אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ. בני וצביקה בע"

פסק-דין בתיק ע"א 1255/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1255/13 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם המערערת: אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. בני וצביקה בע"מ 2. ח.ל.ת - החברה לפיתוח ותיירות נתניה בע"מ משיבות 3-4 פורמליות: 3. א.י.ל סלע בע"מ 4. מגנזי תשתיות בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז - לוד מיום 21.01.2013 בה"פ 56825-07-11 שניתן על ידי כבוד השופטת ב' טולקובסקי תאריך הישיבה: ל' בניסן תשע"ג (10.4.13) בשם המערערת: עו"ד ג' וקסלמן; עו"ד נ' רבר בשם המשיבה 1: עו"ד י' שרעבי בשם המשיבה 2: עו"ד ג' רוטשילד; עו"ד ס' מרדיקס פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז - לוד (השופטת ב' טולקובסקי), בה"פ 56825-07-12, מיום 21.1.2013, במסגרתו בוטלה זכייתה של המערערת במכרז לביצוע עבודות לפינוי פסולת והוכרז על המשיבה 1 כזוכה במכרז. תמצית העובדות וההליכים הקודמים 1. בחודש אפריל 2012 פירסמה ח.ל.ת - החברה לפיתוח ולתיירות נתניה בע"מ (המשיבה 2; להלן: ח.ל.ת), שהינה תאגיד עירוני, כהגדרתו בסעיף 249(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש], מכרז לביצוע עבודות פינוי פסולת בהיקף של 360,000 מ"ק מאתר פסולת בשטח של 145,000 מ"ר, המצוי בסמוך לחוף הים בנתניה. בין תנאי הסף שנקבעו למכרז נקבע בסעיף 3.1.3 כי "על המציע להיות בעל ניסיון בביצוע בפועל של עבודות ניפוי, מיון גריסת ומיחזור פסולת בניין ואשפה ביתית, בהיקף מצטבר של לפחות 400,000 מ"ק... והכל במצטבר במהלך 3 השנים האחרונות" (להלן: תנאי הסף הכמותי). יצוין כבר עתה, כי להוכחת עמידתה בתנאי הסף הכמותי צירפה המערערת תצהיר של מנכ"ל החברה, מר דורון אולניק, ובו פירוט אודות שבעה פרויקטים שביצעה. בתוך כך, ארבעה פרויקטים נמצאו רלבנטיים ונלקחו בחשבון על ידי ועדת המכרזים: "פרויקט קלנסווה" - בהיקף של 75,000 מ"ק; "פרויקט טייבה" - בהיקף של 175,000 מ"ק ושני פרויקטים נוספים (קיסריה ונ"ת 542) - בהיקף מצטבר של כ-200,000 מ"ק. כמו כן, צורפו להצעת המערערת, כנדרש בתנאי המכרז, מכתבי המלצה מאת המשרד להגנת הסביבה, המאשרים כי היא ביצעה את העבודות בפרויקטים בקלנסווה ובטייבה בהיקפים האמורים, וזאת בפיקוח המשרד להגנת הסביבה ובהזמנת הרשויות המקומיות. למכרז ניגשו ארבע מציעות: המערערת, המשיבה 1 (להלן: המשיבה) והמשיבות 4-3. ביום 29.5.2012 קיימה ועדת המכרזים של ח.ל.ת (להלן: ועדת המכרזים או הועדה) ישיבה בה נפתחו הצעות המשתתפות במכרז. ועדת המכרזים מצאה, בהתבסס על חוות דעתו של יועצה המקצועי, כי רק הצעותיהן של המערערת והמשיבה עומדות בתנאי הסף שנקבעו במכרז. ביום 4.7.2012 קיימה ועדת המכרזים ישיבה נוספת בה הוחלט כי הצעתה של המערערת היא ההצעה הזוכה במכרז, בהיותה זולה בכ-5 מיליון ש"ח מהצעתה של המשיבה. 2. ביום 30.7.2012 הגישה המשיבה תובענה בה עתרה לאסור על ח.ל.ת להתקשר עם המערערת בהסכם על פי המכרז משום שהמערערת אינה עומדת בתנאי הסף ובהם תנאי הסף הכמותי. בד בבד עם התובענה הגישה המשיבה בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על ביצוע כל פעולה משפטית לקיום המכרז. ביום 23.8.2012 נדחתה בקשת המשיבה למתן סעד זמני, תוך שהוטעם כי בשלב זה הנתונים שפורטו בתצהיר שצורף להצעתה של המערערת, ואשר נלקחו בחשבון על ידי ועדת המכרזים לצורך עמידתה בתנאי הסף הכמותי לא נסתרו. 3. ביום 16.10.2012 הגישה המשיבה בקשה נוספת למתן צו מניעה זמני בה ציינה כי פנתה לגורמים המקצועיים במשרד להגנת הסביבה בשאלות הבהרה בנוגע לפרויקטים שביצעה המערערת בקלנסווה ובטייבה, וכי מתשובותיהם עלה כי הנתונים עליהם הצהירה המערערת אינם מהימנים. בהמשך, הציגה המשיבה מכתב מאת המשרד להגנת הסביבה לפיו האישורים שניתנו למערערת בדבר עבודות אלה מבוטלים. בהמלצת בית המשפט הסכימו הצדדים למחוק את הבקשה לסעד זמני, כך שטענות המשיבה יידונו במסגרת התובענה גופה. במסגרת התובענה, נשמעו לפני בית המשפט המחוזי בנוסף לחקירות המצהירים בבקשה לסעד זמני, גם עדויותיהם של בעלי התפקידים במשרד להגנת הסביבה - מר שמואל ירושלמי, מרכז בכיר לעניין תעשיות ורישוי עסקים, ומר אורי טל, מרכז טיפול בפסולת בניה באגף לפסולת. כמו כן, נשמעה השלמת חקירה נגדית של המצהירים מטעם המערערת והמשיבה. 4. בתובענה שבה המשיבה על טענותיה כי המערערת אינה עומדת בתנאי הסף למכרז, ובפרט בתנאי הסף הכמותי. למען שלמות התמונה, יצוין כי המשיבה טענה עוד בבקשתה ובתובענה כי יש לפרש את תנאי הסף הקבוע בסעיף 3.1.3 כמחייב ניסיון בביצוע פרויקט שעיקרו טיפול באשפה ביתית. כמו כן, נטען כי המערערת לא עמדה בתנאי הסף הדורש היעדר הרשעה בעבירות לפי חוק השמירה על הניקיון, התשמ"ד-1984 בעשר השנים עובר למכרז. מנגד, גרסה המערערת: כי לא נפל כל פגם מהותי בהצעתה; כי הטענה בדבר אי עמידתה בתנאי הכמותי לא הוכחה כדבעי; וכי דווקא בהצעתה של המשיבה נפלו פגמים מהותיים. לפיכך, עתרה המערערת לדחות את התובענה ולחלופין להשיב את הדיון בשאלת ההצעה הזוכה לועדת המכרזים, נוכח מחירה הגבוה של הצעת המשיבה. באשר לח.