פלוני נ. רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול - משרד הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 1254/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1254/10 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר העותרים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני 6. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול - משרד הפנים 2. שר הפנים 3. השר לביטחון פנים 4. נציב בתי הסוהר 5. שר הרווחה והשירותים החברתיים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד גלעד ברנע; עו"ד ענת בהט בשם המשיבים: עו"ד גלעד שירמן ז"ל; עו"ד תדמור עציון; עו"ד שוש שמואלי פסק-דין הנשיא א' גרוניס: 1. במוקד העתירה שלפנינו עומד אופן החזקתם במשמורת של קטינים אזרחי מדינות אפריקה, אשר נכנסו לשטח ישראל שלא כדין דרך גבול מצרים, בלא ליווי של הוריהם או של בני משפחה בגירים אחרים (להלן – קטינים בלתי מלווים או הקטינים). 2. החזקתם של הקטינים במשמורת התבצעה מכוח הוראותיו של סעיף 13א(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן – חוק הכניסה לישראל). הסעיף האמור קובע, כי שוהים שלא כדין בישראל יוחזקו במשמורת עד ליציאתם או הרחקתם מהמדינה. משמורת, כך קובע סעיף 13א(א) לחוק הכניסה לישראל, משמעה "מעצר אדם לצורך החזקתו במקום משמורת לפי הוראות חוק זה". הסעיף האמור מוסיף ומגדיר "מקום משמורת" כאחת מבין החלופות הבאות: בית סוהר כמשמעו בפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן – בית סוהר); מקום מעצר לפי סעיף 7 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – מקום מעצר); מקום משמורת מיוחד שייקבע לצורך משמורת לפי חוק הכניסה לישראל בצו שר הפנים והשר לביטחון פנים (להלן – מקום משמורת מיוחד); וכן, מקומות אחרים שייקבעו בצו הרחקה. החזקתם במשמורת של הקטינים הבלתי מלווים שאינם בני-גירוש נמשכת עד שנמצאת עבורם חלופת משמורת מתאימה, בפנימייה או בחסות משמורן (להלן – חלופת משמורת). 3. העותרים, אשר נמנו עם קבוצת הקטינים הבלתי מלווים נכון ליום הגשת העתירה, הוחזקו באותה עת באגף הקטינים של בית הסוהר גבעון. החזקתם בבית הסוהר נעשתה מכוח סעיף 13א לחוק הכניסה לישראל. העותרים אינם חולקים במסגרת העתירה על חוקתיותו של סעיף 13א לחוק הכניסה לישראל, אשר מסדיר את האפשרות להחזיק שוהים שלא כדין בבתי סוהר ובמקומות מעצר. תחת זאת, לשיטתם יש לפרש את הסעיף האמור ככזה האוסר על החזקת קטינים בלתי מלווים בבית סוהר או במקום מעצר. זאת לטענתם, נוכח ההשלכות הקשות של תנאי הכליאה במקומות אלו על קטינים. על כן סבורים העותרים, כי על שר הפנים והשר לביטחון פנים (המשיבים 2 ו-3 לעתירה, בהתאמה) לקבוע בצו מקום משמורת מיוחד שאינו בית סוהר, אשר יספק תנאים ההולמים קטינים. בנוסף נתבקשו בעתירה סעדים הנוגעים לתנאי המשמורת של הקטינים במקום המשמורת. חובה לציין, כי מאז הגשת העתירה שוחררו העותרים כולם מבית הסוהר גבעון. ואולם, העותרים ביקשו להביא בפנינו את הסוגיה העקרונית הנוגעת לכלל הקטינים הבלתי מלווים השוהים בבתי סוהר בישראל. קטינים אלו הוחזקו בעבר בבית הסוהר גבעון ובבית הסוהר סהרונים. 