זריף אבו שקרא נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1228/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1228/13 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם המערער: זריף אבו שקרא נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 01.01.2013 בת"פ 52704-07-11 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' פרידמן-פלדמן תאריך הישיבה: ל' בניסן תשע"ג (10.4.13) בשם המערער: עו"ד עבד ג'יג'ני בשם המשיבה: עו"ד עו"ד סיון רוסו בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ר' פרידמן-פלדמן) בת"פ 52704-07-11 מיום 1.1.2013, בו הושתו על המערער – לאחר שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן לצורכי הסדר טיעון – תשעה חודשי מאסר בפועל בניכוי חמישה ימי מעצר; מאסר מותנה למשך שמונה חודשים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה של סיכון אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); קנס בסך 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו; פסילה מנהיגה למשך שנה החל ממועד ביצוע העבירות. עובדות כתב האישום המתוקן 1. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יודה המערער בעובדות כתב האישום המתוקן, יוגש בעניינו תסקיר שירות המבחן, המאשימה תעתור להשתת מאסר בפועל והמערער יעתור לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות. עוד הוסכם כי הצדדים יעתרו במשותף להשתת מאסר מותנה וקנס בסך 2,000 ש"ח כמו גם לפסילה מנהיגה למשך שנה. 2. לפי כתב האישום המתוקן, ביום 27.7.2011 בשעה 07:20 נהג המערער במחסום קלנדיה בטרנזיט בו מותר להסיע 14 נוסעים כשהוא מסיע 16 נוסעים. המערער נהג בטרנזיט ממחסום קלנדיה לכיוון צומת עטרות בכביש 443. באותה עת בסמוך למחסום קלנדיה, ישבו שלושה שוטרים בניידת סמויה. משהבחינו השוטרים בטרנזיט הם פתחו בנסיעה אחריו בכדי לעוצרו לבדיקה בדבר קיום הוראות החוק בעניין הסעת נוסעים בשכר. לאחר הכיכר שבכניסה הראשית לאזור התעשייה עטרות, עקפה הניידת הסמויה את הטרנזיט ונסעה במקביל אליו. אחד השוטרים, אשר חבש כובע זיהוי משטרתי, צעק למערער מתוך הניידת הסמויה כאשר חלונות שני כלי הרכב פתוחים "משטרה תעצור". בתגובה לכך האט המערער את מהירות נסיעתו ואז חסמה הניידת הסמויה את הטרנזיט וגרמה לו לעצור. שניים מן השוטרים יצאו מהניידת הסמויה כשהם חובשים כובעי זיהוי משטרתיים וצעקו "משטרה". השוטר השלישי יצא גם הוא מהניידת הסמויה כשהוא חובש כובע זיהוי משטרתי. על אף שנדרש לדומם מנוע החל המערער בנסיעה. אחד השוטרים שלף את אקדחו אולם המערער המשיך בנסיעה. משלא הצליחו השוטרים למנוע מהמערער להמשיך בנסיעה הם חזרו לניידת ופתחו במרדף אחר הטרנזיט. 3. מעט לפני צומת עטרות ביצע המערער סיבוב בניגוד לחוק והחל נוסע בנסיעה מהירה בחזרה לעבר מחסום קלנדיה כשהניידת הסמויה בעקבותיו. לפני כיכר הכניסה הראשית לאזור התעשייה עטרות, עקף המערער עם הטרנזיט משאית סמיטריילר ביורדו לשוליים והמשיך בנסיעה. מיד לאחר מכן בכיכר השניה שבכביש עטרות-קלנדיה עקף הטרנזיט רכב משטרתי של משמר הגבול אשר נתן זכות קדימה לרכב אחר בכיכר. בכדי לעקוף את הרכב המשטרתי ולמנוע התנגשות, עלה הטרנזיט על הכיכר הבנויה במקום והמשיך בנסיעה תוך גרימת סכנה למשתמשי הדרך. בשלב זה הצטרף הרכב המשטרתי הנוסף למרדף. השוטרים שברכב הנוסף הפעילו אורות מהבהבים וכרזו למערער לעצור בצד תוך כדי נסיון לעקוף את הטרנזיט משמאל. המערער לא שעה לקריאות ונהג את רכבו באופן שהרכב המשטרתי נאלץ לעבור לנתיב הנגדי בכדי למנוע התנגשות. לבסוף הגיע המערער עם הטרנזיט לאזור המחסום שם נאלץ לעצור בגלל רכב שעצר לפניו. בעת שהשוטרים ניגשו אל המערער והורו לו לצאת מהטרנזיט סירב המערער לצאת והחל משתולל. לאחר שהוצא המערער מהטרנזיט הוא שב וסירב להיכנס לניידת והשוטרים נאלצו להיאבק עמו. משכך, הואשם המערער בסיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין; הכשלת שוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין; והסעת מספר נוסעים העולה על המותר, לפי תקנה 84(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. ההליכים לפני בית המשפט המחוזי 4. בית המשפט המחוזי שלח את המערער לממונה על עבודות שירות לצורך קבלת חוות דעת, תוך שציין כי אין בכך כדי לנטוע ציפייה כלשהי אצל המערער. הממונה על עבודות שירות מצא את המערער מתאים לביצוע עבודות. 5. מתסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי עלה כי המערער בן 54, נשוי ואב לששה ילדים בגילאים 32-11. טרם מעצרו עבד המערער כנהג הסעות. המערער שהה במעצר בית מלא משך שמונה חודשים. קצינת המבחן התרשמה מאדם מבוגר המקיים בדרך כלל אורח חיים תקין ונורמטיבי, מתמיד בתחום התעסוקתי וללא עבר פלילי. שירות המבחן ציין כי המערער השקיע את עיקר מאמציו בתחום התעסוקתי נוכח אחריותו כמפרנס יחיד של המשפחה. עוד צויין כי המערער מסר שהוא תומך בבתו הבכורה הנשואה ולה חמישה ילדים לאור היות בעלה מכור לאלכוהול ולא מתפקד מבחינה תעסוקתית ומשפחתית. בשנת 2004 חלה המערער בסרטן ועבר טיפולים אך הוא עדיין סובל מבעיות בריאותיות. המערער נטל אחריות חלקית והסביר כי ברח מהניידת משום שזמן קצר קודם לכן עבר תקיפה על ידי קבוצת אנשים באותו אזור ולא זיהה את השוטרים שהיו לבושים בבגדים אזרחיים. לדבריו הוא חשש מתקיפה נוספת ולכן ברח מהמקום. קצינת המבחן התרשמה כי המערער נוטה להמעיט ולטשטש מעט בתיאור התנהגותו בעת ביצוע העבירה. יחד עם זאת, המערער הביע חרטה, הכיר בכך שעשה טעות ורצון לקיים אורח חיים נורמטיבי. שירות המבחן המליץ על השתת מאסר לביצוע בעבודות שירות. גזר הדין 6. בית המשפט המחוזי עמד על חומרת מעשיו של המערער ועל כך שהעונש הקבוע בצידה של עבירה סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה הוא 20 שנות מאסר. בית המשפט המחוזי ציין את הסכנה שיצר המערער למשתמשים בדרך ולנוסעים בטרנזיט בו רשאי היה להסיע 14 נוסעים בלבד. בית המשפט המחוזי עמד על הפסיקה שהוצגה לו על ידי המאשימה ממנה עולה כי העונש המקובל בעבירות כגון דא הוא מאסר בפועל לתקופות לא קצרות של 24 חודשים ומעלה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי לזכותו של המערער יש לזקוף את הודאתו והיעדר עבר פלילי כמו גם את התקופה בה שהה במעצר של ממש ובמעצר בית. כמו כן ציין בית המשפט המחוזי כי יש להתחשב במצבו הרפואי של המערער שאינו טוב ואף לכך שלקה באירוע מוחי בעת מעצרו. עוד התייחס בית המשפט המחוזי למצבו הכלכלי של המערער שהינו מפרנס יחיד של משפחה מרובת נפשות ובמצבה של אשתו החולה. לאור חומרת המעשים מצא בית המשפט המחוזי כי אין מקום להסתפק בריצוי מאסר על דרך של עבודות שירות אך מצא כי השיקולים דלעיל צריך שישליכו על אורכה של תקופת המאסר בפועל. משכך הושתו על המערער העונשים שפורטו ברישא. תמצית נימוקי הערעור 7. המערער – באמצעות בא כוחו, עו"ד עבד ג'יג'יני – טוען כי בית המשפט המחוזי החמיר עמו מעבר לנדרש ולא נתן משקל הולם לעברו הנקי; גילו; מצבו הבריאותי; מצבו הכלכלי והיותו מפרנס יחיד; הודאתו וחסכון בזמן שיפוטי; שהייתו במעצר בית לתקופה ארוכה מאוד. עוד טוען המערער כי טעה בית המשפט המחוזי משדחה את המלצת שירות המבחן ומחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות. כן נטען כי מעשיו של המערער אינם מצויים במדרג החומרה העליון ומעשיו הם פרי שיקול דעת מוטעה. בנוסף לכך טוען המערער כי בנסיבות העניין לא היה מקום כי השוטרים ינהלו מרדף וכי התנהגות השוטרים תרמה להתרחשות העבירה. מכל הטעמים דלעיל מבקש המערער להקל בעונשו. תגובת המשיבה 8. המשיבה – באמצעות באת כוחה, עו"ד סיון רוסו – טוענת כי יש לדחות את הערעור. המשיבה טוענת כי התנהלות השוטרים שהחליטו לפתוח במרדף הייתה סבירה ובהתאם