ג'יהאד מחמד אחמד נוואג'עה נ. שר הביטחון

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1223/24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט יחיאל כשר העותרים: 1. ג'יהאד מחמד אחמד נוואג'עה 2. יונס נצר אחמד דעאג'נה 3. מוסא מחמד עבד אלקאדר הרינאת 4. דאחי מחמד הריני 5. מחמד חליל הריני 6. אסחאק עלי חסין הרינאת 7. מחמד עאיד מחמד הליס 8. ראיד מחמד מחמוד הדאר 9. חקל – ברית להגנה על זכויות אדם נגד המשיבים: 1. שר הביטחון 2. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית 3. המנהל האזרחי בגדה המערבית 4. משטרת ישראל, מרחב חברון 5. סוסיא – אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות קהילתית בע"מ עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: י' בכסלו תשפ"ה (11 דצמבר 2024) בשם העותרים: עו"ד קמר משרקי-אסעד; עו"ד נועה זומר בשם משיבים 4-1: עו"ד אופיר גבעתי בשם משיבה 5: עו"ד צפנת נורדמן פסק-דין השופט דוד מינץ: בעתירה שלפנינו התבקשה שורה של סעדים, בעיקר לגבי דרך עפר בלתי חוקית שנסללה לטענת העותרים בסביבת הכפר הפלסטיני סוסיא (להלן: הכפר). הרקע לעתירה לטענת העותרים, מדובר בדרכים המחברות בין הישוב הקהילתי סוסיא לבין אתר ארכיאולוגי במקום, אשר נסללו לטענת העותרים בסוף שנת 2023 על אדמות הכפר, שהן על פי הנטען אדמות פרטיות. בעתירה התבקשנו להורות למשיבים להרוס באופן מיידי את הבנייה במקום; למנוע ביצוע פעולות בנייה ושימוש בלתי חוקי באדמות; לחסום את הדרכים שנסללו; להשיב את מצב האדמות לקדמותו "ובכלל זה שיקום הבור [בור המים] ומבנה המגורים" שהיו במקום והשייכים לעותר 2; לנקוט הליכים פליליים למיצוי הדין עם מבצעי הבנייה הבלתי חוקית; ולאכוף את זכות העותרים לגישה בטוחה לכל חלקי אדמות הכפר. העותרים טענו כי חרף פניות רבות שנעשו למשיבים 4-1 (להלן: המשיבים) ועל אף הדחיפות בנקיטת אמצעים לעצירת סלילת הדרכים, לא ננקטה כל פעולה מצד המשיבים לעצירת העבודות או להעמדה לדין של מבצעיהן. זאת תוך הפרת חובתו של המפקד הצבאי להגן על רכוש העותרים ולהבטיח את הסדר הציבורי מכוח הדין ההומניטרי; הפרת חובות מכוח הדין המנהלי לפעול בזמן סביר למניעת פגיעה קשה בקניין העותרים, בביטחונם ובמרקם חייהם; והפרת דיני זכויות אדם ובכלל זה הזכות לקניין, הזכות לחיים ולשלמות גוף, הזכות לפרנסה והפרת חופש התנועה. בתגובתם המקדמית נטען על ידי המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית בפעולות הפיקוח והאכיפה שננקטות על ידם. נטען כי במקרה זה ננקטו פעולות מהירות ומשמעותיות לאכיפת הדין כלפי הבנייה הבלתי חוקית מושא העתירה, פעולות המבוצעות בהתאם לסדרי העדיפויות ובכפוף לאילוצים משפטיים, תכנונים ומבצעיים שונים. כך, גורמי הפיקוח והאכיפה החלו בהליכי אכיפה ובכלל זה הוצאו שני צווי הפסקת עבודה במהלך חודשים