פלוני נ. פלוני

2 בבית המשפט העליון עפ"ס 12463-09-24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא (בדימ') עוזי פוגלמן המערערת: פלונית נגד המשיב: פלוני ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת י' שקדי שץ) בתלה"מ 9091-08-23 מיום 22.8.2024 בשם המערערת: עו"ד אבנר רון פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת י' שקדי שץ) בתלה"מ 9091-08-23 ובתיק קשור נוסף, מיום 22.8.2024, שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינה של המערערת. הרקע להליך שלפניי פורט בהרחבה במסגרת פסק דין שדחה ערעור שהגישה המערערת על החלטת פסלות קודמת של המותב (ע"א 215/24 פלונית נ' פלוני (12.2.2024)), ומשכך אדרש אך לעיקרי העובדות שנדרשות לצורך הכרעה בערעור דנן. בתמצית, יצוין כי המערערת והמשיב, בני זוג לשעבר, מנהלים הליכים משפטיים שנוגעים, בעיקרם של דברים, לחלוקת הרכוש בין הצדדים – ובפרט לזכויותיהם בנכס מקרקעין שעליו החלו לבנות בית עובר לפרידתם ולחשבון בנק משותף – וכן לבתם הקטינה (להלן: הבית, החשבון המשותף ו-הקטינה בהתאמה). בהמשך להחלטות קודמות שבמסגרתן נקבע כי על המערערת לפנות את הבית, ביום 3.4.2024 הגישה המערערת בקשה לדחיית מועד פינוי הבית; וביום 15.4.2024 דחה המותב את הבקשה תוך שצוין, בין היתר, כי "איני סבורה שבית משפט זה מוסמך לשוב ולדון במועד הפינוי שעה שמועד הפינוי נקבע על ידי בית המשפט המחוזי (בפסק דין שניתן בערעור על החלטה קודמת של בית משפט זה בדבר מועד הפינוי)" (להלן: ההחלטה מיום 15.4.2024). בהמשך לכך, ביום 1.5.2024 הגישה המערערת בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 15.4.2024, וביום 14.5.2024 דחה המותב את הבקשה וקבע, בעיקרם של דברים, כי טענותיה של המערערת בעניין פינוי הבית נידונו ונדחו בעבר. ביום 20.5.2024 – לאחר שהמערערת הגישה בקשה נוספת שבמסגרתה עתרה, בין היתר, לקבוע דיון בנושא פינוי הבית וכן להורות על עיכוב ביצוע הפינוי עד להגשתה של בקשת רשות לערער נוספת בעניין זה – קבע המותב כי ישנה הצדקה לנקיטת הליכי אכיפה בסיוע לשכת ההוצאה לפועל; ובצד האמור, נקבע כי על מנת "לאפשר [למערערת – ע' פ'] שהות לפנות את הנכס בעצמה / לנקוט בהליכי ערעור, ותוך התחשבות במשך הזמן שחלף ממועד הפינוי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי (21.4.2024) – אני מורה על עיכוב ביצועה של החלטה זו עד ליום 23.5.2024" (שם, סעיף 10; ההדגשה במקור – ע' פ'; להלן: ההחלטה מיום 20.5.2024). ביום 13.6.2024 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט נ' סילמן) בקשת רשות לערער שהגישה המערערת על פינויה מהבית, וקבע כי על האחרונה לפנות את הבית תוך 20 ימים, וכי ככל שלא תעשה כן יפעל בית המשפט לענייני משפחה בהתאם להחלטתו מיום 20.5.2024. בנוסף, במסגרת החלטתו ציין בית המשפט המחוזי כי "אבהיר את שנאמר [למערערת – ע' פ'] במספר לא מבוטל של החלטות שיפוטיות [...] כי באפשרותה לנקוט הליך מתאים בכל הנוגע למדורה ומדור הקטינה, כי המשך מגורים בבית שעלויות אחזקתו גבוהות במיוחד עומד בסתירה מוחלטת לטענות לדוחק כלכלי, וכי לצדדים עתודות כספיות המאפשרות מימון מדור חלופי [...]"; וכן כי "המשיב הסכים גם במהלך הדיון בפניי לאפשרות מימון דיור חלופי מכספים בחשבון המשותף בהיקף לא מבוטל (הוצע 15,000 ₪ לחודש!)" (שם, סעיף 36; ההדגשה במקור – ע' פ'). ביום 16.6.2024 הגישה המערערת בקשה לקביעת מועד דיון לצורך שחרור כספים מהחשבון המשותף עבור מימון פינוי