פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 1233/99
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' זמיר
כבוד השופטת ד' ביניש
העותרים: 1. שיח' יוסף אחמד אבו עביד
2. 48 שיח'ים וראשי בתי תפילה נוספים
נגד
המשיבים: 1. משרד הדתות
2. הרב אליהו סויסה - שר הפנים והדתות
3. משרד האוצר
4. שר האוצר
5. המועצה הדתית הדרוזית ג'וליס
תאריך הישיבה: י"ג בשבט התש"ס (20.1.2000)
בשם העותרים 2-1: עו"ד זכי כמאל
בשם המשיבים 4-1: עו"ד ענר הלמן
בשם המשיב 5: עו"ד טל חוטר-ישי
עתירה למתן צו על-תנאי
פסק-דין
השופט מ' חשין:
העותרים שלפנינו - והם ארבעים ותשעה במספר - הינם השיח'ים, האימאמים וראשי בתי-התפילה של העדה הדרוזית ביישובי הדרוזים בישראל. הם משפרעם, מעוספיה, מחורפיש, מאבו-סנאן, מפקיעין, מבית-ג'אן, מכפר-יאסיף, מירכא, מג'ת, מיאנוח, מדליית אל-כרמל, מג'וליס, מכיסרא, מכפר סמיע, מראמה, ממג'אר, מעין אל-אסד ומסאג'ור.
כתב-העתירה אינו ארוך יתר על-המידה, אך עתירותיהם של העותרים הינן מאופק-אל-אופק. מבקשים הם כי תוקמנה מועצות דתיות ליד כל אחת מחמש-עשרה רשויות מקומיות דרוזיות; כי יוקצו תקציבים למועצות דתיות אלו עבור העסקת אימאמים ואנשי דת אחרים "בדומה למצב הקיים אצל היהודים"; כי ימונו אימאמים לכל אחת מאותן חמש עשרה רשויות מקומיות דרוזיות; כי תשולמנה משכורות לאימאמים של כל בתי-התפילה הדרוזים; כי יושוו כלל תנאיהם של האימאמים הדרוזיים לבעלי תפקידים מקבילים המועסקים על-ידי המועצות הדתיות היהודיות או לרבני הערים היהודיים; כי יוקצו תקציבים עבור בתי-התפילה הדרוזיים בשיעורים דומים לבתי-הכנסת בישובים היהודיים; כי יוסדרו ענייניה של העדה הדרוזית ב"חקיקה ראשית ומשנית בדומה למצב אצל היהודים, לרבות עניין שירותי הדת וענייני קבורה ועוד"; כי תשולמנה משכורות חודשיות לאימאמים ולראשי בתי-התפילה הדרוזיים "מטעם משרד הדתות", וכי אלה כולם ייחשבו כעובדי מדינה. עוד מבקשים העותרים מבית-המשפט כי יורה למשיבים - המשרד לענייני דתות, השר לענייני דתות ומשרד האוצר - כי יתנו לעותרים פרטים בדבר סכומי הכספים המועברים למועצות הדתיות היהודיות, הקריטריונים לקביעת סכומים אלה, ועוד ועוד ועוד.
אין צורך בהעמקת יתר כדי להבין ולידע כי העותרים לא כיוונו עצמם בדרך הנכונה. לא זו בלבד שעתירות העותרים פורשות עצמן על-פני ימים ויבשות, אלא שברור לכל כי בית-משפט אינו בנוי להעניק להם סעדים כמתבקש על-ידם. אכן, עתירת העותרים מדמה עצמה למניפסט אודות העדה הדרוזית בישראל ומניפסט זה מקומו לא יכירנו בבית-המשפט.
בתשובה לעתירה טוענות רשויות המדינה, ועימהן המועצה הדתית הדרוזית, כי עד שהעותרים רואים לנכון לפנות אל בית-המשפט הגבוה לצדק, מן הראוי היה כי יפנו את עתירותיהם אל המועצה הדתית הדרוזית, ישטחו בפניה את טיעוניהם, וכי רק לאחר מיצוי הליך זה אפשר יוכלו לפנות לבית-המשפט.
טענה-תשובה זו נראית בעינינו ראויה ונכונה. היה זה לפני שנים מספר שתקנות העדה הדתית (ארגונן) (העדה הדרוזית), התשנ"ו1995-, כוננו מועצה דתית דרוזית, וקבעו את סמכויותיה ואת תפקידיה. תקנה 10 לאותן תקנות מונה אחת לאחת את סמכויות המועצה הדתית הדרוזית, וביניהן: "טיפול בכל נושא דתי" (תקנה 10(1)) ו"ייצוג העדה הדרוזית בנושאי דת בפני רשויות המדינה ומוסדותיה המוסמכים" (תקנה 10(2)). הנה כי כן, שלא כבעניינן של המועצות הדתיות שהוקמו לפי חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א1971- - אשר הורה על כינונן של מועצות דתיות יהודיות בסמוך לרשויות מקומיות בישראל - לעניינה של העדה הדרוזית הוקמה מועצה דתית אחת, וניתנו בידיה סמכויות הפורשות עצמן על-פני כל העדה הדרוזית. אך טבעי להסיק מכאן, כי עד שהעותרים פונים בטענת מישרין כלפי רשויות המדינה, שומה עליהם להפנות את בקשותיהם אל המועצה הדתית הדרוזית כדי שתדון באותן בקשות, ולפי הצורך והעניין תעלה היא עתירות לפני רשויות המדינה. אם כך על דרך הכלל, לא כל-שכן לאחר ששמענו מפי עורך-דין כמאל כי עשרים מבין העותרים הינם חברי המועצה הדתית הדרוזית. אין זה אלא מוזר אם העותרים פונים במישרין אל רשויות המדינה במקום שיכולים הם להעלות את בקשותיהם לפני המועצה הדתית הדרוזית - בה הם חברים - ובוודאי כך בשים-לב להוראת תקנה 10(2) לתקנות, ולפיה ייצוג העדה הדרוזית בנושאי דת בפני רשויות המדינה ומוסדותיה המוסמכים ניתן בידי המועצה הדתית הדרוזית.
נוסיף עוד ונאמר כי מיקצת מעתירותיהם של העותרים הועלו לראשונה לפנינו בלא שרשויות המדינה נתבקשו לדון בהן כלל. גם מבחינה זו עתירתם של העותרים עתירה מוקדמת היא.
אנו מחליטים, איפוא, לדחות את העתירה בשל היותה עתירה מוקדמת ומטעם זה שהעותרים לא מיצו הליכים מוקדמים שהדין מעמיד לרשותם עד שפונים הם לבית-המשפט.
היום, י"ג בשבט התש"ס (20.1.2000).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
99012330.G04