מנחם חיים נ. מדינת ישראל

4 בבית המשפט העליון עפ"ג 12367-09-24 עפ"ג 17967-09-24 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק ארז כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופט יחיאל כשר המערער בעפ"ג 12367-09-24 והמשיב בעפ"ג 17967-09-24: מנחם חיים נגד המערערת בעפ"ג 17967-09-24 והמשיבה בעפ"ג 12367-09-24: מדינת ישראל ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 6.6.2024 בת"פ 4578-10-22 שניתן על-ידי כבוד השופט א' טובי תאריך ישיבה: י"ח בתשרי התשפ"ה (20 אוקטובר 2024) בשם המערער בעפ"ג 12367-09-24 והמשיב בעפ"ג 17967-09-24: עו"ד יגאל טרובמן בשם המערערת בעפ"ג 17967-09-24 והמשיבה בעפ"ג 12367-09-24: עו"ד ארז בן-ארויה פסק-דין השופט חאלד כבוב: לפנינו ערעורים מזה ומזה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט א' טובי) בת"פ 4578-10-22, מיום 06.06.2024. בגדרו, נגזרו על המערער בעפ"ג 12367-09-24 והמשיב בעפ"ג 17967-09-24 (להלן: המערער) 4 שנות מאסר בפועל, לצד מאסרים מותנים וענישה נלווית. ביום 12.03.2024 המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329א(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), וזוכה מעבירה של הסגת גבול, לפי סעיף 447(א)(1) בצירוף סעיף 447(א)(2) לחוק. לפי עובדות כתב האישום, המערער והמתלוננת ניהלו מערכת יחסים זוגית החל מחודש אוקטובר 2021 ועד לפרידתם ביום 25.08.2022. עוד לפי כתב האישום, בבוקר יום 16.09.2022 נכנס המערער לדירתה של המתלוננת, ונשאר בה ללא הסכמתה או ידיעתה, בזמן שבנה הקטין שהה בדירה לבדו, וזאת על מנת להפחיד את המתלוננת או להקניטה. בעקבות כך, הגישה המתלוננת תלונה במשטרה נגדו בגין הסגת גבול. על רקע התלונה, החליט המערער לפגוע במתלוננת. לשם כך, הלה הגיע לבניין בו נמצאת דירתה של המתלוננת וארב לה בגרם המדרגות. לאחר שהמתלוננת הסיעה את ילדיה לבית הספר, היא חזרה לבניין מגוריה ועלתה לקומה בה נמצאת דירתה. בזמן שפתחה את דלת הדירה, המערער זינק לעברה מאחור, קרי כשגבה מופנה אליו. לפי המתואר המערער אחז במתלוננת מאחור בחוזקה, בשתי ידיו, באזור הבטן, וגרר אותה לעבר גרם המדרגות הסמוך, בדרך הוא הטיח את ראשה בחוזקה בקיר ופעמיים נוספות במדרגות עצמן. כל זאת, בכוונה להטיל בה נכות או מום או לגרום לה חבלה חמורה. במהלך התקיפה, המתלוננת צעקה לעזרה ובשלב מסוים איבדה את הכרתה. בשל צעקותיה, יצאה שכנתה לגרם המדרגות והחלה לצעוק על המערער. או אז, הלה הרפה מהמתלוננת, ירד בריצה בגרם המדרגות ועזב את המקום. כתוצאה ממעשיו, נגרמו למתלוננת חתך פריטאלי בקרקפת מימין שהודבק, המטומה תת-עורית נרחבת באזור פריטאלי מימין, דימום תת-דוראלי חריף ודימום תת-עכבישי ורגישות במימוש בקשת הצלעות מימין. בגזר דינו, עמד בית משפט קמא על חומרת נסיבות ביצוע העבירה ועל "התכנון והנחישות שגילה ה[מערער] בביצוע זממו. הלה הגיע בשעת בוקר מוקדמת לבניין מגוריה של המתלוננת, ארב לה בחדר המדרגות משך כשעתיים עד שחזרה לדירתה ואז תקף אותה באכזריות ונמלט מהמקום". כמו כן, בית משפט קמא עמד על הנזק הפיזי והנפשי הרב שנגרם למתלוננת, כמתואר בתסקיר נפגעת העבירה שהוגש לעיונו. בהקשר זה יוסבר כי בעקבות תקיפתה, המתלוננת אושפזה במשך כעשרה ימים במחלקה