פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 1227/18

פלוני נ. שר הבטחון

העותר ביקש לקבל היתר שהייה בישראל בטענה שנשקפת סכנה לחייו בשטחי הרשות הפלסטינית בשל שיתוף פעולה של אביו עם כוחות הביטחון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 30/01/2020 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 1227/18 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה היתר שהייה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש לקבל היתר שהייה בישראל בטענה שנשקפת סכנה לחייו בשטחי הרשות הפלסטינית בשל שיתוף פעולה של אביו עם כוחות הביטחון.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 1227/18

פלוני נ. שר הבטחון

העותר ביקש לקבל היתר שהייה בישראל בטענה שנשקפת סכנה לחייו בשטחי הרשות הפלסטינית בשל שיתוף פעולה של אביו עם כוחות הביטחון.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

העותר, תושב איו"ש השוהה בישראל, עתר לקבלת היתר שהייה בטענה כי נשקפת סכנה לחייו בשטחי הרשות הפלסטינית בשל עברו של אביו כסייען לכוחות הביטחון, וכן בשל הרשעה פלילית שגויה שניתנה נגדו בהעדרו. המשיבים טענו כי מדובר בבקשה חוזרת שנדונה ונדחתה מספר פעמים בעבר, וכי העותר מעורב בפלילים בישראל ואינו עומד בקריטריונים של ועדת המאוימים. בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף, בקובעו כי לא הוצגו ראיות חדשות המצדיקות שינוי מהחלטות קודמות, וכי העותר מנסה לעשות 'מקצה שיפורים' תוך התעלמות מפסקי דין קודמים. בנוסף, צוין כי מטרת הוועדה אינה לספק מקלט למבוקשים פליליים.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים נ' סולברג, ע' ברון, ד' מינץ
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • פלוני

נתבעים

  • שר הביטחון
  • השר לביטחון פנים
  • המינהל האזרחי
  • הועדה לטיפול במאוימים של מתאם הפעולות בשטחים
  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • נשקפת סכנה לחיי העותר בשטחי איו"ש בשל סיוע אביו לכוחות הביטחון.
  • העותר עצמו העביר מידע אמין לכוחות הביטחון.
  • מרחף מעל ראשו עונש מאסר ממושך ברשות הפלסטינית בגין עבירת המתה שלא ביצע.
  • הוועדה לא הייתה צריכה לדחות את בקשתו על הסף.
טיעוני ההגנה
  • העותר הגיש בקשות דומות בעבר שנדחו על ידי הוועדה ועל ידי בית המשפט.
  • לא הוצג חומר חדש המצדיק דיון נוסף.
  • העותר מעורב בפלילים בישראל.
  • העותר לא העלה את טענת ההרשעה ברשות הפלסטינית בהזדמנויות קודמות.
  • העותר שוהה בישראל שלא כדין ועושה דין לעצמו.
  • סמכות הוועדה מוגבלת למשתפי פעולה ולא למקלט למבוקשים פליליים.
מחלוקות עובדתיות
  • האם נשקפת סכנה ממשית לחיי העותר בשטחי הרשות.
  • האם העותר שיתף פעולה עם כוחות הביטחון.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • חומר חסוי שהוגש לעיון בית המשפט.
  • גיליון רישום פלילי של העותר המעיד על מעורבות בעבירות אלימות.

הדגשים פרוצדורליים

  • הדיון התקיים בדלתיים סגורות.
  • ניתן צו איסור פרסום על פרטי העותר.
  • ניתן צו ביניים שאסר על הרחקת העותר עד למתן פסק הדין.