4. בתגובתם המקדמית לעתירה היפנו המשיבים לפסק-דינו של בית משפט זה בו לא נמצאה עילת התערבות בנוהל שגיבשה המדינה העוסק, בין היתר, בהחזקתם במשמורת של קטינים זרים לא מלווים (עע"ם 4878/05 פלונית נ' שר הפנים (לא פורסם, 6.11.2008)). המשיבים הוסיפו והדגישו, כי גם אם החזקת הקטינים במשמורת בבתי סוהר איננה אידיאלית וכי יש לנסות ולמצוא להם חלופת משמורת טובה יותר, מדובר בהחזקה חוקית. זאת, נוכח הוראותיו של חוק הכניסה לישראל, אשר אינו מבחין בין קטינים ובגירים לעניין החזקה במשמורת של שוהים שלא כדין. המשיבים לא חלקו על כך, כי יש לקחת בחשבון את גילו של השוהה שלא כדין כאשר מתקבלת לגביו החלטה בעניין החזקתו במשמורת. בהקשר זה, תיארו המשיבים מהלכים שונים המבוצעים בניסיון לשפר את תנאי ההחזקה של הקטינים במשמורת. יחד עם זאת סברו המשיבים, כי הדין איננו מחייב את החזקתם של קטינים בלתי מלווים דווקא במתקן נפרד אלא בעיקר כי יוחזקו בתנאים ההולמים קטינים. לשיטת המשיבים, תנאים אלו יכולים להתקיים אף בבית סוהר. 5. בעקבות דיון שהתקיים בבית משפט זה (לפני הנשיאה ד' ביניש והשופטים ח' מלצר ו-ע' פוגלמן), ניתן ביום 4.3.2010 צו-על-תנאי אשר הורה למשיבים להתייצב וליתן טעם מדוע לא יקבעו מקום משמורת מיוחד, שאינו בית סוהר או מקום מעצר, להחזקתם של הקטינים הבלתי מלווים. בתצהיר תשובה מיום 12.5.2010 חזרו המשיבים על עמדתם, כי החזקת הקטינים הינה כדין. עוד הודיעו המשיבים, כי השר לביטחון פנים הורה לפתוח מחדש בתוך ארבעה חודשים את מתקן מיכ"ל בחדרה, אשר שימש בעבר להחזקתם של קטינים במשמורת. המשיבים הטעימו, כי פתיחתו מחדש של מתקן מיכ"ל, המהווה "מקום משמורת מיוחד", צפויה לתת מענה לעניינם של העותרים. 6. נקדים ונגלה את דעתנו, כי העתירה דנא מיצתה את עצמה ולפיכך דינה להידחות. זאת, נוכח השינויים המשמעותיים הרבים שחלו בתנאי החזקתם של הקטינים מאז הוגשה העתירה. נעמוד עתה על אותן התפתחויות עובדתיות, אשר תוארו בהרחבה בכתבי הטענות שהוגשו מטעם המשיבים. השינוי המרכזי בו מדובר הינו הקמתו של מתקן תמיכה לנוער (להלן – המת"ן או המתקן) במתחם מתקן מיכ"ל בחדרה. המת"ן החל לפעול ב-16.8.2010 והוא מנוהל על ידי שירות בתי הסוהר (להלן – השב"ס). על מנת להעניק לשב"ס את הסמכות להפעיל את המתקן, הכריז עליו השר לביטחון פנים כ"בית סוהר". זאת, במקביל למעמד המתקן כ"מקום משמורת מיוחד". 7. המשיבים מסרו, כי הפעלתו של המתקן מתבצעת על ידי אנשי סגל שעברו השתלמויות שונות במטרה להכשירם לטיפול באוכלוסיית הקטינים הבלתי מלווים. עוד מסרו המשיבים, כי מפקד המתקן לנוער הינו עובד סוציאלי בהכשרתו ומנהל לשכת רווחה בעברו. כמו כן נמסר, כי תורת ההפעלה של המת"ן הינה ייחודית ושונה מזו הנהוגה ביתר מתקני השב"ס, נוכח המאפיינים הייחודיים של האוכלוסייה המוחזקת בו. תורה זו מגדירה את המתקן כ"מסגרת חינוכית טיפולית". יוער כי בעקבות הערות המותב שלפניו התקיים דיון ביום 5.1.2011 (הנשיאה ד' ביניש והשופטים א' גרוניס ו-א' חיות), תיקנו המשיבים את מסמך תורת ההפעלה של המתקן בחודש אפריל 2011. התיקון האמור צמצם את סמכויותיו המשמעתיות של סגל המתקן, הגם שהמשיבים הבהירו כי אף בטרם התיקון לא נעשה בסמכויות אלו שימוש. 