אייל סופר נ. אורגד ח.ש.ן בע"מ

8 1 בבית המשפט העליון רע"א 1235/19 לפני: כבוד השופטת ע' ברון המבקש: אייל סופר נ ג ד המשיבה: אורגד ח.ש.ן בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 4.1.2019 (כבוד השופטת ה' עובדיה) ב-ת"צ 16988-02-18 בשם המבקש: עו"ד אלי אליאס; עו"ד יוסף-חי אביעזיז בשם המשיבה: עו"ד דוד פורר פסק-דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 4.1.2019 (כבוד השופטת ה' עובדיה, ת"צ 16988-02-18), בגדרה נמחקה תגובה מטעם המבקש לתשובה לבקשה לאישור תובענה כייצוגית. הרקע העובדתי הצריך לעניין 2. המבקש, אייל סופר, הוא אדם בעל לקות ראיה; והמשיבה, אורגד ח.ש.ן. בע"מ, היא הבעלים והמפעילה של רשת המזון "בורגראנץ'", העוסקת במכר מזון מהיר בעשרות סניפים ברחבי הארץ (להלן: המבקש ו-המשיבה, בהתאמה). המשיבה מפעילה אתר אינטרנט ובו מרוכז מידע על סניפיה ומוצריה, וכן אפשרות להזמנת משלוח (להלן: אתר האינטרנט). ביום 8.2.2018 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה, בטענה כי אתר האינטרנט אינו עומד בדרישות תקן נגישות אינטרנט (תקן ישראלי 5568) לעניין הנגשת תכנים באינטרנט לאנשים עם מוגבלות (להלן: בקשת האישור ו-התקן, בהתאמה); ולטענתו, הדבר עולה כדי הפרה של החובות המוטלות על המשיבה לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 ותקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע"ג-2013 (להלן: חוק שוויון זכויות ו-תקנות הנגישות, בהתאמה). ויצוין כי בבקשת האישור פורטו שורה של חריגות מהתקן שנמצאו באתר האינטרנט, ולתמיכה בטענות אלה צורפה חוות דעת מומחה. בקשת האישור הוגשה לפי פרט 9(1) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, שענייננו בתביעה בעילה לפי פרקים ד', ה' או ה'1 לחוק שוויון זכויות; ולחלופין לפי פרט 1 לתוספת השנייה ("תביעה נגד עוסק"), בטענה כי בהתנהלות המשיבה יש גם משום הפרה של חובות המוטלות עליה בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן). הקבוצה שנתבקש לייצגה הוגדרה ככוללת אנשים המתמודדים עם מוגבלות "שלטובת עניינם או לטובת מימוש זכויותיהם, ובכלל זה עפ"י חוק שוויון זכויות, חלות על המשיבה חובות לספק התאמות נגישות בשירות אינטרנט עפ"י תקנה 35א. לתקנות נגישות השירות (תקנות הנגישות-ע'ב'), שאותן או את חלק מהן המשיבה לא סיפקה [...]", והיא הוערכה על ידי המבקש כמונה לכל הפחות 400,000 אנשים. העילות שבגינן הוגשה בקשת האישור הן הפרת החובות המנויות בחוק שוויון זכויות ותקנות הנגישות, המהווה גם עוולה נזיקית, הפרת חובה חקוקה ורשלנות; וכן הפרה של הוראת סעיף 3(א) לחוק הגנת הצרכן. הסעדים שנתבקשו הם צו עשה שיורה למשיבה לבצע באופן מיידי את התאמות הנגישות הדרושות באתר האינטרנט, ופיצוי כספי לחברי הקבוצה בסכום כולל של 50 מיליון ש"ח, המורכב מפיצוי בסך 25 מיליון ש"ח בגין הפיצוי הסטטוטורי שנקבע בחוק שוויון הזדמנויות ופיצוי של 25 מיליון ש"ח בשל פגיעה באוטונומיה. לחלופין, נתבקש סעד הצהרתי שיקבע כי המשיבה הפרה את הוראות חוק שוויון זכויות ותקנות הנגישות, כך שתישמר זכותם של כל אחד מחברי הקבוצה לתבוע פיצוי פרטני; ובמקרה כזה, נתבקש לפסוק רק את הסעד הכספי בגין פגיעה באוטונומיה. 