פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 1242/17

משה שלמה מט נ. סגן הפצ"ר

העותר ביקש להשתחרר ממחבוש בטענה כי הערר על החלטת קצין השיפוט לא נדון בתוך 72 שעות כנדרש בפקודות הצבא.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 14/02/2017 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 1242/17 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה דין משמעתי בצה"ל — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש להשתחרר ממחבוש בטענה כי הערר על החלטת קצין השיפוט לא נדון בתוך 72 שעות כנדרש בפקודות הצבא.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 1242/17

משה שלמה מט נ. סגן הפצ"ר

העותר ביקש להשתחרר ממחבוש בטענה כי הערר על החלטת קצין השיפוט לא נדון בתוך 72 שעות כנדרש בפקודות הצבא.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר, חייל בשירות חובה, נדון ל-20 ימי מחבוש בגין סרטון שפרסם ובו קרא לחיילים לסרב פקודה בנוגע לפינוי עמונה. העותר הגיש ערר על העונש, אך הדיון בערר התקיים לאחר חלוף 72 השעות הקבועות בפקודות הצבא. העותר טען כי בשל איחור זה יש לשחררו. בית המשפט העליון דחה את העתירה, בקובעו כי סגן הפצ"ר פעל בסמכות כאשר האריך את המועד לדיון בערר, בין היתר בשל העובדה שהמועד המקורי חל בשבת ובשל הצורך לחקור חשד לזיוף במסמכי הערר. בית המשפט הדגיש את חשיבות ההקפדה על זכויות החייל בהליכים משמעתיים, אך לא מצא עילה להתערב בהחלטה במקרה זה.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' רובינשטיין, ס' ג'ובראן, ח' מלצר
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • משה שלמה מט

נתבעים

  • סגן הפצ"ר
  • רמ"ד דמ"ש
  • קצין השיפוט

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • אין מקום להתערבות שיפוטית במדיניות הצבאית.
  • הארכת המועד לדיון בערר ניתנה בסמכות על ידי סגן הפצ"ר בשל נסיבות מיוחדות (יום מנוחה וצורך בבירור טענת זיוף).
  • חומרת העבירה (קריאה למרי) מצדיקה את העונש.
טיעוני ההגנה
  • הערר לא נדון בתוך 72 שעות כנדרש בפקודת מטכ"ל 33.0362.
  • היה זמן מספיק לדון בערר לפני כניסת השבת.
  • נפלו פגמים בהליך המשמעתי המצדיקים את ביטול המחבוש.
מחלוקות עובדתיות
  • האם היה זיוף בתאריך הגשת הערר.
  • האם העיכוב בדיון בערר היה מוצדק.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • סעיף 219(א) לפקודת מטכ"ל 33.0362
  • סעיף 168 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955
  • סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981

