ליאת גרוסמן תמיר נ. השר לשירותי דת

13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 12220-02-26 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט חאלד כבוב כבוד השופטת רות רונן העותרים: 1. ליאת גרוסמן תמיר 2. ירון יעקבי 3. טל קורנט 4. פרופסור טל וייסבך 5. דפנית פני הרפז 6. דניאל גלעדי 7. יונתן זיו 8. ינון סרי 9. יאיר צדוק 10. שאלתיאל כהן 11. שרית מסצ'י קובריגו נגד המשיבים: 1. השר לשירותי דת 2. מנכ"ל המשרד לשירותי דת 3. המשרד לשירותי דת 4. ועדת הבחירות לרב קריית אונו 5. ראשת עיריית קריית אונו 6. מועצת עיריית קריית אונו 7. עיריית קרית אונו 8. עזרא יחזקאל 9. אלי ישראל 10. יהודה כהן 11. אשר תורג'מן 12. הרצל טייאר 13. ציפורה חיה פרסקו 14. אשר קורסיה 15. יעקב אסף 16. ליאת בטש 17. ענבל עידן עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרים: עו"ד ד"ר מתן גוטמן; עו"ד ניר פרידמן בשם המשיבים 4-1: בשם המשיבים 7-5: עו"ד יונתן נד"ב; עו"ד מרב למברגר עו"ד איתן הברמן; עו"ד עדי מרינברג פסק-דין השופטת רות רונן: לפנינו עתירה המבקשת לבטל את הליך בחירת חברי האסיפה הבוחרת לרב העיר קריית אונו ולהורות על קיומו של הליך חדש תחתיו, וזאת מטעמים של משוא פנים; אי עמידה בדין; ופגמים בהליך הבחירה. הרקע לעתירה ביום 4.6.2024 פרסם המשיב 1 – השר לשירותי דת (להלן: השר) הודעה בדבר הצורך לבחור רב עיר לקריית אונו, לאחר שהרב הקודם הגיע לגיל פרישה. בהמשך לכך, ביום 26.3.2025 חתם השר על כתב מינוי למשיבה 4 – ועדת הבחירות לרב העיר קריית אונו (להלן: ועדת הבחירות) אשר אמונה על הניהול האדמיניסטרטיבי של הבחירות. לצד הקמתה של ועדת הבחירות, יש צורך לכונן אסיפה בוחרת – שהיא הגוף בעל הסמכות לבחור את רב העיר (להלן: האסיפה הבוחרת). כך, תקנה 2 לתקנות שירותי הדת היהודיים (בחירות רבני עיר), התשפ"ה-2024 (להלן: התקנות) קובעת כי רב העיר ייבחר באמצעות האסיפה הבוחרת "בבחירות אישיות ישירות, שוות וחשאיות". תקנה 8 לתקנות מפרטת את הרכבה של האסיפה הבוחרת: מחצית מחברי האסיפה הבוחרת יהיו כלל חברי מועצת הרשות המקומית (ואם מספר החברים זוגי – ייבחר על ידיה נציג נוסף) וראש המועצה הדתית (ובהיעדר מועצה דתית – מנכ"ל הרשות המקומית); ומחציתה הנוסף יורכב מנציגי ציבור מתחומי הרוח, האקדמיה והמינהל או הפעילות הדתית והחברתית (להלן: נציגי הציבור). באשר לנציגי הציבור – המינוי של שני שלישים מהם ייעשה על ידי השר בהתייעצות עם מליאת הרשות המקומית (להלן: נציגי השר), והמינוי של השליש הנוסף ייעשה על ידי מליאת הרשות בהתייעצות עם השר (להלן: נציגי הרשות המקומית; ההליכים האמורים יכונו להלן: הליך המינוי ו-הליך ההתייעצות בהתאמה). בענייננו, המשמעות היא שלאסיפה הבוחרת של קריית אונו ימונו סך הכול 16 נציגי ציבור: 11 נציגי ציבור שימונו על ידי השר ו-5 נציגי ציבור שימונו על ידי המשיבה 6 – מועצת העיר קריית אונו (להלן: מועצת העיר או המועצה). יצוין כי תקנה 8(4) לתקנות קובעת שנציגי הציבור שימונו "ייתנו, ככל האפשר, ייצוג לגופים, למגזרים ולעדות המעוניינים בקיומם של שירותי דת יהודיים בעיר". לאור האמור, ביום 7.9.2025 העבירה המשיבה 5 – ראשת עיריית קריית אונו (להלן: ראשת העיר), למשיב 3 – המשרד לשירותי דת (להלן: המשרד) את פרטיהם של חמישה נציגי הרשות המקומית שנועדו לכהן כנציגי הציבור