8. עוד ציינו המשיבים, כי המת"ן ערוך לקליטתם של 60 קטינים והוא מכיל שש דירות. בכל דירה שני חדרי לינה (בכל חדר לנים 6-4 דיירים) וחלק משותף המיועד לארוחות משותפות ולצפייה בטלוויזיה. הקטינים השוהים במת"ן משתתפים בשיעורי שפה, חשבון, ספורט, מוסיקה, אומנות ועוד. שיעורים אלו מועברים בין השעות 16:00-08:00 על ידי מורי המחלקה לקידום נוער של משרד החינוך. בנוסף, פועלות במתקן שתי קצינות חינוך וכן מתנדבים המסייעים בהעשרה ובחינוך בלתי פורמלי. במתקן מוצב עובד סוציאלי האחראי למעקב אחר צרכיהם הרגשיים והחברתיים של הקטינים. כל זאת, לפי הודעותיהם של המשיבים. 9. על פי הודעה משלימה שהוגשה מטעם המשיבים ביום 8.7.2011 שהו במתקן באותה העת 49 קטינים. קטינים אלו הועברו למת"ן מבתי הסוהר גבעון וסהרונים, בהם הוחזקו בעבר. המשיבים ציינו בהודעתם האמורה, כי בבית הסוהר סהרונים לא מוחזקים עוד קטינים. 10. הנה כי כן, ניתן להבחין כי מאז הגשת העתירה חלו התפתחויות משמעותיות בכל הנוגע להחזקתם של קטינים לא מלווים שנכנסו לישראל שלא כדין. אולם, אף לאחר התפתחויות אלו סבורים העותרים כי החזקתם של הקטינים הבלתי מלווים במת"ן אינה נותנת מענה סביר לעניינם. כך, בתגובה מיום 19.5.2011 טוענים העותרים, כי הקטינים מוחזקים במתקן בתנאי כליאה, כאשר הם נעולים משך מרבית שעות היממה. עוד נטען בתגובה האמורה, כי המתקן מרושת במצלמות אבטחה. העותרים מציינים, כי ביחס לקטינים מופעלים אמצעי משמעת נוקשים וקפדניים לאין שיעור מאלו הנוהגים במוסדות חינוכיים-טיפוליים. בהקשר זה מזכירים העותרים את קיומו של "חדר חשיבה", חדר בידוד ריק אליו מוכנסים קטינים כאמצעי ענישה, ואת הסנקציה של "שלילת פריבילגיות", הקבועה במסמך תורת ההפעלה של המת"ן. לבסוף טענו העותרים, כי הקטינים במת"ן מוחזקים בו למשך זמן ממושך יותר בממוצע מתקופת הזמן בה הוחזקו בעבר הקטינים בבתי הסוהר גבעון וסהרונים. 11. בהחלטה מיום 20.6.2011 הורתה הנשיאה ד' ביניש למשיבים להתייחס לטענותיהם של העותרים. בהודעה משלימה מיום 8.7.2011, ציינו המשיבים כי הקטינים במת"ן חופשיים לנוע במרחב הדירות, כיתות הלימוד ושתי החצרות שבמתקן, בהתאם למסגרת הפעילות ושעות הלימודים וכן בין הפעילויות. בהודעה נוספת של המשיבים (מיום 11.8.2011) הובהר כי נעילת הדירות מתבצעת אך ורק בין השעות 21:00 ל-6:30 בבוקר, וזאת כדי למנוע בריחה. עוד הבהירו העותרים, כי במת"ן לא מתקיימת שלילה של חפצים, ביקורים, מכתבים, טלפונים ועוד. בנוסף מסרו העותרים, כי במת"ן עצמו – בשונה ממעגל האבטחה החיצוני לו – מוצבות מצלמות אבטחה בשני חדרים בלבד מתוך השנים עשר המצויים בו (וכן ב"חדר החשיבה" במקום). מטרתן של מצלמות אלו הינה השגחה על קטינים המצויים במצוקה נפשית, שישוכנו בחדרים בהן מוצבות המצלמות. 