3. על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה, ייאמר כי החובות שחלות על ספקי שירות ציבורי בעניין ביצוע התאמות נגישות, בכלל זה בנוגע לאתרי אינטרנט, הותקנו עוד בחודש אפריל 2013 ונכנסו לתוקף מלא (לאחר הארכות) בחודש אוקטובר 2017. התקנה הרלוונטית לענייננו היא תקנה 35א(א) לתקנות הנגישות, המטילה חובה על גורם החייב בביצוע התאמות נגישות לשירות (לפי חוק שוויון זכויות) לערוך התאמות נגישות בשירות אינטרנט לפי התקן והקווים המנחים הקבועים בו – בהתאם להוראות הפרטניות שנקבעו בתקנה זו. לצד זאת, נקבע בתקנה 35א(ד)(1) לתקנות הנגישות כי סטייה מהוראות אלה לא תיחשב כהפרה, אלא אם כן נשלחה לחייב הודעה הדורשת ממנו לתקנה והחייב לא עשה כן בתוך זמן סביר ולא יאוחר מ-60 ימים מיום קבלת ההודעה (להלן: תקנה 35א(ד)(1) ו-תקופת 60 הימים, בהתאמה). בהתאם לאמור, ביום 6.12.2017 טרם הגשת בקשת האישור, פנה בא כוח המבקש למשיבה בדרישה כי תפעל להנגשה מלאה של אתר האינטרנט, תוך שצוין כי מדובר בפנייה לפי תקנה 35א(ד)(1) (להלן: הפנייה המוקדמת); ותזכורות בנושא נשלחו בימים 12.12.2017, 7.1.2018 ו-15.1.2018. ביום 17.1.2018 השיבה המשיבה לפנייה המוקדמת, ועמדה על כך שאתר האינטרנט עומד בדרישות תקנות הנגישות. בנסיבות אלה, ביום 8.2.2018 הגיש המבקש את בקשת האישור – ימים ספורים לאחר תום תקופת 60 הימים (63 ימים ליתר דיוק). 4. בתשובה לבקשת האישור (להלן: התשובה) טענה המשיבה כי ביום 7.2.2018, יום קודם להגשת בקשת האישור, הוחלף אתר האינטרנט וכעת הוא עומד בהוראות התקן ותקנות הנגישות; ובהקשר זה נאמר כי "האתר החדש הועלה לאור רצונה של המשיבה באתר אינטרנט חדשני ובשיפור השירות לכלל ציבור לקוחותיה, ללא קשר לפניית באי כוח המבקש בעניין האתר הישן (אשר ממילא עמד גם הוא בתקנות הנגישות)" (ההדגשה במקור-ע'ב'). לטענת המשיבה, הפנייה המוקדמת התקבלה אצלה רק ביום 12.12.2017 (ולא במועד הנטען של שליחת הפנייה, 6.12.2017) – ומכאן שיש לסלק את בקשת האישור על הסף, שכן ההפרה הנטענת (והמוכחשת) תוקנה בתוך תקופת 60 הימים, עם "הורדת האתר הישן ביום 7.2.18 והעלאת אתר האינטרנט החדש"; ועוד נטען כי ממילא אין לראות בנוסח הפנייה המוקדמת כהודעה העונה על דרישות תקנה 35א(ד)(1). לצד זאת, נטען כי אתר האינטרנט הקודם, המכונה על ידי המשיבה "האתר הישן", עמד בכל דרישות הדין גם עובר לביצוע העדכון (להלן: האתר הישן); ולדברי המשיבה, לא זו בלבד שמורשה לנגישות השירות מטעם משרד הכלכלה אישר זאת, אלא שהדבר אף עולה מחוות דעת מומחה שצורפה לתשובה. לחלופין נטען כי גם בהנחה שתקופת ההודעה המוקדמת הסתיימה כבר בביום 5.2.2018 ואף אם תתקבל הטענה כי האתר הישן לא עמד בדרישות הדין, אזי בנסיבות שבהן האתר הישן הורד כבר ביום 7.2.2018 ברי כי מדובר ב"זוטי דברים" שאינם מצדיקים הגשת בקשת אישור בסכום אסטרונומי של 50 מיליון ש"ח. נוסף על כך, המשיבה העלתה טענות שונות שלפיהן בקשת האישור איננה עומדת בתנאים לאישור תובענה כייצוגית; וכן ביקשה ארכה להגשת בקשה לאישור שליחת הודעה לצד שלישי. 