הבית ומעבר למגורים חלופיים עבורה ועבור הקטינה. למחרת היום, דחה המותב את הבקשה, תוך שצוין כי דיון בהליך קבוע ליום 23.9.2024 ושבנסיבות העניין לא קמה הצדקה להקדמתו. בנוסף, נקבע כי נוכח הסכמתו של המשיב שלפיה יעשה שימוש בחשבון המשותף למימון המדור החלופי, ובשים לב לכך שהמערערת לא הציגה חלופת מגורים קונקרטית שניתן יהיה לדון בה, אין מקום להקדמת הדיון בשלב זה וממילא הדבר יוביל לפגיעה בזמן שיפוטי יקר. בהמשך לכך, ביום 21.6.2024 הגישה המערערת בקשה שבמסגרתה עתרה, בין היתר, לשחרר סכום של כ-500,000 ש"ח מהחשבון המשותף לצורך מימון המעבר מהבית ושכירת מגורים חלופיים. ביום 26.6.2024 קבע המותב כי יועבר סכום של 35,000 ש"ח מהחשבון המשותף כתשלום חד פעמי לכל אחד מהצדדים; וכי "המערערת תודיע, בתוך 7 ימים, עמדתה בענין משיכת סך חודשי של 15,000 ש"ח על ידי כל צד בכדי לאפשר מימון המגורים". ביום 8.7.2024 הגיש המשיב בקשה לפינוי המערערת מהבית, וביום 17.7.2024 קבע המותב כי "ככל שלא יוגש טיעון סדור, מגובש ומשכנע ביחס לסיבה לאי הפינוי במועד (ככל שזהו המצב) ולהצדקה שלא לבצע את הפינוי במסגרת הליכי הוצאה לפועל עד ליום 21.7.2024 אורה כמבוקש". לבסוף, ביום 30.7.2024 – לאחר שהמערערת הגישה את תגובתה לעניין זה – קבע המותב כי: "החלטות בענין פינוי הנכס ניתנו שוב ושוב (לרבות על ידי בית המשפט המחוזי). הטענות שבפי [המערערת – ע' פ'] הוכרעו, פעם אחר פעם (לרבות על ידי בית המשפט המחוזי). הובהר, שוב ושוב, כי לא מדובר בבית מגורים; כי אין הצדקה משפטית לאפשר את המשך תפיסת החזקה; כי הליכי הכינוס יתנהלו בצורה יעילה יותר כאשר הנכס פנוי; כי יש אפשרות כלכלית למציאת מדור חלופי; כי עלויות המגורים בנכס אינן סבירות בשים לב למצבה הכלכלי של [המערערת – ע' פ'] וכי יש פתרון שהוצע למימון שכירות. [המערערת – ע' פ'] מתגוררת בנכס תוך הפרת צו שניתן לפני כמעט שנה ותוך התעלמות משורת החלטות בענין. אין תשתית משפטית המצדיקה לדון בענין פעם נוספת ולאור דחיית בקשת רשות הערעור וקביעת מועד פינוי ולאור ההתעלמות ממועד הפינוי אשר נקבע (גם) על ידי בית המשפט המחוזי אני נעתרת לבקשה ומורה, כי ככל ולא יפונה הנכס עד ליום 5.8.2024 - יבוצע הפינוי של הנכס על ידי רשות האכיפה והגביה ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת" (להלן: ההחלטה מיום 30.7.2024). ביום 5.8.2024 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב שבמסגרתה טענה, בעיקרם של דברים, כי החלטות המותב בעניינה מקימות חשש ממשי למשוא פנים. בתוך כך נטען, בין היתר, כי החלטותיו של המותב במסגרת ההליך, ובהן החלטות בעניין פינויה מהבית, וכן החלטות שנוגעות לחשבון המשותף של הצדדים ולקביעת מועדי דיון, מעידות על נעילת דעתו של המותב בעניינה של המערערת באופן שמקים עילה לפסילתו. בנוסף, נטען כי התנהלותו של המותב בהליך מתעלמת מפערי הכוחות הכלכליים שבין הצדדים, וזאת בשים לב, בין היתר, למשאבים שכנטען עומדים לזכותו של המשיב, וכן לטענותיה של המערערת לעניין היקף המימון עבור פינוי הבית והמגורים החלופיים. עוד טענה המערערת, כי במסגרת ההליך נמנע המותב מעריכתו של בירור עובדתי נדרש, ודחה בקשות שהגישה לקביעת דיונים בהקשר זה; וכי החלטותיו בהליך שבמסגרתן, כנטען, דחה בקשות שהגישה האחרונה לשחרור כספים מהחשבון המשותף, מעידות אף הן על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים באופן שמחייב את העברת הדיון לפני מותב אחר. ביום 22.8.2024 דחה המותב את בקשת הפסלות, תוך חיובה