקליטה הקודם, עבוֹר בפניה עצמאית למזכירות בית המשפט וכלה בהחלפת הייצוג. לאור זאת, טוענת המבקשת, גם אם נפלה טעות ובקשת הביטול לא הוגשה בתוך המועד הקבוע לכך, הרי שמדובר בטעות בתום לב הנובעת מאי-בהירות ביחס למועד ההמצאה המדויק. 13. אשר לסיכויי הבקשה לביטול פסק דין, טוענת המבקשת כי עומדת לה הזכות לביטול פסק הדין מחובת הצדק בהעדר המצאה כדין, ולחלופין יש מקום לבטלו מחמת שיקול דעת בית המשפט, וזאת לאור נסיבות העדר ההתייצבות מצידה וסיכויי הצלחתה הגבוהים בתובענה עצמה. דיון והכרעה 14. לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. עם זאת, דין הערעור להידחות לגופו, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובת המשיבה. 15. בחינת הדברים הביאתני לכלל מסקנה כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. כפי שציין בית המשפט, ענייננו בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק – תקנה 201 לתקנות הדנה בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד. אינני רואה לקבל את טענת המבקשת, לפיה בקשת הביטול הוגשה לאמיתו של דבר בתוך המועד, ולוּ מן הטעם שהמבקשת נמנעה מלציין במפורש מהו המועד שבו הגיע לידיעתה דבר קיומו של פסק הדין. בצד זאת, רואה המבקשת לטעון דווקא בשאלה מתי הומצא לה פסק הדין. אציין, כי בהקשרים מסויימים קיימת מחלוקת בפסיקה באשר לשאלה האם יש להקפיד דווקא על מועד ההמצאה כדין או שניתן להסתפק במועד בו הוברר כי בעל הדין ידע על קיומו (לסקירת הפסיקה בעניין זה ראו רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע''מ (8.7.2007)). ואולם, מקום בו מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, בקשה הנוגעת לשיקולי צדק ויושר דיוני, קשה להלום מצב בו בעל דין היודע בפועל על קיומו של פסק דין ונמנע מלבצע פעולה כלשהי, יתלה את העיכוב בנימוק פורמלי גרידא של אי-המצאה כדין (השוו רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פסקאות 5-6 וההפניות שם (17.10.2004); רע"א 7724/04‏‏ גולקו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פסקה ד וההפניות שם (4.11.2004)). מכל מקום, עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, בכתבי טענות הצדדים ובפרוטוקול הדיון מיום 10.12.2014 מעלה כי המבקשת התחמקה ביודעין מלהציג גרסה ברורה בשאלת מועד ידיעתה – בין היתר בחרה המבקשת לתמוך בקשתה בתצהיר של מרינה, על אף שיאיר הוא זה אשר שמע לראשונה על קיומו של פסק הדין; מסרונים אשר היו עשויים להבהיר את התמונה נמחקו מהטלפון הסלולרי של מרינה ערב לפני הדיון (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 3-27); ואף נעשה ניסיון להדריך את עדותו של הפרקליט הקודם בזמן הדיון, באופן שזכה להערה נוקבת של בית המשפט שראה את הדברים בחומרה רבה (עמודים 21-22 לפרוטוקול). בנסיבות אלו, לא ניתן לקבל את הגרסה לפיה הבקשה הוגשה במועד, ויש לבחון אפוא את הדברים בהתאם לתקנה 528 לתקנות, הקובעת בזו הלשון: "מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". 16. דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה: "אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב" (רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה – ירושלים, פ"ד נה (4) 198, 201 (2001); וראו גם ע"א 10512/07 פדידה נ' רפאלי (15.12.2010) (להלן: "עניין פדידה"); חמי בן נון וטל חבקין, הערעור האזרחי, 164-165 וההפניות שם (מהדורה שלישית, 2013) (להלן: "בן נון וחבקין"). כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא, כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ (רע"א 10436/07 הראל ציון נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 10 (28.4.2008); בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209, 210 (1996), בן נון וחבקין, 177). הוא הדין מקום בו נגרם האיחור עקב טעות או תקלה משרדית. בהקשר זה נפסק כי אמנם אין חסינות מפני טעות אנוש, אך לטעות זו יש מחיר אשר מבין שני בעלי הדין על הצד הטועה לשאת בו (בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל, פ"ד מח(4) 872, 879 (1994)). 17. עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של אותו "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד (בע"מ 1406/12 פלוני נ' פלונית, פסקה 11 וההפניות שם (20.3.2012)). לעניין זה יש גם להתחשב בסיכוייו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד – ובענייננו, סיכוייה של הבקשה לביטול פסק הדין (רע"א 4538/11 צמח נ' גבאי, פסקה 26 (3.1.2013); רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח. בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ, פסקה 18 (16.8.2012)). מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום-לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותה הציבורית, וסיכוייו של ההליך (בן נון וחבקין, 181-182 וההפניות שם). 18. בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי כממצא עובדתי, כי הן המבקשת, הן פרקליטה הקודם, התרשלו באופן משמעותי, העולה בחלק מהמקרים כדי עצימת עיניים ממש. כפי שצויין לעיל, הרשלנות האמורה חלה בעיקר ביחס להתנהלות המבקשת אשר גרמה מלכתחילה למתן פסק דין בהעדר הגנה, אך גם ביחס לאחריותה למשך הזמן הארוך שבו נמנעה מלברר מה עלה בגורלו של התיק, ופעולותיה לאחר ידיעתה על קיומו של פסק הדין. למסקנה זו הגיע בית המשפט לאחר בירור ראייתי, ואין הצדקה להתערב בממצאים שנקבעו. מכל מקום, אף ניסיונה של המבקשת להטיל את האחריות באופן בלעדי על הפרקליט הקודם, איננו יכול לסייע לה באופן שבמחיר הטעויות שנעשו תשא המשיבה. לעניין זה יפים דבריו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"א 8810/11 מקופאל בע"מ נ' אחים רזקאללה בע"מ (7.2.2012): "מן התצהיר שתמך בבקשה לא ניתן לדעת מתי נודע לנציגה של המבקשת בארץ על דבר מתן פסק הדין. כאשר מוגשת בקשת ביטול דוגמת זו של המבקשת, חובה על המבקש לפרט במדויק מתי נודע לו על כך שניתן פסק דין. אין להסתפק באמירה שנודע "לאחרונה". יתרה מזו, ובכך העיקר, אין להפריד לענייננו בין המבקשת לבין פרקליטה הקודם. טענותיה של המבקשת נגד הפרקליט הקודם צריכות להיות מוצגות במסגרת הליך אזרחי שהמבקשת רשאית, כמובן, להגיש נגד אותו פרקליט (ראו, בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772, 774 (1972); ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 744-743 (1992)); אין כל סיבה שהצד שכנגד, היינו המשיבים דכאן, הם הנתבעים בתובענה, יידרשו לחזור עתה להליך האזרחי שנסתיים מבחינתם עוד בשנת 2008. מבחינת המשיבים ההליך נסתיים שלוש שנים לפני הגשתה של בקשת הביטול" (ראו גם עניין פדידה, פסקה 10). 19. גם ביחס לסיכויי ההליך, דומני כי הדין אינו נוטה לטובת המבקשת. כפי שצויין לעיל, בהתחשב בכך שהמבקשת לא נדרשה בפרטוּת לשאלה האם ומתי בדיוק נודע לה או לפרקליטה הקודם על קיומו של פסק הדין, ונקטה במכוון בעמימות, ספק רב אם עומדת לה הזכות לביטול פסק הדין מן הצדק. לעניין זה אציין כי המועד שנקבע לדיון היה אחד מני מספר מועדים אשר היו מוסכמים על הצדדים, וכי היה על המבקשת ובא-כוחה לברר, בהתקרב מועדים אלו, למתי נקבע הדיון בבית המשפט. עוד עולה מעיון בפרוטוקול, כי הזימון לדיון נשלח בפקסימיליה וכן גם בדואר רשום עם אישור מסירה. דומני שהטענה כי שני הזימונים לא הגיעו ליעדם, וזאת בשל תקלה בהסדר הפנימי בין הפרקליט הקודם לשותפו לשעבר, גם אם היא נכונה, נוגעת ליחסים הפנימיים בין עורך הדין לשותפו ואיננה מצדיקה פגיעה כה חמורה באינטרס המשיבה. 20. אשר לביטול פסק הדין מחמת שיקול הדעת, מוכן אני להניח (כפי שעשה בית המשפט המחוזי בענייננו וכן בהחלטה בבקשת הביטול הקודמת) כי עומדים למבקשת סיכויים סבירים להצליח בהגנתה במסגרת התובענה העיקרית, וכי מכל מקום לא ניתן לבטל את סיכוייה בטרם בירור ראייתי. יחד עם זאת, בנקודה זו שבים אנו לצורך באיזון הדברים אל מול נסיבות אי-ההתייצבות ולאינטרס המשיבה. בעניין זה קבע כאמור בית המשפט כי התרשלות המבקשת ופרקליטה הקודם עולה כדי הזנחת עניינם, כאשר במשך תקופה ארוכה לא טרחו לברר האם נקבע מועד לדיון ומה עלה בגורלו של התיק. לרשלנות זו נופך נוסף של חומרה, במבט על ההליך כולו, לאור העובדה שהמבקשת גרמה בעבר למצב בו ניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה. בנסיבות אלו אין עוד להסתפק בזהירות רגילה, אלא מצופה מבעל דין לנקוט זהירות כפולה ומכופלת, "שמירה מעולה" לבל יִשנה הדבר: מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין. עוד יש לזכור שהמשיבה היא זו אשר במשך שנים ארוכות לא היתה יכולה לעשות דבר בקניינה עקב ההליך התלוי ועומד והערת האזהרה הרשומה לטובת המבקשת, שעה שלא קיבלה לידיה כמעט דבר מסכום התמורה. בנסיבות אלו, דומני כי הגיעה העת לשים קץ לדבר הזה, ולבכּר, בנסיבות, את עיקרון סופיות הדיון. 21. הערעור נדחה אפוא בזאת. משלא נתבקשה תגובת המשיבה, לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ב' באייר התשע"ה (‏21.4.2015). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15012730_O01.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il