מועצת הפירות יצור ושיווק נ. מהדרין בע "מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 127/95 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופטת ד' ביניש המערערת (המשיבה בערעור שכנגד): מועצת הפירות יצור ושיווק נגד המשיבות (המערערת בערעור שכנגד): 1. מהדרין בע"מ (משיבה פורמאלית) 2. אגרקסקו בע"מ תאריך הישיבה: י"ב בתשרי תשנ"ו (25.9.96) בשם המערערת: עו"ד פלס שאול; עו"ד דוד אסף בשם המשיבה: עו"ד פישר אבי; עו"ד גוברין ראובן בשם המשיבה הפורמאלית: עו"ד איילת צמח פ ס ק - ד י ן השופטת ד' ביניש: העובדות 1. המערערת (להלן: "המועצה") היא תאגיד שהוקם לפי חוק מועצת הפירות (יצור ושיווק) תשל"ג1973- (להלן: "חוק מועצת הפירות"), ובהתאם להוראת שר התעשייה והמסחר ושר החקלאות לפי סעיף 31 לחוק מועצת הפירות, המועצה היא היצואן היחידי של אבוקדו מישראל. המועצה מקבלת פירות ממגדלים, מייצאת אותם, ומעבירה למגדלים את התמורות בניכוי הוצאות השיווק. המועצה נעזרת בשירותי המשיבה 2 (להלן: "אגרקסקו") בביצוע היצוא. המשיבה 1 (להלן: "מהדרין") היא חברה ציבורית העוסקת בגידול אריזה ושיווק אבוקדו ומייצאת את תוצרתה באמצעות המועצה בהתאם לחוק הנ"ל. לאחר כניסת חוק מועצת הפירות לתוקף נותרה יצואנית נוספת של אבוקדו, היא חברת הילרון, שעסקה ביצוא אבוקדו עוד קודם לחקיקת חוק מועצת הפירות, ומכוח הוראת סעיף 31(ג) לאותו חוק הותר לה להמשיך ביצוא אבוקדו. פעילותה של חברת הילרון כירסמה בבלעדיות של המועצה, וכדי למנוע תחרות מצדה הוחלט כי יש לרכוש את מניות החברה המתחרה. הרכישה בוצעה בשני שלבים. בשלב הראשון נרכשו ב1983-, 50% ממניות הילרון על ידי ארגוני הקניה האזוריים, ותנועת המושבים. בשלב השני, ב1986-, נרכשו יתר המניות על ידי ארגוני הקנייה הקיבוציים. את הרכישה על שני שלביה מימנה המועצה מהסכומים שהיא ניכתה ישירות מתוך תמורות יצוא האבוקדו (להלן: "הניכויים הישירים") ומסכומי כסף נוספים שהיו למועצה ויפורטו בהמשך (הניכויים העקיפים). בתאריך 1.10.91 נחתם בין המועצה אגרקסקו והילרון הסכם שתוקפו מיום 1.1.86 (להלן: "ההסכם הרטרואקטיבי") על פיו כל יצוא האבוקדו יבוצע על ידי המועצה באמצעות אגרקסקו בלבד, וכל נכסיה של הילרון יועמדו לשימושה הבלעדי של אגרקסקו. כן הוסכם כי תשלום של שלושה מיליון דולרים שאגרקסקו הלוותה למועצה, והמועצה העבירה להילרון בשנת 1986, יחשב תשלום מלא וסופי, אשר בוצע מראש עבור התחייבויות הילרון על פי ההסכם. ההליכים בפני בית המשפט קמא 2. מהדרין הגישה לבית המשפט המחוזי תובענה על דרך של המרצת פתיחה כנגד המועצה, אגרקסקו והחברה לשירותים של ארגוני הקניה הקיבוציים בע"מ. במהלך הדיונים נמחקה התביעה נגד החברה לשירותים והסעדים המבוקשים שונו כך שהסעד המבוקש אליו התייחס בית המשפט בעת מתן פסק הדין היה להורות למועצה לגלות למהדרין את כל הפרטים, ולמסור לה את כל המסמכים, הפנקסים והחשבונות, הנוגעים לניכויים אשר בוצעו על ידי המועצה או עבורה בקשר לרכישת מניות הילרון, מתקבולים שהתקבלו אצל המועצה בין במישרין ובין בעקיפין בעקבות מכירת פרי האבוקדו שנמסר למועצה על ידי מהדרין. בית המשפט נתן צו כמבוקש. כמו כן נתקבלה בקשתה של מהדרין לפיצול סעדים שנועדה לאפשר לה לתבוע את הכספים שיגיעו לה על פי החשבונות בתביעה נפרדת (במאמר מוסגר יצוין כי ספק רב אם היה מקום להיעתר לבקשה לפיצול סעדים בנסיבות העניין). מהדרין ביקשה מבית המשפט גם להורות לאגרקסקו למסור לה חשבונות, אולם בית המשפט דחה בקשה זו, ועל כך אין מהדרין מערערת. במהלך הדיון בבית המשפט קמא הגישה המועצה מיוזמתה לבית המשפט מסמך שכונה על ידה "תצהיר מתן חשבונות", ובו פורטו הניכויים שבוצעו במהלך השנים מתקבולי מכירת האבוקדו והועברו לצורך רכישת הילרון. לתצהיר צורפו העתקים של הדוחות הכספיים המבוקרים של המועצה. המועצה הודיעה בתצהיר כי "במתן החשבונות אין משום הודאה או הכרה בזכות או בטענה כלשהיא של מהדרין כלפי המועצה, לרבות זכותה של מהדרין לקבלת מתן חשבונות". המועצה