5. בתגובה לתשובה (להלן: התגובה לתשובה), שב המבקש על הטענה כי האתר הישן לא היה נגיש, והוסיף כי אין בעדכונים שבוצעו באתר האינטרנט ביום 7.2.2018 כדי לשנות מכך. לתמיכה בטענות אלה צירף המבקש חוות דעת מומחה נוספת, המתמודדת עם טענות המומחה מטעם המשיבה, וכן מנתחת את נגישות אתר האינטרנט לאחר העדכונים שנערכו בו. כמו כן, צורפו לתגובה לתשובה תצהיר נוסף של המבקש בעניין היעדר נגישות האתר גם לאחר העדכונים, ועוד תצהיר בנושא מאת מנכ"ל של חברה המספקת קוראי מסך לעיוורים. המבקש הוסיף כי בנסיבות המקרה אין מקום לשעות לניסיונה של המשיבה להיתלות ב"הגנת 60 הימים", ויש לדחות את הפרשנות שהיא מייחסת לתקנה 35א(ד)(1) לעניין הפנייה המוקדמת. כן נטען כי בכל מקרה אתר האינטרנט, גם לאחר העדכונים שבוצעו בו, איננו נגיש – ומכאן שטענות המשיבה שלפיהן הליקויים תוקנו בתוך תקופת 60 הימים חסרות כל בסיס. נוסף על כך, במסגרת התגובה לתשובה התמודד המבקש עם טענות שהועלו בתשובה לעניין עמידת בקשת האישור בתנאים לאישור תובענה כייצוגית – בהן טענות לעניין הגדרת הקבוצה והיקפה, סוגיית הנזק, תום ליבו של המבקש ובאי כוחו, וקיומה של עילת תביעה אישית. 6. בנקודה זו יוער כי בעוד המשיבה ביקשה לשרטט נרטיב שלפיו ביום 7.2.2018 הורד אתר האינטרנט נושא בקשת האישור והועלה אתר אינטרנט חדש, המבקש הציג תמונה אחרת שלפיה מדובר באותו אתר אינטרנט ושרק נערכו בו מספר עדכונים. ההצגה השונה של מצב הדברים איננה נושאת אופי תיאורי בלבד ודומה כי יש לה השלכה משמעותית על תוקפה של בקשת האישור. שכן, ככל שאכן מדובר באתר חדש ונגיש שהועלה בתוך תקופת 60 הימים, נמצא על פניו בסיס לטענה שיש לדחות את בקשת האישור – בין משום שהתשתית העובדתית שביסודה איננה רלוונטית עוד, בין בהינתן ההגנה שבתקנה 35א(ד)(1) לתקנות הנגישות; ואולם המצב שונה אם מדובר בעדכונים כלשהם שלטענת המבקש אין בהם כדי להנגיש את האתר. משכך, נראה כי היקף השינויים שנערכו באתר האינטרנט וטיבם, ובפרט השאלה אם הם עולים כדי "אתר אינטרנט חדש", הן שאלות עובדתיות הטעונות בירור. לצורך הדיון, ובלא לנקוט עמדה בסוגיה, אתר האינטרנט לאחר השינויים שנערכו בו ביום 7.2.2018 יכונה להלן: האתר המעודכן. הבקשה למחיקת התגובה לתשובה וההחלטה בה 7. מספר ימים לאחר שהוגשה התגובה לתשובה, הגישה המשיבה בקשה למחיקתה (להלן: בקשת המחיקה). בבקשת המחיקה נטען כי התגובה לתשובה כוללת טענות עובדתיות ומשפטיות חדשות לחלוטין בעניין האתר הישן והאתר המעודכן, העולות כדי הרחבת חזית אסורה, ואף צורפו לה חוות דעת ותצהירים חדשים. לדברי המשיבה, אין למבקש להלין אלא על עצמו על כך שלא התייחס בבקשת האישור לאתר המעודכן (אף שאתר האינטרנט עודכן יום לפני שבקשת האישור הוגשה); ואין לאפשר תיקון בדיעבד של בקשת האישור, שמתייחסת בבירור רק לאתר הישן. המבקש התנגד בתוקף לבקשת המחיקה, וטען כי התגובה לתשובה מהווה מענה ישיר לטענות ההגנה שפורטו בתשובה. בתוך כך נטען כי בקשת האישור אינה עוסקת באתר "ישן" או באתר "חדש" אלא בנגישות השירות הציבורי שמספקת המשיבה, ויש לדחות את ניסיונה של זו לערער את בקשת האישור רק משום שהיא ערכה מספר עדכונים באתר האינטרנט. המבקש הוסיף כי בתגובה לפנייה המוקדמת המשיבה טענה כי אתר האינטרנט מונגש, ולא טרחה