לנהלים וכי ממילא אין להיזקק לטענות המערער בהקשר זה לאחר שהודה בעובדות כתב האישום והורשע בהתאם להודאתו זו. המשיבה ציינה כי היא מודעת לנסיבותיו האישיות הלא פשוטות של המערער אך הדגישה כי לאור נסיבות אלו השית בית המשפט המחוזי עונש מקל על המערער ביחס למקרים דומים בהם הושתו עונשים של מספר שנות מאסר גם בהינתן נסיבות אישיות קשות. המשיבה מדגישה כי מדובר בעונש שאינו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות שבנדון ובנסיבות דומות ומשכך יש לדחות את הערעור. תסקיר משלים 9. בתסקיר המשלים מיום 8.4.2013 עמד שירות המבחן על בעיותיו הבריאותיות של המערער ושל רעייתו. לשאלתנו האם לקה המערער שוב במחלת הסרטן, הסבירה נציגת שירות המבחן, הגב' ברכה וייס, כי לא הוצגה תעודה רפואית קונקרטית שמאפשרת מתן תשובה מוסמכת לשאלה זו. גב' וייס ציינה במהלך הדיון לפנינו כי הגם שבתסקיר המשלים אין המלצה שיקומית מפורשת עולה ממנו כי המערער הוא בעל מערכת ערכים תקינה וכי הפיק לקחים בעקבות ההליך המשפטי שנוהל כנגדו. דיון והכרעה 10. לאחר שעיינו בנימוקי הערעור והאזנו בקשב רב להשלמת הטיעון בעל פה מטעם הצדדים בדיון שנערך לפנינו ולאחר שעיינו באסמכתאות השונות, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 11. כלל הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שגזרה הערכאה הדיונית על נאשם פרט למקרים חריגים בהם נפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית טעות מהותית אשר בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (4.3.2009); ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (4.3.2009)]. איני סבור כי המקרה שלפני נופל בגדר אותם מקרים חריגים. 12. העבירות בהן הורשע המערער הן חמורות. בית משפט זה התייחס לא אחת לחומרה המיוחדת שבעבירת סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה והדגיש כי יש להחמיר בענישה בגין עבירות כגון דא. כפי שהטעמתי במהלך הדיון שנערך לפנינו וכפי שציינה זאת המשיבה בטיעוניה לפנינו, העונש המושת בדרך כלל בגין עבירה זו כשלעצמה עשוי להגיע כדי מספר שנות מאסר [ראו למשל: ע"פ 3757/12 מחראב נ' מדינת ישראל (24.6.2012) והאסמכתאות הנזכרות שם]. במקרה דנן עולה מכתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודה המערער, כי באופן נהיגתו בכביש יצר המערער סכנה ממשית למשתמשים בדרך ולנוסעים בטרנזיט. זאת ועוד, מעבר לעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה הורשע המערער בעבירות נוספות חמורות בפני עצמן בשל העובדה כי הסיע בטרנזיט מספר נוסעים גדול מהמותר והכשיל שוטר במילוי תפקידו. בשים לב למקבץ העבירות שביצע המערער וחומרתן, נדמה שבית המשפט המחוזי הקל עמו בדין נוכח נסיבותיו האישיות המיוחדות, ובכלל זה מצבו הבריאותי ומצבה הבריאותי של רעייתו, היותו מפרנס יחיד ואב למספר ילדים הנתמכים על ידו, היעדר עבר פלילי וקיום אורח חיים נורמטיבי. אין לקבל את טענת המערער כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל הולם לכל אותם שיקולים לקולא וברי כי אלמלא עשה כן בית המשפט המחוזי העונש שהיה מושת על המערער היה חמור יותר באופן משמעותי. עולה איפוא כי בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין שיקולי הענישה השונים וכי לא קמה עילה להתערבותו של בית משפט זה בגזר הדין המאוזן והמידתי שניתן על ידי הערכאה הדיונית. 13. אשר על כן, הערעור נדחה. המערער יתייצב לריצוי מאסרו בבית המעצר ניצן ביום 1.5.2013 עד השעה 10:00 או על פי החלטת שירות בתי הסוהר כשברשותו תעודת זהות או דרכון ועותק מפסק דין זה. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים: 08-9787377 או 08-9787336. ניתן היום, א' באייר תשע"ג (11.4.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13012280_W01.docחכ/ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il