טענה כי עם מתן התצהיר מתיתר הדיון בתובענה אולם מהדרין לא הסתפקה בכך. בא כוחה טען כי אין די במתן הדוחות הכספיים כיוון שהוא ביקש את כל "החשבונות של עסקת הילרון כולל הפנקסים וכולל האסמכתאות". לאור התנגדות מהדרין לסיום ההליכים קבע בית המשפט כך: "תיק זה קבוע היום להוכחות. מאחר ופרקליט התובע מצהיר כי בתצהיר הנ"ל אין משום סיפוק דרישותיו, אין לי ברירה אלא להמשיך בדיון. יחד עם זאת, אם יתברר בסוף ההליך שהחומר מספק הוא, הדבר יתבטא בהוצאות." לאחר שהתצהיר נמסר לבית המשפט, נחקרו המצהירים מטעם הצדדים בחקירה נגדית. הסוגיות עליהן נשאלו העדים נגעו הן לבחינת התקיימות התנאים המקנים למהדרין זכות לתבוע חשבונות, הן לענין דיות החשבונות שסופקו ואמינותם, והן לעניין הזכויות הכספיות של מהדרין על פי החשבונות. לאחר שנסתיים שלב הראיות, ביום 28.4.93, החליט השופט קמא על נוהל הגשת סיכומי הטענות בכתב והוסיף: "באשר לנושא החשבונאי שהועלה במהלך המשפט, מאחר והועלו כאן נושאים שהם מאוד מקצועיים מבחינת מאזנים, דוחות כספיים, מאזן לסוף השנה ומאזן עונתי, יוכלו הפרקליטים להיעזר בחוו"ד של מומחה בתחום החשבונאות, בתנאי שתהיה כתובה בצורה ברורה ועממית פחות או יותר. בית המשפט ינסה להתגבר על חוו"ד אלה בכוחות עצמו, אם יזדקק לעזרת הפרקליטים הוא יזמנם, ואם לא הוא יוכל להעזר גם במומחה בחשבונאות. יחד עם זאת לפני העזרות במומחה, יבקש בית המשפט את הערות הצדדים וההחלטה לא תהיה שרירותית לפני שתנתן להם זכות הטיעון בעניין הזה." לאחר קבלת הסיכומים וחוות הדעת, נתן בית המשפט קמא את פסק הדין בלא להיעזר במומחה ובלא לזמן שוב את הצדדים. פסק הדין של בית המשפט קמא 3. לצורך ההכרעה בשאלה אם יש לחייב את המועצה במתן חשבונות, בחן בית המשפט קמא האם מתקיימים יחסים מיוחדים בין המועצה למהדרין המחייבים מתן חשבונות, וכן בחן אם התובעת, מהדרין, הראתה ולו לכאורה, כי בידה זכות לתבוע השבת חלקה בכספים. על שתי שאלות אלה השיב בית המשפט בחיוב. בית המשפט קמא קבע כי בין המועצה ומהדרין מתקיימים יחסי נאמנות מכוח חוק מועצת הפירות, וכי הסכומים אותם ניכתה המועצה עבור עסקת הילרון נוכו שלא כדין. בנסיבות אלו קבע כי מהדרין זכאית, לכאורה, להחזר חלקה בסכומים שנוכו שלא כדין - ולשם חישוב סכום זה זכאית היא לחשבונות מהמועצה. עם זאת קבע בית המשפט כי מהדרין הסכימה לניכויי של עד $17 לטון אבוקדו עבור רכישת הילרון, ולכן היא מנועה מלטעון כנגד הניכויים עד לגובה זה. עוד קבע בית המשפט כי התשלומים שהעבירה המועצה על פי ההסכם הרטרואקטיבי, מומנו בסופו של דבר על ידי ממשלת ישראל באמצעות מענק. כאמור מההסכם הרטרואקטיבי עולה כי בשנה 1986 הלוותה אגרקסקו למועצה 3 מיליון דולר, אותם העבירה המועצה להילרון. בית המשפט קבע כי ההלוואה מומנה ממענק של 3 מיליון דולר שהממשלה התחייבה לתת למועצה אם זו תחתום על ההסכם עם הילרון. לפיכך נקבע כי גם בגין סכום זה מהדרין אינה זכאית להחזר. בית המשפט הכיר בזכותה של מהדרין לתבוע מהמועצה השבת חלקה היחסי בסכומים שנוכו מתמורות יצוא האבוקדו מעל ל $17 לטון, אם אכן נוכו סכומים אלו, וקבע גם כי במסגרת חישוב הניכויים יש לכלול את הסכומים שהוציאה המועצה עבור הרכישה, ושלא באו ישירות מתוך תמורות היצוא (הניכויים העקיפים). בהתבסס על מסקנות אלו נקבע כי מהדרין עמדה בנטל הנדרש ממנה בשלב הראשון של התביעה למתן חשבונות, והיא אכן זכאית לחשבונות מהמועצה. באשר לטענת המועצה כי די בדוחות המבוקרים אותם היא הגישה למהדרין במהלך הדיון קבע בית המשפט "שלא ניתן לקבוע באופן חד משמעי, כי בידי מהדרין נמצא כל החומר הדרוש לה לעריכת חשבונותיה, ומכאן שטענת המועצה בעניין זה - דינה להדחות". בית המשפט דחה גם את טענות הסף שהעלתה המועצה בדבר שיהוי, התישנות וחוסר ניקיון כפיים מצד מהדרין. על פסק הדין הגישה המועצה ערעור ומהדרין הגישה ערעור שכנגד. טענות הצדדים 4. המועצה אינה מבקשת להעמיד במבחן הערעור את הכרעת בית המשפט קמא לגבי עצם סמכותה בביצוע הניכויים