של המערערת בהוצאות בסך 1,250 ש"ח. בפתח הכרעתו ציין בית המשפט, כי מרבית טענותיה של המערערת ערעוריות במהותן ומשכך אין בהן כדי להקים עילת פסלות; וכי ככל שהמערערת מבקשת להשיג על החלטות אלו, עליה לעשות כן במסגרת דרכי ההשגה שקבועות בחוק. בנוסף, צוין כי בקשת הפסלות נושא הערעור הוגשה בשיהוי ניכר שכן המערערת מתייחסת, בין היתר, להחלטות שניתנו זמן רב עובר להגשתה, ובהן החלטות מחודש אפריל 2024. לגופם של דברים נקבע, בין היתר, כי בניגוד לטענתה של המערערת, במסגרת ההליך נעתר המותב באופן חלקי לבקשות שונות שהגישו הצדדים – ובתוך כך גם לבקשות שהגישה המערערת – למשוך כספים מהחשבון המשותף, ושאין בהחלטותיו בהקשר זה כדי ללמד על העדפתו את מי מהצדדים. בנוסף, ביחס לטענות בעניין פינוי הבית, צוין כי מועד פינוי הבית נדחה מספר פעמים לבקשתה של המערערת, וכי טענותיה בהקשר זה נדחו לגופן הן על ידי המותב, הן על ידי ערכאת הערעור. עוד קבע המותב, כי אין בטענותיה של המערערת בנוגע לפערים הכלכליים בין הצדדים – ובהן התנגדותה של האחרונה להחלטה שאפשרה את הגשתה של חוות דעת מומחה לעניין שווי הנכסים שהוכנה במסגרת הליך גישור שניהול הצדדים – כדי להקים עילה לפסילתו, שכן טרם ניתנו החלטות בנושא שווי הנכסים של הצדדים; וכי החלטות המותב לדחות בקשות לקיום דיונים הן החלטות דיוניות מובהקות, שאינן מלמדות על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בנסיבות המקרה. לבסוף, נקבע כי אין בחוסר שביעות רצונה של המערערת מהחלטות שיפוטיות שניתנו במסגרת ההליך כדי להקים עילת פסלות, וממילא דעתו של המותב לא ננעלה. מכאן הערעור שלפניי, שבמסגרתו חוזרת המערערת, בעיקרם של דברים, על טענותיה בבקשת הפסלות. בתוך כך נטען, כי החלטותיו של המותב – לרבות בעניין פינוי הבית, קביעת דיונים, הערכת השווי של נכסי הצדדים, ושחרור כספים מהחשבון המשותף – מעידות על העדפתו את המשיב ועל נעילת דעתו בעניינה של המערערת. בנוסף, לשיטת המערערת, במסגרת החלטת הפסלות נושא הערעור נפלו טעויות משפטיות ועובדתיות, ובהן קביעתו של המותב בנוגע להגשת הבקשה בשיהוי, וכן הקביעה שלפיה מרבית טענותיה של המערערת הן ערעוריות. עוד נטען בהקשר זה, כי קביעתו של המותב שלפיה בקשת הפסלות נושא הערעור הוגשה על מנת לעכב את פינוי הבית, מעידה על עמדתו השלילית כלפי המערערת. לבסוף, נטען כי בשים לב, בין היתר, למצבה הכלכלי המורכב של המערערת וכן לטובתה של הקטינה, התנהלותו של המותב בהליך עולה כדי פגיעה במראית פני הצדק באופן שאף הוא מצדיק את פסילת המותב. למען שלמות התמונה יצוין, כי במקביל להגשת הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוען של החלטות המותב נושא הערעור; וכי ביום 5.9.2024 קבעתי כי "בשלב זה לא מצאתי עילה למתן עיכוב ביצוע כפי שהתבקש בבקשה". עוד יצוין, כי ביום 10.9.2024 הגישה המערערת בקשה נוספת לעיכוב ביצוע בנוגע למועד פינויה מהבית, ובו ביום קבעתי כי בשלב זה אין מקום לעיכוב ביצוע כאמור. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. כידוע, סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי אמת המידה לקיומה של עילה לפסילת שופט שיושב בדין היא קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב (ע"א 5714/24 עבדאללה נ' פקיד שומה נצרת, פסקה 5 (5.9.2024); ע"א 4606/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 (24.7.2024)). איני סבור כי במקרה שלפניי מתקיימות נסיבות כאמור. ראשית, כפי שקבע המותב בהחלטת הפסלות נושא הערעור, חלק