ל.ת, עמדתה היתה כי ועדת המכרזים פעלה באופן סביר, שכן הטענות בדבר אי עמידתה של המערערת בתנאי הסף הכמותי מבוססות על ראיות שלא היו לנגד עיניה במועד קבלת ההחלטה על הזוכה. ח.ל.ת אף היא עתרה להשיב את הדיון בשאלת הזוכה במכרז לועדת המכרזים. 5. בית המשפט המחוזי קיבל את התובענה וקבע כי הנתונים שהציגה המערערת להוכחת עמידתה בתנאי הסף הכמותי הינם נתונים כוזבים, ואף מטעים, באופן שמחייב לפסול את הצעתה. בית המשפט השתית את הכרעתו על עדויותיהם של נציגי המשרד להגנת הסביבה - מר ירושלמי, שהיה "איש השטח" שליווה את הפרויקטים, ומר טל אשר הנפיק את האישורים לטובת המערערת. מן העדויות עלה כי בעקבות פנייתה של המשיבה נערכו בדיקות נוספות ונמצא כי האישורים שניתנו למערערת נסמכו על נתונים לא נכונים שסופקו על ידי המערערת עצמה, כאשר בפועל טיפלה המערערת בפרויקטים בטייבה ובקלנסווה בפסולת בנפח של כ-35,000 מ"ק וכ-20,000 מ"ק בהתאמה בלבד. בית המשפט הטעים כי אל מול גרסתה של המשיבה, שנתמכה בעדויות כמפורט לעיל, המערערת לא תמכה את גרסתה בתצהיר משלים או במסמכים אחרים בדבר כמויות הפסולת שטופלו על ידיה במכרזי טייבה וקלנסווה (חשבונות מאושרים, נתונים כספיים, תעודות משלוח וכו'), ואף נמנעה מלהשיב על דרישת המשיבה לעיין במסמכים שנזכרו בהקשר זה בחקירת המצהיר מטעמה. בית המשפט ציין עוד כי אין די בפרויקטים הנוספים שנלקחו בחשבון על ידי ח.ל.ת. כדי להביא את המערערת לרף הנדרש לשם עמידה בתנאי הסף הכמותי. לפיכך, נקבע כי הוכח שהמערערת אינה עומדת בתנאי הסף הכמותי. יצויין, כי יתר טענותיה של המשיבה לעניין אי עמידתה של המערערת בתנאי הסף של המכרז נדחו בבית המשפט. לאור האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לפסול את הצעתה של המערערת. בית המשפט הסביר כי הגם שהתוצאה הטבעית של ביטול החלטת ועדת המכרזים בדבר זכייתה של המערערת הינה השבת העניין לועדה, בנסיבות העניין אין טעם או הצדקה לעשות כן. בית המשפט הגיע למסקנה זו נוכח עמדתה של ח.ל.ת, אשר לאורך ההליך לא מצאה לנכון להשיב את העניין לדיון מחדש לפני ועדת המכרזים, חרף הנתונים שהוצגו לפניה, ודבקה בטענתה כי לא נפל פגם בהצעתה של המערערת וכי אין להכריז על המשיבה כזוכה. בית המשפט המשיך וקבע כי עצם העובדה שהצעתה של המשיבה נותרה הצעה יחידה במכרז אינה מהווה טעם שלא לקבלה כהצעה זוכה. עוד הוסבר כי הצעתה של המשיבה אמנם גבוהה מהצעתה של המערערת בכ-5 מיליון ש"ח, אך היא נמוכה מן האומדן שנקבע על ידי ועדת המכרזים (27 מיליון ש"ח). כן נקבע כי יתר ההצעות, שלא עמדו בתנאי הסף למכרז, אינן מהוות אינדיקציה מספקת למחיר השוק. לבסוף, נדחו טענותיה של המערערת בדבר פגמים מהותיים שנפלו בהצעתה של המשיבה. אשר על כן, פסל בית המשפט המחוזי את הצעתה של המערערת והכריז על המשיבה כזוכה במכרז, תוך חיובן של המערערת וח.ל.ת. בהוצאות משפט. בפן האופרטיבי, קבע בית המשפט המחוזי כי עבודת המערערת באתר תופסק עד ליום 28.2.2013 לשם העברה מסודרת. ביום 24.2.2013 קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, וקבע כי יש לעכב את ההתקשרות עם המשיבה בהסכם לפי תנאי המכרז, אך לא את תחילת ביצוע העבודות בפרויקט על ידי המשיבה. ביום 12.3.2013 נדונה בקשת המערערת לעיכוב ביצוע בבית משפט זה (השופט א' רובינשטיין) ונקבע כי יש להותיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה, כך שההתקשרות עם המשיבה תעוכב עד להכרעה בערעור, אך לא תהא מניעה לבצע את העבודות בפרויקט. כן הורה בית המשפט למזכירות לקבוע את הדיון בערעור לשמיעה תוך חודש ימים. נימוקי הערעור 6. המערערת - באמצעות באי כוחה, עו"ד גלעד וקלסמן ועו"ד ניר רבר - סבורה כי בית המשפט המחוזי שגה כשהכריז על המשיבה כזוכה במכרז, תוך שלילת שיקול דעתה של ועדת המכרזים וחרף העובדה שהמחיר שאותו הציעה היה גבוה באופן משמעותי מהמחיר שהציעה המשיבה. לטענת המערערת, בית המשפט קמא התעלם מנתונים ומתחשיבים שהוצגו על ידיה באשר להיקף העבודות במכרזי טייבה וקלנסווה, שיש בהם, לשיטתה, כדי לתמוך בנתונים שהוצגו על ידה. המערערת מדגישה כי על פי ההלכה הפסוקה נדרש לעמוד ברף גבוה במיוחד על מנת להוכיח טענות בדבר מצג שווא ומרמה וגורסת כי בנסיבות העניין לא היה בעדויותיהם של טל וירושלמי כדי לבסס את המסקנה כי הנתונים שהציגה המערערת לועדת המכרזים אינם נכונים. עוד טוענת המערערת כי היה על ועדת המכרזים לבחון את העבודות הנוספות שהציגה המערערת כבסיס לניסיונה על מנת לקבוע אם היא עומדת בתנאי המכרז. לבסוף, נטען כי בית המשפט קמא התעלם מכך שהוכח כי דווקא המשיבה היא שהציגה נתונים לא נכונים לועדת המכרזים. על רקע האמור סבורה המערערת כי בנסיבות העניין מן הראוי לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהשיב את הדיון בשאלת ההצעה הזוכה לועדת המכרזים. טענותיה של ח.ל.ת 7. ח.ל.ת - באמצעות באי כוחה, עו"ד גרשון רוטשילד ועו"ד סיגל מרדיקס - גורסת כי היא פעלה באופן סביר וכי אין מקום להתערב בשיקול דעתה בבחירת ההצעה הזוכה. ח.ל.ת מסבירה כי טענותיה של המשיבה נסמכו על אסמכתאות שלא הונחו לפני ועדת המכרזים בעת מתן החלטתה ואף לא בעת הגשת התובענה. ח.ל.