שכן לטענתה די בטענה כי מהדרין הסכימה לרכישה ולניכויים ולכן היא מנועה מלטעון כנגדם. עוד טוענת המועצה כנגד החלטת בית המשפט שלא לדחות את התובענה בשל שיהוי בהגשתה ובשל חוסר ניקיון הכפיים. לטענתה מקומה של התובענה הוא בתחום המשפט המנהלי ולכן היה על בית המשפט לבחון את טענות הסף על פי המבחנים שנקבעו בבג"צ ולא באספקלריה של משפט אזרחי. המועצה טוענת שגם אם ניכויי הכספים עבור עסקת הילרון אינו חוקי, מהדרין אינה זכאית להחזר הסכומים שנוכו בשל חלוף הזמן מאז ביצועם, חוסר ניקיון הכפיים מצידה, הפגיעה באינטרס של המועצה וכלל המגדלים והעובדה שהפגם בפעולת המועצה היה אך פגם פרוצדוראלי. לטענתה לא כל פגם של רשות מנהלית גורר את בטלות הפעולה של הרשות ומצדיק השבת הסכומים שנגבו. המועצה אף כופרת בקביעת בית המשפט על פיה בינה לבין מהדרין קיימים יחסי נאמנות על פי חוק הנאמנות. לטענתה, היא אמנם חבה למהדרין חובת נאמנות אולם מדובר בחובת הנאמנות שברגיל רשות ציבורית חבה כלפי האזרח, ואין מדובר בנאמנות לפי חוק הנאמנות. חובת הנאמנות של רשות ציבורית שונה מחובת הנאמנות במשפט הפרטי של נאמן כלפי נהנה, ומכוח חובת הנאמנות של רשות ציבורית לאזרח אין מוטלת עליה החובה למסור לאזרח חשבונות. עוד טוענת המועצה כי בית המשפט צריך היה לדחות את התובענה מכיוון שהדוחות שהגישה המועצה למהדרין הינם "חומר מספק" לעריכת חשבונותיה. מהדרין, במסגרת הערעור שכנגד, מערערת על שתים מהקביעות העובדתיות של בית המשפט קמא. ראשית טוענת מהדרין כי היא מעולם לא הסכימה לניכוי של $17 לכל טון אבוקדו ולכן אין היא מנועה מלטעון כנגד הניכויים הישירים. שנית טוענת היא כי "הלוואת אגרקסקו" לא מומנה מכספי מענק ממשלתי ולכן היא זכאית להחזר גם עבור תשלום זה. תובענה למתן חשבונות 5. תובענה למתן חשבונות מתנהלת בדרך כלל בשני שלבים. בשלב הראשון קובע בית המשפט אם התובע אכן זכאי לחשבונות מן הנתבע. אם בית המשפט מכריע כי התובע זכאי לחשבונות, מוציא בית המשפט צו למתן חשבונות ועובר לשלב השני, בו נדרש הנתבע לשכנע שהחשבונות שנמסרו נאותים. רק אחר כך יקבע אם הוא מחוייב בתשלום על פי החשבונות. ראו ע"א 127/83 בר-לב נ' לוינזון, פ"ד מ(3) 249, 255. בענייננו ביקשה מהדרין וקיבלה היתר לפיצול סעדים, ולכן הסעד המבוקש היה רק מתן החשבונות, תוך שמהדרין שומרת לעצמה את הזכות לתבוע על פי החשבונות בתביעה נפרדת. לפיכך בית המשפט צריך היה לדון רק בשני השלבים של התביעה למתן חשבונות, בלא לדון בחיוב הכספי. בשלב הראשון היה עליו לבחון אם מהדרין זכאית לחשבונות - ואם כן להורות לה למסור את החשבונות, בשלב השני היה עליו לבחון את החשבונות שימסרו על פי הצו ולקבוע אם הם מספקים ואמינים. אלא שבענייננו מסרה המועצה בתחילת שלב ההוכחות תצהיר מתן חשבונות מטעמה, תוך שהיא שומרת לעצמה את הזכות לטעון כי אין היא חייבת כלל במתן חשבונות. בית המשפט החליט, בהתחשב בהתנגדות מהדרין להפסקת ההליכים, כי דיות החשבונות תבחן באותו הליך ואף ציין כי להכרעה בשאלת דיות החשבונות תהיה השלכה אף לעניין פסיקת ההוצאות. הצדדים לא הביעו התנגדות לפרוצדורה שנקבעה על ידי בית המשפט, ומשמעותה היתה למעשה דיון מאוחד בסוגיות הנדונות בדרך כלל בשני שלבים נפרדים. בנסיבות אלו, כדי לחייב את המועצה למסור מסמכים נוספים לחומר שנמסר, היה על בית המשפט להכריע הן בשאלה האם זכאית מהדרין לחשבונות (הכרעה הנערכת בדרך כלל בשלב הראשון) והן בשאלה האם החשבונות שנמסרו מספקים (הכרעה הנערכת בדרך כלל בשלב השני). לפיכך הסוגיות שאמורות בדרך כלל להידון בשני שלבים נפרדים, נדונו במאוחד. לאור האמור לעיל, כאשר במסירת תצהיר מתן החשבונות לא היה כדי לייתר את הדיון בשאלה האם התובעת (המשיבה) זכאית לחשבונות, רשאי היה בית המשפט לדון בשני השלבים במאוחד. הצדדים אף לא טוענים כי נפל פגם בדרך פעולה זו של בית המשפט. לפיכך גם אנו נדון בשתי הסוגיות: הראשונה, האם זכאית מהדרין לחשבונות, והשניה, האם החשבונות שנמסרו על ידי המועצה מספקים. כדי שהתובע מתן חשבונות יזכה בצו בשלב הראשון עליו להוכיח קיומם של שני תנאים. ראשית עליו להראות קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות (ראו רע"א 5064/90 סאסי נ' יקבי ארזה ת.