ינואר ופברואר 2024 וצפויים להימסר בתקופה הקרובה צווי הריסה. בכל הנוגע לסעד שעניינו נקיטת הליכים פליליים, משטרת ישראל פועלת בכל העת, גם במצב המלחמה המתרחשת עלינו בימים אלו, לחקור את כלל התלונות המוגשות לטיפולה, והתלונות שצורפו על ידי העותרים לעתירתם עודן מצויות בחקירה. אחד מתיקי החקירה אף נסגר משלא נמצאו פרטים מזהים של החשודים, לאחר שהמתלונן לא ידע למסור פרטים מזהים כאמור. כן צוין כי לא ניתן לשעות לסעד בדבר השבת מצב אדמות העותרים לקדמותו, ובכלל זה שיקום בור מים ומבנה מגורים שנהרסו, שכן כלל לא ברורה כוונת העותרים במישור המעשי בהקשר זה. בכל מקרה הקמת בינוי במקרקעין מחייבת קבלת היתר בנייה כדין וככל שהעותרים מעוניינים בהקמת מבנים משלהם על המקרקעין, עליהם לפנות בבקשה מתאימה לגורמים המוסמכים במנהל האזרחי. כמו כן, הסעד שעניינו אכיפת זכות העותרים לגישה בטוחה לכל חלקי אדמות הכפר הינו סעד כוללני ובלתי בהיר, החורג באופן ניכר מעניינה המרכזי של העתירה, ואף מטעם זה דינו להידחות, שכן מדובר בכריכת סוגיות שונות תחת אותה עתירה. משיבה 5, האגודה השיתופית – היישוב הקהילתי סוסיא, טענה כי דין העתירה להידחות על הסף ולוּ בשל חוסר ניקיון כפיהם הקיצוני של העותרים, מסיגי גבול שפלשו לאדמות מדינה שטרם הוכרזו, ועליהן הקימו עשרות מבנים בלתי חוקיים שלגבי רובם ככולם הוצאו צווי הריסה על ידי הרשויות. העותרים גם הסתירו מבית המשפט עובדה זו, תוך כדי זה שהם מכנים את האדמות אליהן פלשו כ"אדמות פרטיות". בכך מטעים העותרים את בית המשפט הטעיה חמורה תוך מסירת מידע שאינו אמת, בגיבוי תצהירי כזב. דיון והכרעה דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותו של בית משפט זה. אין חולק כי אכיפת הדין נחוצה והכרחית לצורך שמירה על הסדר הציבורי ושלטון החוק (בג"ץ 3345/23 תנועת רגבים נ' השר במשרד הביטחון, מר בצלאל סמוטריץ', פסקה 4 (6.8.2023); בג"ץ 5030/22 תנועת רגבים נ' שר הביטחון, פסקה 24 (20.8.2023)). ברם, לגורמי האכיפה נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע לקביעת סדרי עדיפויות ביחס לאכיפת דיני התכנון והבנייה (ראו למשל: בג"ץ 3945/21 עמותת רגבים נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 7 (2.2.2022); בג"ץ 58245-10-24 עיריית חברון נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (25.11.2024); בג"ץ 7601/18 רגבים נ' שר הביטחון, פסקה 4 (10.4.2019)). התערבות בכגון דא תהיה מתוחמת ככלל למקרים חריגים ונדירים ביותר בהם הוכח כי הרשויות התנערו לחלוטין מחובתן לאכוף את הדין או במקרה שבו התברר כי נפל פגם מהותי אחר היורד לשורש העניין המצדיק התערבות (בג"ץ 8912/16 רגבים נ' שר הביטחון, פסקה 12 (4.11.2018); בג"ץ 1193/18 רגבים נ' שר הבטחון, פסקה 7 (20.5.2019); בג"ץ 6006/18 ‏רגבים נ' שר הביטחון, פסקה 