לציין כי בכוונתה לערוך בו שינויים; ומכאן שהיא זו שלמעשה הרחיבה את היריעה בתשובה, באופן שלא ניתן היה לצפות מראש – והדבר מקים למבקש זכות להתייחס לקו ההגנה החדש. 8. לאחר ישיבת קדם משפט שהתקיימה בנוכחות הצדדים, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המחיקה בהחלטה ב"פתקית" מיום 4.1.2019 – שבה הורה על מחיקת התגובה לתשובה בשלמותה (להלן: החלטת המחיקה). נקבע כי בקשת האישור "שהוגשה על פי המסתמן בחופזה", נוגעת לאתר האינטרנט הישן "שהורד מהרשת" כחודש לפני הגשתה; וכי לו היה המבקש פועל בשקידה ראויה היתה בקשת האישור מוגשת לכתחילה בהתייחס לאתר המעודכן, שהוא הרלוונטי למועד הגשת בקשת האישור. ייאמר בנקודה זו, כי אין חולק שהשינויים באתר האינטרנט אירעו יום לפני הגשת בקשת האישור ולא חודש כפי שנכתב בהחלטת המחיקה, ונראה שמדובר בטעות. עוד נקבע כי התגובה לתשובה כוללת בחובה טענות עובדתיות, טענות משפטיות וראיות חדשות, לרבות חוות דעת מומחה ותצהירים; והובהר כי יש בכך משום הרחבת חזית אסורה, שכן עצם אזכור קיומו של האתר המעודכן בתשובה איננו מצדיק את הסטת הדיון לתשתית עובדתית ומשפטית חדשה. בהמשך לכך צוין בהחלטת המחיקה כי לפי ההלכה הנוהגת אין לאפשר "מקצה שיפורים" לבקשת אישור הנשענת לכתחילה על תשתית עובדתית רעועה, וכי מאחר שאין זה ראוי שבית המשפט יבור את הבר מן התבן יש להורות על מחיקת התגובה לתשובה בכללותה – "הנחזית להיראות כבקשת אישור חדשה". מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, שבה נתבקש לבטל את החלטת המחיקה. טענות הצדדים 9. המבקש טוען כי החלטת המחיקה נשענת על קביעות שגויות, ולכן נדרש להתערב בה. לדבריו בקשת האישור נערכה כדבעי – בחלוף למעלה מ-60 יום מהפנייה המוקדמת ובסיוע מומחה שבחן את אתר האינטרנט במספר מועדים – ועל כן שגה בית המשפט המחוזי בקביעה כי היא הוגשה בחופזה. כן נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בחשיבות שייחס להבחנה בין האתר הישן לאתר המעודכן, ולטענת המבקש המשמעות של קביעה זו היא שעדכונים המבוצעים באתר אינטרנט "מאפסים" את מניין תקופת 60 הימים באופן היוצר חסם משמעותי מפני אכיפת הוראות הדין. המבקש מוסיף וטוען שמאחר שאתר אינטרנט הוא עניין דינמי מטבעו, עולה חשש כי כל שינוי או עדכון בו ייחשב כיצירת מסכת עובדתית חדשה שתצריך הגשת בקשת אישור חדשה; ודרישה כי תובע מייצג יבחן מידי יום אם אירעו שינויים באתר אינטרנט טרם הגשת בקשה לאישור תובענה כייצוגית איננה מעשית ואף בלתי סבירה. זאת בפרט בנסיבות המקרה שבהן המשיבה היא שבחרה להסתיר מהמבקש את כוונתה לעדכן את אתר האינטרנט. נוסף על כך, נטען כי מאחר שהמשיבה היא ש"פתחה את הדלת" לטענות בעניין האתר המעודכן ומידת נגישותו – אין לראות במענה לטענות אלה משום הרחבת חזית. זאת ועוד, לטענת המבקש יש להתערב בהחלטה אף משום היותה מבוססת על תשתית עובדתית שלא נתבררה – למשל לעניין המועד שבו עודכן אתר האינטרנט ומהות העדכון. 