12. בהודעה המשלימה האמורה מיום 8.7.2011 הביעו המשיבים את עמדתם לפיה יש לצמצם ככל האפשר את משך השהייה של הקטינים במתקן. כמו כן נמסר בהודעה, כי במת"ן פועלת עובדת סוציאלית העוסקת בהשמתם של הקטינים בחלופות משמורת מחוץ למתקן. המשיבים מציינים שתי חלופות משמורת: הראשונה, במסגרת חינוכית של פנימייה; השנייה, תחת חסותו של משמורן שנבדק על ידי העובדת הסוציאלית במתקן ואושר על ידי בית הדין למשמורת. ההחלטה על השמתם של הקטינים באחת מחלופות המשמורת מתבצעת בשים לב לנסיבותיו הייחודיות של הקטין, להעדפתו האישית ובהתאם לאפשרויות ההשמה המצויות, כך לפי המשיבים. 13. מן הנתונים שמסרו המשיבים עולה כי אף בנושא קידומן של חלופות המשמורת להחזקה במת"ן נראה, כי חלו שינויים של ממש מאז הוגשה העתירה. מתברר, כי משרד החינוך הקצה 50 תקנים בכפר הנוער ניצנה, מסגרת מיוחדת שהוקמה בשיתוף הסוכנות היהודית לקליטתם של הקטינים הבלתי מלווים בגילאים 16-14. תקנים אלו מתווספים ל-100 תקנים שהוקצו בעבר במסגרות החינוך הקיימות של מינהל החינוך ההתיישבותי, לטובת השמתם של קטינים עד גיל 16. לקטינים בני 18-16 הקצה משרד הרווחה 30 תקנים בפנימיית אלמחבה בכפר יאסיף. מתוך סך כל 180 התקנים שצויינו, נותרו כ-50 תקנים פנויים לקליטתם של קטינים חדשים ו-20 תקנים נוספים צפויים היו להתפנות בחודשים שלאחר הודעת המשיבים מיום 8.7.2011. יחד עם זאת, המשיבים עמדו על כך, כי רבים מבין הקטינים מעוניינים דווקא בחלופה של משמורן על מנת שיוכלו לעבוד. אך המשיבים הסבירו, כי קיימים קשיים באיתור משמורנים. זאת, כיוון שאישור המשמורן כפוף להצגת ראיות לכושר השתכרותו ולמקום מגוריו. פעמים רבות ראיות אלו אינן בנמצא, כיוון שהמשמורן המועמד עובד בעבודה בלתי חוקית או שמקום מגוריו אינו מוסדר בחוזה כתוב. 14. הנתון המספרי המעודכן ביותר שנמסר לנו על-ידי המשיבים, הינו כי נכון לחודש יולי 2011 - 85 מתוך 134 הקטינים שנקלטו במת"ן מאז הקמתו, שנה קודם לכן, הושמו בחלופות המשמורת השונות. עוד מסרו המשיבים, כי מבין 49 הקטינים אשר שהו במתקן באותה התקופה, שניים עמדו בפני מעבר לכפר הנוער ניצנה; שני קטינים נוספים נמצאו מתאימים להשמה בכפר הנוער ניצנה, ואולם אלו סירבו למעבר וביקשו לצאת לעבוד; לשני קטינים אושר משמורן והם היו צפויים לעבור לחסותו; עשרה קטינים יועדו לפנימיית אלמחבה בכפר יאסיף; עשרה קטינים אחרים מצויים לפני או במהלך של בדיקת גיל, כאשר החלטה בעניין המשך הטיפול בהם תתקבל לאחר קבלת תוצאות הבדיקה; ביחס ליתר הקטינים נמסר, כי בית הדין למשמורת יאפשר לאלו מביניהם הקרובים לגיל 18 לצאת מהמתקן, בכפוף לסיוע בקליטתם על ידי אדם קרוב בעל היתר שהייה וחוזה דירה. קטינים אחרים מצויים בעיצומו של הליך בדיקת התאמה של משמורן קבוע. אם לא יימצא לחלק מן הקטינים משמורן מתאים או אדם שיסייע בקליטתם, ישובצו עשרה קטינים נוספים בפנימייה בכפר יאסיף. 