אלמוג(אסיר) נ' לממשלה ואח'

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 12534-08-24 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז השופט דוד מינץ השופט יחיאל כשר העותר: עמית אלמוג נגד המשיבים: 1. היועצת המשפטית לממשלה 2. פרקליט המדינה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד אורית חיון, אפרת נחמני-בר בשם המשיבים: עו"ד מיטל בוכמן-שינדל, עו"ד מיכל דניאלי פסק-דין השופטת דפנה ברק-ארז: 1. בפנינו עתירה המכוונת נגד ההחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית בעניין הדלפה לתקשורת של חומרים מחקירותיו של העותר במשטרה בקשר למעורבות במעשי רצח ותקיפה. יוער כי חקירות אלה הובילו בהמשך להגשת כתב אישום נגדו בגין המעשים הנטענים. המשיבים בעתירה הם היועצת המשפטית לממשלה ופרקליט המדינה. 2. כבר עתה יצוין כי העתירה הנוכחית היא הרביעית המוגשת בעניין זה על-ידי העותר, לאחר ששלוש עתירות קודמות שהגיש נמחקו – שתיים מהן לאחר שהתייתרו (בג"ץ 2990/22 ובג"ץ 5244/23) ואחת נוספת לאחר שהעותר חזר בו ממנה (בג"ץ 6389/22). עיקר טענותיו של העותר, בהליכים הקודמים ואף בעתירה דנן, נסב על כך שזמן קצר לאחר מעצרו החל לטענתו "מסע הדלפות שיטתי" בעניינו. רקע עובדתי והליכים קודמים 3. העותר נעצר ביום 16.5.2020 בחשד לרצח מאיה ווישניאק ז"ל, שהייתה בת זוגו, וכן בחשד לתקיפתה של אמו. ביום 11.6.2020 הוגש נגדו כתב אישום בעבירות של רצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף 301א(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 335-334 לחוק זה. בתקופה זו פורסמו בכלי התקשורת ידיעות שעסקו בפרשה, וכללו גם פרטי מידע וציטוטים מחקירותיו של העותר. 4. ביום 8.10.2020 פנה העותר לנציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות (להלן: הנציב) בנוגע להתנהלות של המשטרה והפרקליטות בעניינו. העותר הלין הן על גורמי המשטרה שהובילו את תיק החקירה, שלהם הוא ייחס הדלפות של מידע רגיש לתקשורת תוך הסתרתו מההגנה, והן על פרקליטות מחוז תל אביב (פלילי), שליוותה את החקירה ולטענתו לא עשתה די למניעת ההדלפות. 5. בהמשך לכך, ביום 10.1.2021 נתן הנציב החלטה מפורטת בקשר לתלונתו של העותר. בעיקרו של דבר, הנציב מתח ביקורת על התנהלות המשטרה והורה להעביר את תלונתו של העותר לבחינת היועץ המשפטי לממשלה. זאת, בהתאם לסעיף 16(א)(3) לחוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, התשע"ו-2016 (להלן: חוק הנציבות), הקובע כי הנציב לא יברר תלונה אם היא מעוררת חשש ממשי לביצוע עבירה פלילית, וכי תלונה כאמור תועבר לטיפול היועץ המשפטי לממשלה עם העתק לשר המשפטים. הנציב קבע בעניין זה כי "ראוי להעמיק חקר בכלל ההוויה שנתקיימה טרם הגשת כתב האישום לגילוי הגורם או הגורמים שפעלו, לכאורה, בניגוד לחוק". אשר לטענות הנוגעות לפרקליטות, הנציב הדגיש כי היא אינה גוף המפקח על עבודת המשטרה ואינה אחראית על התנהלותה. עם זאת, בין השאר בשים לב לתפקידה של הפרקליטות במערכת אכיפת החוק, המליץ הנציב ליועץ המשפטי לממשלה לשקול קביעת הנחיות מתאימות בנושא, מכוח סמכותו לפי סעיף 19(א) לחוק הנציבות. בחודשים שלאחר מכן שלח העותר מספר פניות שכוונו לקבלת עדכון ביחס להתקדמות הטיפול בעניין. 