ת מוסיפה כי בית המשפט קמא שגה כאשר הכריז על המשיבה כזוכה במכרז, תוך שלילת יכולתה של ועדת המכרזים לשוב ולבחון את הצעתה של המערערת. ח.ל.ת מציינת כי על פי תקנה 22(ו) לתקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח-1987 (להלן: תקנות העיריות (מכרזים)) יש צורך בטעם מיוחד על מנת להכריז על מציעה יחידה כזוכה במכרז. לשיטתה, בענייננו אין כל טעם כאמור; נהפוך הוא, קיים טעם שלא לקבל את הצעת המשיבה שהינה גבוהה בכ-5-4 מיליון ש"ח ממחיר השוק של המכרז. בהקשר זה נטען כי המחיר שהוצע על ידי יתר המשתתפות במכרז הינו האינדיקציה הטובה ביותר למחיר השוק. לאור האמור, עמדתה של ח.ל.ת היא כי יש לבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא ולהותיר את החלטת ועדת המכרזים על כנה; או לחלופין להשיב את הנושא לדיון ובדיקה מחודשת של ועדת המכרזים בדבר עמידתה של המערערת בתנאי הסף; או לחלופי חלופין להשיב את הדיון לועדת המכרזים על מנת שתחליט בדבר זכייתה של המשיבה או ביטול המכרז. טענות המשיבה 8. המשיבה - באמצעות בא כוחה, עו"ד יעקב שרעבי - סבורה כי עמדתן של המערערת ושל ח.ל.ת, לפיה יש להשיב את הדיון לועדת המכרזים, נסמכת על שני נימוקים: האחד, כי הצעתה של המשיבה גבוהה מיתר ההצעות המכרז; והשני, כי השבת הדיון לועדה תאפשר להכריז על המערערת כזוכה, חרף הממצאים החמורים כנגדה. לשיטת המשיבה, נימוקים אלו אינם יכולים לעמוד: ראשית, משום שהטענה בדבר השבת הדיון לועדת המכרזים צריכה להישמע מפי ח.ל.ת, אלא שזו לא ערערה על פסק הדין. שנית, משום שכפי שהטעים בית המשפט קמא, בנסיבות העניין לא היה טעם בהשבת הדיון לועדת המכרזים של ח.ל.ת, משזו צידדה לאורך כל הדרך בהצעתה של המערערת, חרף הראיות בדבר הפגמים שנפלו בה, ואף הכריזה כי מנוי וגמור עמה לפסול את הצעתה של המשיבה. המשיבה סבורה עוד כי אין לפסול את הצעתה מחמת היותה הצעה יחידה, שכן בנסיבות העניין אין חשש לקנוניה מצדה ולאור העובדה שהצעתה זולה מן האומדן שנקבע למכרז. לדידה, האומדן למכרז הוא שמשקף את מחיר השוק ולא יתר ההצעות שלא צלחו את תנאי הסף של המכרז. כמו כן, טוענת המשיבה כי קביעתו של בית המשפט קמא בדבר מצגיה הכוזבים של המערערת מבוססת על ממצאי מהימנות שאין מקום להתערב בהם בערכאת הערעור. המשיבה מדגישה עוד כי בית המשפט קמא דן בטענותיה של המערערת בדבר פגמים לכאורה בהצעתה של המשיבה, אלא שהן נדחו על ידו. על כן, עותרת המשיבה לדחות את הערעור תוך חיובה של המערערת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. טענות הצדדים בדיון לפנינו 9. בדיון שנערך לפנינו שבו הצדדים על עיקרי טענותיהם. המשיבה טענה לפנינו כי השבת הדיון לועדת המכרזים תוביל לאחת משתי תוצאות - הכרזה על המערערת כזוכה או ביטול המכרז. לגישת המשיבה, בענייננו אין זה מן הראוי להכריז על המערערת כזוכה, נוכח ממצאיו החמורים של בית המשפט המחוזי בדבר הפגמים שנפלו בהצעתה ומשהמערערת הוליכה שולל את הועדה. כמו כן, נטען כי בנסיבות העניין אין זה ראוי לבטל את המכרז, שכן כידוע ביטול מכרז עלול לפתוח פתח לשחיתות, כמו גם לפגיעה באינטרס ההסתמכות והציפייה של המשיבה, בין היתר משמחירי ההצעות נחשפו. בא כוח המשיבה הפנה עוד להצהרתה של המערערת בבקשה לעיכוב ביצוע ממנה עולה כי כל עיכוב בתחילת העבודות יגרום לנזקים חמורים לקופה הציבורית. מנגד, טענה המערערת כי יש להשיב את הדיון לועדת המכרזים. המערערת הסבירה כי במסגרת המכרז בטייבה נערך תקציב לגבי חלק קטן מן הפסולת, בהיקף של כ-35,000 מ"ק, אך בפועל כמות הפסולת שטופלה היתה גדולה משמעותית. המערערת הוסיפה והסבירה את התמחור הנמוך של העבודות במכרז טייבה בכך שהתאפשר לה לעשות שימוש בתוצרי הפסולת הממוחזרת כחומר מילוי בפרויקט אחר בו היתה מעורבת. המערערת טענה עוד כי מבחינת משך העבודה בפרויקט בטייבה, כמו גם מבחינת יומני העבודה שבידה, ניתן להבין כי בפועל היא אכן טיפלה בפסולת בכמויות כפי שהוצהר על ידה. לכן, לשיטתה, קיימת הצדקה להשיב את הדיון להכרעת ועדת המכרזים. כמו כן, נטען כי על ועדת המכרזים לבחון את העבודות הנוספות שפורטו על ידי המערערת בבקשתה. עוד הודגש כי הצעתה של המשיבה גבוהה בכ-40% משל יתר המציעות שנפסלו על ידי ועדת המכרזים. ח.ל.ת ביקשה להבהיר בפתח הדברים כי אין בכוונתה לבטל את המכרז, אלא לבחון שנית את ההצעות, ובכלל זה את מהימנות הנתונים שמסרה המערערת. ח.ל.ת. ביקשה אף היא להדגיש כי מחיר הצעתה של המשיבה גבוה באופן משמעותי מיתר ההצעות וטענה כי אומדן המכרז אינו חזות הכל. כמו כן, הפנתה ח.ל.ת לתקנה 22(ו) לתקנות העיריות (מכרזים) לפיה נדרשים נימוקים מיוחדים לשם קבלת הצעה יחידה במכרז. בנוסף, נטען כי אף אם יבוטל המכרז לא ייעשה הדבר בשל שיקולים פסולים אלא נוכח מחירה של הצעת המשיבה. ח.ל.ת. הוסיפה וטענה כי היא קיבלה את ההחלטה בדבר זכייתה של המערערת במכרז על סמך הנתונים שהיו לפניה באותה העת ולכן אין להטיל דופי בהתנהלותה. בתגובה לדבריהם של באי כוח המערערת וח.ל.