15. להשלמת התמונה נציין, כי בהחלטתנו מיום 14.7.2011 הורינו למשיבים להגיש הודעה משלימה בדבר מתן אפשרות להגשת תלונות פרטניות ביחס לטיפול בקטינים הבלתי מלווים לגורם מינהלי. בהודעה המשלימה אשר הגישו המשיבים ביום 5.10.2011 צויין, כי תלונות הנוגעות להשמתם של קטינים בני 16-14 המוחזקים במת"ן ניתן יהיה להפנות למנהלת יחידת קליטה והשמת תלמידים בפנימיות במינהל החינוך ההתיישבותי במשרד החינוך; תלונות הנוגעות לשיבוצם של קטינים בני 18-16 במסגרות של משרד הרווחה יופנו לעובדת הסוציאלית מטעם משרד הרווחה הפועלת במת"ן. ככל שיהיה בכך צורך תפנה העובדת הסוציאלית תלונות לטיפולה של עובדת סוציאלית ארצית לחוק הנוער, הפועלת אף היא מטעם משרד הרווחה. 16. עמדנו בהרחבה רבה על השתלשלות העניינים שבאה לאחר הגשת העתירה, על מנת להדגיש את השיפור המשמעותי שחל בתנאי החזקתם של הקטינים וקידומן של חלופות המשמורת השונות. נוכח התפתחויות אלה איננו סבורים כי העתירה מגלה עילת התערבות בשיקול דעתם של המשיבים לגבי החזקת קטינים בלתי מלווים בהתאם להוראות חוק הכניסה לישראל. יחד עם זאת, בסיום הדברים מצאנו לנכון להרחיב בעניינן של קטינות בלתי מלוות, המוחזקות באגף הנשים של בית הסוהר גבעון. המשיבים ציינו בהודעה מיום 14.4.2011, כי חמש קטינות מוחזקות בבית הסוהר גבעון. לפי הודעה זו, קטינות אלו מוחזקות בתא נפרד באגף הנשים של בית הסוהר, אשר פתוח במשך שעות היום, למעט בזמני הספירה ובמהלך הלילה. את החזקתן של הקטינות בבית הסוהר גבעון תלו המשיבים ברצון להימנע מניצול לא יעיל של המת"ן, הכולל שני מבנים בלבד. זאת, על רקע הצורך להפריד בין הקטינות לבין הקטינים. בהחלטת בית משפט זה (הנשיאה ד' ביניש והשופטים א' גרוניס ו-א' חיות) מיום 5.1.2011 צויין, כי החזקתן של הקטינות בדרך קבע בבית הסוהר גבעון איננה פתרון ראוי. בעקבות החלטה זו נראה כי נעשה מצד המשיבים מאמץ להוצאת הקטינות מבית הסוהר. בינתיים, ככל הנראה הושמה אחת הקטינות בחלופת משמורת והיא איננה מוחזקת עוד בבית הסוהר גבעון. ביחס לארבע הקטינות האחרות מסרו המשיבים בהודעתם מיום 8.7.2011, כי אחת מהן הועברה לבית הסוהר גבעון כחצי שנה קודם לכן, השנייה לפני כחודש, השלישית לפני שלושה שבועות והאחרונה לפני ימים ספורים (מועדים אלו מתייחסים, כמובן, ליום הגשת ההודעה). שתי הקטינות אשר שוהות במתקן פחות מחודש מחכות לתוצאותיהן של בדיקות גיל שנערכו להן. לאחר קבלת תוצאות הבדיקות יוחלט על המשך הטיפול בהן. המשיבים הודיעו, כי נבדקה האפשרות להעברתן של שתי הקטינות, אשר מוחזקות בבית הסוהר מעל לחודש לפנימייה של משרד החינוך. ואולם, נציגת משרד החינוך אשר פגשה את הקטינות האמורות התרשמה, כי הן אינן מעוניינות ללמוד. המשיבים ציינו, כי נציגת משרד החינוך תפגוש את הקטינות פעם נוספת במטרה לבחון את רצונן להשתלב במסגרת חינוכית. עוד ציינו המשיבים, כי בכוונתם לפעול להוצאתן של הקטינות מחוץ לבית הסוהר גבעון. ייתכן מאוד כי הסוגיה באה בינתיים על פתרונה, וככל שלא יש לקוות כי הדבר ייעשה מוקדם ככל האפשר. ברי, כי אם תימשך החזקתן של הקטינות בבית הסוהר גבעון, שעריו של בית משפט זה יהיו פתוחים לעתירה נוספת בעניינן. נציין, כי נוכח השתלשלות העניינים המתוארת, לא ראינו מקום לאפשר הגשת תגובה נוספת מטעם העותרים להודעת העדכון האחרונה של המדינה. 