פרי קובי נ. עזבון המנוח ישראל כהן ז"ל

4 1 בבית המשפט העליון ע"א 1225/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערערים: 1. פרי קובי 2. רותם אגיב זיוה 3. מכמל לידיה נ ג ד המשיבים: 1. עזבון המנוח ישראל כהן ז"ל 2. עזבון המנוחה פרחה כהן ז"ל 3. מקסים כהן 4. סולנג' (שולה) כהן דידיה 5. רחל טרבלסי (כהן) 6. שלמה כהן מומי 7. עזבון המנוחה סימונה סייג (כהן) ז"ל 8. ניסים סייג 9. רחל סייג 10. סיגל אל גאוז 11. עזבון המנוחה ריימונד שם טוב אבוצ ז"ל 12. ויקטוריה אבוצי 13. עזבון המנוח מימון כהן ז"ל- באמצעות יורשו 14. משה כהן 15. עזבון המנוחה אסתר נרד"ע ז"ל- ע"י יורשה יאיר נרדע 16. עזבון המנוח מר יצחק יצחקיאן ז"ל- באמצעות העותרים 17. לשכת רישום מקרקעין תל אביב ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 3.2.2022 בת"א 18922-10-19 שניתנה על ידי כבוד השופטת ר' ערקובי בשם המערערים: עו"'ד אלון גרוסבוים פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ר' ערקובי) מיום 3.2.2022 בת"א 18922-10-19 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. ההליך נושא הערעור דנן, אשר הוגש בחודש אוקטובר 2019, עניינו בתביעתם של המשיבים 15-3 (להלן: התובעים) למתן פסק דין הצהרתי לפיו הם בעלי הזכויות בקרקע מסוימת, אשר רשומה כעת על שמם של המערערים 2-1. התובעים טענו כי אדם בשם יצחק יצחקיאן (שעזבונו הוא המשיב 16 בערעור שלפניי) רכש את הזכויות בקרקע בשנת 1952 ומכר אותן לאדם בשם כהן, אשר לא השלים את רישום הזכויות על שמו. לאחר פטירתו של כהן, ירשה אלמנתו את זכויותיו בקרקע, ובינתיים נפטרה אף היא. עזבונותיהם של בני הזוג כהן הם המשיבים 2-1 בערעור שלפניי, והתובעים הם ילדיהם ויורשיהם של בני הזוג. לפי הנטען בכתב התביעה, המערערים 2-1 "הציגו עצמם כילדיו של מר יצחקיאן" והציגו מצג שווא שלפיו הם יורשיו. על רקע זה, לשכת רישום המקרקעין בתל אביב (המשיבה 17 בערעור שלפניי; להלן: לשכת הרישום) רשמה את הזכויות בקרקע על שם המערערים 2-1. לטענת התובעים, שם אביהם של המערערים 2-1 הוא אמנם יצחק יצחקיאן, אך מדובר באדם אחר מזה שהחזיק במקור בזכויות בקרקע ואותן מכר לכהן. משכך, לטענתם, המערערים 2-1 אינם יורשיו של הבעלים המקורי של הקרקע, ואינם מחזיקים בזכויות כלשהן ביחס אליה. כחודש לאחר הגשת התביעה צורפה המערערת 3 כנתבעת נוספת. בחלוף כשנתיים, שבמהלכם התקיימו שלושה קדמי משפט בהליך, הגישו התובעים ביום 17.10.2021 בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת עילת רשלנות נגד לשכת הרישום. לאחר שהמערערים ולשכת הרישום הגישו התייחסויות לבקשה, ולאחר שהתובעים הגישו את תגובתם, נעתר בית המשפט קמא לבקשת התובעים בהחלטה מיום 12.12.2021. בהחלטתו פירט המותב את השתלשלות העניינים הרלוונטית והסביר, בין היתר, כי הרישום המקורי של הקרקע על שם יצחק יצחקיאן לא כלל את מספר הזיהוי שלו, וכי "נדרשו מספר דיונים על מנת שכבוד רשמת המקרקעין תואיל לחשוף את הנתונים שעמדו בפניה עובר להחלטתה בנוגע לזיהויו של המנוח כאביהם של [המערערים 2-1]". המותב קבע כי השאלה אם רשמת המקרקעין התרשלה ברישום הזכויות על שם המערערים 2-1, היא שאלה רלוונטית להליך שלפניו ומשכך יש להתיר את תיקון כתב התביעה. עוד ציין המותב בהחלטתו: "למעשה בתיק זה, הסתבר כי [התובעים] הטוענים לקיומם של זכויות בנכס המקרקעין, לא יכלו לזהות מי המנוח הרשום בלשכת רישום המקרקעין, ומשכך תובענה קודמת שהוגשה בעניין בשנת 2010, במסגרת אותו הליך נטען בפניי, כי [המערערים 2-1] אשר ראו כי ידם לא תהיה על העליונה, נטשו את ההליך ופנו לרשמת המקרקעין, והצליחו לגרום לרישומם כבעלי הזכויות תוך קביעת עובדות