ר.ז. בע"מ פ"ד מה(2) 130, 132). שנית עליו להוכיח - ולו לכאורה - כי קמה לו "זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות" (ע"א 4724/90 א.ש.ת. כספים בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מו(3) 570, 584). אם התקיימו תנאים אלו, ובהעדר סיבה אחרת המצדיקה הימנעות ממתן החשבונות - כגון חיסיון או העדר הצורך בחשבונות לצורך הבירור הכספי - ייתן בית המשפט צו למתן חשבונות. קיומם של יחסים המצדיקים מתן חשבונות. 6. ככלל אין תובע יכול לבקש צו למתן חשבונות כדי לברר כמה חייב לו הנתבע. תביעה למתן חשבונות צריך שתתבסס על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין התובע לנתבע המצדיקה מתן חשבונות. כך למשל מוכרת הזכות לקבלת חשבונות כאשר בין הצדדים היתה מערכת יחסים של שליחות, הרשאה, שותפות או נאמנות (ראו י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך), בעמ' 567), אולם רשימה זו אינה סגורה. בענייננו פסק בית המשפט קמא כי המועצה משמשת כנאמן של מהדרין. לגישתו הזיקה בין המועצה למהדרין תואמת את הגדרת הנאמנות שבסעיף 1 לחוק הנאמנות, תשל"ט1979-. וכבוד השופט גורן מוסיף: "המועצה הינה נאמן של מהדרין, כמגדלת אבוקדו, מעצם מעמדה כגוף סטטוטורי בעל זיכיון בלעדי שהוענק לו על ידי המדינה. לענין זה ראו דבריו של השופט ברק (כתוארו אז) בענין מעמדה של חברת החשמל כנאמן של הציבור (בג"צ 86/731. בשג"צ 87/91 מיקרודף נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מא(2) 449". אכן, המועצה הינה רשות שלטונית ולכן "כל כולה נוצרה לשרת את הכלל ואין לה משלה ולא כלום; כל אשר יש לה מופקד בידיה כנאמן." (ראו בג"צ 142/70 שפירא נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד כה(1) 325 בעמ' 331.) עם זאת, חובת הנאמנות המוטלת על המועצה כנאמן הציבור, אין פירושה "נאמנות" כמשמעות מונח זה בחוק הנאמנות. למושג נאמנות יש משמעויות שונות בהקשרים שונים (ראו א' ברק, חוק השליחות, (כרך ב' תשנ"ו), 1035. נאמנותו של שליח אינה דומה לנאמנות האנגלית הטכנית ושתי אלו שונות מהנאמנות "הקנינית" על פי חוק הנאמנות. נאמנותה של רשות ציבורית נושאת גם היא אופי שונה. שוני זה נגזר בין השאר מהשוני באופיו של הנאמן, באופיו של הנהנה ובנשוא הנאמנות. לפיכך החובות המוטלות על הרשות מכוח היותה נאמן הציבור שונות מהחובות המוטלות על נאמן על פי חוק הנאמנות. (על חובות רשויות השלטון כנאמנות הציבור ראו בג"צ 6163/92, 6177 אייזנברג ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח', מז(2) 229, 258-260.) במסגרת זו אין צורך לעמוד על כל ההבדלים בין נאמנות "ציבורית" לנאמנות "פרטית". עם זאת נוכל לומר כי חובתו של נאמן לגלות מידע לנהנה נושאת אופי שונה בנאמנות ציבורית. אמנם יחסי הנאמנות "הציבורית" מטילים על רשות ציבורית חובה להעמיד מידע שברשותה לידיעת האזרח בנסיבות המתאימות (ראו 142/70 שפירא הנ"ל). אולם חובת הגילוי הזו אינה זהה לחובתו של נאמן במערכת יחסים מיוחדת המקימה יחסי נאמנות במשפט הפרטי. אין לומר כי חובת הנאמנות של רשות ציבורית כלפי האזרח יוצרת, בכל הליך שבין אזרח לרשות ציבורית, "יחסים מיוחדים" המצדיקים מתן חשבונות. אין גם לומר כי כל אזרח יוכל לתבוע "מתן חשבונות" מכל רשות מנהלית ולבסס את זכותו על חובת הנאמנות של הרשות. צודקת, איפוא, המועצה בטענתה הכללית כי לא הרי חובת הנאמנות המוטלת על רשות ציבורית כנאמן הציבור כמערכת יחסי נאמנות הקמה במשפט הפרטי על בסיס קנייני, על בסיס שותפות או על בסיס יחסים מיוחדים אחרים. בכל אחד מהיחסים השונים, שונה מהותה והיקפה של חובת הנאמנות, אולם אין מניעה שבנסיבות מסויימות תהיה רשות ציבורית חייבת כלפי אדם מסויים כנאמן "פרטי", ויקבעו באותו עניין יחסי הנאמנות המוכרים מתחום המשפט