באסיפה הבוחרת. במהלך חודש נובמבר 2025, בחנה הלשכה המשפטית של המשרד לשירותי דת את השאלונים שמילאו כלל המועמדים לתפקיד נציגי הציבור – הן נציגי הרשות המקומית שהועברו על ידי ראשת העיר, הן נציגי השר שהועברו על ידי השר. הבחינה כללה בדיקת ניגוד עניינים; והאם הנציגים משקפים, ככל האפשר, ייצוג לגופים, למגזרים ולעדות המעוניינים בשירותי דת בעיר. במסגרת זו, עלה צורך בבירורים לגבי השיוך הדתי של ארבעה מועמדים, אשר סיווגו עצמם כחילונים בשאלון אך נתונים אחרים הצביעו לכאורה על כך שהם מקיימים אורח חיים דתי או מסורתי. בתום הבירורים שבוצעו, התברר כי המשיב 15 – מר יעקב אסף – ציין בטעות בשאלון כי הוא חילוני אולם הוא דתי. ביום 2.12.2025 שלח השר מכתב לראשת העיר בנוגע למינוי נציגי ציבור לאסיפה הבוחרת. השר אישר כי נערכה עמו התייעצות כנדרש לגבי חמשת נציגי הרשות המקומית; והוא הציג את נציגיו לאסיפה הבוחרת וביקש לקיים את הליך ההתייעצות עם המועצה. ביום 22.12.2025 התכנסה מועצת העיר בישיבה בה הציגה ראשת העיר את נציגי הרשות המקומית שהיא בחרה והעבירה להליך ההתייעצות עם השר. חלק מחברי המועצה הביעו התנגדות לכך שהנציגים האמורים לא נבחרו על ידי המליאה כולה. עוד התברר כי עובר להתכנסות המועצה, לא נשלחו לחבריה קורות החיים והשאלונים של המועמדים. בתום הדיון נערכה הצבעה ביחס לכל 16 נציגי הציבור, אשר בסיומה נקבע שוויון בין התומכים בהצעה למתנגדיה. לפיכך לא הושלמו הליך המינוי והליך ההתייעצות. ביום 5.1.2026 התכנסה מועצת העיר פעם נוספת לדון בעניין האסיפה הבוחרת. בישיבה זו נערך דיון במועמדותם של חמשת נציגי הרשות המקומית, אשר בסיומו אישרה המליאה את בחירת הנציגים ברוב קולות – תשעה מבין חברי המועצה הצביעו בעד; אחת התנגדה (העותרת 1 – להלן: העותרת); וחמישה נמנעו. לצד זאת, נערך דיון נפרד בעניין נציגי השר, לצורך מימוש הליך ההתייעצות. בהמשך לכך, ביום 12.1.2026 שלח השר מכתב למנכ"ל המשרד לשירותי דת בו עדכן כי הוא קיבל לעיונו את פרוטוקול ישיבת המועצה מיום 5.1.2026. צוין כי מעיון בפרוטוקול עולה כי נציגי הציבור מטעם הרשות המקומית אושרו על ידי רוב מחברי המליאה; וכי לא הועלתה כל הסתייגות כנגד נציגי השר שדי בה כדי להשפיע על החלטתו למנות אותם לאסיפה הבוחרת. עוד הוטעם כי שיקוף צביונה הדתי של אוכלוסיית העיר בקרב נבחרי הציבור נבדק על ידי השר ונמצא הולם. אשר על כן, נקבע כי הושלמה מלאכת הרכבת האסיפה הבוחרת על פי דין ופורטו חבריה. בהמשך לכך, ביקש השר ממנכ"ל המשרד לקדם את הליך בחירת רב העיר ולכנס את ועדת הבחירות לשם כך. ביום 13.1.2026 פנתה העותרת לראשת העיר בטענה כי נפלו פגמים בהליך המינוי של נציגי הציבור לאסיפה הבוחרת. ביום 18.1.2026 שלחה העותרת מכתב דומה לשר וליו"ר ועדת הבחירות. העירייה השיבה למכתב ביום 19.1.2026, והמשרד לשירותי דת השיב ביום 21.1.2026 – ושניהם דחו את טענותיה. על רקע דחיית טענות העותרת, פנו העותרים ביום 26.1.2026 באמצעות בא כוחם במכתב בו שטחו את טענותיהם המפורטות לגבי הפגמים בהליך המינוי. ביום 28.1.2026, הודיעה היועצת המשפטית של המשרד לשירותי דת כי ראשת העיר צפויה להביא לפני ישיבת המועצה בקשה להחלפת נציגת ציבור שנבחרה, בנציגה אחרת שתייצג את הקהילה הרפורמית בעיר. למען שלמות התמונה יצוין כי כבר ביום 19.1.2026 התכנסה ועדת הבחירות לישיבתה