ליבמן שושנה נ. כהן צבי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 127/89 ע"א 134/89 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופט ת' אור כבוד השופט י' גולדברג המערערת בע"א 127/89 ליברמן שושנה ומשיבה פורמלית בע"א 134/89: נגד המשיב בע"א 127/89 1. כהן צבי והמערער בע"א 134/89: המשיבה בע"א 134/89 2. גזית אסתר (יורשתו על פי צוואה ומשיבה פורמלית של המנוח יעקב ליברמן ז"ל) בע"א 127/89: משיב פורמלי בע"א 127/89 3. ליברמן אלדד ובע"א 134/89: ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 17.1.89 בתיק ת.א. 2623/87 שניתן על ידי כבוד השופטת שטרנברג-אליעז בשם המערערת בע"א 127/89: עו"ד א. לירז ומשיבה פורמלית בע"א 134/89 בשם המשיב בע"א 127/89 עו"ד ד. אזוגי והמערער בע"א 134/89: בשם המשיבה בע"א 134/89 עו"ד א. לירז ומשיבה פורמלית בע"א 127/89: פסק-דין השופט י' גולדברג: כנגד בני הזוג הקשישים יעקב ושושנה ליברמן (להלן: האב-האם) ובנם אלדד, הוגשה בשנת 1987 על ידי צבי כהן (להלן: כהן) תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך 106,098$ בגין קשרי מסחר ביהלומים שהתקיימו בין כהן ואלדד, בארצות הברית, החל משנת 1983. בתחילת שנת 1985 התמוטטו עסקי המסחר של אלדד. חובותיו לחברי בורסת היהלומים בלוס אנג'לס הגיעו לכדי 1,800.000$. בין הנושים הרבים היה גם כהן. במחצית שנת 1985 העתיק אלדד את מקום עסקיו לעיר סיאטל במטרה לחזור לפעילות עסקית בעזרתו של כהן. לכהן היה ענין בהצלחת חידוש עסקיו של אלדד כי רק בדרך זו יכול היה להצליח להציל את חובו, הרחק מעיני הנושים הרבים שהותיר אחריו אלדד בלוס אנג'לס. כהן הסכים לקשר מחודש עם אלדד לא לפני שרתם למבצע ההיחלצות גם את הוריו של אלדד, שהיו תושבי ישראל. ההורים חתמו על שני כתבי ערבות על סך 100,000$ כל אחד, בהם ערבו לכהן בגין חובותיו של בנם. חובות אלה נבעו מרכישת יהלומים ו/או מלקיחת יהלומים מכהן בקונסיגנציה לשם מכירתם והפקת רווחים. בתחילת שנת 1985 הסתכם חובו של אלדד לכהן בסכום של 189,444$. לכיסוי החוב מסר אלדד לכהן ששה עשר שיקים אישיים בסך כולל של 106,098$ ובגין יתרת סכום החוב חתם על מזכרים פנימיים (Memorandums). כל השיקים הוצגו לפרעון בבנק אך לא כובדו. משהוברר לכהן כי לא יוכל לגבות את חובו, תבע לדין את אלדד ואת הוריו, תוך שהוא מצמצם את תביעתו לסכום הכולל של השיקים בלבד. התביעה נגד אלדד נסמכה על השיקים ואילו התביעה נגד הוריו התבססה על כתבי הערבות. אלדד טען כי פרע את כל חובו לכהן ועל יסוד נימוק זה הורשה להתגונן מפני התובענה בטענת "פרעתי". להוריו ניתנה רשות להתגונן בטענה כי הופטרו מחיובם על ידי כהן עצמו. עוד טרח בית משפט קמא להדגיש, במוסכם בין הצדדים, כי אם יעלה בידי אלדד להוכיח את טענתו - טענת "פרעתי" - כי אז תידחה גם התביעה נגד הערבים, הורי החייב. לאחר שמיעת ראיות החליטה הערכאה הדיונית לקבל את התביעה נגד החייב העיקרי - אלדד ונגד אמו. לעומת זאת נדחתה התביעה נגד האב. שני ערעורים מונחים בפנינו: ערעורה של האם שושנה כנגד חיובה בסכום התביעה וערעורו של כהן בגין דחיית תביעתו נגד האב. אלדד השלים עם תוצאת פסק הדין וחיובו בסכום התביעה הפך לחלוט. עוד