פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 122/06

עו"ד זאב אפיק נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

העותר ביקש מבית המשפט העליון להתערב בפסיקת בתי הדין לעבודה שדחו את תביעתו לפדיון ימי חופשה צבורים.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?
תאריך פרסום 09/02/2006 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 122/06 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה פדיון ימי חופשה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש מבית המשפט העליון להתערב בפסיקת בתי הדין לעבודה שדחו את תביעתו לפדיון ימי חופשה צבורים.
החלטת בית המשפט נדחה על הסף (פרוצדורלית) — ההליך נדחה ללא דיון לגופו, מסיבה פרוצדורלית (למשל חוסר סמכות או איחור).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 122/06

עו"ד זאב אפיק נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

העותר ביקש מבית המשפט העליון להתערב בפסיקת בתי הדין לעבודה שדחו את תביעתו לפדיון ימי חופשה צבורים.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?

סיכום פסק הדין

העותר, עורך דין שפרש משירות המדינה, תבע פדיון של מאות ימי חופשה שצבר במהלך עבודתו. בתי הדין לעבודה דחו את תביעתו לאחר שקבעו כי העותר סירב לצאת לחופשה למרות פניות חוזרות ונשנות מצד מעסיקיו, וכי צבירת ימי חופשה מעבר למותר מנוגדת לדין ולתקשי"ר. העותר עתר לבג"ץ בטענה כי שגו הערכאות הקודמות בהתעלמן מעקרונות תום הלב. בג"ץ דחה את העתירה על הסף, בקובעו כי הוא אינו משמש כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה, וכי לא נפלה טעות משפטית מהותית בפסיקתם המבוססת על ממצאים עובדתיים.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים א' גרוניס, ע' ארבל, ס' ג'ובראן
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • עו"ד זאב אפיק

נתבעים

  • בית הדין הארצי לעבודה בירושלים
  • בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
  • מדינת ישראל - משרד התשתיות הלאומיות

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותר טען כי הסכמתו לפרוש התבססה על הבנה שימי החופשה שלו ייפדו.
  • העותר טען כי הבנה זו הייתה משותפת לבורר שדן בעניינו.
  • העותר טען כי לא יכול היה לצאת לחופשה בשל חשש לפגיעה במעמדו המקצועי.
  • העותר טען כי יש להחיל עקרונות של תום לב ומניעות על יחסי העבודה.
טיעוני ההגנה
  • העותר סירב שוב ושוב לצאת לחופשה למרות פניות חוזרות ונשנות.
  • העותר היה מודע לזכויותיו ולא הוכח כי נמנע מחופשה מחשש לפגיעה במעמדו.
  • זכות הצבירה של ימי חופשה מוגבלת על פי הדין והתקשי"ר כדי לשמור על אופייה כזכות סוציאלית ולא כלכלית.
  • התנהגות המעסיק לפנים משורת הדין אינה שוללת ממנו את הזכות לעמוד על הוראות החוק.
מחלוקות עובדתיות
  • האם הבורר הכריע בשאלת פדיון ימי החופשה.
  • האם העותר היה מודע לזכויותיו והאם סירב לצאת לחופשה מרצונו.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • ממצאי בית הדין האזורי לעבודה לעניין סירובו של העותר לצאת לחופשה.
  • הוראות התקשי"ר והדין בנוגע לצבירת ימי חופשה.
ראיות מרכזיות שנדחו
  • טענת העותר כי נמנע מחופשה מחשש לפגיעה במעמדו.

הדגשים פרוצדורליים

  • העתירה הוגשה כנגד החלטות של בתי הדין לעבודה.
  • בית המשפט העליון הדגיש כי אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין לעבודה.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
לא צוין מספר תיק ספציפי בערכאות הקודמות
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית הדין הארצי לעבודה
תקדימים משפטיים