הראשונה, הציגה את שמות חברי האסיפה הבוחרת וקבעה כי הבחירות יתקיימו ביום 24.2.2026; וכי המועד האחרון להגשת מועמדות יחול ביום 4.2.2026. ביום 3.2.2026 הודיעה המשיבה 7 – עיריית קריית אונו – למשרד לשירותי דת על החלטת מועצת העירייה להחליף נציגת ציבור, כך שיהיה ייצוג לקהילה הרפורמית באסיפה הבוחרת. ביום 10.2.2026 אישר השר לשירותי דת את החלפת נציגת הציבור. לאור האמור נקבע כי המועד האחרון להגשת מועמדויות לתפקיד רב העיר יחול ביום 25.2.2026, וכי הבחירות ייערכו ביום 15.3.2026. העתירה ביני לביני, ביום 3.2.2026 הוגשה העתירה שלפנינו בבקשה להורות על ביטול מינויה של האסיפה הבוחרת ולהורות על קיומו של הליך חדש ותקין. העותרים טוענים בעתירתם כי חלק מנציגי הציבור שנבחרו לאסיפה הבוחרת נגועים במשוא פנים. כך, ארבעה מהם (המשיבים 12-9) הוסיפו את שמם לרשימת ממליצים על הרב יצחק ורדי (להלן: הרב ורדי) לתפקיד רב העיר; נציג ציבור נוסף (המשיב 8) כתב מכתב תמיכה מפורט ומנומק בו תמך במינויו של הרב ורדי לרב העיר וכינה אותו 'חבר יקר'; ובן זוגה של נציגת ציבור נוספת (המשיבה 13) חתם אף הוא על מכתב המלצה מפורט לתמיכה בבחירתו של הרב ורדי כרב העיר. לטענת העותרים, מצב זה יוצר חשש כבד לניגוד עניינים, ומונע מנציגי ציבור אלה לשקול מועמדים אחרים בלב פתוח ובנפש חפצה. נוסף על כך העותרים טוענים כי הרכב האסיפה הבוחרת אינו משקף ייצוג הולם לציבור החילוני בעיר, וזאת בניגוד לתקנה 8 לתקנות. לטענתם, ארבעה מבין נציגי הציבור (המשיבים 17-14) אשר הגדירו עצמם כחילונים בשאלונים שמילאו, מנהלים למעשה אורח חיים דתי או מסורתי, ועל כן מייצגים הלכה למעשה את האוכלוסייה הדתית. העותרים מוסיפים וטוענים כי בהליך בחירת נציגי הציבור נפלו פגמים מהותיים היורדים לשורשו של ההליך. כך הודגש כי ראשת העיר פעלה לבדה בבחירת נציגי הרשות המקומית, וכי מועצת העיר שימשה כחותמת גומי בלבד בהליך המינוי. לטענתם, היה על ראשת העיר לגבש יחד עם חברי המועצה רשימת נציגי ציבור מטעם הרשות המקומית, להביאה לדיון ולבחירה; ורק לאחר מכן להעביר את הרשימה להליך ההתייעצות עם השר. עוד נטען כי גם השר לא עמד בסטנדרט ההתייעצות המתחייב משום שהיה עליו לדרוש הצבעה במליאה לגבי נציגיו, וכן להתייחס לעומק להשגות שהועלו בדיון. נוכח האמור, ביקשו העותרים בעתירתם להורות על ביטול המינוי של נציגי הציבור לאסיפה הבוחרת, ועל קיומו של הליך חדש לבחירתם. הבקשה לצו ביניים בד בבד עם הגשת העתירה ביום 3.2.2026, הגישו העותרים גם בקשה לצו ביניים שיורה על הקפאת הליכי בחירתו של רב העיר, ובכלל זה דחיית המועד האחרון להגשת מועמדויות – שנכון למועד הגשת העתירה חל ביום 4.2.2026. בבקשה נטען כי אחד המועמדים הפוטנציאליים לתפקיד רב העיר הודיע במכתב מטעמו כי הוא מוותר על הגשת מועמדותו בשל זהותו של הגוף הבוחר, המוביל לשיטתו לתוצאה ברורה מאליה. בו ביום, 3.2.2026, הוריתי למשיבים להגיש את תגובתם לבקשה. המשיבות 7-5 (להלן: משיבות העירייה) הודיעו כי הן מתנגדות לבקשה הן משיקולים הנוגעים לסיכויי העתירה, הן משיקולים של מאזן הנוחות. בתגובה לבקשה לצו ביניים צוין בין היתר כי המועמד הפוטנציאלי אליו התייחסו העותרים בבקשתם הודיע כי הוא מבקש לחזור בו מהמכתב אותו צירפו העותרים, אשר הוגש לבית המשפט ללא ידיעתו. המשיבים 4-1 (להלן: משיבי המדינה) הגישו הודעה מעדכנת