ת הטעים בא כוח המשיבה כי בית המשפט המחוזי קבע כי יומני העבודה ותעודות המשלוח אותם מבקשת המערערת להניח לפני ועדת המכרזים לא הוצגו לפני בית המשפט המחוזי כנדרש, וזאת אף לאחר בקשתה של המשיבה להעביר לעיונה מסמכים אלו, והגם שהיו למערערת הזדמנויות רבות לעשות כן. בנסיבות אלה, כך נטען, בצדק נזקפה לחובת המערערת הימנעותה מהבאת המסמכים הנ"ל ואין לאפשר לה להשיג באמצעותם לפני ועדת המכרזים על קביעותיו של בית המשפט המחוזי. כמו כן, הפנתה המשיבה לתנאי המכרז בטייבה, לפיו תוצרי המיחזור שייכים לעיריית טייבה ולה בלבד כאשר לקבלן לא תהיה כל זכות לגביהם. דיון והכרעה 10. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בכתבי הטענות של הצדדים, על נספחיהם, ולאחר שהקשבתי להשלמת הטיעון בעל-פה בדיון שלפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין מן הראוי לדחות את הערעור ולהותיר על כנה את החלטת בית המשפט המחוזי בדבר זכייתה של המשיבה. להלן אפרט את טעמיי. 11. תחילה, איני סבור כי יש מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי באשר לאי עמידתה של המערערת בתנאי הסף הכמותי. הלכה ידועה ומושרשת היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעות עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית, ובפרט כשהן מבוססות על התרשמותה הבלתי אמצעית מן העדים שלפניה [ראו: ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582, 594 (1998); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 475-474 (2012); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 668 (מהדורה עשירית, 2009)]. התערבות מסוג זה תיעשה במשורה ורק באותם מקרים בהם מתגלה על פני הדברים שגיאה מהותית בהערכת הראיות ובקביעת העובדות או התעלמות מראיה בעלת משקל מכריע [ראו למשל: ע"א 10311/08 כבהא נ' מרכז רפואי הלל יפה, פיסקה 32 (1.8.2011); ע"א 6768/01 רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(4) 625, 631 (2004); ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז(5) 35, 43 (2003); ע"א 58/82 קנטור נ' ד"ר מוסייב, פ"ד לט(3) 253, 259 (1985)]. בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע כי המערערת לא עמדה בתנאי הסף הכמותי, שכן הנתונים שמסרה בעניין כמויות הפסולת שטופלו על ידה במכרזי טייבה וקלנסווה נמצאו בלתי מהימנים. קביעה זו התבססה בעיקרה על עדויותיהם של נציגי המשרד להגנת הסביבה: מר ירושלמי, "איש השטח" אשר ליווה את ביצוע הפרויקטים, ומר טל, מרכז טיפול בפסולת בניה באגף לפסולת במשרד להגנת הסביבה. מעדויות אלה, אשר נמצאו מהימנות על ידי בית המשפט קמא, עלה כי האישורים שניתנו למערערת התבססו על נתונים שהיא עצמה מסרה, וכי לאחר פנייתה של המשיבה, נערכה בדיקה מחודשת במסגרתה התברר כי מדובר בנתונים שגויים. מר ירושלמי, העיד, והדברים עולים בקנה אחד עם האמור במכתביו מיום 9.10.2012 ומיום 22.10.2012, כי על פי האומדן שנערך למכרז בטייבה נדרשה המערערת לטפל בפסולת בנפח של כ-25,000 מ"ק ובהתאם הועמד התקציב לפרויקט על סך של כמיליון ש"ח. עוד הוסבר כי בכל תחומי עיריית טייבה ישנה פסולת בהיקף של כ-120,000 מ"ק בלבד. מר ירושלמי הוסיף כי בפרויקט טייבה מדובר היה בהסכם פאושלי, כך שלא נערכו מדידות מסודרות, אך העריך על פי סיוריו בשטח כי בפועל טופלה פסולת בנפח של לא יותר מ-35,000 מ"ק. באופן דומה, הוסבר כי לפי האומדן שנערך למכרז קלנסווה, שגם בו דובר בהסכם פאושלי, טופלה פסולת בנפח של כ-20,000-15,000 מ"ק, וזו גם כמות הפסולת אשר לפי ההערכה טופלה בפועל. זאת ועוד, בית המשפט המחוזי הסביר כי בעוד שגרסתה של המשיבה נתמכה בעדויותיהם של נציגי המשרד לאיכות הסביבה, גרסתה של המערערת לא נתמכה בראיות כנדרש. כך, נמנעה המערערת מלהגיש תצהיר משלים בדבר כמויות הפסולת שטופלו על ידיה במכרזי טייבה וקלנסווה. כמו כן, המערערת לא הציגה מסמכים אשר יתמכו בגרסתה באשר לכמויות הפסולת האמורות (תעודות משלוח, תכניות מדידה, חשבוניות מאושרות וכו'), לרבות כאלו שנזכרו על ידי מנכ"ל המערערת בתצהירו ובמהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט המחוזי. אם לא די בכך, גם לאחר שפנתה המשיבה בבקשה לבית המשפט כי יועמדו לעיונה המסמכים הרלבנטיים שנזכרו על ידי מנהלה של המערערת, לא נענתה המערערת לבקשה. יצויין, כי במהלך חקירתו הנגדית של מנהלה של המערערת ביקשה ח.ל.ת. להגיש את יומני העבודה של פרויקט טייבה, לאחר שאלו נזכרו על ידו. עם זאת, לנוכח התנהלותה האמורה של המערערת, אשר נמנעה מלחשוף את יומני העבודה שנזכרו בתצהירה, גם לאחר שנתבקשה לעשות כן, נעתר בית המשפט המחוזי להתנגדותו של בא כוח המשיבה להצגתם. בית המשפט קבע בפסק הדין כי בנסיבות אלה ניתן להניח שלא היה במסמכים האמורים כדי לתמוך בטענותיה של המערערת. לאור האמור, נקבע כי המשיבה עמדה בנטל הנדרש והוכיחה כי המערערת אינה עומדת בתנאי הסף הכמותי. כאמור, לא מצאתי טעם שיצדיק התערבות בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי אשר מעוגנות היטב בתשתית הראייתית. קביעתו של בית המשפט מבוססת על התרשמותו מן העדים שהופיעו לפניו וכאמור לא בנקל תתערב בכך ערכאת הערעור. בית המשפט מצא כי עדויותיהם של נציגי המשרד להגנת הסביבה הינן כנות ואמינות והדברים מקובלים גם עלי. כפי שהסביר בית המשפט המחוזי, המדובר בעדויות של עובדי ציבור שאין להם אינטרס בהתדיינות שלפנינו ובעניין המצוי