פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 123/13
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 123/13
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט א' שהם
המערער:
מסארווה תייסיר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 25.12.2012 בת"פ 34821-09-11, שניתן על ידי כב' השופט י' בן-חמו
תאריך הישיבה:
ז' בניסן התשע"ג
(18.3.2013)
בשם המערער:
עו"ד ראפי מסאלחה; עו"ד וואהיל אבו זעיד
בשם המשיבה:
עו"ד סיגל בלום
בשם שירות המבחן למבוגרים:
גב' ברכה וייס
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן:
1. לפנינו ערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן-חמו) מיום 18.3.2013 בתיק ת"פ 34821-09-11.
2. המערער הודה במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בעבירה של הצתה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובעבירה של חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413ה + 413 י"ב לחוק העונשין.
לפי עובדות כתב האישום, נתגלע סכסוך בין המערער לבין המתלונן – בעלים של משאית מסוג וולוו. ביום 18.11.2010 נסעו המערער ונאשם נוסף ברכב מרצדס שבבעלות המערער, עברו דרך תחנת דלק שם מילא המערער שני בקבוקי בנזין ומשם נסעו ועצרו ליד מקום חנייתה של משאית הוולוו שחתנה בשכונת פאח'ורה בנצרת. בשלב זה, נתגלתה לנאשם האחר תכניתו של המערער להצית את המשאית. המערער שפך את בקבוקי הבנזין על המשאית והצית אותה באמצעות מצית. הנאשם האחר שהיה איתו לא מנע ממנו לעשות זאת. כתוצאה מההצתה נגרם למשאית נזק בסך כולל של 47,000 ש"ח.
3. המערער מוכר לשירות המבחן מתסקיר קודם בתיק בו הורשע בהחזקת סכין ואיומים ונדון למאסר שרוצה בעבודות שירות ועונשים נלווים נוספים. המערער, בגיל 33, נשוי עם 4 ילדים, אשתו עקרת בית, נשר מלימודים בשל חוסר מוטיבציה. עבד כנהג משאית, בעבודות עפר ובתחום הבנייה. המערער הסתבך כלכלית בחובות של מיליוני שקלים והוכרז כפושט רגל. המתלונן הוא דודו מצד אמו שהיה שותפו בעבר. המערער הסביר את ביצוע העבירה כחוסר שיקול דעת זמני ואימפולסיביות, הוא הודה שאינו יכול לשלוט בכעסים. המערער מתקשה לגלות אמפטיה כלפי נפגע העבירה. שירות המבחן מעריך כי קיים סיכוי נמוך מהפקת תועלת מקשר טיפולי ומצביע בעניינו של המערער על סיכוי גבוה להישנות התנהגות דומה בעתיד. שירות המבחן נמנע מהמלצה.
4. בית המשפט המחוזי גזר על המערער עונש מאסר בפועל של 26 חודשים בניכוי ימי המעצר ומאסר על תנאי של שנה אחת למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות, למעט איומים. בהתחשב בהסכם הסולחה, לא נפסק פיצוי למתלונן.
5. על גזר דין זה ערער המערער שבפנינו. במסגרת הערעור, טוען בא כוחו, כי העונש שהוטל על המערער הינו קיצוני בחומרתו ואינו הולם את נסיבות העושה והמעשה וחורג במידה ניכרת ממדיניות הענישה ומעקרון ההלימה ומחייב התערבות מהותית של ערכאת הערעור. לטענתו, בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לעובדה כי המערער החליט לעשות חיסול חשבונות עם המתלונן במסגרת רכוש בלבד, ולא במסגרת פגיעה בגופו. כמו כן, המערער הודה במעשיו בהזדמנות הראשונה שהיתה לו במשטרה וחסך את הליך ניהול ההוכחות. עוד טוען בא כוחו, כי בין הצדדים נעשה הסכם סולחה, שיש לו ערך משמעותי להקלה בעונש ונראה כי בית המשפט המחוזי לא התחשב בעובדה כי מדובר בסכסוך כספי בין שני קרובים מדרגה ראשונה, שהשלימו ביניהם, הסדירו את יחסיהם הכספיים והעניין מבחינתם הפך לנחלת העבר לאחר השגת הסכם הסולחה. לטענתו, בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל הראוי להסכם הסולחה, בו יושבה כל המחלוקת הכלכלית וכל צד זכה למה שמגיע לו.
מנגד, המשיבה תומכת יתדותיה בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את הערעור. לטענתה, המערער הצית את משאיתו של המתלונן בלב שכונת מגורים וגרם לנזק כספי כבד. לטענתה, מדובר באירוע עם תכנון מוקדם, בלב שכונת מגורים, בשעות הלילה, כאשר רוב האנשים נמצאים בביתם. כמו כן, למערער הרשעה קודמת מחודש מאי 2011, עונש המאסר לביצוע בעבודות שירות הופקע והמערער ריצה בפועל 3 חודשי מאסר. כמו כן, לחובתו הרשעה בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, חבלה ברכב והטרדה באמצעות מתקן בזק משנת 2006. עם זאת, העונשים שהוטלו על המערער עד כה, לא גרמו לו לשנות את דפוסי התנהגותו.
6. לאחר שעיינו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ובהודעת הערעור, ולאחר ששמענו את טענות הצדדים, נחה דעתנו, כי דין הערעור להידחות.
7. הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009, פסקה 11)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה ברורה שכזו לחומרה.
8. המערער הוא בן 33, נשוי ואב לארבעה ילדים. בעברו הרשעה קודמת מחודש מאי 2011, עונש המאסר לביצוע בעבודות שירות הופקע והוא ריצה בפועל 3 חודשי מאסר. כמו כן, לחובתו הרשעה בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, איומים, חבלה ברכב והטרדה באמצעות מתקן בזק משנת 2006.
למרבה המזל, תוצאות מעשה ההצתה אכן לא היו חמורות תודות לעוברים ושבים שעברו במקום. המערער והנאשם הנוסף נמלטו מהמקום מיד לאחר ההצתה, שכאמור התרחשה בשכונת מגורים ורק בנס לא הסתיים האירוע בתוצאות חמורות וטרגיות חלילה.
יתרה מכך, בית המשפט המחוזי לקח בחשבון במסגרת שיקוליו את הסכם הסולחה, הגם שבהסכם אין לקיחת אחריות מצד המערער והוא לא חתום עליו. ההסכם לא מפרט את הפיצוי למתלונן ויש בו רק אמירה כללית כי ועדת הסולחה תדאג לקחת על עצמה לטפל בכל נזק שנגרם ותדאג שכל מי שמגיע לו כל פיצוי, חומרי או נפשי, יש לה הסמכות לעשות כן.
9. לא אחת הדגיש בית משפט זה את החומרה הרבה בעבירת ההצתה. כבר נקבע, כי עבירת ההצתה הינה מן החמורות שבעבירות:
"שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה, ומי שמתיר לעצמו לסכן בדרך זו רכוש וחיים... עשוי להוסיף, לסכן את זולתו גם בנסיבות אחרות..." (ראו בש"פ 6526/02 ו-6527/02 מוחמד בן אעיד אלענמי ואנג'לה פאבלוב נ' מדינת ישראל (30.7.2002)).
10. סוף דבר, אנו סבורים, כי העונש שנגזר על המערער הולם את ביצוע העבירות בהן הורשע ומאזן היטב בין שיקולי הענישה השונים ולפיכך החלטנו לדחות את הערעור ולהשאיר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי על כנו.
ניתן היום, כ"ח בניסן התשע"ג (8.4.2013).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13001230_H04.doc דפ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il