על אודות ההתפתחויות שהובילו לדחיית המועד להגשת מועמדויות (ראו לעיל פסקה 13). לאחר שהתקבלו תגובותיהם המקדמיות של המשיבים, ביום 23.2.2026 נדחתה הבקשה למתן צו ביניים. תגובות המשיבים בתגובתן המקדמית טוענות משיבות העירייה כי דין העתירה להידחות מחמת היעדר עילה להתערבות שיפוטית. משיבות העירייה טוענות כי הליך הבחירות לרב העיר התנהל כדין, בהנחיה ובליווי של המשרד לשירותי דת. נטען כי התמיכה שהובעה על ידי חלק מהנציגים ברב ורדי אינה מעידה על משוא פנים. זאת מאחר שמכתבי התמיכה אליהם הפנו העותרים נכתבו לפני כשנתיים, בטרם החלו הליכי הבחירה נושא העתירה; ללא כל זיקה אליהם; ואף לא במסגרת תחרותית. נטען כי מדובר בהערכה כללית לדמותו של הרב ורדי – וזו אינה אמורה לפסול נציג ציבור מכהונתו. בהקשר זה הוטעם כי אמנם קשרים קודמים עשויים בנסיבות מתאימות להקים חשש לניגוד עניינים. יחד עם זאת, היכרות מוקדמת או הבעת עמדה כללית אינן מייצרות, לכשעצמן, דעה קדומה או "דעה נעולה". משיבות העירייה טוענות עוד כי הרכב האסיפה הבוחרת מבטיח ייצוג הולם של הציבור בקריית אונו. הן מציינות כי בחירת נציגי הציבור מטעם הרשות נעשתה על דעת רוב חברי מועצת העיר; וכי אין הכרח שהרכב האסיפה הבוחרת ישקף באופן אריתמטי את החלוקה הדמוגרפית של תושבי העיר. באשר לטענות שהועלו בעניין שיוכם הדתי הנטען של נציגי הציבור שנבחרו, הודגש כי הגדרתו הדתית של אדם היא חלק מהאוטונומיה האישית שלו ואין זה מתפקידה של רשות ציבורית לבחון את אורחות חייו הפרטיים. בהקשר זה, הובהר כי כלל הראיות אותן הציגו העותרים עמדו לפני המשרד לשירותי דת, ולאחר הליך בירור הוחלט להסתמך על הצהרות המועמדים. באשר לפגמים הפרוצדורליים הנטענים בעתירה, משיבות העירייה טענו כי גיבוש רשימת מועמדים על ידי ראשת העיר היא פרוצדורה מקובלת הנובעת מהעומס המוטל על חברי מועצת העיר. לשיטתן אין זה מעשי לצפות מכל אחד מחברי המועצה ליטול חלק פעיל באיתור, מיון ובחינת המועמדים, ועל כן אין פסול בכך שראשת העיר גיבשה את רשימת המועמדים והביאה אותה לאישור המועצה. עוד צוין בהקשר זה כי עיון בפרוטוקול ישיבת המליאה מעלה כי התקיים דיון ענייני ומעמיק במועמדים, ואין לכן בסיס לטענה לפיה המועצה שימשה כ"חותמת גומי". משיבות העירייה התייחסו בהקשר זה גם לטענות העותרים באשר לתקינות הליך ההתייעצות ביחס לנציגי השר, וציינו כי אין כל דרישה המחייבת קיום הצבעה במליאה בעניין זה. נטען כי פרוטוקול הדיון במליאה הועבר במלואו לשר, אשר עיין בו ונתן עליו את דעתו. אף משיבי המדינה טענו בתגובה המקדמית מטעמם כי דין העתירה להידחות. לשיטתם, טענות העותרים בדבר משוא פנים מצד חלק מחברי האסיפה הבוחרת הן מוקדמות ותיאורטיות בשלב זה, משום שרשימת המועמדים הסופית טרם ידועה. רק לאחר אישור המועמדים, תיבחן סוגיית ניגוד העניינים של כל חבר באסיפה הבוחרת ביחס לכל אחד מהמועמדים. לכן, לטענתם, יש לדחות את העתירה על הסף בסוגיה זו. לגופם של דברים, הצטרפו משיבי המדינה לעמדת משיבות העירייה וטענו כי העותרים לא הציגו תשתית עובדתית מספקת על מנת להוכיח את פסלותם של חברי האסיפה הבוחרת מטעמים של משוא פנים ודעה קדומה. ביחס לחלק מהמכתבים, צוין כי לא ברור מתי הובעה התמיכה המצוינת בהם. ביחס לאחרים, נטען כי אין מדובר במכתבים מן העת האחרונה; לא הובהר האם אכן מדובר בתמיכה ה"נועלת" את עמדתם