בתחום אחריותם המקצועית. יתרה מכן, נציגי המשרד להגנת הסביבה הודו בטעות שנפלה במתן האישורים למערערת, מתוך תחושת אחריות ציבורית, ואף בכך היה כדי לחזק את מהימנותם. מנגד, המערערת נמנעה מלתמוך את גרסתה בתצהיר משלים ואף לא צירפה מסמכים רלבנטיים שאפשר שהיה בהם כדי לשפוך אור על הסוגיה שבמחלוקת, לרבות כאלו שנזכרו בתצהירו ובחקירתו הנגדית של מנהלה, וזאת גם לאחר שפנתה המשיבה בבקשה ספציפית לעיון במסמכים אלו. משכך, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי יש לזקוף לחובתה של המערערת את הימנעותה מהבאת המסמכים האמורים. כמו כן, בצדק קבע בית המשפט כי המשיבה עמדה בנטל להוכיח כי הנתונים שמסרה המערערת בדבר כמויות הפסולת שטופלו בפרויקטים בטייבה ובקלנסווה אינם נכונים. בהקשר זה, אין לקבל את טענת המערערת לפיה בית המשפט קמא לא התייחס לראיות שהוצגו על ידה ואשר יש בהן כדי להוכיח את גרסתה. המדובר למעשה בטבלאות המפרטות את שעות העבודה של הכלים ההנדסיים שכנטען הופעלו בפרויקטים ואת מה שנחזה כהספק העבודה של כלים אלו (טון לשעה). לצידן של טבלאות אלה מופיעים תחשיבים שונים, בכתב יד, מהם כנטען ניתן ללמוד על נפח הפסולת שטופלה בפרויקטים. כפי שציין בית המשפט המחוזי, המערערת לא תמכה את טענותיה בדבר כמויות הפסולת האמורות בתצהיר משלים מטעמה, והדברים נכונים גם לעניין התחשיב הנ"ל והנתונים עליו הוא מתבסס. בהיעדר תצהיר לא ניתן לקבל את הנתונים המופיעים בטבלאות אלה ואף לא את התחשיב שנערך על בסיסם. זאת ועוד, המערערת לא פירטה מה מקור הנתונים שסופקו על ידיה, כיצד נערכו התחשיבים, על ידי מי ולאיזה צורך (שכוללים בין היתר המרת משקל הפסולת ליחידות נפח, ניכוי של פסולת שנגרסה וכו'). אשר על כן, אין בראיות האמורות, הן לגופן והן על רקע מכלול הראיות בתיק, כדי לשנות ממסקנתו של בית המשפט המחוזי. 12. באשר לטענתה של המערערת כי יש בידיה ראיות נוספות - יומני עבודה ורישומי שעות - אשר מוכיחות את עמידתה בתנאי הסף הכמותי, ואשר עליהן להיבחן על ידי ועדת המכרזים; ייאמר מייד, כי דין הטענה להידחות. כאמור לעיל, המערערת נמנעה מלהציג ראיות שיתמכו בגרסתה לפני בית המשפט המחוזי הגם שהיו לה הזדמנויות רבות לעשות כן. זאת ועוד, המערערת בחרה להתעלם מבקשתה של המשיבה לעיין במסמכים הנדרשים לצורך הוכחת כמויות הפסולת שטופלו בפרויקטים בטייבה ובקלנסווה. על רקע זה כאמור קבע בית המשפט כי אין לאפשר להגיש את יומני העבודה האמורים במהלך חקירתו הנגדית של מנכ"ל המערערת. ויודגש, המערערת אינה מלינה במסגרת הערעור דנן על החלטה זו, אשר נזכרה בערעור אך בלשון רפה, ולמעשה גם כעת אין היא מבקשת להציג את הראיות שכנטען מוכיחות את עמידתה בתנאי הסף למכרז. המערערת אף לא הציגה לפנינו כל טעם אשר יצדיק את הימנעותה מלהביא את המסמכים האמורים. תחת זאת, מבקשת המערערת להשיב את העניין לועדת המכרזים וזאת בין היתר על מנת שתבחן את קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא לאורן של ראיות אלה. אין להיעתר לבקשתה זו של המערערת. משבחרה המערערת, מטעמים השמורים עמה, שלא לחשוף לפני בית המשפט המחוזי מסמכים מהותיים היורדים לשורש המחלוקת בין הצדדים, ואשר היה בהם לשיטתה כדי לתמוך בטענותיה, אין היא יכולה להיבנות מהם כעת. דברים אלו יפים הן לעניין הדיון בערכאת הערעור והן לעניין הדיון לפני ועדת המכרזים. אמנם ועדת המכרזים אינה כבולה לדיני הראיות ולסדרי הדין הנוהגים בערכאות שיפוטיות. עם זאת, ועדת המכרזים בוודאי שאינה יושבת כ"ערכאת ערעור" על קביעות וממצאים עובדתיים של בית המשפט. על כן, משסיימה ועדת המכרזים את מלאכתה, ומשנמצא כי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בדין יסודן, הרי שלא ניתן להשיג עליהן לפני ועדת המכרזים. 13. הנה כי כן, בנסיבות העניין אין להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה במסגרת הפרויקטים בטייבה ובקלנסווה טיפלה המערערת בפסולת בהיקף מצטבר של כ-60,000 מ"ק בלבד. לאור האמור, גם בהתחשב בפרויקטים הנוספים שביצעה המערערת ואשר נמצאו רלבנטיים על ידי ועדת המכרזים (בהיקף כולל של כ-200,000 מ"ק), עדיין אין בכך כדי להביאה לעמידה בתנאי הסף הכמותי אשר דורש ניסיון בטיפול בפסולת בהיקף של 400,000 מ"ק. באשר לטענת המערערת לפיה דווקא הצעתה של המשיבה אינה עומדת בתנאי הסף הכמותי; בית המשפט דחה טענה זו בהטעימו כי בחינת הצעתה של המשיבה מעלה כי היא צירפה אסמכתאות לטיפול בפסולת בהיקף העולה על הנדרש בתנאי הסף המכרז, מה גם שהצעתה של המשיבה נמצאה תקינה על ידי ועדת המכרזים, והנמקה זו מקובלת עלי. אוסיף, כי שקלנו אם יש מקום להשיב את העניין לשולחנה של ועדת המכרזים על מנת שתבחן אם המערערת היתה יכולה לעמוד בתנאי הסף הכמותי בהסתמך על עבודות נוספות אשר פורטו בתצהיר שצורף להצעתה (נספח 2 למוצגי המערערת) ואשר לא נלקחו בחשבון על ידי ועדת המכרזים. ואולם, משמצאה ועדת המכרזים מלכתחילה, על סמך ייעוץ מקצועי, כי אין להתחשב בעבודות האמורות לשם בחינת עמידתה של המערערת בתנאי הסף הכמותי, ונוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה המערערת מסרה נתונים כוזבים, ואף מטעים, לועדת המכרזים, וכן משיקולים נוספים שיפורטו להלן, לא מצאנו כי יש הצדקה לעשות כן. 14. התוצאה היא איפוא כי הצעתה של המערערת אינה עומדת בתנאי הסף למכרז ועל כן יש לפסול אותה. עם זאת, מצאתי לנכון להבהיר כי צודקת ח.