הפרטי. (השוו: בג"צ 2832/96 בנאי ואח' נ' המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין ואח', פ"ד נ(2) 582, 592). היחסים המיוחדים שבין המועצה למהדרין אינם נובעים ממעמדה של המועצה כרשות ציבורית החייבת בנאמנות כלפי כלל הציבור. בנסיבות העניין שלפנינו נראה כי החוק אכן יצר יחסי נאמנות "פרטית" בין המועצה למהדרין, כמו בינה ליתר מגדלי הפירות. נאמנות זו מושתתת על כך שהמועצה היא היצואן היחיד של תוצרתה של מהדרין מכוח החוק, כשם שהיא היצואן של יתר מגדלי הפירות. היא מחויבת, מכוח החוק, "להבטיח מחיר הוגן למגדלים" (ראו סעיף 11(2) לחוק). למימוש מחויבותה משלמת היא את דמי המכר למגדלים, ולמהדרין בכללם, לאחר ניכוי הוצאות שיווק. מהדרין, למעשה, חייבת למסור לה את תוצרתה, וכך היא עושה. לפיכך נראה כי נתקיימו בעניין זה יחסים מיוחדים היוצרים נאמנות בקשר לניהול החשבונות והכספים, בכל הנוגע להכנסות המועצה ממכירות והוצאות השיווק. הדיון בענייננו אינו מחייב הכרעה בשאלה אם היחסים בין המועצה למהדרין נכללים בגדר סעיף 1 לחוק הנאמנות, שכן די אם נאמר כי קיימים בין הצדדים יחסים מיוחדים המצדיקים באופן עקרוני מתן חשבונות. קיומה של זכות תביעה לגבי הכספים נשוא החשבונות 7. משקבענו כי קיימים בין הצדדים יחסים מן הסוג המצדיק מתן חשבונות, נותר לבחון האם הוכיחה מהדרין, ולו לכאורה, כי יש לה זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם היא מבקשת את החשבונות. בבית המשפט קמא נקבע כי ניכוי הכספים על ידי המועצה נעשה בחוסר סמכות. על כך אין המועצה מערערת עוד. עם זאת, לטענתה מהדרין אינה זכאית להחזר הכספים. ראשית, כך המצב לטענתה, משום שעצם ניכוי הסכומים שלא כדין אינו מצמיח זכות להשבתם, הן בשל טיבו הפרוצדורלי של הפגם והן מטעמים הקשורים למהדרין ולטובת ההנאה שהפיקה מהניכויים. מכל מקום, מהדרין אינה זכאית להשבה, לפי הטענה, נוכח הסכמתה לניכוי הכספים. מהדרין מצידה אינה חולקת על הקביעה כי הסכמה לניכוי הכספים מגבשת מניעות, אלא שהיא טוענת כי הסכמתה לא ניתנה. לא מצאתי ממש בטענות המועצה כי הפגם שנפל באישור ביצוע הניכויים הינו פרוצדוראלי בלבד. זאת ועוד, המועצה כלל לא הוכיחה כי מהדרין הפיקה טובת הנאה מהרכישה. השאלה המהותית שבמחלוקת בין הצדדים היא האם הסכימה מהדרין לניכוי הכספים ואם כן, על אלו כספים נפרשת הסכמה זו. לפיכך אין לנו צורך להתייחס למכלול הטענות שהעלתה מהדרין באשר לאינטרסים הפסולים שעמדו בפני המועצה בביצוע הניכויים ובאשר לאי החוקיות שבמימון רכישת הילרון על ידי המועצה. השאלה היחידה המחייבת התיחסות במסגרת בחינת הזכות לתביעה היא השאלה האם מהדרין הסכימה לביצוע הניכויים. בית המשפט קמא, לאחר שבחן את הסכומים השונים אשר על פי הדוחות שמסרה המועצה נוכו עבור מימון עסקת הילרון, קבע כי מהדרין הסכימה לניכויים הישירים עד לגובה של $17 לטון אבוקדו ולא הסכימה ליתר הניכויים הישירים והעקיפים. שני הצדדים שלפנינו חולקים על מסקנותיו אלו של בית המשפט - זו חולקת על הקביעה כי היא הסכימה לניכוי חלק מהסכומים, וזו על המסקנה כי ההסכמה לא נפרשה גם על החלק האחר גם במחלוקת זו אין מתחייבת הכרעה. במסגרת הדיון בתביעה למתן חשבונות די בכך כי ניתן להצביע שלכאורה עומדת לתובע הזכות לתבוע השבה, ולו רק ביחס לחלק מהסכומים, כדי שתקום הזכות הלכאורית למתן חשבונות. נוכח קביעתו של בית המשפט קמא כי לא הוכחה הסכמתה של מהדרין לכל הניכויים, קביעה בה אין מקום להתערב, יצאה זו ידי חובתה הלכאורית לצורך הקביעה העקרונית כי זכאית היא למתן חשבונות. השאלה לאיזה חלק מהניכויים הסכימה מהדרין, אם בכלל, עשויה להתברר במלואה בשלב בו תבקש מהדרין (אם תבקש) להוכיח את תביעתה להשבת חלקה בגין אותם ניכויים. האם יצאה המועצה ידי חובתה בתצהיר מתן החשבונות 8. לאחר שקבענו כי צדק בית המשפט קמא כי זכאית מהדרין לחשבונות, עלינו לבחון אם נכונה היתה קביעתו כי לא היה די בחשבונות שנמסרו. הדיון בבית המשפט קמא התמקד בבחינת הדוחות הכספיים שנמסרו