לגבי בחירתו של מועמד מסוים; וכן לא ניתנו פרטים עובדתיים נוספים המתחייבים לצורך בחינת העניין באופן קונקרטי. עוד הודגש כי לא כל הבעת דעה בנושא מסוים מהווה בהכרח "דעה קדומה ונעולה" המקימה עילה לפסלות; וכי מדובר בהליך עם מאפיינים של בחירות שניתן לשקול בו שיקולים פוליטיים – וזאת בפרט נוכח העובדה שתקנה 11 לתקנות מאפשרת לשלושה חברי אסיפה בוחרת להציע מועמד מטעמם לתפקיד רב העיר. משיבי המדינה מוסיפים וטוענים כי השיוך הדתי של המועמדים נקבע ככלל בהתאם להצהרתם העצמית בשאלונים. בירורים נוספים נערכו כאשר עלו פערים גלויים; וההבהרות שניתנו הניחו את הדעת – בעיקר על רקע הקושי המובנה שיש בהטלת ספק בעניין הצהרתו של אדם בעניין אמונתו. בכל הנוגע לטענות בדבר תקינות הליך ההתייעצות, משיבי המדינה טוענים כי לא נפל פגם בהתייעצות השר עם מליאת הרשות המקומית. לטענתם, השר עיין בפרוטוקול ישיבת המועצה ואין חובה לקיים הצבעה בעניין זה על ידי המליאה. צוין כי אכן היה מקום לכך שנציגי הרשות המקומית יובאו להתייעצות עם השר רק לאחר שהמועצה בחרה בהם, אולם מכתבו של השר מיום 12.1.2026 ריפא פגם זה. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בעתירה, בתגובות המקדמיות ובנספחיהן הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות מחמת היעדר עילה להתערבות שיפוטית. העותרים מעלים שלוש עילות המצדיקות לשיטתם את ביטול הליך מינוים של נציגי הציבור באסיפה הבוחרים: משוא פנים, היעדר ייצוג מתאים ופגמים בהליך. להלן נתייחס לכל אחת מעילות אלה בנפרד. משוא פנים ככלל אסור למי שנדרש לקבל החלטה, להיות במצב בו קיימת אפשרות ממשית של 'משוא פנים' – היינו דעה משוחדת או נעולה. כך, אדם ייפסל אם גיבש לעצמו מראש דעה סופית ביחס להכרעה אותה הוא נדרש לקבל, באופן המייתר את הדיון בו הוא אמור לקחת חלק. לכן, כאשר יש לאדם דעה קדומה שאין סיכוי סביר כי תשתנה במהלך הדיונים ואין הוא פתוח לשינויה – ייקבע כי הוא פסול מלקבל את ההחלטה מחמת משוא פנים (בג"ץ 1356/96 בן דוד נ' שמעון פרס, ראש ממשלת ישראל, פ"ד נ(1) 661, 666 (1996); בג"ץ 701/81 מלאך נ' יושב-ראש הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, פ"ד לו(3) 1, 9-8 (1982) (להלן: עניין מלאך); בג"ץ 3751/03 אילן נ' עיריית תל אביב-יפו, פ"ד נט(3) 817, 830 (2004); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי א 546 (2010)). עוד נקבע כי הנטל להוכיח פסלות על בסיס משוא פנים רובץ על הטוען לכך; וכי מדובר בנטל כבד (עניין מלאך, בעמ' 9; בג"ץ 2418/94 גלברט נ' יושב-ראש ועדת החקירה לבדיקת אירועי הטבח בחברון, פ"ד מח(3) 573, 592 (1994)). בהקשר זה נפסק כי "אין די בחשש רחוק, תיאורטי, או סובייקטיבי לקיומו של ניגוד עניינים על מנת להצדיק את התערבותו של בית המשפט" (בג"ץ 9485/08 עזרא נ' ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע)‏, פסקה 19 (30.1.2012)). דברים אלה נאמרו ביחס לניגוד עניינים שהוא איסור הנגזר מהאיסור על משוא פנים ודעה קדומה (ראו יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך א – המינהל הציבורי 577 (מהדורה שנייה מורחבת, 2010)), ולכן הם יפים גם בענייננו. יישום האמור לעיל על המקרה דנן, מעלה כי העתירה אינה מניחה תשתית עובדתית שדי בה כדי להסיק שדעתם של נציגי הציבור שנבחרו לאסיפה הבוחרת ננעלה