6. העתירה הראשונה – משלא קיבל תשובה לגוף הדברים, ביום 3.5.2022 הגיש העותר את עתירתו הראשונה בנושא. ביום 22.6.2022 הגישה המדינה תגובה מקדמית ובה עדכנה כי המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים (להלן: המשנה לפרקליט המדינה) החליט, לאחר בחינת המלצותיו של הנציב ועל דעתו של פרקליט המדינה, שאין מקום לפתוח בחקירה על ההדלפה מחקירותיו של העותר. בתגובה צוין כי נסיבות העניין נבחנו על-פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 4.1114 "קווים מנחים למדיניות אכיפה בעבירות הנוגעות למסירת מידע האסור בגילוי" (4.2.2020) (להלן: הקווים המנחים), הכוללות שלושה שיקולים מרכזיים: הפגיעה או פוטנציאל הפגיעה באינטרסים חיוניים; תוחלת החקירה ומורכבותה כאשר זהותו של מוסר המידע אינה ברורה; וכן חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת. בהקשר זה צוין כי מאחר שגורמים רבים נחשפו לפרטי המידע שהופיעו בפרסומים מושא התלונה – לרבות אנשי מד"א ואיחוד הצלה, גורמים רבים במשטרה, משפחת העותר, חבריו ועורכי דינו – ישנם חשודים פוטנציאליים רבים, כך שהתוחלת החקירתית של זיהוי המדליף נמוכה מאד. עוד צוין כי ככל שלעותר יש טענות ביחס לנזק שנגרם לו בשל הפרסום, באפשרותו להעלותן במסגרת ההליך המתנהל נגדו. כן צוין כי בהתאם להנחיה הנזכרת – בעניינים מסוג זה מתבקש לנקוט במדיניות זהירה ומצמצמת. המדינה הוסיפה כי הוקם צוות עבודה בפרקליטות השוקד על גיבוש נהלים מתאימים בעניין וכי נעשית עבודת מטה מתקדמת לגיבוש הנחיה בנושא מדיניות העמדה לדין במקרים של הפרת צו איסור פרסום. לנוכח האמור ולבקשת העותר, ביום 5.7.2022 נמחקה העתירה (בג"ץ 2990/22, השופטים י' עמית ו-א' שטיין והשופטת ג' כנפי-שטייניץ). 7. העתירה השנייה – עוד לפני שניתן פסק הדין בעתירה הראשונה, ביום 4.7.2022 פנה העותר גם ליועצת המשפטית לממשלה בבקשה שתורה על פתיחה חקירה פלילית בעניין ההדלפות. בטרם ניתן לו מענה לגופם של דברים, ביום 22.9.2022 העותר הגיש עתירה נוספת שגם בה ביקש להורות על כך שתיפתח חקירה פלילית בעניין ההדלפות מחקירותיו. בתגובת המדינה מיום 22.11.2022 הובהר כי פנייתו של העותר תטופל כערר שיידון על-ידי היועצת המשפטית לממשלה על ההחלטה המקורית שלא לפתוח בחקירה, בהתאם לסעיף 64(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי). ביום 24.1.2023 נמחקה העתירה השנייה (בג"ץ 6389/22, השופטים נ' סולברג, ח' כבוב ו-י' כשר). בפסק הדין נכתב, בין השאר, שהעותר חזר בו מעתירתו "תוך שמירת זכותו לשוב ולהגיש עתירה לכשתינתן החלטת היועצת המשפטית לממשלה". 8. העתירה השלישית – עוד קודם לקבלת ההחלטה בערר, ביום 10.7.2023 העותר חזר והגיש עתירה בעניין. מבלי לפרט יצוין כי ביום 1.7.2024 הוגשה הודעה מעדכנת מטעם המדינה שבה נמסר כי היועצת המשפטית לממשלה החליטה לדחות את הערר. בהמשך לכך נמחקה אפוא גם עתירה זו, מאחר שהסעד המבוקש בה – מתן החלטה בערר – התקבל (בג"ץ 5244/23, השופט עמית, השופטת ר' רונן ואנוכי). 