17. לסיום, נוכח ההתפתחויות החיוביות מאז הגשת העתירה, אנו דוחים אותה. העתירה השיגה את מטרתה, גם אם לא באופן מלא, הרי במידה ניכרת. לפיכך, ישאו המשיבים בשכר טרחה בסך 15,000 ש"ח. ה נ ש י א השופט א' רובינשטיין: א. מסכים אני לחוות דעתו של הנשיא גרוניס. ב. חבל שנושא מעין זה שב ומטעים את תפקידו של בית המשפט זה כשמרטף של פעולות הממשלה בנושאים שונים, כדי להבטיח שהפעולות הראויות על פי דין יינקטו; ראו בג"ץ 5587/07 עוזיאל נ' מס רכוש וקרן פיצויים (לא פורסם), שם נאמר: "תפקיד בית המשפט במקרה זה, כמו במקרים דומים לא מעטים בגדרי המשפט המינהלי, לא היה בכתיבת פסק דין משפטי מלומד, אלא בליווי הרשויות תוך עידוד וזירוז פעולתן, מעשה אומנת או שמרטף; זאת - כדי לקדם את מימוש חובתן על פי הדין במבוכי המינהל הציבורי, שלא לומר בירוקרטיה. תפקיד זה משמעו שהתיק אינו נסגר ונגנז אלא נותר חי, עד להסדר סביר של הבעיה שהועלתה בעתירה". עתירה זו עוררה, לאמיתה, בעיה מעשית בעיקרה, בעלת נופך משפטי משני, כמתואר על-ידי חברי הנשיא. העתירה הוגשה ב-16.2.10. תוך הטיפול בה, בדיוני בית המשפט ובהודעות משלימות, הושגו שינויים מבורכים רבים בטיפול בנושא משמורת הקטינים בהיבטים שונים, שספק אם היו באים, ומכל מקום בקצב מתאים, בלא העתירה. הדברים נאמרים מבלי לפגוע, כמובן, במאמץ שעשו גורמי המדינה להיענות לצרכים במהלך הדיונים בעתירה. ואולם, אין מקרה זה בודד בהקשר תפקידו של בית המשפט בכגון דא; רחוק מכך. בהרצאה שנישאה לא מכבר נזדמן לי לומר: "אילולא היה הבג"צ, היה צריך להמציאו; זאת, לאו דוקא בשביל פלסטינאים או מתנחלים, אלא בשביל בעלי מוגבלויות ואוכלוסיות חלשות למיניהן. וגם בתחום הבטחוני.... אין לי צל צלו של ספק שבית המשפט לאורך שנות המדינה הביא תועלת רבתי לאותו מערך של איזונים והגינות שאנו כאזרחים מעוניינים בו". ("ישראל-הביטחון והמשפט - מבט אישי"; הרצאה שנישאה בכנס באוניברסיטת בר אילן (ט' בכסליו תשע"ב-5.12.11) לכבוד צאת ספרם של עמיחי וסטיוארט כהן דיני הביטחון הלאומי של ישראל (אנגלית) עתידה להתפרסם בספר השופט אליהו מצא). מטרת שורות אלה היא לקרוא למדינה להגביר חיילים ולהגיד מראשית אחרית, כדי שמוסדותיה ימלאו את תפקידם כראוי בלא צורך בהתערבות שיפוטית ובהליכים מייגעים. אין מי שישמח על כך יותר מבית משפט זה. ועם זאת, במצב הקיים, בית המשפט מהוה כתובת הן לשמירת זכויות בסיסיות והן לליווי תהליכי שינויים כמו בכגון דא, וטוב שכך. ש ו פ ט השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של הנשיא א' גרוניס. ניתן היום, י"ב בניסן התשע"ב (04.04.2012). ה נ ש י א ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10012540_S25.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il