מטענות המערערת מכוונות להחלטות שניתנו זמן רב עובר להגשתה של בקשת הפסלות נושא הערעור. התנהלות זו של המערערת אינה עולה בקנה אחד עם הוראות תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שלפיה יש להעלות טענת פסלות "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת", באופן שמצדיק כשלעצמו את דחייתן של טענות אלו, וממילא לא הוצג הסבר מספק לשיהוי זה (ע"א 308/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (21.4.2024); ע"א 3016/24 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' עיריית אשדוד, פסקה 6 (28.5.2024); ע"א 5330/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (10.12.2023)). לכך יש להוסיף, כי בקשת הפסלות נושא הערעור הוגשה לאחר שנדחתה בקשת רשות לערער על החלטות המותב בעניין פינוי הבית, באופן שמעורר קושי בשים לב לכלל שלפיו טענת פסלות אינה בבחינת "נשק סודי" שניתן להעלות כאשר ההליך מתקדם שלא לשביעות רצונו של בעל דין (ע"א 229/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 6 (28.1.2024); ע"א 43/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (4.1.2024); ע"א 1551/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 11 (22.3.2023)). אף לגופם של דברים, איני סבור כי הערעור שלפניי מקים עילת פסלות. כפי שנפסק בעבר, רק במקרים נדירים וחריגים טענות שמכוונות לפעילות השיפוטית כשלעצמה יקימו עילת פסלות (ע"א 4027/24 קליין נ' סעדון, פסקה 7 (18.9.2024); ע"א 2369/24 מזרחי נ' לונדנר, פסקה 7 (14.7.2024)); זאת, אף כאשר מדובר בצבר של החלטות שאינן לרוחו של בעל דין (ע"א 5244/24 פלונית נ' צוקרמן, פסקה 7 (25.8.2024); ע"א 3636/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (30.6.2024)). החלטות המותב שבבסיס הערעור דנן עוסקות, בעיקרן, בפינוי הבית ומימון המעבר למגורים חלופיים, בשחרור כספים מהחשבון המשותף, ובהערכת השווי של נכסי הצדדים. לאחר עיון בהחלטות אלו – ובשים לב להתנהלותה של המערערת בנוגע לפינוי הבית ולהחלטות החוזרות של המותב ושל ערכאת הערעור בהקשר זה – איני סבור שיש בהן כדי ללמד על הכרעה שאינה אובייקטיבית או שמעידה על נעילת דעתו של המותב בעניינה של המערערת (ע"א 5844/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 4 (28.7.2024); ע"א 4784/24 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (24.7.2024); ע"א 7562/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (26.11.2023)). בנוסף, כפי שצוין בפסק הדין בערעור הפסלות הקודם שהגישה המערערת, הדרך להשיג על החלטות מסוג זה היא באמצעות הליכי ההשגה שקבועים בדין, כפי שאף פעלה המערערת ביחס לחלק מההחלטות נושא הערעור (ע"א 273/24 מאור נ' הממונה על חדלות פירעון מחוז ירושלים, פסקה 7 (19.3.2024); ע"א 182/24 פלונית נ' פלונית, פסקה 9 (24.1.2024)). יתר טענותיה של המערערת, ובהן הטענות לשגיאות שנפלו בהחלטות בעניינה, וכן טענות שנוגעות לחוות דעתו של המומחה לעניין שווי הנכסים, הן טענות ערעוריות במהותן שאין בהן כדי להקים עילת פסלות (ע"א 518/24 בר נ' אריאל, פסקה 7 (31.1.2024); ע"א 434/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 (18.1.2024); ע"א 8200/23 ארד נ' אזולאי, פסקה 5 (20.12.2023)). משאלה הם פני הדברים, איני סבור כי המקרה דנן מקים עילת פסלות, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ח' כסלו תשפ"ה (09 דצמבר 2024). עוזי פוגלמן ממלא מקום הנשיא (בדימ')