בשטח מבלי לדווח על קיומה של מחלוקת, ומבלי לדווח על קיומו של ההליך הקודם שנוהל בין הצדדים. [...] הואיל ובין הצדדים התנהל הליך אחר, קודם שהחל כבר בשנת 2010, וכבר אז הייתה קיימת מחלוקת לגבי זכויותיהם של [המערערים 2-1] והואיל ו[המערערים 2-1] פנו לרשמת המקרקעין, וכעולה מההליכים כאן, לא דיווחו על [קיומו] של הליך משפטי, או על קיומה של מחלוקת, או על קיומם של [התובעים] או על טענתם כי [המערערים 2-1] אינם בעלי הזכויות, והואיל וכל הנתונים במלואם התגלו לתובעים רק לאחר הדיון השלישי ובעקבות החלטתי בדיון, אני סבורה כי יש לאפשר את תיקון כתב הטענות וזאת למרות חלוף המועדים." ביום 29.12.2021 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב. לטענתם, ההחלטה מיום 12.12.2021 מעידה כי המותב גיבש בעניינם דעה שלילית ומייחס להם "חוסר אמינות, כוונת מירמה והונאה של רשמת המקרקעין" ופעולה "בחוסר תום לב ובתחבולה", וכן כי המותב סבור שהמערערים "מחקו עצמם מתובענה בה היו נתבעים". המערערים הדגישו כי קביעות אלו של המותב הן שגויות: לטענתם, הם התנגדו למחיקתם מההליך הקודם שהתנהל בשנת 2010, ולא הסתירו דבר מהרשמת אלא עדכנו אותה על אודות ההליכים המשפטיים הרלוונטיים. מכל מקום, המערערים הדגישו כי הם צפויים להעיד בפני המותב במסגרת ההליך, ולגישתם אין מקום לכך שהמותב ידון בעניינם לאחר שכבר הביע עמדה שלילית ביחס למהימנותם. לצד זאת טענו המערערים כי "מלכתחילה היה ניכר והורגש" כי דעתו של המותב אינה נוחה מכך שרשמת המקרקעין העבירה את הזכויות בקרקע על שמם, אך לאחר קריאת ההחלטה מיום 12.12.2021 התברר למערערים כי דעתו של המותב "ננעלה" ולא ניתן לשנותה. לאחר שהתובעים ולשכת הרישום הגיבו לבקשת הפסילה, ולאחר שהמערערים הגישו תשובה לתגובות אלה, המותב דחה את בקשת הפסלות ביום 3.2.2022. המותב הדגיש כי שלב ההוכחות בהליך טרם החל, וכי הוא דן בבקשה לתיקון כתב התביעה "בהקשר הקונקרטי של הבקשה" שהונחה לפניו, ובהתאם לחומרים שהוגשו לעיונו עד לאותו השלב. על רקע זה דחה המותב את הטענה כי ההחלטה מיום 12.12.2021 מעידה על "נעילת" דעתו, והוסיף והדגיש כי "מאמירה בדבר ניתוח המצב הקיים בשלב הנוכחי והמוקדם של ההליך בו אנו מצויים לא ניתן להסיק, ולבטח לא להצביע על אפשרות ממשית [לחוסר אובייקטיביות] בהתאם לדרישות הפסיקה" (ההדגשה במקור). עוד הדגיש המותב, בין היתר, כי "אין בקביעותיי אלו כמובן כדי להשליך על בירור העובדות לאשורן בלב ליבו של ההליך". מכל מקום, המותב הבהיר כי קביעותיו אינן משליכות "ולו במאום" על סיכויי הגנתם של המערערים, משום ש"אין כל קשר בין קביעותיי ביחס למעשיי [המערערים] לבין הסעד המבוקש בגדרי תובענה זו, שכן על [המערערים] מוטל הנטל לסתור טענות עובדתיות ומשפטיות ביחס לבעלות הנכס במועדים הרלוונטיים, ומעשיהם הנזכרים בהחלטתי לא רלוונטיים כלל לנטל זה". מכאן הערעור שלפניי. המערערים חוזרים על טענתם כי המותב ייחס להם חוסר אמינות וכוונה להונות את רשמת המקרקעין, ואף החליט "לראותם כעבריינים" ולייחס להם מעשים פליליים. כל זאת, כך המערערים, ללא בסיס עובדתי ומבלי שהתובעים העלו כל טענה בנושא. לטענתם, מההחלטה מיום 12.12.2021 עולה כי "בית המשפט כה ננעל בדעתו [...] עד שעינו עיוורת אף לעובדות המוצקות, ואף בהן לא יהא כדי לשנות דעתו ביחס לחוסר אמינות המערערים". עוד נטען, בין היתר, כי החלטת הפסלות אינה כוללת מענה לגופן של הטענות שפורטו בבקשת הפסלות, וכי התייחסותו של המותב ל"מעשי" המערערים ממחישה פעם נוספת כי דעתו "ננעלה" ביחס אליהם. כמו כן חולקים המערערים על הקביעה כי הם נושאים בנטל לסתירת הטענות בעניין הבעלות בקרקע, ולגישתם התבטאות זו של המותב מחזקת אף היא