ל.ת בטענתה כי את סבירות החלטתה יש לבחון במועד בו היא נתקבלה [ראו: עע"ם 4753/07 חן המקום בע"מ נ' המועצה האיזורית חבל מודיעין פיסקה 7 (20.11.2008)]. בענייננו, ההחלטה על ביטול האישורים בדבר ניסיונה הקודם של המערערת נתקבלה על ידי המשרד להגנת הסביבה לאחר שנבחרה המערערת כזוכה במכרז ואף לאחר הגשת התובענה. עד למועד זה, נסמכו טענותיה של המשיבה בדבר אי עמידתה של המערערת בתנאי הסף הכמותי בעיקר על מחירי המכרזים בטייבה ובקלנסווה. מקובל עלי כי במועד בחינת ההצעות היתה ועדת המכרזים רשאית להסתמך על הייעוץ המקצועי שקיבלה ולקבוע כי המערערת עומדת בתנאי הסף הכמותי. אלא, שכפי שנראה להלן, ועדת המכרזים המשיכה ודבקה בעמדתה זו גם לאחר שהוצגו לפניה נתונים אשר היה בהם למצער כדי לעורר חשד בדבר מהימנות הנתונים שמסרה המערערת. בשלב זה, מן הראוי היה כי ועדת המכרזים תמצא לנכון לבחון מחדש את החלטתה, דבר אשר לא נעשה על ידיה. 15. התוצאה המתקבלת מן האמור לעיל הינה איפוא כי הצעתה של המשיבה נותרה הצעה יחידה במכרז. עולה השאלה, מהו הסעד הראוי במצב זה: האם יש להשיב את הדיון לועדת המכרזים, כבקשת ח.ל.ת והמערערת, או שמא יש להכריז על הצעתה של המשיבה כהצעה הזוכה, כבקשת המשיבה? 16. כידוע, שאלת הסעד הראוי במקרה של פסילת הצעה במכרז איננה פשוטה כלל ועיקר. ככלל, נטייתו של בית המשפט במצבים מסוג זה הינה להשיב את הדיון לועדת המכרזים לשם בחירת ההצעה הזוכה [ראו: עע"מ 8409/09 חופרי השרון בע"מ נ' א.י.ל. סלע (1991) בע"מ (24.5.2010) (פיסקאות עט-פג לחוות דעתו של השופט א' רובינשטיין ופיסקאות 5-1 לחוות דעתו של השופט ס' ג'ובראן) (להלן: עניין חופרי השרון); ע"א 4683/97 ידע מחשבים ותוכנה בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, פ"ד נא(5) 643, 648-647 (1997) (להלן: עניין ידע מחשבים); עומר דקל מכרזים כרך ב 308-307 (2006) (להלן: דקל). כן ראו: עע"ם 10785/02 חברת י.ת.ב בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד הפנים, פ"ד נח(1) 897, 912 (2003) (להלן: עניין י.ת.ב); בג"ץ 202/90 י.ב.מ. ישראל בע"מ נ' משרד המשפטים, פ"ד מה(2) 265, 274, 282 (1990) (חוות דעתם של השופט (כתוארו אז) א' ברק והשופט א' גולדברג) (להלן: עניין י.ב.מ.)]. גישה זו מתיישבת עם המדיניות השיפוטית הנוהגת בדיני מכרזים לפיה בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתה של ועדת המכרזים בשיקול דעתו שלו אלא בוחן את החלטתה על פי אמת מידה של סבירות [ראו: עניין חופרי השרון, בפיסקה 3 לחוות דעתו של השופט ס' ג'ובראן; דקל, בעמ' 307, 341-393. ראו גם: ע"א 4964/92 נשיץ נ' עשת, פ"ד נ(3) 762, 768-767 (1996); ע"א 334/01 מדינת ישראל נ' אבו שינדי, פ"ד נז(1) 883, 895-894 (2003); עע"ם 3190/02 קל בנין בע"מ נ' החברה לטיפול בשפכים רמת לבנים בע"מ, פ"ד נח(1) 590, 598-597 (2003); עע"ם 6242/09 חג'אזי חברה לסיעוד בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי פיסקה 9 (10.11.2009); עע"ם 3827/10 טל אופיר גינון ופיתוח בע"מ נ' עיריית נשר פיסקה 9 (17.3.2011) (חוות דעתו של השופט ס' ג'ובראן)]. עם זאת, לעיתים השבת הדיון להכרעת ועדת המכרזים עשויה לעורר קושי. כך למשל, כאשר קיים חשש מפני התגבשות דעה קדומה בקרב חברי הועדה. אמנם נקודת המוצא הינה כי משהוחזר הדיון לועדת המכרזים עליה לבחון מחדש את ההצעות במכרז בלב פתוח ובנפש חפצה. עם זאת, "כיוון שבכל זאת כבר נתקבלה החלטה לגופו של עניין, והגם שבוטלה ספק אם גם הצל שלה נעלם" [בג"ץ 2911/94 באקי נ' מנכ"ל משרד הפנים, פ"ד מח(5) 291, 307 (1994); עניין חופרי השרון, בפיסקה 3 לחוות דעתו של השופט ס' ג'ובראן; דקל, בעמ' 309]. על כן, לא מן הנמנע כי במקרים מסוימים יוותר הרושם, ולו למראית עין, כי החלטתה המחודשת של ועדת המכרזים איננה נטולת פניות. פתרון אפשרי ורצוי בהחלט לקושי זה הינו להורות על שינוי הרכבה של ועדת המכרזים בטרם השבת הדיון אליה [כך למשל נעשה בעניין י.ב.מ. ובעניין חופרי השרון]. אולם, פתרון זה אף הוא אינו חף מקשיים. כפי שמסביר דקל בספרו, שינוי הרכב הועדה טעון השקעה של זמן ומשאבים לשם לימוד מחדש של המכרז וההצעות, מה גם שעדיין עלול להיוותר חשש שמא נאמנותם "המוסדית" של חברי הועדה תשפיע על החלטתם [דקל, בעמ' 309]. כמו כן, לעיתים השבת הדיון לועדת המכרזים עלולה להיות בלתי יעילה, בלתי נחוצה או בלתי אפשרית. כך הם פני הדברים, לדידו של דקל, כאשר "מדובר במכרז פשוט, שההכרה בו מבוססת על מרכיבים אובייקטיביים ואין מחלוקת בדבר עמידתו של העותר בתנאי המכרז" או "בנסיבות שבהן בית המשפט יכול ללמוד מן החומר המצוי בפניו כי הצעתו של העותר אכן הייתה ההצעה הטובה ביותר שהוגשה למכרז, כי הצעה זו ראויה לזכות במכרז, וכי החזרת העניין לועדת המכרזים אינה יכולה לשנות ממסקנה זו" [דקל, בעמ' 310-309]. במקרים אלו, קיימת הצדקה "לחסוך" את הדיון המחודש בועדת המכרזים ולהכריז על הזוכה במסגרת ההכרעה השיפוטית. ואכן, לא אחת העדיף בית משפט זה להכריז על הזוכה במכרז תחת השבת הדיון לועדת המכרזים. כך למשל, במקרים בהם נפסלה הצעה במכרז בין היתר לאחר שהמציע ניהל עמה משא ומתן שלא כדין, באופן שאיפשר לה לשפר את הצעתה, נקבע כי יש לבטל את זכייתה במכרז ותחתיה הוכרזה במכרז ההצעה השניה הזולה ביותר (אשר היתה למעשה ההצעה המקורית הזולה ביותר) [ראו: עע"ם 1873/12 אסום חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב (6.8.2012); עע"ם 3813/11 טלדור מערכות מחשבים (1986) בע"מ נ' מלם מערכות בע"מ (5.1.2012) (בו נבחרה ההצעה השניה הטובה ביותר בהתאם לניקוד משוקלל); עע"ם 3499/08 רון עבודות עפר ייזום ופיתוח מ.