הפניות לתיקים אחרים

תקדימים משפטיים
  • בג"ץ 266/03 פילנט נ' סגן הפצ"ר פ"ד נט(4) 707

תגיות נושא

  • דין משמעתי
  • צה"ל
  • מחבוש
  • ערר
  • סמכות מנהלית

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0

טענות מנהליות

חריגה מסמכות
הטענה הועלתה ונדחתה
פגמים בהליך
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 1242/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1242/17 לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר העותר: משה שלמה מט נ ג ד המשיבים: 1. סגן הפצ"ר 2. רמ"ד דמ"ש 3. קצין השיפוט עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: י"ח בשבט התשע"ז (14.2.17) בשם העותר: עו"ד מנחם שטאובר בשם המשיבים: עו"ד מיכל צוק-שיפר; עו"ד סיגל אבנון פסק-דין המשנה לנשיאה א' רובינשטיין: א. העתירה עניינה טענה כנגד מחבוש שבו נתון העותר בצה"ל, שלשיטתו בשל פגמים שנפלו בהליך המשמעתי אשר נוהל כנגדו, יש לשחררו הימנו. הפרשה עניינה הצטלמות העותר, חייל בשירות חובה, לסרטון שבו קרא "לכל חייל בצה"ל שלא להשתתף בהחרבת עמונה, משום שזה נוגד את התורה ופוגע בעם ישראל". ההקשר הרחב הוא אירועי עמונה, שבשעתו היה העותר משובץ למשימת סיוע לכוחות המאבטחים בהם, אך נוכח מחאה שובץ למשימה אחרת שלא נגעה לעמונה. העותר הורשע ביום 29.1.17 בדין המשמעתי על קריאה למרי נוכח הסרטון האמור. במשפטו השיב "אין תגובה" לפניות קצין השיפוט אליו ונדון ל-20 ימי מחבוש. העותר הגיש (ביום 1.12.17) ערר אותו הניח בתיבת פניות, אך הערר נדון רק ביום 5.12.17, ולא כתום 72 שעות כנדרש, והטענה היא כי שלא כדין ניתנה הארכת מועד על-ידי סגן הפרקליט הצבאי הראשי. לפרשה ספיח, שכן הערר נמצא בתיבה בה הושם ביום 2.2.17, אך החיילת שרוקנה אותה מסרה את הערר לאחרת וזו לא העבירה לגורמי יחידתו של העותר, ויש חשד לשינוי בתאריך המסמך. נפתחה איפוא חקירה פלילית צבאית. ב. על פי הנורמה (סעיף 219(א) לפקודת מטכ"ל 33.0362 (דין משמעתי)), על הערר להישמע כאמור בתוך 72 שעות, 1.12.17 היה יום רביעי בשבוע ו-72 השעות תמו בשבת. לפי סעיף 168 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955, רשאי הפרקליט הצבאי הראשי (ובמקרה דנא סגנו שאליו הואצלה הסמכות), לבטל פסק דין משמעתי, אך בסמכותו גם להאריך מועד לפי סעיף 219(א) הנזכר לפקודת המטכ"ל; סגן הפצ"ר האריך את המועד, הערר נשמע ביום ראשון 5.1.17 ונדחה. ג. לטענת העותר, משלא נשמע הערר תוך 72 שעות כנדרש, היה מקום לשחררו, שכן היה זמן די והותר לשמוע את הערר לפני שבת. לטענת המשיבים, אין מקום להתערבות בנעשה הן על פי המדיניות השיפוטית, הן בנסיבות המיוחדות של החלטת סגן הפצ"ר להאריך מועד מתוך שהמועד חל בשבת, וגם הצורך לבחון את טענת הזיוף, והן בשל חומרת העבירה עצמה. ד. לאחר העיון ושמיעת הצדדים לא ראינו מקום להתערב בהכרעות גורמי צה"ל, בנתון להערות אלה. ראשית, רואים אנו בחיוב את הרפורמה בדין המשמעתי שנערכה בעקבות בג"ץ 266/03 פילנט נ' סגן הפצ"ר פ"ד נט(4) 707 (2005) דווקא בהיות ההליך ביסודו באחריותם של גורמים שאינם משפטיים, חשובה ההקפדה על זכויות החייל. עם זאת, במקרה דנא הכף נוטה לעבר אי היעתרות לעתירה. כאמור, בסופו של יום מתמקדת הטענה בכך שלא קוימה ההוראה של דיון בעררו של חייל המצוי במחבוש בתוך 72 שעות, כמתחייב. במקרה דנא אכן נפלה תקלה שאילולא היא היה הערר נדון במועד, כך יש לקוות. תקלות קורות, ומכאן הסמכות להארכת מועד בידי הפצ"ר או סגנו. נמסר לנו כי בסמכות זו משתמשים במשורה. לא למותר להזכיר את סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, שלפיו "במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה"; שבת הוא אחד הימים הללו, ולכן יתכן שניתן היה בכל מקרה לדון בערר ביום א', אך מכל מקום ההארכה שניתנה היתה בסמכות, ובהתחשב בחומרת הדברים – אין דופי בכך שנשמעה במועד שבו נשמעה. ה. חשוב מאוד שפרשת שינוי התאריך, אם היה זיוף אם לאו, תיחקר בקפידה. ו. בנתון לאמור איננו נעתרים לעתירה. המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17012420_T03.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il