תגיות נושא

  • יחסי עבודה
  • פדיון ימי חופשה
  • בג"ץ
  • תקשי"ר

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 122/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 122/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: עו"ד זאב אפיק נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים 3. מדינת ישראל -משרד התשתיות הלאומיות עתירה למתן צו עשה בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: העותר, עורך-דין במקצועו, עבד שנים ארוכות בשירות המדינה כיועץ משפטי של משרד האנרגיה והתשתית. לימים, עם הקמת משרד התשתיות הלאומיות תחת משרד האנרגיה והתשתית התגלע סכסוך בין העותר למשיבה 3 לגבי תנאי העסקתו ומעמדו. הסכסוך נדון בפני בורר, וכתוצאה מהכרעתו פרש העותר מתפקידו ביום 1.1.01. ביום פרישת העותר לגמלאות, עמדה לזכותו יתרת ימי חופשה בלתי מנוצלת בשיעור של 296.31 ימים, מתוכם שולם לו פדיון עבור 69 יום בלבד. משכך, הגיש העותר תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בה עתר לתשלום פדיון יתרת ימי חופשתו (227.31 יום), כפי שאף השתמע, לדעתו, מפסק הבורר. בית הדין האזורי לעבודה קבע, כי שאלת זכאותו של העותר לפדיון ימי חופשה לא הועמדה להכרעת הבורר, וממילא אף לא נדונה ולא הוכרעה על ידו. הוא עמד בפסק-דינו על פניות חוזרות ונשנות, אשר הופנו אל העותר בדרישה, כי ינצל את ימי החופשה שנצברו לו, החל משנת 92' ועד למועד פרישתו וקבע, כי בידו של העותר היה לנצל את ימי החופשה שנצברו לו, למצער בתקופה שלמן שנת 98 אלא שהעותר סרב שוב ושוב לצאת לחופשה. בית הדין האזורי לעבודה אף קבע, כי אין בטענת העותר, שלא הוכחה, לפיה נמנע מלצאת לחופשה מחשש לפגיעה במעמדו, כדי לזכות אותו בזכות לצבור את ימי החופשה בניגוד להוראות הדין והתקשי"ר. אף טענתו לעניין מצג שווא לגבי יתרת ימי החופשה שייפדו נדחתה, תוך שבית הדין קבע, כי העותר היה מודע לזכויותיו. לפיכך, דחה בית הדין האזורי את תביעתו. אף ערעורו של העותר לבית הדין הארצי לעבודה נדחה. בית הדין הארצי קבע, כי ממצאי בית הדין האזורי מעוגנים היטב בחומר הראיות, וכי פסק-דינו של בית הדין האזורי מתיישב עם המדיניות המותווית בדין, להגביל את היכולת לצבור ימי חופשה על-מנת להותיר את החופשה כזכות סוציאלית ולא כלכלית. עוד נקבע, כי התנהגות המשיבה 3 לפנים משורת הדין בניסיונה להגיע להסכמה עם העותר לגבי ניצול ימי חופשתו, אינה שוללת ממנה את היכולת לעמוד על זכותה החוקית ולמחוק יתרת חופשה צבורה בלתי מנוצלת, שכן זכות הצבירה קיימת אך ורק בגדרי החוק וההסכמים, לרבות התקשי"ר. לפיכך, אישר בית הדין הארצי את פסק-דינו של בית הדין האזורי, מטעמיו. מכאן העתירה שבפנינו, בגדרה טוען העותר, כי שגו ערכאות בית הדין בהתעלמן מטענותיו המשפטיות, שעיקרן בתחולת עקרונות תום הלב והמניעות על יחסי העבודה. לטענתו, הסכמתו לפרוש לגמלאות מבוססת הייתה על הבנתו, כי ימי החופשה שנצברו לו ייפדו, וכי הבנה זו הייתה משותפת אף לבורר, אף כי עניין זה לא נדון בפניו ישירות, ולפיכך מצא הבורר לנכון לקבוע את יתר זכויות הפרישה שלו בצמצום יחסי. כמו-כן טוען העותר, כי לא ניתן היה לצפות ממנו לצאת לחופשה ארוכה החל משנת 98' ואילך, שכן חופשה כזו הייתה משמשת לפגיעה במעמדו במסגרת המשרד. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, אין בית-משפט זה יושב כערכאת ערעור על פסיקתם של בתי-הדין לעבודה. בית-משפט זה לא יתערב בפסיקתם של בתי-הדין לעבודה, אלא אם נפלה בפסק-הדין טעות משפטית מהותית, אשר הצדק דורש את תיקונה (ראו בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673, עמ' 693; בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים נ' בית הדין הארצי, פ"ד נז(6) 810). בענייננו, מבוססות הכרעות הערכאות הקודמות על ממצאי עובדה פרטניים, אשר נקבעו על-ידי בית הדין האזורי בעניינו של העותר, ואין בקביעות אלו בכדי לעמוד ברף הנדרש לשם עתירה לבית-משפט זה בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק בהתאם לכללים שנזכרו לעיל. אשר-על-כן, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, ח' בטבת תשס"ו (9.2.2006). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06001220_H01.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il