על ידי המועצה והתצהיר שליוה אותם. מהדרין הציגה סכומים שונים המופיעים בדוחות ואשר לטענתה לא ברור אם מייצגים הם ניכויים נוספים עבור עסקת הילרון. רוב הסכומים עליהם נטושה מחלוקת בין הצדדים נידונו בפסק הדין של בית המשפט קמא ומהותם הובהרה. הצדדים אמנם חלוקים עדיין בשאלה האם מהדרין זכאית להחזר מתוך סכומים אלו, אולם בשלב זה די כי מהותם של סכומים אלו הובהרה כדי לשלול את זכותה של מהדרין לחשבונות נוספים בגינם. השאלה היחידה המחייבת הכרעה כעת הינה האם נמצא בידי מהדרין המידע הדרוש באשר לכל הסכומים שנוכו עבור עסקת הילרון, או שמא היא זכאית למתן חשבונות נוספים, כדי לגלות ניכויים נוספים. בית המשפט קמא קבע כי הדוחות הכספיים שסופקו בצירוף התצהירים "מספקים תמונה כמעט ממצה ביחס לאופן מימון רכישת מניות הילרון", אולם ישנם מספר סכומים שלא באו עליהם הסברים מספקים במסמכים שחשפה המועצה ולכן החליט לחייב את המועצה במתן כל החשבונות שברשותה. למסקנה זו הגיע בית המשפט קמא לאחר שבחן בעצמו את חוות הדעת מטעם הצדדים שהובאו בהתאם להחלטתו המצוטטת בסעיף 2 לעיל. המועצה טוענת כי היה על בית המשפט לפעול בהתאם להחלטתו הנ"ל מיום 28.4.93, ולזמן את פרקליטי הצדדים קודם למתן פסק הדין. נראה כי לא דייקה המועצה בפירוש שנתנה להחלטה האמורה. בהחלטתו עם סיום שלב הראיות לא קבע בית המשפט כי יזמן מומחה מטעמו או כי יזמן את הצדדים להשלמת טיעונים. בית המשפט קבע כי יעשה כן רק אם הוא לא יתגבר על החומר בכוחות עצמו. יתכן כי בהתחשב במסקנה אליה הגיע בית המשפט, על פיה יש מספר סכומים שלא באו עליהם הסברים מספקים, ראוי היה כי פרקליטי הצדדים יוזמנו להשלים טיעוניהם באשר לאמור בחוות הדעת. אולם עצם ההחלטה להימנע מלזמן את הצדדים למתן הסברים אינה מחייבת התערבותנו. המועצה טוענת כי הדוחות המבוקרים אותם היא נתנה למהדרין מספקים הסברים לכל הסכומים האמורים, ולכן אין צורך בגילוי חשבונות נוספים. לאחר בחינת הסכומים אליהם מפנה בית המשפט - השתכנעתי כי טענה זו של המועצה, בדין יסודה. אעמוד להלן על הסכומים אשר נוכו על פי הדוחות עבור עסקת הילרון, ועל אלו שבגינם סבר השופט קמא כי לא נפרשה התמונה במלואה. פירוט הוצאות המועצה לקרן לרכישת הילרון 9. מהדוחות הכספיים שהוגשו, כפי שהוסברו על ידי רואה החשבון של המועצה, עולה כי הוצאות המועצה לצורך עסקת הילרון בשנים 83-91 הסתכמו ב17,107,369- ש"ח. הסכום התחלק לפי מקורותיו באופן הבא: 9,122,740 - הניכויים הישירים מהמגדלים; 2,347,910 - העברת העודפים מגביה לכיסוי הוצאות יצוא בשנת 86/7 לקרן שיועדה לרכישת הילרון; 1,936,719 - העברת החזר עודפי גביה מאגרקסקו לקרן לרכישת הילרון; 3,700,000 - השתתפות הקרן הכללית של המועצה לכיסוי הגירעון שנוצר בקרן לרכישת הילרון. (הקרן הכללית של המועצה הינה קרן שהכנסותיה מתקבלות על ידי ניכוי קבוע של תשלום מכלל מגדלי הפירות). אין לדעתי כל סיבה שלא לתת אמון בדוחות שהגישה המועצה. אמנם, שמה של הקרן לרכישת הילרון בדוחות הכספיים היה "קרן למימון שיפור שיווק האבוקדו" - שם שאינו מלמד בדיוק רב על מהות הקרן - ויתכן שהוא לעצמו אינו מעורר אמון - נראה כי המועצה, המאשרת כי בחרה בשם זה לתיאור עסקת הילרון, עשתה כן מחשש שמא תתפרש פעילותה, שנעשתה לצורך מימון רכישת הילרון, כפעילות החורגת מסמכותה. יהיו מניעיה אשר יהיו, אין בשימוש בשם זה כשלעצמו, לאחר קבלת הסברי המועצה, כדי לפגוע באמינות הדוחות הכספיים. יצוין כי המועצה מצידה לא חדלה מלטעון כי רכישת הילרון נועדה רק כדי לשפר את שיווק האבוקדו על ידי מניעת התחרות, ולכן השם מעיד על תוכנו. זאת ועוד, הדוחות הכספיים שנמסרו לא הוכנו לצורך ההתדיינות המשפטית, ולכן בעת הכנתם לא היה כל טעם לנסות ולהסתיר את הסכומים שהועברו מעבר לשימוש בכינוי "הקרן למימון שיפור שיווק האבוקדו" (קרי הקרן לרכישת הילרון). בנסיבות אלו אין מקום להניח כי הדוחות שמסרה המועצה אינם אמינים ביחס לסכומים הנזכרים בהם. הסכומים שפורטו בחוות הדעת של מהדרין כלא מוסברים