9. ביום 4.7.2024 נמסרו לעותר נימוקי ההחלטה בערר. בהחלטתה עמדה היועצת המשפטית לממשלה על כך שמכלול הטענות שהעלה העותר בתלונתו נבדק על-ידי בכירים בפרקליטות המדינה, ובכלל זה המשנה לפרקליט המדינה ופרקליט המדינה עצמו. היועצת המשפטית לממשלה הדגישה כי הללו מצאו שאין מקום לפתוח בחקירה על-פי אמות המידה המקובלות בעניין. על רקע זה ציינה היועצת המשפטית לממשלה, כי לאחר בחינת התשתית העובדתית הרלוונטית בהתאם לקווים המנחים, ואף לאחר שהיא קיימה ישיבה בנושא בהשתתפות פרקליט המדינה, ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה, המשנה לפרקליט המדינה וגורמים נוספים – היא הגיעה למסקנה כי אין בטענות המועלות בערר ובחומר עצמו כדי להביא לשינוי ההחלטה המקורית בעניין. 10. היועצת המשפטית לממשלה הסבירה כי כמפורט בקווים המנחים, ההחלטה אם לפתוח בחקירה פלילית נגד עובדי ציבור בגין עבירה של מסירת מידע האסור בגילוי טעונה איזון עדין בין האינטרסים המוגנים בהתאם לנסיבות העניין הקונקרטי. בהמשך לכך היועצת המשפטית לממשלה בחנה את הפרסומים שעליהם נסבה תלונתו של העותר אחד לאחד. בסיכומו של דבר, נקבע כי בשים לב למעגל הגורמים שנחשפו למידע, ובהם מי שאינם עובדי ציבור, קיימת שאלה בדבר עצם התגבשותה של עבירה. כן צוין כי גם בהתעלם מכך, בחינת המסד העובדתי מלמדת שעוצמת הפגיעה באינטרסים חיוניים, לרבות פרטיותו של העותר – היא נמוכה. זאת, בהתחשב בתוכן הפרסום אל מול החשדות שהתבררו, וכן בתחולתו הקצרה של צו איסור הפרסום בפרשה, למשך שבוע בלבד. עוד הוטעם העניין הציבורי בפרסום. לנוכח כל האמור נקבע כי אין לשנות מהחלטת פרקליטות המדינה שלא לנקוט בהליכי אכיפה. 11. להשלמת התמונה ובמאמר מוסגר יצוין כי קצין משטרה שנמנה עם צוות החקירה בעניין, ושתלונת העותר נגעה גם אליו, הגיש אף הוא עתירה לבית משפט זה בעניינה של החלטת הנציב. ביום 21.12.2022 נדחתה אף עתירה זו בפסק דין שהבהיר כי הנפקות היחידה של החלטה זו היא "העברה ליועץ המשפטי לממשלה, ואין לראות בה ממצא כלשהו לחובתו" (בג"ץ 5488/21, המשנה לנשיאה ע' פוגלמן, השופט ד' מינץ והשופטת ר' רונן). העתירה הנוכחית 12. העתירה הנוכחית הוגשה ביום 6.8.2024, ובגדרה העותר חוזר ומבקש שנורה על פתיחת חקירה פלילית לבירור נסיבות ההדלפות מחקירותיו. העותר סוקר את השתלשלות העניינים בעניינו ומלין על התמשכות התהליך של קבלת ההחלטות בעניינו לאורך השנים. לטענתו, "הסחבת" בהתנהלות המדינה מלמדת על מאמץ עקבי ועיקש "לטייח" את הפרשה ולמנוע בכל דרך בירור אמיתי ונוקב של החשדות שעליהם הצביע הנציב. מאחר שהיועצת המשפטית לממשלה אימצה את החלטתו המקורית של המשנה לפרקליט המדינה, העותר מפנה את טענותיו אף ביחס להחלטה זו. בהקשר לכך אף הוטעם כי המשנה לפרקליט המדינה נסמך על מסד עובדתי שגוי, בפרט בכל הנוגע למעגל הגורמים שנחשפו לפרטים שהודלפו לכלי התקשורת. עוד טוען העותר כי המשנה לפרקליט המדינה העריך בחסר את הנזק הנובע מן ההימנעות מפתיחת חקירה, ומדגיש כי זה איננו ממוקד רק בפגיעה האישית בו, כי אם באינטרס הציבורי הכללי הנוגע לשמירה על שלטון החוק ועל אמון הציבור ברשויות