10. המשיבה עומדת על כך שמדובר בהחלטה דיונית, החוסה בגדרי שיקול הדעת הרחב המוקנה לערכאה הדיונית, ולכן אין הצדקה להתערב בה. לגופם של דברים, המשיבה חוזרת על עמדתה כי התגובה לתשובה חורגת בבירור מגדר המחלוקת שהותוותה בבקשת האישור שסבה על האתר הישן בלבד; ואף מהווה מקצה שיפורים בנוגע לטענות שהועלו לגבי האתר הישן. לטענת המשיבה, ההתייחסות בתשובה לנגישות האתר המעודכן צוינה להשלמת התמונה בלבד, ולכן המבקש כלל לא נדרש להגיב לה; ובהקשר זה הודגש שטענת ההגנה הייתה שהאתר הישן נושא בקשת האישור הורד בתוך תקופת 60 הימים – ומשכך, ההפרה (המוכחשת) התאיינה. עוד נטען כי ככל שהמבקש סבור כי שאלת נגישות האתר המעודכן רלוונטית לדיון בבקשת האישור, הברירה בידיו להגיש בקשה לצירוף ראיות או לתיקון בקשת האישור – שאז תינתן הדעת לשאלה אם ניתן היה בשקידה ראויה לכלול בבקשת האישור טענות וראיות ביחס לאתר המעודכן, אם לאו. המשיבה מוסיפה כי החלטת המחיקה אינה מטילה נטל בלתי סביר על תובעים מייצגים, שכן מצופה מהם שיערכו בדיקות מינימליות קודם להגשת בקשת אישור בסכום של עשרות מיליוני ש"ח. דיון והכרעה 11. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כן אקדים ואומר כי הגעתי לכלל מסקנה שדין הערעור להתקבל. 12. על המבקש בבקשה לאישור תובענה כייצוגית לבססה כדבעי מבחינה משפטית ועובדתית; והנגזר מהאמור הוא שככלל לא יתאפשר למבקש לערוך "מקצה שיפורים" בבקשת אישור שהוגשה על בסיס תשתית עובדתית או משפטית רעועה. בהתאם, לא ניתן לכלול בתגובה לתשובה לבקשת האישור "חומר אשר על פי טיבו ואופיו היה אמור להיות חלק מבקשת האישור המקורית", בלא שניתן לכך אישור מראש מאת בית המשפט (רע"א 2224/17 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' פרוידמן, פסקה 6 (27.6.2017)); רע"א 4778/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' נאור, פסקה 6 (19.7.2012)). עם זאת, אישור כאמור איננו נדרש מקום שמדובר בטענות או ראיות שהן מענה ישיר לטענות הגנה שהועלו במסגרת התשובה לבקשת האישור – וזו למעשה אבן הבוחן שלאורה נשקלת בקשה למחיקת תגובה לתשובה או חלקים ממנה (ראו: רע"א 4215/19 The Procter & Gamble Company נ' אלמוג, פסקה 7 (30.10.2019)). בהכללה מסוימת ניתן לומר כי טענות או ראיות שיש בהן משום תוספת עובדתית או משפטית לקו הטיעון שננקט בבקשת האישור, או כאלה שסוטות ממנו, לרוב אינן בגדר מענה בלבד – ואולם לא תמיד מדובר בהבחנה שנקל לבצעה (רע"א 8857/17 צור נ' א.מ. יוסף תבל מרכז אירועים בע"מ, פסקה 5 והאסמכתאות שם (27.12.2018)). מלאכת בחינה זו מוטלת על הערכאה הדיונית שמנהלת את ההליך ונתונה לשיקול דעתה הרחב – וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות מעין אלה, הנושאות אופי דיוני, אלא במקרים חריגים. בענייננו בית המשפט המחוזי מצא בתגובה לתשובה משום הרחבת חזית אסורה, ולכן הורה על מחיקתה בשלמותה. דעתי שונה. שלא כבית המשפט המחוזי, סבורתני כי הטענות והראיות החדשות שבמסגרת התגובה לתשובה, מהוות מענה ישיר לטענות ההגנה למיניהן שהועלו בתשובה – ובנסיבות אלה נדרש להתערב בהחלטת המחיקה, ולהורות על הותרת התגובה לתשובה על כנה. ואבאר. 