את ההצדקה לפסילתו. עיינתי בערעור על נספחיו, ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין הוא זה הקבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיוצרות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. חשש מעין זה אינו מתקיים בענייננו. בעבר נפסק לא אחת כי קביעותיו של מותב במסגרת החלטת ביניים אין בהן, כשלעצמן, כדי להקים עילה לפסילתו. זאת, שכן "החלטות ביניים ניתנות, ככלל, על בסיס אמות מידה משפטיות שונות מאלו שיידרשו להכרעה בהליך העיקרי; והן מבוססות לא פעם על תשתית עובדתית שונה מזו שתונח בפני המותב בבואו להכריע בהליך העיקרי, בפרט כשההחלטה ניתנת בשלב מקדמי, לפני הגשת הראיות מטעם הצדדים" (ע"א 8190/21 דהרי נ' לדרמן, פסקה 11 (13.1.2022) (להלן: עניין דהרי); ראו גם: ע"א 2612/21 מג'יקס סרביס בע"מ נ' יובלים הר חן בע"מ, פסקה 6 (11.5.2021)). בשים לב לכך, ועל מנת לבחון אם התבטאות בהחלטת ביניים מקימה חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך, יש לקחת בחשבון, בין היתר, את התשתית הראייתית שעמדה בפני המותב בעת מתן החלטת הביניים; את ההבדלים בין הסוגיות שטעונות הכרעה בהחלטת הביניים ובהליך העיקרי; ואת המידה שבה התבטאויותיו של המותב היו נחרצות (עניין דהרי, בפסקה 11). בענייננו, ובשים לב להקשר הכולל שבו נכתבו ההתבטאויות שבמוקד בקשת הפסלות, לא שוכנעתי כי עלה בידי המערערים להצביע על חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. כאמור, מקור ההתבטאויות הללו הוא בהחלטה בעניין תיקון כתב התביעה על דרך של הוספת עילה נגד לשכת הרישום. במסגרת זו המותב לא נדרש לקבוע מסמרות בנוגע להתנהלותם של המערערים, אל מול לשכת הרישום או בכלל – ובהתאם, הוא לא נדרש לטענות הצדדים בנושא ואף לא הוגשו לו ראיות כלשהן בעניין זה. לפיכך, וכפי שניכר מהציטוט המלא שהובא לעיל, ההתבטאויות שעליהן מלינים המערערים אינן עולות כדי קביעות נחרצות בנוגע להתנהלותם, והן נכללו בהחלטה על מנת להבהיר את הרלוונטיות של טענת הרשלנות להליך שמתנהל בפני המותב. המותב אף סייג את דבריו מספר פעמים בהחלטתו ("נטען בפניי, כי [המערערים 2-1] אשר ראו כי ידם לא תהיה על העליונה, נטשו את ההליך [...] וכעולה מההליכים כאן, לא דיווחו על [קיומו] של הליך משפטי [...]" (ההדגשות הוספו)), והוסיף והבהיר בהחלטת הפסלות כי קביעותיו אלו רלוונטיות אך ל"שלב הנוכחי והמוקדם של ההליך בו אנו מצויים". לכך יש להוסיף כי השאלה אם נפל פגם בהתנהלות המערערים מול לשכת הרישום, אינה דומה על פני הדברים לשאלות הטעונות הכרעה במסגרת ההליך העיקרי, ואף אינה משליכה בהכרח על שאלת מהימנותם של המערערים כעדים, ככל שמי מהם יידרש להעיד בהליך. על רקע זה, לא שוכנעתי כי ההתבטאויות האמורות של המותב מעידות על "נעילת" דעתו ביחס למהימנותם של מהמערערים, או על גיבוש דעה שלילית ביחס אליהם (ראו והשוו: ע"א 810/18 בלולו נ' מדינת ישראל - היחידה הארצית לשומה, פסקה 4 (1.3.2018)). כאמור, המותב חזר והדגיש כי ההתבטאויות שבמוקד בקשת הפסלות כוחן יפה אך ורק לשלב הנוכחי בהליך, וכי לא יהיה בהן כדי להשפיע על "בירור העובדות לאשורן" – וחזקה עליו שינהל את ההליך בהתאם. התייחסותו של המותב באשר לנטל ההוכחה שמונח על כתפי המערערים, אף היא אינה מעידה על "נעילת" דעתו ביחס למהימנותם או לטענותיהם בהליך, וזאת מבלי שאקבע מסמרות לגופן של ההשגות שהעלו המערערים באשר לנכונותה של קביעה זו מבחינה משפטית. מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ח באדר ב התשפ"ב (‏21.3.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22012250_V01.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1