המדינה. על רקע זה סבור העותר כי החלטתו של המשנה לפרקליט המדינה מתעלמת משיקולים רלוונטיים ואף אינה מנומקת באופן מספק. 13. העותר מוסיף כי אף בהחלטתה של היועצת המשפטית לממשלה נפלו פגמים. העותר טוען כי הלכה למעשה הוא נקט בהליך של "השגה", במסגרת מיצוי ההליכים שביקש לערוך טרם הגשת עתירה. אולם, כך נטען, המדינה טעתה לראות בפנייתו "ערר". לעמדתו של העותר מדובר בשגיאה משפטית שהובילה לאימוץ אמות מידה ראייתיות ומינהליות שאינן אמורות לחול על עניינו. לבסוף, העותר טוען כי ההחלטה שלא לפתוח בחקירה בעניין ההדלפות היא בלתי סבירה באופן קיצוני ומקיימת את אמת המידה הנדרשת להתערבותו של בית משפט זה בהחלטות התביעה הכללית. 14. ביום 27.11.2024 הגישה המדינה תגובה מקדמית לעתירה, ובה היא טוענת כי דינה להידחות. לשיטתה, ההחלטה בעניינו של העותר היא החלטה עניינית ומנומקת, אשר נשענת על הקווים המנחים, והתקבלה בתום הליך סדור, מקצועי ומקיף. על רקע זה, ובשים לב לשיקול הדעת הרחב המסור בהקשר זה לרשויות התביעה ולעומדת בראשן – נטען כי אין עילה להתערבותו של בית משפט זה. 15. המדינה חוזרת ומדגישה בהתייחס לתוחלת החקירה כי גורמים רבים, שקשה לאמוד את מספרם, נחשפו לפרטי המידע שהופיעו בפרסומים הנוגעים לעותר. המדינה טוענת עוד כי ככל שהמידע שעליו נסבות טענותיו של העותר נמסר לאחר פקיעתו של צו איסור הפרסום והועבר על-ידי מי שאינו עובד ציבור – הרי שהדבר אינו עולה כדי עבירה פלילית. לנוכח האמור נטען כי הסיכוי להגיע בסיום החקירה לזיהויו של מוסר המידע הוא נמוך. אשר לעצמת הפגיעה באינטרסים חיוניים, המדינה עומדת על הטענה כי זו אינה גבוהה, בין השאר בהתחשב בכך שהעותר עומד לדין פלילי בהליך פומבי וגלוי ובכך שהפרסומים המוקדמים נעשו בלא ציון שמו. 16. המדינה מוסיפה כי טענתו של העותר בדבר הסיווג השגוי לכאורה של פנייתו כערר אינה נכונה. המדינה מבהירה כי ההחלטה שלא לפתוח בחקירה שהתקבלה על-ידי המשנה לפרקליט המדינה, על דעת פרקליט המדינה, היא החלטה שלגביה עומדת למתלונן זכות ערר. בהקשר זה המדינה מציינת כי החלטה כאמור מתקבלת על-ידי הגורם המוסמך, לפי העניין, כאשר במקרים רבים סמכות זו מסורה לגורמי הפרקליטות ולא למשטרה. עוד נטען כי גם אם העותר לא הגיש את תלונתו למשטרה או למחלקה לחקירות שוטרים, אלא לנציב – הדבר אינו מעלה או מוריד ואינו משליך על מעמדו כמי שטוען להיותו נפגע עבירה ומבקש שתיפתח חקירה בעניינו. דיון והכרעה 17. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. הלכה ותיקה ומושרשת עמנו כי לגורמי התביעה מוקנה שיקול דעת רחב ביותר בכל הנוגע לניהול ההליך הפלילי על כל שלביו, ובכלל זה ביחס להחלטה אם לפתוח בחקירה. בהתאם לכך, התערבותו של בית משפט זה בהחלטותיהן של רשויות התביעה תיעשה במשורה ובמקרים חריגים ונדירים בלבד שבהם נפל פגם מהותי בהפעלת שיקול הדעת, כדוגמת חוסר סבירות קיצוני. הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בהחלטה שקיבלה היועצת המשפטית לממשלה העומדת בראשה של מערכת התביעה (ראו למשל: בג"ץ 5722/12 אבו גוש נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 22 (12.12.2017); בג"ץ 1814/20 עד כאן – צעירים למען ישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (12.10.2020); בג"ץ 3917/20 אלוביץ' נ' היועץ המשפטי לממשלה ומ"מ פרקליט המדינה, פסקה 10 (5.11.2020) (להלן: עניין אלוביץ')). על כך יש להוסיף כי הנטייה להתערב בהחלטות שעניינן פתיחה בחקירה היא מצומצמת אף יותר כאשר אלה מבוססות על שיקולים ראייתיים (ראו למשל: בג"ץ 5580/21 ביאדגה נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 11 (10.7.2022); בג"ץ 4796/24 כהן נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 8 (9.12.2024)). 18. למען הסר ספק יובהר כי הלכות אלו כוחן יפה אף בנסיבות שבהן ההחלטה שלא לפתוח בחקירה התקבלה בעקבות הגשת תלונה לנציב והעברתה על-ידו ליועצת המשפטית לממשלה, כבענייננו (ראו למשל: בג"ץ 166/20 חברוני נ' היועמ"ש, פסקה 18 (17.8.2020); בג"ץ 5276/20 בני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקאות 8-7 (24.10.2021)). אם כן, בדומה למקרים שנזכרו כאן, וכפי שהסבירה המדינה בתגובה המקדמית, אין נפקא מינה אם בחינת ההצדקה לפתוח בחקירה החלה בעקבות תלונה למשטרה או לנציב. מכל מקום, כידוע, אין בממצאים ובמסקנות של הנציב, כשלעצמם, כדי לבסס חשד סביר לביצוע עבירה או להקים עילה לפתיחה בחקירה פלילית. 19. בסיכומו של דבר, אפוא, לא מצאנו כי עלה בידו של העותר להצביע על עילה המצדיקה את התערבותנו. החלטתה של היועצת המשפטית לממשלה, כמו גם ההחלטה הקודמת שנתן המשנה לפרקליט המדינה על דעתו של פרקליט המדינה – עולות בקנה אחד עם הקווים המנחים שהוגדרו בעניין זה ומביאות בחשבון את כלל השיקולים הנוגעים בדבר. אלה נסמכו על בחינה מקיפה של המסד העובדתי הנוגע לפרסומים התקשורתיים בעניין חקירות העותר. פריטי המידע שלכאורה הודלפו נבחנו לגופם, בין השאר בשים לב לתוכנם ולמועד פרסומם בתקשורת. בהקשר זה אף צוינו הגורמים השונים שהיו עשויים להיחשף למידע הרלוונטי בכל נקודת זמן. בניגוד לטענת העותר, לא התרשמנו כי התשתית העובדתית שעליה נשענו ההחלטות האמורות שגויה או בלתי מדויקת. המסקנה לפיה בנסיבות העניין תוחלת החקירה נמוכה, וכן מצומצם היקפה של הפגיעה – הן באינטרס האישי של העותר והן באינטרס הציבורי – מעוגנת היטב במאפייניו הפרטניים של המקרה דנן. על רקע זה, ובהתחשב במתחם שיקול הדעת הרחב המוקנה ליועצת המשפטית לממשלה בעניין זה – איננו סבורים כי ההחלטות מושא העתירה לוקות בחוסר סבירות קיצוני או בפגם מהותי אחר. אם כן, העותר לא הרים את הנטל המונח לפתחו להראות שעניינו נכנס לגדר החריג המצומצם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בהחלטות הנוגעות לפתיחה בחקירה. כל זאת, מבלי להקל ראש בחשיבות הנודעת להתמודדות מתאימה עם תופעת ההדלפות (ראו והשוו: עניין אלוביץ'; בג"ץ 3823/22 נתניהו נ' היועצת המשפטית לממשלה, פסקה 8 לחוות דעתי (17.7.2023)). 20. סוף דבר: העתירה נדחית. במכלול הנסיבות, ובהתחשב בהשתלשלות ההליכים שתוארה – אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ה כסלו תשפ"ה (26 דצמבר 2024). דפנה ברק-ארז שופטת דוד מינץ שופט יחיאל כשר שופט