הפניות לתיקים אחרים

תקדימים משפטיים

תגיות נושא

  • היתר שהייה
  • משתפי פעולה
  • מעשה בית דין
  • סכנה לחיי אדם

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

10000

הוראות וסעדים אופרטיביים

  • ביטול צו הביניים שניתן ביום 12.2.2018

טענות מנהליות

חריגה מסמכות
הטענה הועלתה ונדחתה
פגמים בהליך
הטענה הועלתה ונדחתה

צווים וסעדים

צו ביניים
הטענה הועלתה והתקבלה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1227/18 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. השר לביטחון פנים 3. המינהל האזרחי 4. הועדה לטיפול במאוימים של מתאם הפעולות בשטחים 5. מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: ג' בשבט התש"פ (29.1.2020) בשם העותר: עו"ד יהונתן קמיל בשם המשיבים: עו"ד פנחס גורט פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. עניינה של עתירה זו בבקשת העותר להורות למשיבים ליתן טעם, מדוע לא יוּצא עבורו היתר שהייה בישראל, עד אשר תחלוף הסכנה הצפויה לו בשטחי הרשות הפלסטינית. עוד ביקש העותר, כי ינתן צו ביניים המורה שלא להרחיקו משטח ישראל עד מתן פסק דין בעתירה; כי יוּצא צו איסור פרסום על פרטי זהותו; וכי הדיונים בעניינו יתקיימו בדלתיים סגורות. 2. העותר, תושב איו"ש המתגורר בשטח ישראל, פנה בין השנים 2012-2003, ארבע פעמים לוועדת המאוימים (להלן: הוועדה), בבקשות לקבל היתר שהייה זמני בישראל. משלא נמצא ממש בטענותיו כי נשקפת סכנה לחייו, ומשלא נמצא קשר בינו לבין כוחות הביטחון – נדחו בקשותיו. העותר לא אמר נואש, והעלה את טענותיו בשתי הזדמנויות שונות לפני בית משפט זה (בג"ץ 7247/04; ובג"ץ 4768/12); שתי העתירות נדחו. 4 וחצי שנים חלפו מאז ניתן פסק הדין האחרון בעניינו של העותר, וביום 24.10.2017 פנה בחמישית אל ועדת המאוימים בבקשה לקבל היתר שהייה בישראל. בבקשתו-זו טען העותר לראשונה, כי הוא נחשד, נחקר, עונה והורשע ברשות הפלסטינית בגין מותו של ילד, על לא עוול בכפו, וללא כל קשר לאותו מקרה. לטענתו, במסגרת אותו הליך נגזרו עליו 15 שנות מאסר, בהעדרו. בעקבות פנייתו, זומן העותר לתחקור בוועדה, ובמהלכו טען אמנם שהוא עצמו לא שיתף פעולה עם ישראל, אך נשקפת לו סכנה כיוון שאביו שימש כסייען לכוחות הביטחון. עוד ציין העותר בתחקורו, כי מרחף מעל ראשו תיק המתה שלא היה מעורב בו. הוועדה בחנה את החומרים השונים שנאספו בעניינו של העותר, והחליטה שלא להביא את עניינו לדיון נוסף לפניה. משכך הוחלט, הוגשה העתירה שלפנינו. 3. בעתירתו טוען העותר, כי נשקפת לחייו סכנה בשטחי איו"ש, היות שאביו סייע לכוחות הביטחון הישראלים. בהקשר זה ציין העותר, כי הוא עצמו העביר לאביו מידע אמין תוך סיכון חייו, ומשכך יש לראותו כמשתף פעולה עקיף. העותר מוסיף, כי מרחף מעל ראשו עונש מאסר ממושך, על כך שבהיותו קטין נשפט שלא בפניו על גרימת מותו של קטין אחר. העותר טוען, כי לא היה מקום לדחות על הסף את בקשתו האחרונה לוועדה, שכן תחקורו על-ידי קצין המאוימים העלה רושם, שיש אמת בדבריו. לטענתו, כדי שוועדת המאוימים תידרש לבקשה המובאת לפתחה, די בחשש לשלומו של המבקש על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל, ואין צורך בהוכחה שאכן סייע לכוחות הביטחון – בישראל. לבד מן העתירה ליתן צו על-תנאי, ביקש העותר כי ינתן צו ביניים המורה שלא להרחיקו משטח ישראל עד למתן פסק דין בעתירה, וכי יוצא צו איסור פרסום על פרטי זהותו. כמו כן ביקש, כי הדיון בעניינו יתקיים בדלתיים סגורות. 4. בהחלטת השופטת י' וילנר מיום 12.2.2018, ניתן צו ביניים האוסר על הרחקת העותר משטחי מדינת ישראל עד מתן החלטה אחרת; הוצא צו האוסר על פרסום פרטיו המזהים; ונקבע שהעתירה תידון בדלתיים סגורות. 