וולטר ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1230-02-26 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1 .ארטור וולטר 2 .נטליה וולטר נגד המשיבים: 1 .משטרת ישראל 2 .פרקליטות המדינה 3 .ליבנה צפוני בע"מ 4 .המשרד לביטחון לאומי 5 .משרד המשפטים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: בעצמם דין- פסק השופטת רות רונן: 1. עניינה של העתירה שלפנינו באירוע קטטה נטען שהתרחש ביום 14.4.2025 בתחומי המשיבה3 (להלןאיקאה) בין העותרים 2-1, בן ואמו (להלן ובהתאמההעותר ו-העותרת), לבין מי שכונתה בעתירה "התוקפת" (להלן: התוקפת). בכתב העתירה נטען כי אירוע התקיפה התרחש על רקע לאומני, גזעני ודתי נגד העותרת; וכי העותר – עורך דין במקצועו – התערב בו כדי להגן על אמו. לטענת העותרים, במהלך החקירה אירעו מחדלי חקירה חמורים, ובהם הסתרת ראיות מזכות, הטעיית חשודים ביחס לחומרי החקירה ואי-איסוף חומרי ראיות משמעותיים בתיק. כן נטען, כי המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים) התעלמו מחבלות העותרת ולא בחנו את האותנטיות של המסמכים הרפואיים שהציגה התוקפת. העותרים טוענים כי התנהלות המשיבים גרמה לעותר נזק מידי, מאחר שהוא נאלץ להפסיק את עבודתו במשרד עורכי הדין שבו הועסק; כי מדובר בהתנהלות המשקפת 2 מציאות שבה בני מיעוטים הפכו למטרה לגיטימית; וכי האירוע מעיד על רשלנות וזלזול מערכתי מצד המשיבים. כן נטען לאכיפה בררנית לאור כוונה נטענת של המשיבים להגיש כתב אישום נגד העותר בלבד. בעתירה ביקשו העותרים להורות למשיבים להימנע מהגשת כתב אישום נגד העותר לנוכח מחדלי החקירה; להגיש כתב אישום נגד התוקפת; להורות למשיבים ולאיקאה למסור להם את סרטוני האבטחה מהאירוע הנטען; וכן להסיר את "הכתם הפלילי" מהעותר. 2. דין העתירה להידחות על הסף, ללא צורך בתגובת המשיבים ראשית, מעיון בעתירה על נספחיה עולה כי היא נעדרת תשתית עובדתית מספקת ומתאימה – ודי בכך כדי לדחותה על הסף (ראו: בג"ץ 45966 -12 -25 קביאטקובסקי נ השופט יובל וסרקרוג (31.12.2025); בג"ץ24864 -06-25 זידאן נ' מדינת ישראל רשות הפיתוח, פסקה 9 (28.7.2025)). בין היתר, לא צוין בעתירה השלב שבו מצויה החקירה הפלילית בעניין נושא העתירה במועד הגשתה. בתוך כך, לא הובהר האם הכוונה הנטענת מטעם המשיבים להגשת כתב אישום נגד העותר (וכך גם היעדרה של כוונה דומה ביחס לתוקפת) – מבוססת על החלטה מנהלית סופית של הרשות המוסמכת (ואם כן – מתי ועל ידי מי היא התקבלה), או שמא היא מבוססת על חששם של העותרים בלבד. כן עולה כי העותרים לא צירפו את התוקפת לעתירה – אף שסעדים שהתבקשו בה נוגעים אליה ישירות. זאת, בייחוד בכל הנוגע לדרישתם להגיש נגדה כתב אישום ביחס לאירועים נושא העתירה. גם עובדה זו מצדיקה את דחיית העתירה על הסף (ראו: בג"ץ 5988 -01-26 הוכהאוזר נ' שר המשפטים (12.1.2026); בג"ץ7973/20 מנגל נ' מנהל מחלקת עררים בפרקליטות המדינה, פסקה 18 (7.6.2021) (להלןעניין מנגל)). 3. יתרה מכך– גם אלמלא לקתה העתירה בפגמים האמורים – דינה היה להידחות. כך, סעדים 1-2 עוסקים בהגשת כתב אישום נגד העותרים או התוקפת (או הימנעות מכך). אולם, כאמור, קיים חוסר בהירות בשאלה האם התקבלה בעניין זה החלטה סופית אם לאו. ככל שטרם התקבלה החלטה סופית בעניין הגשת כתבי האישום – הרי שהלכה היא כי בהיעדר החלטה מנהלית סופית של הרשות המוסמכת – לא מתקיים הבסיס הנדרש 3 לקיום ביקורת שיפוטית על ההחלטה (בג"ץ 4270/22 עטא נ' שר הביטחון , פסקה 11 (18.7.2022); בג"ץ6272/21 לביא, זכויות אזרח, מינהל תקין ועידוד ההתיישבות נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 (14.9.2021); בג"ץ8145/19 ברי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (2.1.2020)). דברים אלה אמורים גם כאשר עניינה של העתירה הוא בשאלת הגשת כתב אישום נגד חשוד (ראו: בג"ץ 663/23 רבאח נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (8.5.2023)). בהתאם לכך, בהיעדר החלטה סופית קונקרטית ביחס לעותר או לתוקפת – מדובר בעתירה מוקדמת, וככזו דינה להידחות. 