באופן הפוסל אותם מלקבל החלטה בעניין מינוי רב העיר קריית אונו. העותרים הציגו בהקשר זה מסמך (המזכיר במבנה שלו עצומה), עליו חתומים 32 שמות אשר ממליצים על הרב ורדי לכהונה כרבה הראשי של קריית אונו. המשיבים 12-9 הם בין החותמים על המסמך האמור. מדובר ברשימה שלא ברור מתי נחתמה ובאילו נסיבות, ולא קיים בה שום תוכן למעט החתימות. אין די בה לכן כדי להביא למסקנה כי דעתם של החותמים ננעלה באופן בלתי הפיך ביחס להעדפתו של הרב ורדי לתפקיד רב העיר על פני מועמדים אפשריים אחרים. עוד הציגו העותרים מכתב המלצה מפורט של בן זוגה של המשיבה 13. קשה לראות כיצד יש במכתב זה להעיד באופן כלשהו על דעתה של המשיבה 13 עצמה – שזכאית כמובן לדעה עצמאית מזו של בן זוגה. נוסף על כך, הוצג מכתב המלצה מפורט שכתב המשיב 8 לפני כשנתיים, בו ציין כי הוא ממליץ על הרב ורדי אותו הוא כינה "חברו". גם במסמך זה אין די כדי לעמוד בנטל הכבד הדרוש על מנת להוכיח דעה נחרצת וסופית, שאין אפשרות שתשתנה במהלך הליך הבחירה. מדובר במסמך שנחתם לפני פרק זמן לא מבוטל, שלא כחלק מהליך תחרותי, ועל כן אין בו די כדי לפסול את המשיב 8 בשל משוא פנים. דברים אלה מקבלים משנה תוקף לאור אופיו של ההליך נושא העתירה והכללים הנוספים החלים ביחס אליו. כך, תקנה 11 לתקנות קובעת כי שלושה חברי האסיפה הבוחרת יכולים להציע מועמד לרב העיר. העובדה שהתקנות עצמן מאפשרות לחברי האסיפה הבוחרת להציע מועמד לרב העיר (ולא רק להביע תמיכה עקיפה באחד המועמדים במכתב או עצומה), מעידה על כך שאין בתמיכה כזו כדי לפסול את נציגי הציבור האמורים. יש בכך כדי להשליך על האופן בו יש לבחון את טענת משוא הפנים בהתייחס לחברי האסיפה הבוחרת ועל עוצמת הראיות הנדרשת כדי להוכיחה. משכך ולאור כלל האמור לעיל, מקובלת עליי עמדת המשיבים לפיה לא נמצא פגם המצדיק את פסילתם של נציגי הציבור מטעמי משוא פנים. ייצוג מגזרי כזכור, העותרים טוענים כי נציגי הציבור שנבחרו לאסיפה הבוחרת אינם משקפים כנדרש את הפילוח המגזרי של האוכלוסייה היהודית בעיר, ועל כן הרכב האסיפה הבוחרת אינו עומד בתקנה 8(4) לתקנות. את טענתם מבססים העותרים על כך שארבעה מנציגי ציבור שציינו בשאלון המקדים כי הם מייצגים את הציבור החילוני, שייכים בפועל לשיטתם למגזר הדתי או המסורתי. כעולה מהתגובה המקדמית שהוגשה על ידי משיבי המדינה, המשרד לשירותי דת ערך בירור כפול בשאלת הפערים בשיוך הדתי של חלק מהמועמדים: פעם אחת בטרם התקבלה ההחלטה נושא העתירה; ופעם נוספת לאחר הגשתה. במסגרת זו נערכו פניות למועמדים בהן הוצגו הפערים והתהיות שנמצאו בשיוך הדתי עליו הצהירו. למעט מועמד אחד שהתברר בעניינו כי נפלה טעות בשיוכו הדתי (עוד לפני שהוגשה העתירה), המועמדים האחרים עמדו בתשובותיהם על כך שהם אכן שייכים למגזר החילוני, ונתנו הסברים ביחס לתהיות שהוצגו. הגדרתו הדתית של אדם היא חלק בלתי נפרד מזכותו לחירות ולאוטונומיה אישית, וככלל מדובר בעניין הנתון ללבו, לאמונתו ולהשקפת עולמו (ראו והשוו בג"ץ 10907/04 סולודוך נ' עיריית רחובות, פ"ד סד(1) 331, 376 (2010); ע"א 448/72 שי"ק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כז(2) 3, 6 (1973)). יחד עם זאת, הזכות להגדרה עצמית בענייני דת אינה מוחלטת ועשויה לסגת מפני הוראות דין שונות (ראו והשוו ע"א 450/70 רוגוזינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(1) 129, 137 (1971); בג"ץ 739/15 כליפה נ' שר הביטחון, פסקה 12 (15.10.2015)). ואולם, כדי לסתור את הצהרתו של אדם בדבר אמונתו הדתית, אין די ב"תחושה כללית" אלא נדרשת תשתית ראייתית מבוססת (ראו והשוו בג"ץ 458/20 זוקע נ' מפקד יחידת מיטב (צה"ל), פסקה 10 (2.4.2020)).