5. בתגובתם המקדמית של המשיבים נטען, כי יש לדחות על הסף הן את העתירה, הן את הבקשה לצו ביניים. בקשותיו של העותר לקבלת היתר שהייה בישראל, נבחנו פעמים מספר על-ידי הוועדה, ונדחו. משנדחו, הוגשו שתי עתירות שנתבררו בהזדמנויות שונות בבית משפט זה, ונדחו גם הן. משכך היה, ומשלא הוצג חומר חדש שלא היה מצוי לפני הוועדה ולפי המותבים שבחנו את טענות העותר בראשונה, לא היה מקום להידרש לבקשתו האחרונה, ולדון בה. המשיבים מציינים, כי השינוי העיקרי שחל בעניינו של העותר מאז ניתן פסק הדין האחרון, נוגע למידת מעורבותו בפלילים: "מגיליון הרישום הפלילי של העותר עולה כי הוא הורשע במהלך שנת 2014 בביצוע כמה וכמה עבירות אלימות. בנוסף, ממשטרת ישראל נמסר כי התקבלו אצלה שורה של ידיעות, בהן גם עדכניות, הקושרות את העותר למעורבות בפלילים". עוד טוענים המשיבים, כי בפניותיו הקודמות של העותר לוועדה ולבית המשפט, לא בא זכרה של הטענה כי הוא הורשע בעבירת המתה ברשות הפלסטינית. זאת, הגם שלגרסתו-שלו, חקירתו בעניין התקיימה בשנת 2002, וגזר דינו ניתן בשנת 2007. משלא העלה העותר טענתו-זו בהזדמנויות קודמות, אין לאפשר את העלאתה כעת. עם זאת הדגישו המשיבים, כי מידע זה עמד לפני הגורמים השונים שבחנו את בקשותיו של העותר בשלבים קודמים. המשיבים מוסיפים, כי החומר המצוי ברשותם מלמד, כי בשנים האחרונות העותר יצא ובא משטחי איו"ש לא אחת; קשה אפוא להלום את טענתו כי שהייתו שם מסכנת את חייו. המשיבים אף טוענים לאי-ניקיון כפיו של העותר, אשר מוסיף להתגורר בשטח מדינת ישראל חרף פסקי הדין שניתנו בעניינו, ועושה דין לעצמו. לבסוף נטען, כי הוועדה אינה מוסמכת לדון בבקשות להיתר הנובעות מהליכים פליליים המתנהלים ברשות הפלסטינית, וכי סמכותה גדורה לבחינת בקשות הנוגעות למשתפי פעולה, או למי שחשודים בשיתוף פעולה עם ישראל. 6. בדיון לפנינו חזר העותר באמצעות בא-כוחו על טענותיו, תוך שהוא מדגיש כי מרבית העבירות שבגינן הורשע – התיישנו, כשעבירות הכניסה לישראל שבהן הורשע – בוצעו מפאת חשש לחייו. עוד הוסיף, כי הוא מנהל זוגיות וחובק תינוק כבן שנה. מנגד טען ב"כ המשיבים, כי לא נשקפת סכנה לחיי העותר, וכי טענות שהשמיע בעניין הזה נדחו הן על-ידי הוועדה, הן על-ידי בית המשפט. ב"כ המשיבים הדגיש, כי מאז ניתן פסק הדין הראשון בעניינו של העותר חלפו 15 שנה, והוא עודנו מתגורר בישראל. לבסוף, העביר ב"כ המשיבים חומר חסוי לעיוננו. 7. למקרא טענות באי-כוח הצדדים מזה ומזה בכתב, למשמע טענותיהם בעל-פה, ולאחר עיון בחומר החסוי שהוגש לעיוננו, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. עניינו של העותר הובא לפתחו של בית משפט זה לראשונה בשנת 2004 (בג"ץ 7247/04); טענותיו נשקלו ועתירתו נדחתה. כמתואר לעיל, מאז חזר העותר ופנה לוועדה כמו גם לבית משפט זה, וזאת מבלי שהביא עמו ראיה או טענה, אשר בכוחן לשנות מפסק הדין שניתן בתחילה. אמנם, בעתירה שלפנינו העלה לראשונה טענות בדבר הרשעתו בעבירת המתה ברשות הפלסטינית, אלא שכפי שהראו המשיבים לא בעניין חדש עסקינן, אלא בעניין שלכל היותר הוסתר. עתירה זו, כמו גם קודמתה, אינה אלא ניסיון למקצה שיפורים, חרף מעשה בית דין. החומר שהובא לעיוננו, מבסס היטב את עמדת המשיבים. 8. זאת ועוד. טענתו של העותר בעניין העונש הצפוי לו ברשות הפלסטינית, אינה מהווה עילה המצדיקה פניה לוועדת המאוימים. מטרת הוועדה לסייע למסייעים או לנחשדים בסיוע; לא לעזור במציאת מקלט לחומקים מן הדין. עיון בגיליונו הפלילי של העותר מלמד, כי מאז נתיישב בישראל – עברו הפלילי הלך ותפח ומסוכנותו גברה. אין אפוא הצדקה כלשהי להעתר לעתירה, לבטח מקום שבו העותר עושה דין לעצמו, מתעלם מפסקי הדין המורים לו לשוב אל מקומו, ובינתיים שולח ידו בפלילים. 9. העתירה נדחית בזאת על הסף; הצו הארעי שניתן ביום 12.2.2018 – מבוטל. העותר ישלם למשיבים הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪. ניתן היום, ד' בשבט התש"פ (‏30.1.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 18012270_O10.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il