13. ראשית ייאמר כי התגובה לתשובה איננה מתמצה רק בטענות הנוגעות לאתר המעודכן, וכי יש בה בכללותה ובמהותה משום מענה לטענות ההגנה שהועלו בתשובה. כך למשל, במסגרת התשובה לתגובה מוקדשים מספר פרקים לפרשנות הראויה שנטען שיש ליתן לתקנה 35א(ד)(1) – בניסיון להראות, בניגוד לטענת המשיבה, כי היא כלל לא זכאית ליהנות מ"הגנת 60 הימים" הקבועה בתקנה, שכן זו נועדה לתיקון "סטייה" ולא לשם ביצוע התאמות נגישות לאתר אינטרנט שאיננו עומד כלל בהוראות הדין; ועוד נטען בהקשר זה, כי אין בסיס לטענות המשיבה לעניין האופן שבו יש לחשב את מניין תקופת 60 הימים, או בנוגע לדרך שבה יש לקיים את דרישת הפנייה מוקדמת. נוסף על כך בתגובה לתשובה מועלות טענות לעניין חוות דעת המומחה מטעם המשיבה, ומפורטות שגגות שלטענת המבקש נפלו בניתוח שנערך על ידו. כן נטען בתגובה לתשובה שאין יסוד לחוסר תום הלב שיוחס לבאי כוח המבקש; ומוסבר מדוע יש לדחות את החישוב שהוצע בתשובה לעניין היקף הקבוצה המיוצגת, והוא הדין בנוגע לטענות ביחס להגדרת הקבוצה עצמה. אף טענות המבקש בעניין נגישות האתר המעודכן מתמודדות על פניהן באופן ישיר עם טענות ההגנה של המשיבה. כפי שצוין, אחת מטענות ההגנה העיקריות של המשיבה היא שיש לסלק את בקשת האישור על הסף מאחר שהליקויים (המוכחשים) שפורטו ביחס לאתר הישן תוקנו בהתאם להוראת תקנה 35א(ד)(1), קרי בתוך תקופת 60 הימים. משכך נטען ובלא לנקוט עמדה לגופם של דברים, אין תימה שהמבקש, הממאן להשלים עם הטענה כי עדכון אתר האינטרנט ריפא את הליקויים שפורטו בבקשת האישור, מעלה טענות בנדון במסגרת התגובה לתשובה ואף צירף חוות דעת ותצהירים לתמיכה בעמדתו זו – ונראה שעל מנת להכריע אם בענייננו נתונה למשיבה ההגנה הקבועה בתקנה 35א(ד)(1), יש לקיים בירור עובדתי. כך, בין היתר, לנוכח החשש שהעלה המבקש פן כל עדכון שנעשה באתר אינטרנט, קטן כגדול, ישמש כאמצעי להתנער מהחובות שבדין להנגשת שירותי אינטרנט. רוצה לומר, שאופי ומהות התיקון שנערכו באתר האינטרנט הם סוגיה שדומה שנדרש לבררה על מנת לקבוע אם המשיבה יכולה לחסות בצל ההגנה של תקנה 35א(ד)(1); ויצוין כי מטבע הדברים, לא כל עדכון שנערך באתר אינטרנט מקים מסכת עובדתית חדשה המחייבת הגשת תובענה חדשה או תיקונה. למען הסר ספק, יובהר כי אין באמור משום הבעת עמדה בנוגע לפרשנות הראויה שיש ליתן לתקנה 35א(ד)(1), אף לא בשאלת חלותה בנסיבות המקרה. יוסף בהקשר זה, כי השינויים באתר האינטרנט אירעו לכל היותר יום לפני שבקשת האישור הוגשה (ולא חודש כפי שצוין בטעות בהחלטת המחיקה), ולכן דומה כי אין לומר שאך בשל עדכון אתר האינטרנט ערב הגשת בקשת האישור, כי מדובר בבקשת אישור שהוגשה בחופזה או כזו הנשענת על תשתית עובדתית רעועה. טרם סיום, יוער כי לא נעלמה מעיניי העובדה שהיקף התגובה לתשובה, המשתרעת על פני 30 עמודים, חורג מן ההיקף הראוי לכתב טענות זה. עם זאת, אין בעובדה זו לבדה כדי להצדיק את מחיקת התגובה לתשובה, אף שייתכן שהיה מקום להורות על צמצומה – והדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. 14. התוצאה היא שהבקשה למתן רשות ערעור מתקבלת וכן מתקבל הערעור, ומשמע שהחלטת המחיקה מבוטלת. המשיבה תישא בהוצאות המבקש בסך של 8,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ח' בניסן התש"ף (‏2.4.2020). ש ו פ ט ת _________________________ 19012350_G04.docx יב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1