א. בע"מ נ' ועדת המכרזים - עיריית עפולה (18.1.2009); בג"ץ 316/63 גזית ושחם, חברה לבנין בע"מ נ' רשות הנמלים, פ"ד יח(1) 172, 182-181 (1964); בג"ץ 47/68 א' שרמן ובנו, 1954 בע"מ נ' שר העבודה, פ"ד כב(1) 496 (1968)]. במקרים אחרים, הכריז בית המשפט על הצעה שנותרה הצעה יחידה במכרז כזוכה לאחר שההצעה שנבחרה על ידי ועדת המכרזים נפסלה בבית המשפט [ראו: בג"ץ 688/81 מיגדה בע"מ נ' שר הבריאות, פ"ד לו(4) 85, 96, 109 (1982) (להלן: עניין מיגדה); עע"ם 5831/05 בני מאיר בע"מ נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (29.10.2006) (להלן: עניין בני מאיר)]. עם זאת, באותם המקרים לא עמדה על הפרק הטענה כי יש להשיב את הדיון לועדת המכרזים לשם ביטול המכרז. לבסוף, אפשר שבית המשפט יגיע למסקנה כי אין מנוס מביטול המכרז. אולם, כידוע, החלטה מסוג זה כרוכה בהשלכות בלתי מבוטלות, ולכן הינה בבחינת "מוצא אחרון" [ראו: עע"ם 7111/03 "יוסף חורי" חברה לעבודות בנין נ' מדינת ישראל ע"י מנהל מקרקעי ישראל, פ"ד נח(6) 170, 178 (2004); עע"ם 5949/07 אמישראגז -גז טבעי בע"מ נ' פז-גז (1993) בע"מ פיסקה 10 (28.4.2008); עע"ם 8539/11 מלכה אנגלסמן ושות' – משרד עורכי דין נ' משרד האוצר – אגף החשב הכללי פיסקה 21 (5.7.2012); דקל, בעמ' 311-309 והאסמכתאות שם]. 17. ומן הכלל אל הפרט. בענייננו, כזכור, מתוך ארבע המציעות במכרז, קבעה ועדת המכרזים כי רק שתיים - המערערת והמשיבה - עומדות בתנאי הסף למכרז. הצעתה של המערערת נפסלה בבית המשפט קמא מן הטעם שהיא אינה עומדת בתנאי הסף הכמותי, וקביעה זו כאמור מקובלת גם עלי. על כן, הצעתה של המשיבה נותרה ההצעה היחידה במכרז. המערערת וח.ל.ת. טענו לפנינו כי אין לקבל את הצעת המשיבה מחמת היותה הצעה יחידה ומכיוון שמחירה גבוה יותר מזה שהציעה המערערת בכ-5-4 מיליון ש"ח, כמו גם מיתר ההצעות במכרז. בנסיבות אלה, לכאורה, התוצאה הטבעית היתה להשיב הדיון לועדת המכרזים על מנת שתשקול אם להכריז על המשיבה כזוכה במכרז או לבטל את המכרז. ואכן, בתחילת הדרך סברנו כי מן הראוי היה להשיב את הדיון לועדת המכרזים וכך גם הצענו לצדדים לנהוג בפתח הדיון שנערך לפנינו. עם זאת, לאחר האזנה להשלמת טיעוני הצדדים, ולאחר שקילה ועיון, נחה דעתי כי בנסיבות העניין הסעד הראוי הינו הכרזה על המשיבה כזוכה במכרז. ויוסבר. תחילה, להשקפתי, בנסיבות העניין אין זה יעיל ואין זה נחוץ להשיב את הדיון להכרעת ועדת המכרזים. כאמור השאלה שעומדת על הפרק הינה אם יש לבחור במשיבה כזוכה במכרז, או לבטל את המכרז, כאשר טענתן של המערערת וח.ל.ת הינה כי אין לקבל את הצעת המשיבה מחמת היותה הצעה יחידה ולנוכח מחירה הגבוה. המדובר איפוא בשאלה צרה, אשר אינה מצריכה בחינה והשוואה בין הצעות שונות במכרז, ואשר ניתן להכריע בה במהירות וביעילות בערכאתנו. ככלל לא הייתי רואה בטעם זה לבדו כמספיק לשם הימנעות מהשבת הדיון לועדת המכרזים. עם זאת, בנסיבות העניין שלפנינו שיקול היעילות מקבל משנה תוקף נוכח טענת המערערת בבקשתה לעיכוב ביצוע כי האתר מהווה מפגע סביבתי חמור כאשר כל עיכוב בביצוע העבודות עלול לגרום לנזקים של מיליוני שקלים לקופה הציבורית. כמו כן, כפי שנראה להלן, יש לדחות את טענותיה של המערערת נגד הצעת המשיבה, אשר מחירה נמוך מהאומדן שנקבע למכרז. בנסיבות אלה, יתכן, ואיני קובע מסמרות, כי די היה בנימוקים שלעיל על מנת להכריז על המשיב כזוכה מבלי להשיב את הדיון לועדת המכרזים. עם זאת, לא אוכל לסיים את הדיון בסוגיה זו מבלי לתת את הדעת על התחושה הלא הנוחה העולה נוכח התנהלותה של ח.ל.ת הן לפני בית המשפט המחוזי והן בערעור שלפנינו. כפי שציין בית המשפט המחוזי, לאורך כל הדרך אחזה ח.ל.ת בגישה לפיה המערערת לא הטעתה את ועדת המכרזים והמשיבה אינה זכאית לזכות במכרז, וזאת גם כאשר היו לפניה ראיות שהיה בהן למצער לעורר ספק בדבר מהימנות הנתונים שמסרה המערערת בנוגע לעמידתה בתנאי הסף הכמותי. גם בערעור שלפנינו, וחרף קביעותיו הנחרצות של בית המשפט קמא, דבקה ח.ל.ת בעמדה המבכרת בראשונה את ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי והותרת ההחלטה על זכיית המערערת על כנה, ללא צורך בבירור נוסף בועדת המכרזים. בנסיבות אלה, קשה להשתחרר מן הרושם כי במידה ויושב הדיון לועדת המכרזים של ח.ל.ת. לא תהא החלטתה חופשיה לחלוטין מן ההשפעה של דעתה המוקדמת המבכרת את הצעת המערערת על פני זו של המשיבה, חרף הפגם המהותי שנפל בה, וזאת אף במחיר של ביטול המכרז. שיקול זה אף הוא מטה את הכף לטובת ההחלטה שלא להשיב את הדיון לועדת המכרזים. 