נציין כי בין לבין נפטר בשנת 1992 האב יעקב ליברמן ז"ל. תחתיו, לצורך הערעורים שבפנינו באה בתו, יורשתו היחידה על פי צוואה, אסתר גזית. הדיון אלדד כשל, כאמור, בהרמת נטל ההוכחה לטענת הפרעון וממילא נותרה להוריו טענת הגנה אחת ויחידה, שהיתה קשורה אף היא, בנסיבות הענין, בטבורה של טענת הפרעון והיא כי הופטרו מן החיוב. עדותו של אלדד כמו גם עדות אשתו נמצאו בלתי אמינות. למרות הצהרותיו לא השכיל אלדד להציג בפני בית משפט קמא כל ראיה שתועיל לענינו. לפיכך, נטל כהן פסק דין על פי התובענה, על יסוד השיקים שחוללו. ברקע הדברים גם נתקבלה כאמינה גרסתו של כהן על קשרי המסחר שלו עם אלדד ואופן יצירת החוב על ידו. את קורותיו של אלדד בתקופה הקצרה שבה שהה בארצות הברית וצבר חובות כבדים לסוחרי יהלומים ולבנקים, מתמצת בית משפט קמא במילים אלה: "הפרשה מתמקדת סביב שני מקומות. הראשון לוס אנג'לס, שבה פתח אלדד בעסקיו העצמאיים בראשית 1984 ואותה נאלץ לעזוב באישון לילה במאי 1985, כשהוא נס על נפשו מפני נושיו, על מנת לפתוח "דף חדש" בעיר סיאטל... שאף ממנה נאלץ לנוס על נפשו. המדובר בבעל דין שהונה בנקים בארצות הברית ומעל באמון סוחרים שהפקידו בידיו יהלומים וזהב בנאמנות ולא זכו לקבל תמורתם... נכנס להסדרים עם נושים כשהוא מפר אותם באיבם, והוא מוכן לסכן את הוריו הקשישים בקבלת ערבות לחובותיו, בתקופה שבה כבר היה מסובך עד למעלה מראשו". כאמור, חתמו הוריו של אלדד על כתבי ערבות בסך 100,000$ כל אחד להבטחת החזר חובותיו של בנם לכהן. כתבי הערבות לא נשאו תאריך כתיבתם או הוצאתם. נוסחם היה שונה זה מזה ועל דעת הכל נחתמה ראשונה ערבות האב ונמסרה לכהן. לאחר שכהן נועץ ביועציו, הודיע לאב שערבותו לא תוכל להוות בטחון לפרעון החוב של בנו. נתבקשה ערבות אחרת וכעבור זמן מה נמסר לידי כהן כתב ערבות חתום על ידי האם, שלהבדיל מבעלה היתה בעלת זכויות בנכס מקרקעין בפתח-תקוה וכמוצהר על ידה בגוף כתב הערבות, נכס זה היווה "בסיס מוצק להתחייבותי". לתובענה נגד הערבים צורפו כתב ערבות של האם וצילום מכתב הערבות של האב. כתב הערבות המקורי של האב חסר. לכהן לא היה כל הסבר לחסר זה ואילו האב העיד כי כתב הערבות המקורי שעליו חתם, הוחזר לו לאחר שהוחלף בכתב הערבות שנחתם על ידי אשתו ומיד עם החזרת כתב הערבות לידיו, השמידו. גרסה זו התקבלה על ידי בית משפט קמא ובכך הופטר האב מערבותו כלפי כהן. בערעור שבפנינו טען כהן כי טעה בית משפט קמא כאשר מחד הגביל את תחומי הגנתו של האב לטענה כי הופטר מערבותו, בעוד שבבואו להכריע את הדין, חרג מד' אמותיה של טענת ההגנה שהוכרה על ידו, וקבע כי הוא מקבל את גרסת האב כי "הופטר מערבותו עם מסירת ערבות האם". לטענת כהן, לא היה מקום להיזקק לטענת האב בדבר החלפת כתבי הערבות, שכן טענה זו, לדבריו, לא הופיעה במפורש בתצהיר שתמך בבקשתו לרשות להגן. טענה זו אינה מדוייקת כל צורכה ואין לקבלה. האב נחקר על תצהירו וניתנה לו אגב כך הזדמנות לצקת תוכן לתוך טענת "ההפטר", שבגינה ניתנה לו הרשות להתגונן. בחקירתו הנגדית הסביר כי ימים ספורים לאחר שחתם על כתב הערבות ומסרו לכהן, חזר אליו כהן "ואמר שהערבות לא טובה והביא טקסט אחר. הטקסט האחר היה ערבות ממשית הואיל והמגרש הוא