מדינת ישראל נ. מלי סיטון

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1266/18 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט א' שטיין המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבה: מלי סיטון ערעור על הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 3.1.2018 בת"פ 44389-01-16 שניתנה על ידי כבוד השופט א' רון תאריך הישיבה: כ' באדר ב' התשע"ט (27.3.2019) בשם המערערת: עו"ד אפרת גולדשטיין בשם המשיבה: עו"ד דוד הלוי; עו"ד מוריה ששון פסק-דין השופט נ' סולברג: המערערת הגישה בשעתו כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד רפאל סיטון, נגד רעייתו, היא המשיבה כאן, ונגד איימן אלסאנע. כתב האישום ייחס לשלושת הנאשמים עבירות סמים חמורות, כל אחד לפי חלקו. מדובר ביבוא סמים מסוג קוקאין מדרום אמריקה ומאמסטרדם, ומסחר בסמים הללו בישראל. בית המשפט המחוזי זיכה את המשיבה מן האישומים שיוחסו לה בכתב האישום: קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – החוק); ניסיון ליבוא סמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן – הפקודה) + סעיף 25 לחוק; יבוא סמים מסוכנים, עבירה לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודה; והחזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודה. כזכור, סברנו, וכך אמרנו בפתח הישיבה מיום 27.3.2019, שערעורה של המדינה על הזיכוי של המשיבה, מוצדק, ולוּ בחלקו. כך, על בסיס הראיות שהובאו לפני בית המשפט המחוזי: הודעותיו של איל לוי במשטרה, שהוגשו בהסכמה; פלטי טלפון של המשיבה ושותפיה (בעלה רפי סיטון ואיימן אלסאנע); הודעתה של סוכנת הנסיעות, מזכר ועדות של עוקב משטרתי. בחקירתה במשטרה, בעיקרו של דבר, שמרה המשיבה על זכות השתיקה. עם זאת, בעדותה בבית המשפט המחוזי אישרה עובדות רבות שעליהן אין עוד עוררין. כך, למשל, אישרה המשיבה את נוכחותה לצד בעלה בנקודות המפתח העברייניות. המשיבה אמנם טענה כי התלוותה אליו כרעייתו בלבד, מבלי שהתעניינה במעשיו בכל אותם מקומות ומבלי שהיתה מודעת לנעשה סביבה. כמו כן טענה המשיבה, כי השותפים למיזם העברייני יצרו איתה קשר בהיותה רעייתו של רפי סיטון הנ"ל, ותו לא. המשיבה אישרה גם כי היתה מודעת לכך שרפי בעלה הכניס דבר-מה לתיקה, אך לדבריה לא ידעה כי מדובר בסם. בית המשפט המחוזי ציין בהכרעת הדין כי גרסתה של המשיבה על כך שלא ידעה דבר, איננה אמינה בעיניו, ועוד זאת ציין, כי לכל הפחות עצימת עיניים היתה גם היתה. בית המשפט המחוזי דחה את טענתה של המשיבה לפיה לא ידעה דבר, שב בית המשפט המחוזי וציין, כי המשיבה ידעה את טיב מעשיו של בעלה, לכל הפחות עצמה את עיניה "וסביר שיותר מכך". על רקע זה, ובהעדר הנמקה משכנעת, התקשינו עם מסקנתו של בית המשפט המחוזי שהחליט לזכות את המשיבה בנימוק של "גבולות האחריות הפלילית", ובשל כך שזהו דבר טרביאלי, כפי דברי בית המשפט המחוזי, שאשה מתלווה אל בעלה. כאמור, לדעתנו, צריך היה להרשיע את המשיבה, לפחות בחלק מן המיוחס לה בכתב האישום, על סמך הראיות שהובאו לפני בית המשפט המחוזי. על רקע זה, ואחרי ששקלנו את מכלול נסיבות העניין – הכלליות והאינדיבידואליות – הערנו את אשר הערנו בדיון ביום 27.3.2019, ובהמלצתנו הוסכם על קבלה חלקית של הערעור. המשיבה הורשעה בקשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. בצד הרשעתה, קבענו בפסק הדין החלקי מיום 27.3.2019 כי עונשה של המשיבה יעמוד על 9 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, ובלבד שתינתן על כך חוות דעת חיובית מאת הממונה על עבודות השירות. בימים אלה נתקבלה חוות דעת הממונה, אשר מצא את המשיבה כשירה לבצע עבודות שירות, עם מגבלות מסוימות. מפאת קשיים מסוימים שקדמו להגשת חוות הדעת, מה שגרם גם לעיכוב במתן פסק דין זה, אנחנו רואים לציין בזאת את אשר נמסר בחוות דעת הממונה, כי המשיבה קיבלה הסבר לגבי אופן ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות, הובהרו לה הכללים, היא הסכימה לעמוד בתנאים אשר פורטו לה, והם בידיעתה. כפי המלצת הממונה על עבודות השירות אנו קובעים את מקום ביצוע עבודות השירות במעון נכים גילה איל"ן – איגוד ישראלי לילדים נפגעים, ברחוב צביה ויצמן 30, ירושלים, או במקום אחר לפי החלטת הממונה. המשיבה תועסק 5 ימים בשבוע בשעות כפי שיורה לה הממונה, החל מיום 22.8.2019. באותו יום תתייצב המשיבה לצורך קליטה והצבה במשרדי הממונה על עבודות השירות בשעה 08:00, ביחידת עבודות שירות במפקדת מחוז דרום בבאר-שבע. המשיבה מוזהרת בזאת כי אם לא תבצע את עונש המאסר בעבודות השירות כנדרש, כי אז נאלץ להורות על ביצוע העונש במאסר ממש. ניתן היום, ‏ח' בסיון התשע"ט (‏11.6.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18012660_O22.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il