4. מן העבר השני ככל שהתקבל ה החלטה סופית – הרי שדין העתירה להידחות מחמת אי-מיצוי הליכים או קיומו של סעד חלופי. ביחס להחלטה בעניין התוקפת, סעיפים 64 ו- 65 לחוק סדר הדין הפלילי משולב-1982, מסדירים את הזכות לערור על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין". בהתאם להסדר זה, ככל שפלוני מעוניין להשיג על החלטה כאמור – זכות זו הופכת לחובה; ולא ניתן לעקוף את ההסדר הקבוע בחוק באמצעות עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 7014/16 חדד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 (7.6.2017) ;בג"ץ9607/17 פישר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 10 (1.2.2018) .) לכן, ככל שמעוניינים העותרים להשיג על החלטה בדבר סגירת תיק החקירה בעניין התוקפת (ככל שקיימת החלטה כזו), יש מקום לפנות תחילה לדרכים המקובלות לכך בדין, ולמצות הליכים לפני הרשות המוסמכת בטרם פנייה לבית משפט זה. 5. באשר לעותר עצמו– בהנחה שהוחלט להעמידו לדין – הלכה היא כי הערכאה הדיונית הפלילית מוסמכת לדון גם בטענות הנוגעות לאי -חוקיות נטענת של פעולות רשויות התביעה בעת העמדה לדין פלילי – ובכלל זה פגמים שונים בשלב החקירה או בהחלטה להעמיד לדין (בג"ץ 2384/21 פלוני נ' המחלקה לחקירות שוטרי ם, פסקה 3 (11.4.2021) (להלןעניין פלוני); בג"ץ 5064/19 לוי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 3 (29.7.2019); ע"פ4347/23 פלונית נ' מדינת ישראל, פסקה 62 (11.12.2025)). בהתאם לכך, נקבע לא אחת כי בהיעדר טעם מיוחד – דרך המלך להעלאת טענות הנוגעות לפגמים בהחלטה אם להגיש כתב אישום, יהיו פגמים אלה אשר יהיו, היא במסגרת ההליך הפלילי לגופו (ראו: בג"ץ 8419/21 מיי קופי היינה שותפות מוגבלת נ' עיריית חיפה , פסקה 4 (12.12.2021); בג"ץ 6887/13 קניאס נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 6 (12.1.2014) .) 4 בענייננו, מלבד טענות כלליות המצדיקות לשיטת העותרים הימנעות מהגשת כתב אישום נגד העותר – אין כל טעם מיוחד המצדיק הידרשות לטענות אלה כבר עתה – במסגרת עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. בנסיבות אלה, והואיל וניצב בפני העותרים סעד חלופי בדמות פנייה לערכאה הדיונית הפלילית, ככל שיתקיים הליך פלילי בעניינו של העותר – הרי שאין מקום לדון בטענות העותרים בעתירה דנן. משאלה פני הדברים, ומשנדחתה העתירה ביחס לסעד הראשון – ממילא דין העתירה להידחות גם ביחס לסעד המבקש את הסרת " הכתם הפלילי המרחף מעל ראש עותר 1." 6. לבסוף דין העתירה להידחות גם באשר לסעד השלישי, המבקש לקבל את סרטוני האבטחה. המסגרת הנורמטיבית לעיון בחומר חקירה טרם הגשת כתב אישום או למרות שלא הוגש כתב אישום – לחשודים, נפגעי עבירה וגורמים נוספים – היא הנחיית פרקליט המדינה מס' 14.8, שעניינה "בקשה מצד גורמים שונים לעיין ב מידע המצוי בתיק חקירה" (התשמ"א) (ראו: עניין מנגל, בפסקה 20; בג"ץ 2668/22 פלונית נ' שר המשפטים , פסקה 13 (21.8.2022); בג"ץ5676/19 טקה נ' המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות המדינה , פסקה 5 (29.10.2019)). בין אם העותרים פונים בכובעם כחשודים ובין אם כנפגעי עבירה נטענים – עליהם למצות תחילה הליכים מול הגורמים הרלוונטיים ולפנות אליהם בבקשה מתאימה שתיבחן בהתאם לשיקול דעתם (ולעניין זה קיים הבדל בשיקול הדעת המסור לגורמי החקירה בשלב זה, לעומת החובה למסור חומרי חקירה לאחר הגשת כתב אישום, ראו: בג"ץ 9899/17 מליניאק נ משטרת ישראל , פסקה 8 (4.1.2018) (להלןעניין מליניאק)). ביחס לעותר בפרט, ככל שאכן הוחלט על העמדתו לדין פלילי, הרי שהדרך להעלאת טענותיו נגד הפגמים שנפלו לשיטתו בעניין זה – ובכלל זה באי -העברת מסמכים שעל פי הנטען חיוניים להגנתו – היא כאמור במסגרת ההליך הפלילי עצמו (ראו והשוו: עניין מליניאק, בפסקה 9; בג"ץ 8474/23 לוי נ' פרקליטות מחוז מרכז (29.11.2023); ענייןפלוני, בפסקה 3.) כך או אחרת– אין מקום להידרש לטענות אלה של העותרים בשלב זה. 5 7. בשולי הדברים יוער, כי העותרים בעתירתם טוענים למיצוי הליכים בדרך של מכתב שנשלח לשיטתם למשיבה 1 שעניינו בקשה להימנע מהגשת כתב אישום בעניין העותר (שעל פני הדברים נשלח בטרם התקבלה החלטה סופית בעניין); וכך גם הליכים אזרחיים שונים שניהלה העותרת בנושא העתירה. עם זאת, בשים לב למכלול האמור לעיל – אין בפעולות אלה כדי לספק תחליף למיצוי ההליכים הקבוע בדין, כפי שפורט בהרחבה לעיל. העתירה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"א שבט תשפ"ו (08 פברואר2026). יצחק עמית נשיא חאלד כבוב שופט רות רונן שופטת