נוירולוגית, ובהמשך למעלה מחודשיים במחלקת שיקום. עוד הודגש, כי יש להביא בחשבון גם את פוטנציאל הנזק שעלול היה להיגרם, כאשר "אלימות זו כשהיא מכוונת לראשה של המתלוננת אותו הטיח ה[מערער] בחזקה פעמיים במדרגות, עלולה הי[ית]ה להסתיים בקיפוח חייה. העובדה שה[מערער] חדל ממעשיו רק לאחר שאחת השכנות יצאה לחדר המדרגות והחלה לצעוק, מחזקת את המסקנה כי האירוע עלול היה להסתיים בתוצאות קשות בהרבה מכפי שארע בפועל. רק יד המזל היא שמנעה זאת". עוד הוטעם, כי עבירות אלימות במשפחה מחייבות מדיניות ענישה מחמירה. אחר כל אלו, ולאחר סקירת מדיניות הענישה הנוהגת, נקבע מתחם ענישה הנע בין 42 ל-78 חודשי מאסר בפועל. בעת גזירת העונש בתוך המתחם, הביא בית משפט קמא במניין שיקוליו לקולה את גילו של המערער (יליד 1973); את העובדה שהוא אב לתשעה לילדים וסב לנכדים; את העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי; וכן את העובדה שהמערער "ניהל עד כה אורח חיים נורמטיבי". אחר דברים אלו צוין כי המערער לא נטל אחריות על מעשיו, וכי הוא לא הביע חרטה או צער בפני המתלוננת, כאשר עמדה זו הובילה לכך "שהמתלוננת נאלצה לעמוד על דוכן העדים, לשחזר את האירוע הכאוב והטראומטי שחוותה ולהיחקר בחקירה נגדית, על כל הקושי הכרוך בכך". בסופו של דבר, בית משפט קמא גזר את עונשו של המערער בשליש התחתון של המתחם, כך שכאמור, נגזרו עליו 4 שנות מאסר לריצוי בפועל, לצד ענישה נלווית. מכאן הערעורים שלפנינו – כאשר המדינה מערערת על קולת העונש והמערער על חומרתו. בתמצית, לטענת המדינה, העונש שהוטל על המערער לא מתיישב עם הצורך בהחמרת ענישה בכל הנוגע לעבירות אלימות במשפחה, ואלימות כלפי בנות זוג בפרט. כך נטען, כי שגה בית משפט קמא בהערכת חומרת האירוע, ומשלא נתן מתן משקל מספק לנסיבות המחמירות ובכללן, לפי המדינה: "מידת ועוצמת האלימות שהופעלה כלפי המתלוננת; ביצוע התקיפה בפתח ביתה-מבצרה על רקע תלונה קודמת שהגישה נגדו, ולאחר שארב לה בחדר המדרגות של בניין מגוריה משך כשעתיים; והבחירה לחבול בה בראש, באמצעות הטחתו בקיר וברצפה". עוד נטען, כי ניתן משקל משמעותי ל"אורח חייו הנורמטיבי" של המערער ולהיעדר עבר פלילי, שעה שנדרש לתת משקל רב יותר לשיקולי הרתעה. מנגד, לטענת המערער, מתחם העונש ההולם חרג לחומרה באופן קיצוני. לשיטתו, המקרה לא משקף תכנון מוקדם, כאשר עצם העובדה שהלה שהה בבניין כשעתיים עובר לכך שהמתלוננת חזרה לדירתה לא מצביע על תכנון או היערכות מוקדמת; כי לא נגרם למתלוננת נזק קבוע, נכות זמנית או צמיתה; וכי המערער לא עשה שימוש בכלי נשק חם או קר, שיכל להגביר את פוטנציאל הפגיעה. עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא בהתבסס על הנחה שלא הוכחה, לפיה המתלוננת הייתה בת זוגו של המערער, ובכך שהחמיר בענישה בשל הנחה שגויה זו. אשר לגזירת העונש בתוך המתחם, נטען, כי לא הוענק משקל ראוי לחלק מהשיקולים שנשקלו לקולה לרבות גילו של המערער, העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי, נסיבותיו האישיות ותנאי המעצר הקשים בהם שהה. עוד הוטעם, כי שגה בית משפט קמא עת זקף לחובת המערער את העובדה שניהל את משפטו עד תום. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 20.10.2024, חזרו באי-כוח הצדדים על עיקרי טיעוניהם בכתב; ואנו הערנו את שהערנו. בתום הדיון המלצנו למערער לחזור בו מערעורו וכן ציינו כי נטייתנו היא שערעור המדינה יתקבל, באופן תמציתי, באופן שיכול להועיל גם למערער. ברם, המלצתנו לא התקבלה ומכאן ניתנת אפוא הכרעתנו. בשים לב לסד הזמנים נוכח הוועדה לבחינת אפשרות של שחרור מוקדם ('ועדת השליש') הקבועה ליום 28.10.2024, פסק דיננו ניתן באופן תמציתי ביותר. דיון והכרעה כאמור, בתום שמיעת הצדדים ולאחר שקראנו היטב את טיעוניהם בכתב – מצאנו כי דין ערעור המדינה להתקבל ודין ערעור המערער להידחות; ונסביר. כידוע, לא בנקל ערכאת הערעור תתערב בעונש שהושת (ראו, מיני רבים: ע"פ 4762/22 כנפו נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (15.08.2023)). יחד עם זאת, בנדון דידן, מצאנו כי גזר הדין לא מבטא, במידה המספקת, את חומרת נסיבות ביצוע העבירה, ובתוך כך את התכנון המוקדם שנלווה לביצוע העבירה; העובדה שהמערער ארב למתלוננת בפתח ביתה, במשך כשעתיים; את העובדה שהמערער חדל ממעשיו אך ורק כאשר שכנתה של המתלוננת יצאה לחדר המדרגות והחלה לצעוק, בנס, לאחר שהמתלוננת איבדה את הכרתה; את הנזק הנפשי והפיזי הרב שנגרם למתלוננת, כמו גם האשפוז הממושך בו שהתה; ואת פוטנציאל הנזק החמור בנסיבות העניין. לא למותר לציין, כי החמרה בעונשו של המערער נדרשת גם בשל שיקול ההרתעה, נוכח חומרת תופעת האלימות בין בני זוג, וזאת בפרט במקרים בהם האלימות התבצעה על רקע פרידה (ראו: ע"פ 966/15 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 15 (23.12.2015), והאסמכתאות שם). לעניין זה נקבע לא אחת בפסיקה, כי בעבירות של אלימות כלפי בנות זוג ובנות זוג לשעבר טמונה חומרה יתרה (ע"פ 8063/16 מדינת ישראל נ' קלביחו, פסקה 11 (26.09.2017)), כאשר "בגינוי ובהוקעה של מבצעי עבירות אלה אין די; את הגינוי וההוקעה כאמור יש לגבות על ידי הטלת עונשים הולמים ומרתיעים על בני הזוג האלימים" (ע"פ 241/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 34 (16.07.2019)). שיקולים אלו, חלים באופן מובהק בענייננו-אנו. בהתאם גם, לא מצאנו ממש בטענות המערער לפיהן בית המשפט זקף לחובתו את העובדה שהוא כפר במיוחס לו, לא נטל אחריות על מעשיו או הביע צער או חרטה, וניהל את ההליך תוך אילוץ נפגעת העבירה לעמוד על דוכן העדים. נסיבות אלו לא מצדיקות החמרה כשלעצמן, אך ברי כי אין ליתן להן משקל סגולי לקולה. כך גם קבע בית משפט קמא, עת ציין בגזר הדין כי: "בנסיבות, אין הנאשם זכאי לאותה 'הנחה' השמורה למי שמודה במעשיו ולוקח עליהם אחריות". בנסיבות המיוחדות דנן, גם אין בעובדה שהמערער לא עשה שימוש בכלי נשק, כדי להצדיק הקלה בעת גזירת הדין. ייאמר מיד – כי לא ניתן להפריז בפוטנציאל הנזק שהיה עלול להיגרם, כתוצאה מהטחת ראשה של המתלוננת בקיר וברצפה בחוזקה. לולא צעקותיה של השכנה, התקיפה יכלה להוביל בסופו של דבר למותה. בהינתן האמור, ואך בשים לב לעיקרון לפיו אין ערכאת הערעור נוהגת למצות את מלוא חומרת הדין, אנו סבורים כי יש לקבל את ערעור המדינה ולדחות את ערעור המערער, במובן זה שעונשו יועמד על 5 שנות מאסר בפועל, חלף עונש המאסר בפועל שנגזר עליו. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו על כנם. ניתן היום, כ' תשרי תשפ"ה (22 אוקטובר 2024). דפנה ברק-ארז שופטת חאלד כבוב שופט יחיאל כשר שופט