על שם אשתי. ערכו מסמך חדש ואשתי חתמה עליו וקיבל את ערבות אשתי". משמעות הדברים היא כי האב הופטר מן החיוב מכוח חילופי הערבויות לאחר שכהן לא מצא בערבותו של האב בטחון ממשי לפרעון החוב. זאת ועוד: בתצהירה של האם שניתן בתמיכה לבקשתה למתן רשות להגן, כ"השלמה לתצהירו" של בעלה, הצהירה האם כי כהן ביקש ממנה שתחתום על "ערבות אחרת" הואיל וערבות בעלה "אינה טובה". בית משפט קמא האמין, כאמור, לגרסת האב כי כתב הערבות שנחתם על ידו הוחזר לו לאחר שאשתו סיפקה לכהן "ערבות אחרת" ובעקבות כך הופטר מחיובו. אין לנו עילה להתערב בקביעה זו. דיעה שונה הביע בית משפט קמא בענין הערבות של האם. בדחותו את טענת ההפטר, אשר כפי שנראה להלן, התבססה על דברי כהן עצמו, קבע בית משפט קמא כי משלא הוחזרה הערבות לאם, ומשלא קיים אלדד חיובו כלפי כהן והחוב נותר בעינו, הרי "שאין מקום לקבוע כי פקעה התחייבותה על יסוד השיחה עם התובע (כהן)". האם לא השלימה עם פסק-הדין ובערעור שבפנינו חזרה וטענה כי חיוביה על פי הערבות הגיעו לסיומם לאור הצהרת כהן כי החוב של אלדד נפרע, ולאור התחייבותו להחזיר לה את כתב ערבותה. במה דברים אמורים? האם העידה כי נפגשה עם כהן לארוחה משותפת שנתקיימה בסיאטל אשר בארצות הברית, לרגל פתיחת "הדף החדש" בעסקיו של אלדד. בפגישה זו נכחו גם בעלה ובנה אלדד. על פי גרסת האם היא זו ששאלה את כהן באותו מעמד "האם אלדד סילק כל החוב?" ועל כך השיב כהן: "הוא לא חייב שום דבר". בתשובה לשאלתה הנוספת "למה אתה לא מביא לי את הערבות בחזרה?", השיב לה כהן כי הוא מתחייב להחזיר לה את הערבות מיד עם הגיעו לישראל: בלשון האם: "הוא אמר לי שהערבות בישראל. אני נוסע לישראל ואני מביא לך את הערבות בחזרה" (ראה עמ' 9 לפרוטוקול מיום 6.7.88). עוד העידה האם כי מאז שהבטיח לה כהן להחזיר את הערבות במפגש שהתקיים בחודש פברואר 1986 ועד הגשת התביעה נגדה בשנת 1987, לא היה לה כל קשר עם כהן, היא לא התעניינה עוד בנושא וסברה לתומה שהערבות הוחזרה בינתיים לידי בנה (ראה עמ' 10 שם). עדותה לא נסתרה. לעומת זאת נתמכו דברי האם בעדותו של האב (ראה עמ' 2 לפרוטוקול מיום 8.11.88). בפסק דינה קבעה שופטת בית משפט קמא כי היא מייחסת אמון לדברי האם על הנאמר באותה פגישה (עמ' 9 לפסק-הדין). השופטת גם טרחה להדגיש כי עדותו של כהן, על פיה נתבקש על ידי אלדד שלא לגלות להוריו את מצבו הכספי, עולה בקנה אחד או לפחות אינה סותרת את גרסת האם, לפיה אישר כהן באוזניה, בפגישה המשותפת, כי חובו של אלדד סולק. על פי גרסתו של כהן לא הועלה נושא החוב במפגש הנזכר (ראה עמ' 128 לפרוטוקול). בא כוחו של כהן טוען כי משקבע בית משפט קמא כי החוב לא נפרע, לא היה עליו לבחון את טענת ההפטר של האם. לטענתו, העילה היחידה להפטר האם מערבותה יכולה היתה להיות פרעון החוב ומשטענה זו לא הוכחה לא היה מקום להתייחס לטענת האם כי הופטרה מחובה על פי הערבות, בעקבות סילוק החוב והתחייבותו של כהן להחזיר לה את הערבות. לטענת בא כוחו של כהן שגה בית משפט קמא בכך שהתייחס באמון לעדות האם. לדידו התנאי להפטר מחיוב על פי כתב הערבות היה אחד ויחיד - פרעון החוב ומשלא נפרע החוב לא היה מקום לתת לענין האמון בעדות האם, כל משקל. פסיקת בית משפט קמא איננה