דיים 10. הנימוק העיקרי לדחיית טענת המועצה בדבר דיות החשבונות שנחשפו נגע למספר סכומים שלדעת בית המשפט קמא לא נמסר לגביהם די מידע. לעניין סכומים אלו קבע בית המשפט כך: "קימים מספר סכומים אשר לגביהם מעלה חוות הדעת של רואה החשבון מטעם מהדרין את האפשרות שהם קשורים לעסקת הילרון, למרות שאינם מופיעים כך בתצהיר מתן החשבונות. ביחס לחלק מסכומים אלו לא ניתנו הסברים על ידי המועצה". בהתאם לקביעה זו החליט בית המשפט לקבל את תביעת מהדרין לגילוי הפנקסים. המועצה טוענת כי נתנה הסברים באשר לכל הסכומים בחוות הדעת ולדעתי גם במחלוקת זו הדין עם המועצה. הסכומים המוצגים בחוות הדעת של רואה החשבון מטעם מהדרין כסכומים שמהותם מוטלת בספק לפי דוחות המועצה, מוסברים בדוחות ובחוות הדעת מטעמה. מפסק דינו של בית המשפט קמא לא ניתן ללמוד ביחס לאלו סכומים לא ניתנו לדעתו הסברים מספקים על ידי המועצה. כל שצוין ביחס לסכומים אלו מצוי בחוות הדעת מטעם מהדרין, בה פורטו שישה סכומים אשר לטענת מהדרין כינויים בדוחות מעלה ספק באשר למהותם. ככל הנראה סבר השופט קמא כי די בהבהרות שנדרשו לדעת רואה החשבון של מהדרין כדי להצדיק מתן חשבונות. מתוך שישה סכומים אליהם הופנתה טענת מהדרין, ניתן לקבוע כי לגבי שלושת הסכומים הראשונים (סך של 593,986 ש"ח המופיע בדוחות הכספיים ליום 31.3.96; סך של 1,936,719 ש"ח מהדוחות הכספיים ליום 31.12.87, וסך של 4,863,219 ש"ח מהדוחות הכספיים ליום 31.12.87) אין מחלוקת כי מדובר בסכומים שהועברו לקרן למימון רכישת הילרון. אמנם מהדרין והמועצה חלוקות בשאלה האם זכאית מהדרין לקבל החזרים בגין סכומים אלו, אולם מקור סכומי כסף אלו ויעדם ואינם שנויים במחלוקת. די לנו בכך כדי להשמיט את הבסיס מזכותה של מהדרין לקבל חשבונות בגין סכומים אלו. נותרו אפוא שלושת הסכומים הנוספים אליהם מפנה חוות הדעת מטעם מהדרין: 1) סכום של 1,055,547 ש"ח - סכום זה נרשם ברשימה ד' לדו"ח הכנסות והוצאות לשנה שהסתיימה ביום 31.3.86 כהוצאות בגין שנים קודמות להילרון. גם סכום זה מוסבר בפרוטרוט בחוות הדעת של המועצה. לפי הסברי המועצה מדובר בהשלמת הוצאות תפעול של הילרון שהיתה קודם לרכישתה חברת יצוא עצמאית ששיווקה תוצרת עבור המועצה. המועצה היתה נוהגת לשלם במהלך השנה לאגרקסקו ולהילרון עמלות בגין היצוא ובסוף השנה היתה נערכת איתן התחשבנות שבסופה היתה מועצה משלימה את הסכומים החסרים או לחילופין מקבלת החזר בגין תשלומים עודפים. בשנה הנדונה הגביה של הילרון לא כיסתה את הוצאותיה ולכן המועצה השלימה חוסר זה. 2) סכום של 1,622,060 ש"ח - סכום זה מופיע ברשימה 4 למאזן ליום 31.12.86 כהחזר בגין יצוא שנים קודמות. גם לסכום זה ניתן למצוא הסבר בחוות הדעת של המועצה. סכום זה נתקבל כהחזר מאגרקסקו בגין יצוא בשנים הקודמות, על פי הנוהל שהוסבר לעיל. הדוחות וחוות הדעת מלמדים גם על השימוש שנעשה בסכום זה (ראו בעמוד 6 לחוות הדעת מטעם מהדרין). 3) סכום של 2,879,150 ש"ח - סכום זה הופיע ברשימה 4 למאזן ליום 31.12.88 תחת הכינוי "החזר הפרשי היטלים שנגבו בגין שנים קודמות". על פי הטענה, כמו הסכום הקודם, גם סכום זה הינו החזר בגין יצוא בשנים הקודמות. עם זאת, בחוות הדעת מטעם המועצה, בה הוסברו כל הסכומים שבמהלך הדיונים הועלה חשד כי הועברו למימון עסקת הילרון, לא ניתן הסבר מפורט לסכום זה, מכיוון שהסכום הוזכר לראשונה בחוות הדעת מטעם מהדרין שהוגשה לאחר מכן. למועצה לא ניתנה הזדמנות להסביר את הסכומים, כיוון שהטענה כי אין לגביהם הסבר מספק הועלתה לראשונה בחוות הדעת מטעם מהדרין. על פי המלצת בית משפט זה במהלך הדיון, בו הוצע לצדדים למצוא מוצא של פשרה בתיק זה, הודיעה המועצה ביום 27.10.96 כי היא נכונה ליתן למהדרין הסברים נוספים ביחס לפריט זה. בנסיבות אלו, מהדרין תבוא על סיפוקה אם המועצה תספק הסברים אלו, באותו אופן בו סיפקה המועצה הסברים ביחס לסכומים האחרים מתוך הדוחות הכספיים שמהותם לא היתה בהירה דיה - דהיינו בתצהיר מטעמה. ניתן אפוא לומר, בכפוף לאמור לעיל, כי מקורם