18. נותרה איפוא שאלה אחרונה להכרעתנו והיא אם יש להימנע מהכרזה על המשיבה כזוכה בשל העובדה כי המדובר בהצעה יחידה אשר גבוהה בכ-5-4 מיליון ש"ח מהצעתה של המערערת. כאמור לעיל, בנסיבות העניין סבורני כי אין מניעה מלהכריז על המשיבה כזוכה, בפרט משהאלטרנטיבה הינה ביטול המכרז. סוגיית ההערכה של הצעה יחידה במכרז זכתה להתייחסות על ידי מחוקק המשנה ונדונה לא אחת בפסיקתנו. תקנה 22(ו) לתקנות העיריות (מכרזים), קובעת כי ועדת המכרזים, בדרך כלל, לא תמליץ על הצעה יחידה במכרז - בין אם מדובר בהצעה היחידה שהוגשה או בהצעה היחידה שנותרה לדיון לפני ועדת המכרזים - אלא מנימוקים שיירשמו בפרוטוקול [ראו גם: תקנה 23(א) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1973]. הגם שהיה ניתן ללמוד מנוסח זה על נטיה שלא להמליץ על הצעה יחידה במכרז כזוכה, בפסיקתו ארוכת השנים של בית משפט זה נשתרשה ההלכה לפיה "באין חשש שהמחיר המוצע עולה על מחיר השוק, או כי ההצעה הוגשה כהצעה יחידה עקב קנוניה בין המציעים – נסיבות שהוכחתן מוטלת על הרשות הציבורית – יש לקבל הצעה למרות היותה יחידה" [ע"א 6283/94 "מנורה" איזי אהרון בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נא(1) 21, 27 (1995); עע"ם 1966/02 המועצה המקומית מג'אר נ' אבראהים, פ"ד נז(3) 505, 516 (2003). ראו גם: עע"ם 8610/03 אמנון מסילות מעלות את מרכז שוש סלע נ' המועצה המקומית מג'אר, פ"ד נח(6) 755, 762, 768 (2004) (חוות דעתם של השופטת ע' ארבל והשופט (כתוארו אז) א' גרוניס); עע"ם 8340/04 מורדן-שירותי גבייה וייעוץ לרשות בע"מ נ' איגוד ערים לשירותי כבאות אילת-אילות פיסקאות 34-33 (11.4.2005)]. הנה כי כן, על פי פסיקתו של בית משפט זה, העובדה כי ההצעה הינה הצעה יחידה במכרז אינה מצדיקה כשלעצמה את פסילת ההצעה ואת ביטול המכרז, אלא יש לבחון את ההצעה על רקע כלל נסיבות המקרה [ראו גם: דקל, בעמ' 135-130; דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ג' – משפט מינהלי כלכלי 145-144 (2013) והאסמכתאות שם (להלן: ברק-ארז)]. בנסיבות העניין שלפנינו טוענות ח.ל.ת. והמערערת כי אין להכריז על המשיבה כזוכה נוכח המחיר הגבוה של הצעתה, אשר לטענתן עולה על מחיר השוק של המכרז באופן שמצדיק את ביטולו. בהקשר זה, נפסק בעניין גוזלן כי "עניין סבירותו או הגינותו של המחיר המובא בהצעה נבחן לאור כלל הנסיבות ובכלל זה תוך השוואה לאומדן שנערך על-ידי בעל המכרז" [בג"ץ 368/76 גוזלן נ' המועצה המקומית בית-שמש, פ"ד לא(1) 505, 521 (1976) (להלן: עניין גוזלן)]. יחד עם זאת, הובהר כי "לא ניתן למדוד את שאלת הסבירות על-פי אמת-מידה חשבונית כפשוטה הישימה בכל מקרה, כי הדבר תלוי "בנסיבות של כל מקרה, בטיב העבודה נשוא המכרז ובנוהג המקובל בעסקות מסוג זה" (בג"צ 187/71, [1], הנ"ל)" (עניין גוזלן, בעמ' 522). לאור האמור, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה בנסיבות העניין, משהצעתה של המשיבה נמוכה מן האומדן שנקבע למכרז מבעוד מועד, אין לומר כי מדובר בהצעה חריגה באופן בלתי סביר אשר מצדיק את ביטול המכרז. זאת, אף אם מחיר הצעתה של המשיבה גבוה מזה של יתר ההצעות שלא צלחו את תנאי הסף למכרז, ובהן הצעתה של המערערת [ראו והשוו: עניין בני מאיר, בפיסקה 11; עניין ידע מחשבים, בעמ' 648-647; עניין מיגדה, בעמ' 96]. אזכיר, כי האלטרנטיבה בנסיבות העניין - ביטול המכרז - אינה עניין של מה בכך, באשר היא מאפשרת למציעות "לשפר" את הצעותיהן לאחר חשיפת מחירן של יתר ההצעות במכרז, ואף עלולה לפתוח פתח לשחיתות [ראו: עע"ם 4821/10 מינהל מקרקעי ישראל נ' צ.מ.ח. המרמן בע"מ פיסקאות כ"ג-כ"ד (17.4.2011). ראו גם: דקל, בעמ' 311-309; ברק-ארז, בעמ' 150-149]. יתרה מכן, בבית משפט זה כבר נפסק לא אחת כי במתח שבין עיקרון השוויון והגינות המכרז לבין האינטרס העסקי של הרשות, המאפיין את דיני המכרזים, תהא ככלל ידו של הראשון על העליונה. יפים לענייננו דבריה של השופטת ש' נתניהו: "המדיניות שנקטו המשיבות 1 ו-2 עשויה, אולי, בטווח הקצר, לחסוך מכספי הציבור, אך בטווח הרחוק פוגעת היא במטרותיו היסודיות של המכרז, שהן קבלתן של ההצעות הטובות ביותר, תוך שמירה על כלל השוויון בין המתחרים ועל טוהר המידות. מטרה זו ניתן להשיגה, רק כשהמציעים יודעים, שהם יכולים לסמוך על הגינותה של הרשות ועל דבקותה בתנאים, שהיא עצמה קבעה במכרז." [בג"ץ 466/82 עוזר את רובננקו שותפות לביצוע עבודות בהנדסה אזרחית נ' עיריית רמת-גן, פ"ד לו(1) 696, 699 (1982). ראו גם: עניין ידע מחשבים, בעמ' 647; עניין מיגדה, בעמ' 101; עניין י.ת.ב, בעמ' 907-905]. 19. אשר על כן, אם תישמע דעתי, יידחה הערעור. התוצאה הינה כי יש להותיר את ההכרזה על המשיבה כזוכה במכרז על כנה. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסך 40,000 ש"ח. בנסיבות העניין לא ראיתי לנכון להשית הוצאות לטובת ח.ל.ת. ש ו פ ט השופט י' עמית: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' שהם: אני מסכים. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, ד' בסיון התשע"ג (13.5.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13012550_W04.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il