מקובלת עלינו. בחוזה ערבות מתחייב ערב "לקיים חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי" (ר' סעיף 1(א) לחוק הערבות תשכ"ז1967-). על פי התפיסה המשפטית הזו, המקובלת ביחס למהותה של הערבות, חיובו של הערב הוא "חיוב נלווה או נגזר או טפל לחיובו של החייב כלפי הנושה" (ראה ד"נ 41/82 קוט נגד קוט (קטין) באמצעות אמו עטי אקנין ואח' פ"ד לח (3) 197, 212). מכאן "עקרון הטפילות" הידוע, "שמכוחו מסווגת הערבות כחיוב הצמוד לחיוב אחר" (ראה ע"א 1304/91 טפחות - בנק משכנתאות לישראל בע"מ נגד ליפרט, פ"ד מז (3) 309, 330. בבסיס הערבות מונח העקרון שחיובו של הערב יונק את חיותו מקיום חיובו של החייב העיקרי כלפי הנושה (ע"א 255/89, 300 פרדו נגד מדינת ישראל פ"ד מו (5) 641, 650). על פי סעיף 3 לחוק הערבות תשכ"ז1967- "הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה...". הכלל הוא כי "בעריכת הסכם הערבות... נהנים המתקשרים מן החופש הרחב ביותר בהתאם לעקרון היסודי של דיני החוזים". (ש. גנוסר, "חוק הערבות תשכ"ז1967-, פירוש לחוקי חוזים [המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי, תשל"ט, 31]). על פי עקרון זה אין כל מניעה שהנושה, שקיבל את הערבות לטובתו, יחליט מטעמיו ושיקוליו, לוותר על ערבותו של הערב, מתוך הסכם ישיר בין השניים. הערבות נושאת אופי חוזי ולכן יכולה היא לפקוע גם על פי הודעה בעל-פה בלבד של הנושה. החזרת כתב הערבות לידי הערב עצמו, איננה תנאי לפקיעתה. היוצא מכלל האמור הוא כי משהודיע כהן לאם כי אלדד סילק את כל חובו "והוא לא חייב שום דבר" וגם הוסיף והתחייב להחזיר לאם את הערבות ועדות זו היתה אמינה על בית משפט קמא, היה על בית המשפט לקבוע כי אכן הופטרה האם מחיוביה על פי כתב הערבות. העובדה שבפועל היה קיים חוב, אך כהן מתוך שיתוף פעולה מחודש עם אלדד ואמון בהבטחתו כי יחסל את החוב, מוכן היה להציג גרסה שקרית בענין מצב החוב של אלדד והעלים מהאם את המצב האמיתי של החוב, אין בה כדי לגרוע מכוחה המחייב של הודעת ההפטר של כהן כלפי האם. אין מחלוקת, כי האם לא ידעה את מצב החובות של אלדד לאמיתו ולא יכולה להיות מחלוקת, שביחסים בינה ובין כהן, פטר אותה האחרון מחובותיה כערבה. די בכך כדי שההפטר יחייב. מכאן, שאין כהן יכול לסמוך את תביעתו נגד האם על כתב ערבותה. לאור מסקנתנו זו סבורים אנו כי דין ערעור האם להתקבל. הערה בשולי הדברים: לא נצא חובת הדין והענין, בטרם נחתום פסק דיננו, בלא שנביע את התנצלותנו בפני בעלי הדין ובאי כוחם, העכשוויים וקודמיהם, אשר בשל נסיבות אוביקטיביות יוצאות דופן, נאלצו להמתין זמן כה רב לפסק הדין בערכאתנו. העולה מכל האמור כי דין ערעורו של כהן נגד האב להידחות. דין ערעורה של האם להתקבל ופסק הדין ככל שהוא נוגע לחיובה כלפי כהן מתבטל. העיקולים שהוטלו במסגרת הליכי הביניים בבית משפט קמא בטלים. כהן ישא בהוצאות האב והאם בשני הערעורים בשיעור כולל של 40,000 ש"ח. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט ת' אור: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט יוסף גולדברג. ניתן היום, כ"ז בטבת התשנ"ח (25.1.98). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 89001270.R05