3 (6.10.2019); בג"ץ 8487/23 קרעאן נ' שר הביטחון, פסקה 5 (8.4.2024)). בענייננו, אין מדובר במצב דברים שבו התנערו המשיבים מחובתם לבצע פעולות אכיפה כלפי הבינוי הבלתי חוקי מושא העתירות, וגם לא התרשמנו כי נפל פגם מהותי אחר בהתנהלותם היורד לשורש העניין. המשיבים פירטו כי הוחלט לנקוט לגבי הדרך בפעולות אכיפה מכוח חוק תכנון ערים כפרים ובנינים מס' 79 לשנת 1996, וכך הוצאו צווי הפסקת עבודה ביום 2.1.2024 וביום 20.2.2024 שלאחריהם הוחלט על ידי ועדת המשנה לפיקוח על הוצאת צווי הריסה. המשיבים אינם חולקים על חובתם לאכוף את הדין ביחס לבינוי הבלתי חוקי וחזקה עליהם שיפעלו להמשך ביצוע הפעולות, בכפוף לסדרי העדיפויות ולאילוצים השונים. בנסיבות העניין אין אפוא כל עילה להתערבותנו. בנוסף על האמור יצוין כי העותרים כרכו בעתירתם סעדים שונים נוספים כלליים וחסרי תשתית מפורטת בסיסית להתערבות, כגון דרישה כי המשיבים ינקטו אמצעים "למניעת ביצוע כל פעולה [...] לטובת עבודות בניה ושימושים בלתי חוקיים באדמות הכפר" או כי "יאכפו את קיום זכות העותרים לגישה בטוחה". ברם, כידוע אין בית המשפט נוהג להעניק סעדים כלליים וגורפים מסוג זה (ראו למשל: בג"ץ 7763/23 פלונית נ' לעניני ירושה – האפוטרופוס הכללי תל אביב, פסקה 2 (6.11.2023); בג"ץ 3366/23 עמותת רגבים נ' משטרת ישראל – מפכ"ל המשטרה (3.5.2023)). כל האמור לעיל נכון אף מבלי להידרש לטענת משיבה 5, בדבר חוסר ניקיון כפיהם של העותרים אשר מלינים על הפגיעה באדמותיהם, אף כי על פי הנטען הם עצמם פלשו לאדמות אלה; הם אינם הבעלים של המקרקעין; ולגבי המבנים שהקימו עליהן באופן בלתי חוקי, אף הוצאו זה מכבר צווי הריסה. בדיון שלפנינו ניתנו תימוכין משמעותיים לטענה זו על ידי בא-כוח המשיבים אשר ציין, לצד העובדה שהמדינה לא נתנה דעתה בתגובתה להיבט זה אלא לסוגיית האכיפה בלבד, כי מדובר באדמות לא מוכרזות, ובאדמות מדינה שמכונות אדמות סקר (אם כי לאחר מכן הבהיר כי לא ניתן לומר באופן ודאי שמדובר באדמות מדינה או באדמות פרטיות). ככל שאכן המקרקעין בהם עסקינן אינם בבעלות העותרים, לא מן הנמנע כי דין העתירה להידחות גם מפאת חוסר ניקיון כפיים (וראו: בג"ץ 669/85 הרב מאיר כהנא, חבר-כנסת נ' שלמה הלל, יו"ר הכנסת, פ"ד מ(4) 393, 402 (1986); בג"ץ 1540/06 לאמוש נ' מדינת ישראל, פסקה ו (22.2.2006); בג"ץ 1953/09 אלואלידי נ' שר החקלאות ופיתוח הכפר, פסקה 17 (8.7.2009); בג"ץ 2811/22 מכנס נ' שר האוצר, פסקה 8 (1.9.2022); בג"ץ 1228/24 אבו אלהיג'א נ' משטרת ישראל, פסקה 2 (11.2.2024)). העתירה נדחית אפוא. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 ש"ח, ובהוצאות משיבה 5 בסך של 5,000 ש"ח נוספים. ניתן ביום ט"ז בכסלו תשפ"ה (17 דצמבר 2024). תוקן היום,‏ ט"ו בטבת תשפ"ה (‏15 ינואר 2025). דוד מינץ שופט יוסף אלרון שופט יחיאל כשר שופט