‏ במקרה דנן לא הוצגה בפנינו תשתית ראייתית שדי בה כדי לסתור את הצהרתם האישית של נציגי הציבור. מהראיות אותן הציגו העותרים לא ניתן להגיע למסקנה חד-משמעית לפיה נציגי הציבור אכן שייכים למגזר הדתי כפי שנטען; אלא רק כי ישנם היבטים בחייהם שהם בעלי זיקה לדת. הנציגים עצמם סיפקו הסברים לתהיות שעלו, המבהירים את הדברים מנקודת המבט שלהם. נטען כי אכן מדובר במי שיש לו זיקה כזו או אחרת לדת – אף שהוא מגדיר את אורח חייו כחילוני. לאור המכלול האמור, לא ניתן אפוא לשלול את מסקנתו של המשרד לשירותי דת לאחר הבירור שערך, ולקבוע – ביחס לנציגים האמורים – כי בניגוד להצהרותיהם, הם אינם משתייכים למגזר החילוני. יתרה מכך, וזה העיקר: הדרישה בתקנה 8(4) לתקנות היא שנציגי הציבור ייתנו ככל האפשר ייצוג לגופים, למגזרים ולעדות המעוניינים בקיומם של שירותי דת יהודיים בעיר. מכאן שאין חובה לייצוג של כלל המגזרים בהתאם לחלקם המדויק באוכלוסייה (ראו והשוו בג"ץ 3250/94 אורן נ' מועצת עיריית פתח-תקווה, פ"ד מט(5) 17, 34 (1995)). משכך, אף לו היה מתברר כי אחד מנציגי הציבור אינו שייך למגזר החילוני אלא כי הוא "מסורתי"; ואף לו היה מדובר ביותר מנציג אחד – לא היה די בכך כדי לפסול את מינוים של כלל נציגי הציבור לאסיפה הבוחרת. פגמים בהליך הסוג האחרון של הטענות אותן העלו העותרים נוגע לתקינות הליך בחירתם של נציגי הציבור. טענות אלה מתייחסות הן להליך ההתייעצות עם הרשות המקומית ביחס לנציגי השר; הן להליך ההתייעצות עם השר ביחס לנציגי הרשות המקומית. הליך ההתייעצות עם הרשות המקומית לגבי נציגי השר – ככלל, חובת ההתייעצות נועדה להבטיח כי בעל הסמכות יקבל החלטה מושכלת המבוססת על תשתית עובדתית מלאה ורחבה (בג"ץ 8976/08 הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל נ' החברה לאיתור ולהשבת נכסים, פסקה 20 (20.8.2009); בג"ץ 5303/16 ‏גרמן נ' שר הבריאות, פסקה 18 (13.11.2018); יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב 1198 (2011)). במקרה דנן, העביר כאמור השר למועצת העיר רשימה של נציגים מטעמו על מנת לקיים עמה את הליך ההתייעצות. מפרוטוקול הדיון שנערך ביום 5.1.2026 עולה כי במליאה נערך דיון לגבי נציגי השר, במהלכו הועלו השגות מצד חלק מחברי המליאה. פרוטוקול הדיון הועבר לעיונו של השר כפי שעולה ממכתבו, ולאחר שהוא נדרש אליו – הוא הגיע לכלל מסקנה כי לא הועלתה מצד המליאה הסתייגות שיש בה כדי לשנות מהחלטתו. הליך ההתייעצות הגשים אפוא את התכלית לה נועדה ההתייעצות האמורה – מועצת העיר ערכה דיון מפורט לגבי נציגי השר בו הובעו עמדות הנוכחים ביחס למועמדים השונים; פרוטוקול הדיון הועבר במלואו לידי השר כך שהוא יכול היה להביא בחשבון את הערות חברי מועצת העיר ביחס למועמדים אלה; והשר אכן עיין בפרוטוקול וחיווה את דעתו לגבי האמור בו. בכך הושלם הליך ההתייעצות באופן שמילא את מטרתו במלואה. לדרישת העותרים לקיום הצבעה במליאה, אין על מה לסמוך. סמכות המינוי נתונה לשר, והליך ההתייעצות נועד כאמור רק כדי שתעמוד לפניו חוות הדעת