ויעדם של כל אחד מששה סכומי הכסף המוזכרים בחוות הדעת מטעם מהדרין הובהרו ולכן היה בידה חומר מספיק לעריכת חשבונות, ולא היה מקום לתת צו למתן חשבונות נוספים. מימון יתרת הלוואת אגרקסקו בסך 617,780 11. נוסף להפניה לסכומים המופיעים בחוות הדעת מטעם מהדרין הוסיף בית המשפט קמא כי בידי מהדרין חסר מידע גם לגבי סכום נוסף המופיע בדוחות של המועצה. בלשונו "מדובר ביתרת הלוואה להילרון ליום 31/12/89 אשר סווגה במאזן ל"רכוש שוטף", מהטעם שנפרעה בשנת 1990. במאזן ליום 31/12/90 אכן זוכה סעיף הרכוש השוטף בסכום זה אך אופן פירעונה של ההלוואה לא פורט בדו"חות." טוענת המועצה כי ההסבר שניתן הוא כי ההלוואה נפרעה. אופן פירעונה אינו יכול להיות במאזני המועצה כי אם בספרי הילרון. לטענתה אופן הפירעון כלל אינו חשוב, שכן אם נקבע שההלוואה נפרעה הרי שהסכום האמור בה אינו מהווה ניכוי כלל ועיקר ולכן הוא אינו רלוונטי לענייננו. אכן מהדוחות עולה לכאורה כי ההלוואה האמורה נפרעה. מסקנה זו עולה גם מחוות הדעת של רואה החשבון מטעם המועצה. המועצה הודיעה לבית משפט זה ביום 27.10.96, כי היא נכונה ליתן הסברים נוספים גם באשר לסכום זה. ראוי איפוא כי הסברים אלו ינתנו, אך אין בכך כדי להצדיק גילוי כל פנקסיה של המועצה. מהדרין טוענת כי היא אינה יכולה לרדת לעמקם ולפישרם של המאזנים בלא לקבל את המסמכים והאסמכתאות העומדים בבסיס המאזנים. אולם כדי לבסס טענה בדבר אי אמינות של הדוחות הכספיים היה עליה להביא ראיה כלשהי שתצדיק מסקנה השוללת את אמינות הדוחות. בנטל זה מהדרין לא עמדה. בית המשפט קמא, בצו שיצא מלפניו, חייב את המועצה לחשוף בפני מהדרין את כל הפנקסים והאסמכתאות החשבונאיות, ביחס לכל פעילותה הכספית של המועצה. בהתחשב בהיקף פעילותה של המועצה ובאופיה כרשות סטטוטורית, ראוי היה לנהוג משנה זהירות בהכרעה בדבר הצורך לחשוף את כל פעילותה הכספית מול כלל המגדלים. לאור האמור לעיל נראה כי בידי מהדרין מידע מספק באשר לכל הסכומים שהועברו על ידי המועצה לצורך מימון עסקת הילרון. אוסיף רק, בלא להכריע בדבר, כי גם לו היה מסתבר כי מהותו של סכום זה או אחר אינה ברורה דיה, ספק אם היה בכך כדי להצדיק חשיפת כל ספריה וחשבונותיה של המועצה בפני מהדרין. משהוברר לגבי אילו מהסכומים נטושה המחלוקת בין הצדדים, הרי שאין צורך בחשיפת כל החשבונות של המועצה במשך כתשע שנים כדי לברר מה מהותם של אותם סכומים וניתן, במסגרת תביעה כספית רגילה, לבחון בעזרת עדויות וראיות אחרות שיוגשו לצורך התביעה הכספית, לברר את מהותם. נעיר עוד, כי אם צדק השופט קמא בגישתו על פיה היה על המועצה ליתן את חשבונותיה, היה עליו להשלים את ההליך אשר החל בו ולבחון את החשבונות שימסרו על פי פסיקתו. נוכח המסקנה אליה הגענו, מתיתר הצורך בקיום השלב האמור. בנסיבות אלו דין ערעורה של המועצה להתקבל. משקבענו זאת אין אנו נדרשים לדון ביתר טענותיה של המועצה על פיהן אין למהדרין זכות לקבל את החזר הסכומים שנוכו מחמת אי ניקיון כפיים או שיהוי ובטענה שהמועצה כרשות ציבורית אינה מחויבת בהחזרת סכומים אותם גבתה שלא כדין. טענות אלה יתבררו בתביעתה הכספית של מהדרין אם יהיה בכך צורך. לא ראינו לדון גם בטענות מהדרין בערעור שכנגד שכן תביעתה בערכאה הראשונה הצטמצמה למתן חשבונות בלבד, וכל הקביעות הנוגעות לסכסוך הכספי לא נתלבנו די הצורך, והן יוכלו להתלבן בתביעה הכספית, אם תביעה כזו תוגש. אשר על כן המועצה תמסור למהדרין בתצהיר הסברים נוספים באשר לשני הסכומים הנזכרים בנספח ב' להודעת הצדדים לבית המשפט מיום 27.10.96. בכפוף למסירת הסברים כאמור מתקבל ערעורה של המועצה והצו למתן חשבונות שניתן בבית המשפט קמא מתבטל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת המשנה לנשיא ש' לוין: אני מסכים. המשנה לנשיא השופטת ט' שטרסברג-כהן: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ד' ביניש. ניתן היום, כ"ח באב תשנ"ז (31.8.97). המשנה לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 95001270.N01 חכ/