של מליאת הרשות בטרם יקבל החלטה סופית (במסגרתה הוא אינו חייב לקבל את עמדת המליאה כולה או חלקה). פרוטוקול הדיון מגשים מטרה זו, ועל כן לא נפל פגם בהליך מינוי נציגי השר. הליך ההתייעצות עם השר לגבי נציגי הרשות המקומית – שונים הם פני הדברים באשר למינוי נציגי הרשות המקומית. מתיאור העובדות עולה כי אכן נפל פגם באופן בו נבחרו נציגים אלה. בחירת נציגי הרשות המקומית על ידי ראשת העיר והעברת שמותיהם לשר להתייעצות עוד בטרם נערך דיון כלשהו לגביהם במועצת העיר – אינה עולה בקנה אחד עם הלשון המפורשת של התקנות, לפיה הסמכות למנות את נציגי הציבור נתונה למליאת הרשות המקומית (תקנה 8(3) לתקנות). אינני מקבלת בהקשר זה את טענת משיבות העירייה לפיה מדובר בפרקטיקה מקובלת הנובעת מהעומס המוטל על חברי מועצת העיר. סדר הדברים הראוי הוא שקודם כל יתקיים הליך הבחירה במליאת הרשות המקומית, ורק לאחר מכן יועברו שמות המועמדים להתייעצות עם השר. היינו, ראשית יש להעביר את כלל החומרים הרלוונטיים בעניין המועמדים לחברי המועצה; לאחר מכן יש לערוך דיון במליאת הרשות לגבי כלל המועמדים הפוטנציאליים; מליאת הרשות צריכה לבחור את המועמדים מטעמה; ורק לבסוף יועברו שמותיהם של מועמדים אלה להתייעצות עם השר. בענייננו, ראשת העיר בחרה מועמדים לבדה, והעבירה את שמותיהם להליך ההתייעצות עם השר עוד בטרם ניתנה לחברי המועצה אפשרות לבחון את השאלונים וקורות החיים של המועמדים השונים. בכך נפל פגם פרוצדורלי באופן קבלת ההחלטה. יחד עם זאת, לא כל פגם פרוצדורלי במעשה המינהלי מוביל בהכרח לביטולו. בהתאם לדוקטרינת התוצאה היחסית (אשר קרויה גם 'בטלות יחסית'), יש להבחין בין מישור הפגם לבין מישור הסעד – וכאשר נופל פגם בהליך המנהלי, יש להתאים את מידותיו של הסעד לנסיבות המקרה (עע"מ 2339/12 שוחט נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה כפר סבא, פסקה 49 (19.8.2013) וההפניות שם). במקרה דנן, אף שנפל כאמור פגם באופן קבלת ההחלטה על מינוי נציגי הרשות המקומית, אני סבורה כי אין בכך כדי להביא לביטולה. זאת לאור ההליך המאוחר שריפא את הפגם האמור. כך, בהתכנסותה הראשונה של מועצת העיר (שכאמור עובר אליה לא ניתנה לחברי המועצה אפשרות לעיין בחומרים הרלוונטיים), לא הגיעה מליאת הרשות להכרעה סופית בעניין המועמדים. עקב כך, התכנסה מועצת העיר לדון בנושא פעם נוספת, כאשר אז הועברו כבר השאלונים וקורות החיים לחברי המועצה. מפרוטוקול הדיון עולה כי בישיבה זו נערך דיון משמעותי במועמדים, ואף הועלו חלק מהתהיות המועלות בעתירה לפנינו. בתום הדיון החליטה המליאה ברוב קולות לאשר את המועמדים כנציגי ציבור מטעמה. בהחלטתו המאוחרת של השר מיום 12.1.2026 הוא אישרר את ההחלטה הזו. אכן, מוטב היה כי הליך בחירת נציגי הרשות המקומית ייערך כסדרו – אולם לאור האירועים המאוחרים, אין מקום להורות על ביטולה של החלטת מועצת העיר. מן המקובץ עולה כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות שיפוטית במינויים של נציגי הציבור לאסיפה הבוחרת, ולפיכך יש מקום להורות על דחייתה. סוף דבר: העתירה נדחית אפוא. העותרים יישאו בהוצאות משיבי המדינה בסך 2,000 ש"ח. לא ראיתי לנכון לחייב את העותרים בהוצאות לטובת משיבות העירייה לאור האמור בפסקאות 39-38 לעיל. ניתן היום, כ' אדר תשפ"ו (09 מרץ 2026). דוד מינץ שופט חאלד כבוב שופט רות רונן שופטת